דו"ח מיוחד: כך הפכה הרש"פ למזהמת הגדולה ביו"ש

מצב הסביבה ביו"ש: תמונת מצב עגומה

במהלך העשורים האחרונים, מפגעי הסביבה ביהודה ושומרון הפכו לאיום ממשי לבריאות הציבור, לאיכות החיים ולמערכות האקולוגיות. אתרי פסולת פיראטיים, הזרמת שפכים בלתי מבוקרת ושריפת פסולת יוצרים מפגעים סביבתיים חמורים. הדו"ח האחרון של משרד הבריאות (דצמבר 2024) מצביע על מקרי תמותה של כ-5,000 בני אדם מדי שנה בישראל עקב חשיפה לזיהום אוויר ודו"ח פלסטיני מקביל מצביע על תמותה של כ-1,000 נפש בשנה בקרב האוכלוסייה הפלסטינית מסיבות אלה.

כשלי הרש"פ בניהול הסביבתי

הרש"פ משתמשת באופן עקבי ברטוריקה תקשורתית מתוחכמת ובמנגנוני לחץ דיפלומטיים – דרך דו"חות, מסמכים והצהרות בתקשורת – כדי להאשים את ישראל באחריות למפגעי הסביבה ביהודה ושומרון. אולם, בחינת המדיניות הסביבתית הפלסטינית והתנהלות הרש"פ בתחום זה, חושפת תמונה הפוכה ועגומה: אין תוכניות מקיפות לטיפול בפסולת, אין פיקוח סביבתי מסודר ולא מתקיימת אכיפה אפקטיבית נגד מזהמים פלסטיניים. הרש"פ מתעלמת באופן שיטתי מהשלכת פסולת לא חוקית בשטחים הנשלטים על ידה ואף מעודדת זריקת פסולת במקומות בלתי מוסדרים. היא נמנעת מאכיפה נגד גורמים פרטיים ששורפים פסולת או משליכים פסולת בניין, זאת מתוך אינטרסים כלכליים ופוליטיים של בעלי השפעה בתוך הרשות. כל אלה מהווים תמריץ שלילי חזק המעודד זיהום סביבתי בלתי מבוקר.

"ניהול פסולת מוצקה בפלסטין, למרות חשיבותו הקריטית, אינו זוכה להכרה, להערכה ולתמיכה מספקות, וניצב בפני אתגרים רבים: הצורך בחקיקה מותאמת למציאות בשטח הכוללת את כל ההיבטים של ניהול הפסולת, אמצעים יעילים ליישומה, מערכות איסוף נתונים ודיווח, אוטונומיה פיננסית, ידע טכני, תשתיות מודרניות, משאבי אנוש מיומנים, פתרונות חדשניים להפרדה וטיפול בפסולת, ומעורבות נמוכה של החברה האזרחית והמודעות הציבורית. התנהגות לא נאותה של התושבים והגידול בכמות הפסולת מחריפים את האתגרים הללו". (CESVI)

יתר על כן, הרש"פ מסרבת לשתף פעולה עם יוזמות ישראליות להסדרת הטיפול במפגעים אלה. כך למשל, היא סיכלה ניסיונות להקים תחנות מעבר לפסולת, למרות הצעה למימונן על ידי ישראל. במקרים מסוימים, התנגדותה ליוזמות כאלה אף הובילה לעימות אלים, כדוגמת אירוע מ-9 באוגוסט 2016, כאשר שוטרים פלסטיניים ירו באוויר כדי לעצור עבודות להקמת אס"פ ראמון שבאזור C, הנתון לשליטה ישראלית – בטחונית ואזרחית.

