תכנית יחסי הציבור של לפיד

לפוליטיקאי חשוב שיהיה תחביב. טראמפ אוהב גולף, שמיר אהב מוזיקה צרפתית, אבל נראה שאצל יאיר לפיד התחביב הוא הצגת תוכניות מדיניות. מאז שנכנס לפוליטיקה בשנת 2012, לפיד העלה לא פחות מארבע תכניות מדיניות בין אוגוסט 2014 לספטמבר 2016, ובסך הכל בשלוש עשרה שנותיו בפוליטיקה לפיד העלה בצורה כזאת או אחרת תשע תכניות מדיניות, כולן בעלות אופי זהה להדהים, שמתבססות על שלושה אלמנטים מרכזיים: הקמת מדינה פלסטינית, פירוז הרצועה, ומעורבות בינלאומית עמוקה, בדרך כלל בדמות "ועידה בינלאומית". התכניות שהציג לאורך השנים היו זהות, ונבדלו ביניהן רק בדקויות, כששלושת הפרטים המרכזיים, מדינה פלסטינית, ועידה ופירוז, נשארים בכל תכנית לאורך השנים.

תכניות זהות במעטפות שונות

את התכנית הראשונה הציג לפיד באוגוסט 2014, רגע אחרי סיום צוק איתן, ודיברה על החזרת הרשות הפלסטינית לעזה ופירוז הרצועה, ובשלב הראשון ארגון ועידה בינלאומית בקהיר. ארבעה חודשים אחר כך, בוועידת הדיפלומטים של הג'רוזלם פוסט, זמן קצר אחרי היציאה לבחירות 2015, הגיעה התכנית השנייה, עדיין באותם עקרונות, ועידה בינלאומית והמלכת הרשות על כידוני צה"ל. בפעם השלישית, חודשיים אחר כך, לפיד הציג יחד עם חברי מפלגתו דאז, עפר שלח ויעקב פרי תכנית שכללה הקפאה של ההתנחלויות לתקופת המו"מ ואי חלוקה של ירושלים במקביל למו"מ עם הליגה הערבית על "הסדר אזורי".

שנתיים אחרי פרץ התכניות הללו לפיד הציג את התכנית הרביעית "תכנית שבע הנקודות" בכנס פעילים, גם הפעם הנקודות זהות, ועידה אזורית, פירוז הרצועה, היפרדות מהפלסטינים. שנתיים אחרי התכנית הזאת, הוא שוב הציג תכנית מדינית, החמישית במספר, בתדרוך לשלום ירושלמי ממקור ראשון, שגם היא בסוף מגיעה לוועידה אזורית והיפרדות מהפלסטינים ו"להשאיר את סוגיות ירושלים וזכות השיבה לדורות הבאים". שלוש שנים אחר כך, כשר החוץ בממשלת השינוי לפיד הציג תכנית שישית תחת הכותרת "כלכלה תמורת ביטחון" בכנס המכון למלחמה בטרור של אוניברסיטת רייכמן, שבה ישראל תיזום מפעלי תשתית כבירים כמו אי מלאכותי ושיקום תשתיות תוך עקיפה מוצהרת של החמאס והכרה ברשות הפלסטינית כנציגת הפלסטינים, כל זה יחד עם הקהילה הבינלאומית כמובן. לפיד הגיע קרוב מאוד למימוש החזון הוועידתי הזה כשר החוץ במרץ 2022 ב"פסגת הנגב" שיזם בהשתתפות שרי החוץ של מצרים מדינות הסכמי אברהם, והנשיא ביידן. בפסגה לפיד קרא איך לא, להקמת מדינה פלסטינית במעורבות בינלאומית, פירוז הרצועה וכן הלאה.

