המיסקלקולציה של רונן בר

מאז פרסום התצהיר של ראש הממשלה נתניהו בעתירה נגד פיטורי ראש השב״כ רונן בר התקשורת עוסקת בעיקר בנושאים השוליים: המחאה והמשפט. בנרטיב המאולץ שמפיץ עיתון הארץ ותיבת התהודה שלו ברשתות, נתניהו ״לא הכחיש״ את טענותיו של בר בנושא.

זהו מהלך אופייני לתקשורת המרכזית, שרואה בפוליטיקה חזות הכל. אלו טענות שקריות כמובן, ונתניהו אכן הכחיש את כולן באופן מפורש. אך הדיון בהן מסית את הדעת מהמהות והעיקר, ובכל הנוגע לתפיסה האסטרטגית של המערכות הבטחוניות ותפיסת ההגנה שלהם מול חמאס, מה שנחשף בתצהיר נתניהו חמור הרבה יותר משחשבנו.

הרעיון המרכזי שמנחה את התפיסה האסטרטגית הזו הוא החשש מ״מיס קלקולציה״. תפיסה לפיה מלחמה עלולה לפרוץ בטעות, מתוך הסלמה הדדית לא מתוכננת של הצדדים השונים, ששניהם אינם רוצים במלחמה. זו ההנחה התשתיתית של הקונספציה: גם אנחנו וגם חמאס מעוניינים בהמשך היציבות והשגשוג, אולם גורמים מסוימים עלולים לערער זאת ולהוביל את המערכת כולה להסלמה.

בדברים שחשף נתניהו, עולה כי זו הייתה הפרדיגמה שהכתיבה את קבלת ההחלטות של בר בליל ה-6 באוקטובר:

״ראש השירות פירט את עקרונות הפעולה: מוכנות לסיכול אירוע התקפי. מוכנות בינונית חשאית בכדי לא לייצר מיס-קלקולציה. מוכנות לתגובה… להימנע מפעילות רחבה שלנו בכדי להימנע ממיס-קלקולציה, נוכח העובדה שזו לא הנחה מובילה. ייתכן בהמשך, לאור שינוי בהנחת העבודה, יהיה נכון להיערך באופן רחב בכדי לייצר הרתעה״.

דגשים נוספים שהוא מביא: ״יש להקפיד שלא לייצר מיס-קלקולציה במהלכים לא זהירים״.

כלומר, בליל המתקפה, כאשר החלו להצטבר סימנים מעידים למלחמה בצד השני, החשש הגדול של ראש השב״כ בר היה מנקיטת פעולות אצלנו שעלולות להוביל את החמאס להסלמה לא מבוקרת ולהדרדרות למלחמה. זו הסיבה שהוא מנחה על ״היערכות בינונית וחשאית״, שעל פי דבריו עצמו, סותרת היערכות שנועדה ״לייצר הרתעה״. זו תפיסת הפעולה.

היערכות רחבה יותר וחשאית פחות, כזו שאולי הייתה יכולה גם להרתיע את חמאס, הייתה עלולה לדרדר את האזור למלחמה, בשל ״מיס קלקולציה״ של חמאס. שכאמור, לא באמת מעוניין במלחמה.

החומרים בתצהיר נתניהו בהקשר הזה מאלפים וחשובים, וממחישים כמה עמוקה הקונספציה הזו אצל בר ואנשיו. נעבור עליהם אחד אחד.

בינואר 2023 ראש השב״כ מסר את ההערכה הבאה לממשלה:

״מרצועת עזה נכנסים מדי יום 17 וחצי אלף פועלים. הם אלו שמנעו מערכה, אולי אפילו רב-אזורית, ברמדאן האחרון, והם אלו שמשאירים את הציבור עדיין מחוץ למעגל הטרור. ולכן כל החלטה שנקבל לא כדאי שתאתגר את הגורם המרכזי המרסן הזה של המצב בשטח״.

ההנחה כאן היא שחמאס מרוסן, זו הנחת העבודה, והגורם שמרסן אותו הם הפועלים. לכן הוא ממליץ שבכל פעולה שלא תהיה, כניסת הפועלים לישראל תימשך, כי הם אלו ״שמשאירים את הציבור מחוץ למעגל הטרור״.

הלאה. ב-2 בינואר 2023 ראש השב״כ אומר ככה:

״רצועת עזה מרוסנת. מעבר לזה יש לנו ריבוי של צירי התראות באזורים שונים. אנחנו ערוכים אליהם, אבל רצועת עזה מרוסנת״.

מדוע רצועת עזה מרוסנת? ב-21 בפברואר 2023 אומר בר כך:

״יחיא סינוואר מנהיג מפוכח. הוא לא מוכן לאותה מלחמת תקומה״. למרות שבסופו של דבר זו בדיוק המלחמה שחמאס יזם, בר המשיך להאמין שסינוואר נמנע ממנה בשל שתי סיבות: ״אחת, אחרי העידוד שהיה לו בשומר חומות עם הציבור הערבי ישראלי, הם לא מרוצים מהמגמה, הם מרגישים שזה לא באמת צבר תאוצה. שתיים, החזית הצפונית שלהם עדיין לא באמת מבשילה״.

