מפת הדמוקרטיה העולמית: המנצחות והמפסידות של 2024

שנת הבחירות הגדולה: מי התחזק ומי נחלש בדמוקרטיה העולמית

2024 הייתה שנת מפנה עבור הדמוקרטיה העולמית, עם יותר מ-70 מדינות המייצגות כמחצית מאוכלוסיית העולם שקיימו בחירות לאומיות. על רקע הנסיגה המתמשכת במדד הדמוקרטיה העולמי של EIU, שנמצא כעת בשפל של שני עשורים, התוצאות מציירות תמונה מורכבת של חוסן דמוקרטי לצד משברים פוליטיים עמוקים.

בפרק החדש של פודקאסט "ללא גבולות", קובע דיוויד וו, לשעבר אנליסט בכיר בוול סטריט כי "דמוקרטיות עמידות יותר ממשטרים אוטוריטריים". כהוכחה מצביע דיוויד וו על נתון מפתיע מהמכון לדמוקרטיה וסיוע בבחירות (IDEA): 92.1% מהדמוקרטיות שהיו קיימות ב-1975 נותרו דמוקרטיות גם כיום. רק שלוש מדינות – טורקיה, תאילנד ווונצואלה – איבדו את מעמדן הדמוקרטי. "דמוקרטיות עמידות יותר מכיוון שהבחירות מספקות הזדמנות לאיפוס מדיניות", הוא מסביר.

בניתוח תשע הדמוקרטיות המובילות ב-G20 שערכו בחירות השנה, וו מזהה שלוש קבוצות מובחנות. הקבוצה הראשונה, בהובלת אינדונזיה ומקסיקו, מדגימה את היתרונות של המשכיות מוצלחת. תחת עשור של שלטון הנשיא ג'וקווי, אינדונזיה רשמה צמיחה ממוצעת של מעל 4% תוך שמירה על אינפלציה נמוכה. התוצר הריאלי לנפש עלה בקצב שנתי ממוצע של 3%, והמדינה הייתה אחת משתי מדינות ב-G20 שרשמו עודף פיסקלי ראשוני בשנה שעברה. בפברואר, פרבואו סוביאנטו, שר ההגנה לשעבר של ג'וקווי, ניצח באופן סוחף תוך הבטחה להמשכיות.

במקסיקו, הנשיא אמלו (אוברדור) הצליח לקיים את הבטחתו לצמצם את העוני ואת פערי ההכנסה מבלי לנפח את התקציב. יחס החוב-תוצר של מקסיקו נותר יציב יחסית לאחר שש שנות כהונתו. "מקסיקו ממוקמת היטב גיאופוליטית", מסביר וו, "כי טראמפ יזדקק לשיתוף הפעולה שלה כדי לפתור את בעיית ההגירה הבלתי חוקית, וכלכלית, כי הוא זקוק להסכם הסחר החופשי ולעובדים הזולים שמקסיקו מספקת כדי להתחרות בייצור הסיני".

בקבוצה השנייה נמצאות בריטניה, ארה"ב ודרום אפריקה, שם הבוחרים הצביעו בעד שינוי משמעותי. תחת הממשלה השמרנית האחרונה, בריטניה חוותה ירידה חסרת תקדים ברמת החיים. מפלגת הלייבור ניצחה ביולי וזכתה במספר המושבים הרב ביותר מאז 1997. ראש הממשלה קיר סטארמר הבטיח להשיג את הצמיחה המתמשכת הגבוהה ביותר בקרב ה-G7. בארה"ב, "לטראמפ הוענק מנדט רב עוצמה", אומר וו, אך מזהיר כי "תשלומי הריבית המאמירים על החוב האמריקאי משמעותם שאם הוא רוצה להאריך את קיצוצי המס מ-2017, יצטרך לקצץ בהוצאות".

הקבוצה השלישית, הכוללת את צרפת, דרום קוריאה ויפן, מדגימה את האתגרים העמוקים של דמוקרטיות בעידן הנוכחי. בכל שלוש המדינות, מפלגות השלטון הפסידו בבחירות על רקע התסכול מעליית יוקר המחיה, אך לא נוצר מנדט ברור לשינוי. ביפן המצב מעט יותר מעודד, בזכות הגמישות הפוליטית של ראש הממשלה אישיבה. "בהרבה מובנים אישיבה הוא האדם המושלם לנהל ממשלת מיעוט", מסביר וו, "כי הוא מרדן בעל היסטוריה של חציית קווי המפלגה".

"צרפת נמצאת במשבר הפוליטי החמור ביותר של הרפובליקה החמישית", קובע וו, "והאליטה השלטת שלה לקחה את ההמונים כמובן מאליו במשך זמן רב מדי". הוא רואה בכך אות אזהרה לגרמניה, שם מתרחשים תהליכים דומים.

"הקיטוב הפוליטי מחליש דמוקרטיות רבות", מסכם וו, ומצביע על פרדוקס מעניין: בעוד שבאירופה האינסטינקט הוא לדכא פופוליזם, דווקא המדינות שאימצו אותו, כמו מקסיקו ואינדונזיה, מציגות יציבות פוליטית וכלכלית מרשימה. "זו טעות גדולה", הוא קובע ביחס לגישה האירופית, ומזהיר שהמשבר בצרפת עלול להיות רק ההתחלה.