שלושה חודשים אחרי פרוץ המלחמה לפיד שב לתחביב האהוב עליו: בתכנית השביעית שלו קרא לפיד לפרז את הרצועה (שוב), להקים שלטון אזרחי בינלאומי לקראת מדינה פלסטינית, וכמובן, ועידה בינלאומית בריאד. שנה לאחר מכן הוא הציג את אותה התכנית, השמינית במספר, במרכז יצחק רבין, כשההבדל בין התכנית של 2023 לזו של 2024 הוא שהועידה בריאד הופכת מבונוס, לגולת הכותרת. עכשיו, לפיד מציג את התכנית התשיעית במספר בקריירה שלו. מבחינת התאריכים הוא גם כמעט מסונכרן עם התכניות שלו מלפני עשור.

התכנית ה"חדשה" של לפיד כוללת את המרכיבים הבאים, ושינויים מסוימים ביחס לתכניות הקודמות:

1. הפסקת האש הנוכחית תושלם עד לשחרור כל החטופים, כאשר ישראל תישאר בפרימטר.
2. מצרים תיקח שליטה על רצועת עזה באמצעות החלטת מועצת הביטחון של האו"ם, כולל ביטחון פנימי וניהול אזרחי. (בדברי ההסבר נכתב שבתמורה לכך מצרים תזכה למחיקת חובות בשווי 155 מיליארד דולר, ע.א.)
3. השליטה תוגדר כ"חסות" במטרה להעביר את עזה לרשות הפלסטינית לאחר תהליך של רפורמה והפחתת הקיצוניות, עם מדדים מדידים.
4. תהליך השיקום יחל בפיקוח מצרי, כאשר סעודיה ומדינות הסכמי אברהם ישתתפו בפעילות קבוצות עבודה בנוסח פורום הנגב.
5. ארה"ב תשקיע בעזה בשיתוף פעולה עם מצרים (על פי תוכנית טראמפ).
6. מצרים תאפשר לכל תושב עזה שירצה לעזוב ויש לו לאן ללכת לעשות זאת באופן מוסדר.
7. מצרים תפעל למניעת הברחות נשק לעזה, להשמדת המנהרות ולחיסול תשתיות הטרור שנותרו.
8. יוקם מנגנון ביטחוני מצרי-ישראלי-אמריקאי להתמודדות עם איומים מיידיים.

ד״ש מהמציאות

בסך הכל כאמור, ניפק לפיד תשע תוכניות מדיניות בשלוש עשרה שנותיו בפוליטיקה. בממוצע לפיד מציג תכנית מדינית כל שנה וחצי בערך, והמפתיע הוא שכולן זהות. בכל תכנית ותכנית לפיד בוחר לחזור למסלול אוסלו שאומר הקמת מדינה פלסטינית, פירוק ההתיישבות, והרבה התחככות דיפלומטית, כשכל פעם משתנות כמה דקויות. את התכנית המדינית הנוכחית לפיד מציג בפני אנשי ממשל טראמפ, כשהוא נעזר במעמדו כראש ממשלה לשעבר וראש אופוזיציה, במה שנראה כמו ניסיון משונה להיראות מדינאי. אבל החלומות של לפיד על ועידה בינלאומית, שקשוקי מצלמות, מחיאות כפיים והרבה תמונות לביוגרפיה בהוצאת ידיעות ספרים, לא הופכים אותו למדינאי, אלא לווסאל.

וכאן צריך להפגיש את החלומות הווסאליים של לפיד עם גברת מציאות, והמציאות איך נאמר, לא סימפטית. נתחיל מההתחלה: כפי שהודגם כאן, ה"תכניות" של לפיד אינן אלא אותה תכנית בשינוי אדרת, ועוד כזאת שנעדרת אחיזה בשטח. מסלול ההיפרדות נוסה בשנת 2005 ונכשל, ועם התוצאות ההרסניות שלו ישראל מתמודדת בימים אלה ממש. שנית, התכנית של לפיד, אותה רץ להציג בפני בכירי ממשל טראמפ, שונה ב-180 מעלות מן התכנית שהציג הנשיא עצמו, ושכוללת דווקא את ריקון הרצועה מיושביה. האם לפיד באמת חשב שטראמפ ירצה לראות תכנית ישראלית שלמעשה יוצאת נגד היוזמה שלו? האם באמת האמין שטראמפ ישתכנע מתכנית הפוכה לשלו, ושמוצגת על ידי יריבו של נתניהו, ידידו הקרוב?

