דונלד טרמפ חוזר והפעם בגדול

אירועי ליל גלנט 2, איימו להעתיק את הדגש התקשורתי בישראל, מן הדרמה שהתרחשה באותן שעות בארה"ב, למדורות בנתיבי איילון. ולגמד משהו את נצחונו הסנסציוני של דונלד טראמפ על קמלה האריס. בת המהגרים הפרוגרסיבית, בעלת הצחוק הכובש. המועמדת המועדפת לזכייה בבחירות, שעליהן נטען, כי הן הרות גורל לעתיד העולם. תחושת החמיצות שהסתמנה בכמה אולפנים, כשהתברר כי המדינות המתנדנדות, מצביעות בזו אחר זו, עבור המועמד הרפובליקאי, העידה כי אצלנו, עולם כמנהגו נוהג. הכל סובב סביב השאלה המגוחכת, מה זה יעשה לנתניהו. עצם המחשבה שבפוליטיקה, כמו בחיים, יש ניצחונות ויש הפסדים. אך מעליהם יש מדינה – ששייכת לכולם, ולכן חובה לחשוב קודם כל עליה (כפי שטען הנשיא ביידן בעקבות ההפסד) היא מסוג הדברים שחלק מקובעי הדעה אצלנו מתקשים לקבל, אפילו בזמן מלחמה קיומית. ומכל מקום לכך מכוון המאמר הנוכחי, המבקש לבחון את משמעות הבחירה האמריקאית בטראמפ, עבורנו, הישראלים כולם.

ניצחון היסטורי

נתחיל בנתונים. טראמפ הוא הנשיא הראשון אי פעם שנבחר לאחר שהורשע בפלילים. הוא גם הנשיא הראשון מאז גרובר קליבלנד ב-1892 שחוזר לקדנציה שניה, לאחר שהפסיד בבחירות. הנצחון המרובע שלו, בנשיאות, בסנאט, בבית הנבחרים, ובמנין הקולות הכולל, עם רוב ימני מוצק בבית המשפט העליון, משחזר את נצחונו ההסטורי של לינדן ג'ונסון ב-1964. השליטה הזו מעניקה לטראמפ מנדט פוליטי חזק מאוד (לפחות עד בחירות האמצע ב-2027), שתאפשר לו להרכיב את הכוורת הפוליטית שלו, על פי העדפותיו. ולחולל בעזרת נאמניו תמורות מדיניות, כלכליות וחברתיות רחבות היקף (מן הסוג שחולל ג'ונסון בשעתו). זאת לאחר שצבר נסיון בחדר הסגלגל, הבין איך מנהלים מעצמה. ועיצב בארבע שנות הגלות באחוזתו בפלורידה, את הרעיונות, הכלים והשיטות, שיאפשרו לו לנווט בחופשיות את מדיניות הפנים והחוץ שאותה הוא מתכוון לממש.

הנטיה הקרתנית לזלזל בטראמפ, לנוכח גסותו, בורותו, פשיטות הרגל שלו, היותו שובניסט ועוד כהנה וכהנה סופרלטיבים, מתעלמת מן העובדה, שהוא כבר זכה פעמיים בלמעלה מ-70 מיליון קולות, מכל שכבות החברה, כולל שמנא וסלתא. וזאת למרות שבדומה לשני סבבי הבחירות הקודמים, הממשל הדמוקרטי, על מערכות החקירה (FBI) והתביעה הפדרליות, התקשורת, האקדמיה, הוליווד, בכירי הצבא והסי.אי.אי לשעבר, ומי לא… ניהלו נגדו מלחמת חרמה. שכללה תשדירי בחירות בשווי מיליארד דולר! הצבעות ללא הצגת מסמכי זיהוי, בעיקר בדואר, במדינות בהן הממשל הדמוקרטי איפשר זאת בחוק (כדי לשתף מהגרים לא חוקיים בהצבעה). האשמתו בנוגע לאירועי הפריצה לקפיטול, האופן בו טיפל במגיפת הקורונה, הנסיגה מהסכם האקלים, היותו אנטישמי ועוד…כל אלו, לא מנעו מעשרות מיליונים, ביניהם כאלה שמעולם לא הצביעו לרפובליקנים, להצביע עבורו ובגדול. העובדה שזה חוזר על עצמו, מעידה בבירור שזה לא קורה סתם כך. עושה רושם שאזרחי ארה"ב החליטו שהם רוצים אמריקה אחרת.