הרש"פ מנצלת את סוגיות הסביבה ככלי תעמולה בינלאומי – כתבות ופוסטים רבים מציגים את ישראל כאחראית הבלעדית למפגעי הסביבה בשטחי יהודה ושומרון והרש"פ מנצלת את המצב כ"נשק מדיני" המונע שיתוף פעולה עם גורמים ישראליים שמציעים פתרונות סביבתיים. היא מציגה את עצמה כמי שמוגבלת ביכולתה לטפל במפגעי הפסולת בשל "הכיבוש הישראלי", בעוד שבפועל היא נמנעת מלהטמיע רגולציה פנימית. בנוסף, היא מסיטה כספים המיועדים פרויקטים תשתיתיים לטובת תשלום שכר עובדים במנגנונים הפוליטיים, הביטחוניים והבירוקרטיים.

נמצא כי הרש"פ – המציגה את ישראל כגורם המזיק לסביבה ביו"ש – היא היא המזיק הסביבתי הגדול.
חוסר התשתיות, ההסדרה והאכיפה הפלסטיניות מובילות לזיהום בלתי מבוקר ולהחמרת המצב הסביבתי.

ירידה בסיוע הבינלאומי

הסיוע הכלכלי הבינלאומי לרשות הפלסטינית נמצא בירידה מתמשכת בכל אפיקי התמיכה – מדינות אירופה, קרנות סיוע אמריקאיות והבנק העולמי. דו"ח עדכני מצביע על כך שמשנת 2013 ועד 2022, היקף המימון המוקצה לרש"פ ירד בכ-40% בכלל התחומים, ובכללם פרויקטים סביבתיים. נתון זה חשוב מאוד, כיוון שהוא מציג את העובדה שהירידה בתמיכה הבינלאומית אינה תלויה באירועי 7 באוקטובר 2023, אלא מצביע על מגמה רחבה ומתמשכת.

בארה"ב, ממשל טראמפ הודיע על סגירת סוכנות הסיוע USAID. מהלך זה הוא מכה קשה לתקציב הרש"פ בכלל ולנושאים הקשורים לסביבה בפרט, שכן גוף זה השקיע רבות בפרויקטים סביבתיים כדוגמת מט"ש שכם.

למרות מיליוני דולרים שהוקצו לשיפור התשתיות הסביבתיות ברש"פ, רבים מהפרויקטים כשלו עקב חוסר יכולת ניהולית ותחזוקתית. כך, מט"ש חברון אינו פעיל עקב חוסר טיפול בנסורת האבן, מטמנת אל-מיניה סבלה מקריסת פסולת בעקבות תפעול לקוי, ומט"ש אל-בירה סובל מטיפול לקוי בשפכים, הגורם לזיהום מתמיד של נחל מכמש ופרת.

"לאחר 20 שנות תמיכה נדיבה ברש"פ – המימון הגבוה ביותר לנפש שניתן אי פעם למדינה או לאוכלוסייה – הרש"פ נכשלה בהקמת התשתיות הנדרשות להקמת מדינה מתפקדת וברת קיימא". (INSS)

הרש"פ מנתבת חלק ניכר מכספי הסיוע המיועדים לסביבה למטרות אחרות – כגון מימון בירוקרטיה, תשלום משכורות והפעלת יוזמות דיפלומטיות אנטי ישראליות – במקום להשקיע בשיפור התשתיות הסביבתיות. הפיקוח הבינלאומי החלש גורם לכך שכספי הסיוע מועברים ללא שקיפות, חלקם מתבזבזים או מנותבים למטרות שאינן סביבתיות, ורבים מהפרויקטים נשארים כשלב התכנון. כתוצאה מכך, המדינות התורמות מאבדות אמון ברש"פ ומצמצמות את התמיכה הכספית, והתוצאה תהיה בהכרח אחת: הידרדרות נוספת בתשתיות הפסולת וטיפול השפכים.