התכנית של לפיד לא מציאותית גם משום שהיא מתעלמת מחלקה של מצרים במהלכים שהביאו לשבעה באוקטובר, או בכלל האפשרות שתהיה מוכנה לשתף פעולה: בשיחות קמפ דיוויד המצרים דרשו כל מילימטר מסיני, אבל ויתרו על הרצועה במהירות, משום שידעו איזו קופת שרצים יושבת שם, ולאחר מכן, לא רק שלא אכפה את חלקה כמי שאמורה להילחם בהברחות לרצועה, היא אף אפשרה אותן והרוויחה מהן בהון שחור. עכשיו אותה מצרים מחזיקה צבא ענק בשטחה שמתכונן לתרחישי עימות עם ישראל, ומציבה כוחות "מתואמים" בקרבת גבול מצרים-עזה. אז מצרים, שלא לקחה את עזה אז, בנתה חומת ענק כדי למנוע בריחת עזתים לשטחה ולא מנעה את ההברחות לרצועה, תיקח עכשיו את האחריות על הרצועה ובתמורה ל-155 מיליארד דולר?

האם לפיד באמת חושב שתמורת מחיקת חובות של 155 מיליארד דולר המשטר המושחת והמסואב בקהיר יסכים לקחת את עזה, ועוד לחמש עשרה שנה? ובכלל, כיצד ימחק לפיד את החוב הזה? או כמו ששאל פעם מישהו, "מאיפה הכסף?". מי המדינות שיתרמו הון עצום כזה כדי לכסות את הפנטזיות של לפיד? ללפיד הפתרונים, ככה זה כשאתה צריך לבזבז כסף שלא שלך. בסכום הזה כבר עדיף לשחד את העזתים לצאת לא? וכאילו כדי להוסיף מלח על פצעיו, כבר לאחר הצגת התכנית שלו, לפיד הוכה על ידי קהיר, שהכריזה שלא תשתף פעולה, ושהיא שוללת את התכנית מכל וכל. בניסיונו המשונה להיראות כמו מדינאי, לפיד רק גרם לעצמו מבוכה.

תכנית יחצנית

ובכלל, בניסיון להיראות כמדינאי על, לפיד מוכן למכור הישגים שעלו בדם רב. ארצות הברית כיום פועלת נגד הפלסטינים והופכת את הקערה על הרעיון הפלסטיני, ולפיד מציע גם להעניק לפלסטינים פרס על תוקפנותם, וגם לכבול את ישראל בהסדרים בינלאומיים. כשיצחק שמיר כתב בזכרונותיו ש"במהרה נמצא את עצמנו מבודדים יותר ויותר, תחת לחץ בינלאומי חזק שלא נוכל לעמוד בו, וכך ניאלץ להיכנע ולדרישות הערבים (שכמעט כל משתתפי הועידה יתמכו בהן) ולחזור למצב הטריטוריאלי הבלתי נסבל שבו חיינו לפני 1967." הוא הזהיר למעשה מפנטזיות מדיניות בסגנון לפיד, שנקנות על ידי אור הזרקורים והמצלמות, אבל מוכרות וממשכנות את ריבונותה המדינית של ישראל כלאחר יד.

בדרך כלל כשלפיד מציג תכניות מדיניות הוא עושה זאת מהאופוזיציה, בעיקר כאשר אירועים פוליטיים ואחרים מרחיקים ממנו את תשומת הלב הציבורית. התכנית המדינית על פי לפיד, היא יותר מכל דבר אחר תכנית יח״צנית ותו לא. הוא יודע שההצעות הללו לא ייבחנו לעומק, ולעולם לא ייאלצו להתמודד עם בוחן המציאות, אבל את המטרה שלו הוא משיג.

הרעיונות שלפיד מקדם מעולם לא היו ריאליים, וכיום על רקע מדיניות ממשל טראמפ הם אפילו רלוונטיים פחות מאי פעם. אבל לא נורא, עוד חצי שנה נשמע שוב על ״תכנית מדינית״ של לפיד, תלוי מה יגידו הסקרים.