צמא אמריקאי לשינוי

בספרו המופתי 'החידה האמריקאית' (The American Riddle) מציין מרטין ואן קרפלד, כי לאמריקאים – יותר מכל אומה אחרת בתבל – קשה להשלים עם מה שלדעתם הוא רע. חוסר היכולת הזה, להשלים עם מה שהאמריקאים, בכל זמן נתון, מחליטים שהוא רע, הוביל אותם לעתים קרובות לחולל רפורמות מרחיקות לכת, יש יאמרו מטורפות, בנושאים כמו מגדר, חינוך, שפה, הגירה, הפלות ועוד… אשר לצד רצון לתקן את העולם, באמצעות מלחמות מיותרות, שינו את אמריקה מקצה לקצה. הלפיד שנושא פסל החירות, והמוטו על שטרות הדולר, 'בָּאֵל נָשִׂים מִבְטַחֵנוּ' (In God we Trust) מיטיבים לבטא את האידאל האמריקאי. לסלק את החושך, להיאבק ברוע, ולשנות את המציאות על מנת להפוך את העולם מקום טוב יותר לחיות בו. והאמריקאים כבר הרבה זמן מרגישים שקורים להם המון דברים רעים שהם לא יכולים לחיות איתם.

זה לא רק יוקר המחיה, התשתיות הרעועות, ההגירה הלא חוקית במימדים בלתי נתפסים, ביזוי הסמלים הלאומיים, אבדן הנורמות, ההתפרעויות החוזרות ונשנות במרכזי הערים ובאוניברסיטאות, תרבות הביטול. אלא גם השימוש במערכת המשפט המקודשת לרדיפה פוליטית, הפגיעה בחופש הביטוי, האכיפה הבררנית, פוליטיקת הזהויות, והווקיזם הפרוגרסיבי על שלל רעיונותיו הסהרוריים, הגורם לממשל הנושא חטוטרת של חוב לאומי בסך 35 טריליון דולר (בסיום כהונת טראמפ הוא עמד על 28 טריליון) לממן מחקר שיבדוק אם לקופים יש נטיות טרנסג'נדריות. עושה רושם שהאמריקאים חשו שהם צמאים לשינוי, מן הסוג שטראמפ הביזנס מן, חסר הגינונים וחסר המעצורים, התחיל בקדנציה הקודמת שלו. והם לא במקרה הרגישו כך, למען האמת.

מאזן ההישגים של הקדנציה הראשונה

במהלך כהונתו הראשונה של טראמפ, ועד שפרצה מגפת הקורונה ב-2020, חוותה ארה"ב הודות למדיניותו הפרוטקציוניסטית שגשוג כלכלי. שהתבטא בשיעור אבטלה נמוך במיוחד, צמיחה בתעסוקה, עלייה של 12% בתמ"ג, ירידה ביבוא וצמיחה ביצוא ומסכים ירוקים בבורסות. רפורמות המס שלו לצד מהלכים נוספים, השאירו לאמריקאים הרבה יותר כסף בכיס והם גם חשו אז בטוחים יותר. אולי בגלל ההגבלות על מספר המהגרים הלא חוקיים, אולי משום שהם לא חוו פרעות כמו אלו שהתחוללו בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד. מבצע Operation Warp Speed שיזם, האיץ את פיתוח החיסון לקורונה, אף כי את הפירות קטף יורשו. הנוקשות שהפגין מול סין, אירן ואירופה (שסירבה לממן את חלקה בנאטו), המלחמה בדאעש, התיחכום שהפגין מול שליטי רוסיה צפון קוריאה, והסכמי אברהם, היוו בסיס לטענתו שבכל מקום שהוא קידם שלום – מחליפיו חוללו מלחמה.

דמותו של טראמפ מגלמת את מה שהאמריקאים מחפשים – מנהיג שאינו חושש לטלטל את המערכת המאובנת על מנת להפוך את אמריקה טובה יותר עבור אזרחיה. נטייה זו לשינוי, טוען ואן קרפלד, חלק מה-DNA האמריקאי. האמריקאים לא היו אמריקאים לדעתו, אלמלא האמינו ששינוי הוא באופן בסיסי ענין טוב ומועיל. והמחשבה הזו הובילה לאינספור מהפכות ומהפכות נגד לאורך ההסטוריה האמריקאית, בכל התחומים ובכל הנושאים, בפרקי זמן קצרים יחסית. אפשר להכליל ולומר, ששום מדינה בעולם, לא מספקת תנאים נוחים כל כך לשינוי, ומשתנה בקצב כל כך מהיר כמו ארה"ב. די להתבונן בשפע המהפכות במערכות החינוך, הבריאות, הבטחון, אכיפת החוק והמשפט, התעסוקה, תפיסת הזהות, כללי המשחק הפוליטי והתרבות הפופולרית, שחוללו בשנים האחרונות תנועות חברתיות כמו MeToo ; Black Lives Matter ; LGBTQ+ ; Beyond Coal# תנועת התקינות הפוליטית – PC, או הנעורות –  Woke אם לציין מקבץ מזדמן בתחום מדיניות הפנים.