במשך שנים השתמשו הרש"פ ומדינות וארגונים בינלאומיים בסוגיות הסביבתיות ביהודה ושומרון כאמצעי לחץ על מדינת ישראל וכמנוף לקידום החלטות אנטי-ישראליות במוסדות בינלאומיים כמו האו"ם. אולם, אם מדינת ישראל תיקח לידיה את ניהול התחום ותבצע בו שיפורים ניכרים, מנוף לחץ זה יאבד את השפעתו. אם בעבר ניתן היה להשתמש בטענות כמו "ישראל חוסמת פיתוח פלסטיני", הרי שכאשר ישראל עצמה היא זו שמובילה את הפיתוח הסביבתי, קשה יהיה להציגה כגורם מעכב. יתר על כן, מדינת ישראל תוכל לפנות לגורמים בינלאומיים ולקרנות סיוע לקבלת מימון לפרויקטים סביבתיים ביהודה ושומרון – והפעם תחת ניהולה הישיר. כך, במקום שהתקציבים הללו יגיעו לרש"פ ויופנו למימון בירוקרטיה ושחיתות, הם יופנו לפרויקטים סביבתיים שישפרו את המצב בשטח ויקנו לגיטימציה בינלאומית נוספת לניהול אזורים אלה על ידי מדינת ישראל.

חלון הזדמנויות לישראל

כישלונה המתמשך של הרש"פ בניהול ענייני הסביבה, יחד עם מגמת היחלשותה על רקע השינויים הגיאופוליטיים, פותח חלון הזדמנויות חסר תקדים לישראל. מלחמת 'חרבות ברזל' שינתה לחלוטין את הסטטוס קוו הפוליטי והבינלאומי של השאלה הפלסטינית. במשך עשרות שנים טענו הרש"פ וגורמים בינלאומיים כי אין להפריד בין עזה ליהודה ושומרון – והן כולן מהוות ישות פלסטינית אחת, בעלת גורל משותף. ואכן, עד לרגע כתיבת שורות אלה, הרש"פ לא גינתה את טבח השביעי באוקטובר, לא התנערה מחמאס ולא הציגה אלטרנטיבה שלטונית השונה במהותה מהמשטר הרצחני ברצועת עזה. קריסתה המוחלטת של עזה במלחמה אינה רק התמוטטות שלטון חמאס – אלא היא קריסת הרעיון של שלטון פלסטיני עצמאי כשלעצמו. המודל שבו הפלסטינים מנהלים את ענייניהם ללא התערבות ישראלית התרסק.

ההזדמנות ההיסטורית שעומדת בפני מדינת ישראל אינה נופלת מזו שעמדה בפניה בתום מלחמת העצמאות או מלחמת ששת הימים.
קריסת הרש"פ, שינוי המדיניות האמריקנית תחת טראמפ והנסיגה של הקהילה הבינלאומית מהשקעה בפרויקטים פלסטיניים – כל אלה יוצרים מציאות חדשה שבה ישראל נותרה השחקן היחיד בזירה, שיש בידו הכלים לשנות מן הקצה אל הקצה את מצב הסביבה ביהודה ושומרון. לראשונה מזה שנים, ניתנת למדינת ישראל הזדמנות של ממש להפוך ממגיבה – למעצבת מציאות.

זיהום האוויר, ההרס האקולוגי ואתרי הפסולת הפיראטיים אינם גזירת גורל. מדינת ישראל יכולה – וצריכה – לטפל במפגעים, להקים תשתיות סביבתיות מודרניות, לייעל את משק המים, ולמנוע זיהום חוצה גבולות. שליטה ישראלית בתחום תייצר יתרונות סביבתיים, כלכליים ומדיניים חסרי תקדים: משיכת השקעות לתעשיות ירוקות, יצירת מקומות עבודה חדשים, וביסוס מעמדה של ישראל ככוח מוביל ואחראי באזור.

הרגע לפעול הוא עכשיו. מדינת ישראל חייבת לנצל את החלל שנוצר, להוביל, לאכוף, לשקם ולפתח. כל עיכוב משאיר את השליטה בידי כוחות כאוס ומונע את ההתקדמות המתחייבת.
בכל מה שנוגע לענייני סביבה ביהודה ושומרון שמש הרש"פ שוקעת וכדרכו של עולם שחר של יום חדש כבר עולה – השאלה היחידה היא האם מדינת ישראל תהיה זו שתוביל אותו.

ברק ורקר הוא מנכ"ל 'ירוק עכשיו' – ארגון סביבה ישראלי ציוני.