זה גם מה שקרה וקורה כל הזמן בתחום מדיניות החוץ. עד לא מזמן, האמריקאים העדיפו את הדומיננטיות של הקונגרס, הרחיבו את מעורבותם בענייני העולם, והיו בעד גלובליזציה. היום הם בעד דומיננטיות נשיאותית, בדלנות והתבוננות פנימית. כל זה מתרחש כמובן גם בארצות אחרות אבל מה שמיחד את האי-שקט האמריקאי, קשור לעובדה שארה"ב היא דמוקרטיה אמיתית. שבה, בשונה למשל מישראל, כאשר האזרחים תובעים שינוי, שום יועץ משפטי או בג"ץ, לא יכול למנוע מנציגיהם בקונגרס להוציא לפועל את רצונותיהם, ובלבד שיפעלו בהתאם לחוק. והכל נעשה בלהט שאין לו אח ורע עלי אדמות. שכן האמריקאים מאמינים שגורלם של אנשים נמצא בידיהם ומי שמתאמץ להצליח – מצליח בסוף. לכן הם גם מעריצים מנצחים, ומתייחסים לאלה שנכנעים כלוזרים. הצלחה קשורה באתוס האמריקאי לתכונה נוספת שהאמריקאים מעריצים, אותה הם מכנים Grit. שפירושה קשיחות, אומץ, יכולת לקום על הרגליים ולהמשיך להלחם למרות המפלות שספגת. זה נכון לגבי ספורטאים, פוליטיקאים ואנשי עסקים. בישראל מי שנכשל ישא כל ימיו את התואר 'נפל', גם אם הצליח בהמשך בחיים. בארה"ב אנשים כאלה, דוגמת טראמפ למשל, שנפל וקם, הפסיד וזכה, זוכים להערצה.

PRESIDENT DONALD TRUMP AND ELON MUSK ARE WALKING OUT WITH DANA WHITE!!! 🇺🇸#UFC309 | LIVE on TNT Sports Box Office ➡️ https://t.co/uXQAMHNTBd pic.twitter.com/VpggsWHtwZ

— UFC on TNT Sports (@ufcontnt) November 17, 2024

המשמעות לישראל

האקונוסמיסט הבריטי פרסם לפני מספר שנים מאמר שפתח עם המילים Yesterday America today the world נדמה שאין צורך להתאמץ ולהסביר עד כמה זה נכון, ואיך זה קורה. אבל מה שקורה בעצם הימים הללו, הוא שהממשל החדש מסתמן כאוהד מאוד את ממשלת הימין בראשות נתניהו. בדגש על נתניהו עצמו, שדורג בדצמבר 2023 כאחד מעשרת הדמויות הפוליטיות המוערכות ביותר בארה"ב. יש לכך משמעות עצומה לגבי הלגיטימציה לשלטונו אצלנו. ומותר להתנבא, שהביזוי שחוו הוא ושריו, לאורך השנתיים האחרונות מידי ממשלו של ביידן, יתחלף בכתף תומכת לכל יוזמה, שתתיישב עם תפיסת העולם הצנטרליסטית של טראמפ. זו אגב מפורטת במסמך הנושא את הכותרת 'פרויקט 2025', שסגן הנשיא ג'יי-די ואנס חיבר לו את ההקדמה. המסמך המכונן, כולל בנושאי פנים את צמצום עצמאות התביעה הפדרלית, החלפת 'שומרי הסף' הפדרליים במינויים פוליטיים, חקיקה שתסכל ניסיונות להפעיל את מערכת המשפט לשם אכיפה פוליטית, צימצום השפעתו הפוליטית של הצבא והגברת הפיקוח הנשיאותי עליו, 'ניקוי' הדרג הצבאי מגנרלים פרוגרסיביים, 'תיקון' מערכת החינוך, צמצום הקביעות של עובדי מדינה בכירים ועוד…

כהונה שניה היא תמיד נחרצת יותר אצל נשיאים אמריקאים, ויש להניח שלפחות חלק ממאמצי טראמפ להרחבת סמכויות הבית הלבן ימומשו, היה וביהמ"ש הפדרלי, השמרני, לא יקבע שהם מנוגדים לחוקה. מה שיקרין כנראה גם עלינו. ויחזיר למרכז הבמה את הרפורמה המשפטית שנזנחה, על סטרואידים הפעם! ולצידה את הגברת הפיקוח הפרלמנטרי על צה"ל, שב"כ ומוסד, שאזלת ידם בכל הקשור להתראה, והיערכות למלחמה נתגלתה ב-7 באוקטובר. הטרלול 'רק לא ביבי', בדומה ל-'רק לא טראמפ' לא יעלם, אבל ניתן לשער שעוצמתו תפחת משמעותית, בהיעדר תמיכה מהבית הלבן. מה שיפחית אולי גם את השסע בעם. העימות הקודם של טראמפ עם ביה"ד הבינ"ל האג צפוי לסייע בגניזת התביעות המופרכות הנדונות בו כיום. אמברגו הנשק הנוכחי – יבוטל בודאות. אם להאמין למקורבי טראמפ, הסיוע לאונר"א שהתחדש בימי ביידן, יפסק. הוא הדין בפעולת הארגון ברצועה, שתתרחב גם לשטחי יו"ש. צה"ל יורשה להקים ממשל צבאי זמני בשטח הרצועה, שיוביל למיטוט שלטונו האזרחי של חמאס ויגרום להחזרת החטופים. אור ירוק ממזכיר המדינה, לפגיעה בתשתיות, יאלץ את חיזבאללה, להפסיק את ירי הרקטות, ויאפשר את חזרת תושבי הצפון לבתיהם. בכל הנוגע לאיראן, יש לצפות לסנקציות חריפות, במטרה לגרום לשינוי המשטר שם. ישראל תקבל במקביל רוח גבית לתקיפת מטרות איראניות (איסט'), ללא מעורבות צבאית אמריקאית ישירה בלחימה. פרויקט חיבור הודו לאירופה דרך סעודיה וישראל כמשקל נגד לחגורת המשי של האויבת העיקרית, סין, עתיד להיות מיעדי הממשל החדש. מה שיחייב הסכם שלום בין ישראל לסעודיה. שטראמפ נושא אליו עיניים, בתקוה לזכות בפרס נובל לשלום, בעקבות הנמסיס שלו, אובמה. מהלך שיאלץ את ישראל – למורת רוחם של אנשי הימין האידאולוגי – להסכים בתמורה, לותר על חלק מן השליטה בשטחי יו"ש, בכפוף ל-'תכנית המאה' של 'מדינה מינוס' לפלסטינאים שהציע בעבר ג'ארד קושניר.

הזדמנויות כלכליות בפתח

מהבחינה הכלכלית, ניתן לשער כי בעקבות סיום המלחמה העצימה בצפון ובדרום, ניתן יהיה לעבור מהוצאות צבאיות להשקעות אזרחיות, ולהפנות הון ומשאבים לכיוונים פרודוקטיביים, שיובילו לצמיחת התעשיות הביטחוניות, הבנייה והנדל"ן, ואת חזרתם לחיים של ענפי התיירות והטכנולוגיה. הביקוש המצטבר (Pent-up Demand) שנדחה בתקופת העימות יזרז השקעות וייצור מקומות עבודה חדשים, שיממשו את פוטנציאל הצמיחה הגלום בסטארט-אפ ניישן, ויעודדו גל של חדשנות וצמיחה מתמשכת. אילון מאסק, צאר הרגולציה בממשל החדש, כבר הודיע שהוא מתכוון לשחרר את ברז המיזוגים והרכישות, שנסגר על מנת להלחם באינפלציה. מה שיאפשר לשורה ארוכה של חברות הייטק ישראליות, הבשלות להנפקה לעשות זאת בקרוב. בפגישתו לפני למעלה משנה עם נתניהו, גם הביע מאסק ענין בהקמת 'האב' שיפתח שבבי AI בישראל, אם זה יקרה, ישראל תהפוך בעתיד, למובילה גם בתחום זה. אחרון…היתה זו מנכ"לית אורקל צפרה כץ, מהנשים המשפיעות ביותר בעולם הטכנולוגיה, שניבאה בביקורה בישראל השבוע, כי ישראל עתידה לחוות צמיחה חסרת תקדים, בכל התחומים, עם סיום המלחמה. נתפלל שהיא צודקת…

אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד הוא ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות, איש הייטק וסמנכ"ל לשעבר בחברת אמדוקס. מילא מגוון תפקידי פיקוד ומטה במערך החי"ר, ומייסד פו"ם 'אפק' להכשרה בינזרועית בצה"ל.