השב״כ משוכנע שתוצאות מבצע שומר חומות הבהירו לחמאס שלא כדאי לתקוף את ישראל, וכמובן הפועלים, אותם גורמים מרסנים שבחודשים הללו התעסקו במיפוי היישובים הישראלים בעוטף.

באפריל 2023, בתקופת המחאה והמשבר הפנימי בישראל, בר הופיע שוב בפני ראש הממשלה והעביר לו סקירת מצב, ואומר בה כך:

״ברצועה, הנהגת חמאס תקבע בשיח הפנימי את האסטרטגיה של ריסון ברצועה ועידוד יו״ש. בראיית סינוואר, המשבר בישראל מהווה הזדמנות – ישראל נחלשת – שמחזקת את הדירקטיבה הזו, תוך המשך היערכות להידרדרות״.

כלומר על פי השב״כ, לא רק שהחמאס לא מעוניין במלחמה, אלא שיש לו אסטרטגיה להעביר את המוקד ליו״ש, במטרה לרכז את החיכוך שם ולהשאיר את עזה מחוץ לתמונה.

התזה הזו חוזרת גם בתדרוך נוסף של בר, הפעם ביולי 2023, אותה פגישה שתוארה בתקשורת כאילו בר נתן לנתניהו התראה לקראת מלחמה. ברקע הדיון הזה עומדת המחאה בישראל, ונתניהו שואל את בר כיצד החמאס מתבונן עליה:

״ראש הממשלה אומר: מה תוכנית הפעולה שלו [של סינוואר]? הרי הם מקיימים את הדיון הזה גם כן, נכון? אנחנו יודעים מה התוצר של הדיונים האלה, כלומר על מה מדברים בתוך החמאס?״

״גורם מודיעין אומר: כן. התוצר הוא להסתכל על היו״ש״.

״ראש השב״כ רונן בר אומר: אבל בלי לסכן את המפעל העזתי, וזה איזון עדין מאוד״.

כלומר, התפיסה היא שחמאס רוצה שעזה לא תהיה תחת סכנה, לא לערב את עזה במלחמה. ולכן המוקד הוא ביו״ש. זאת ההתראה שרונן בר נתן במהלך המחאה: עזה שקטה. יו״ש מסוכנת.

בשלישי באוקטובר, ממש כמה ימים לפני המלחמה, רונן בר נותן סקירה לראש הממשלה ואומר כך:

״במבט קדימה, חידוש ההבנות בין ישראל לחמאס על בסיס העיקרון המוכר של שקט ביטחוני תמורת הקלות מגלם פוטנציאל לשימור יציבות ברצועה, ייתכן אף לאורך זמן. בוודאי בהינתן המידה של ישראל ושאר השחקנים בהבטחת יצירת אופק כלכלי חיובי״.

שוב, הקונספציה במלואה: שקט תמורת הקלות. חמאס מעוניין בשימור היציבות, ולכן ישראל צריכה להיות מעוניינת בהמשך ההקלות. זאת תפיסת ההפעלה של בר, ואפשר להניח שהיא משקפת את המערכת כולה.

מה מאיים על האיזון הזה? מה עלול לגרום למערכת לצאת משליטה? בצד הפלסטיני ראינו: ישנם גורמי יציבות שמחזיקים את סינוואר ה״מפוכח״ ומעודדים אותו לשמור על הריסון בעזה. פגיעה בהם – כלומר הפסקת הכנסת הפועלים, פגיעה באספקה הומניטרית, צמצום הקלות – עלולים לפגוע בגורמי הריסון הללו ולהכניס את המערכת לסחרור.

אבל מה בצד היהודי? מי עלול להוביל למי-קלקולציה בצד היהודי? התשובה ברורה: ממשלת ישראל והימין הקיצוני. אנחנו יודעים כבר מה״תחקיר״ שפרסם השב״כ על אירועי ה-7 באוקטובר שהם ראו בחודשים לפני כן את הפעילות בהר הבית כגורם מערער יציבות, ואנחנו יודעים שרונן בר חשש מהשפעת ה״כהניזם״ במשטרה עד כדי כך שהוא הפעיל את השב״כ לרגל אחרי משטרת ישראל. אלו, הימין הקיצוני, עלולים להצית את הזירה ולהוביל להסלמה, על פי התפיסה הרווחת של אירועי שומר חומות שתולים את הכל בפרובוקציות של בן גביר בשייח׳ ג׳ראח, ולא בתפיסות אסטרטגיות של החמאס והג׳יהאד האסלאמי.

אבל בן גביר ו״הימין הקיצוני״ הם לא הכל. גורם ״אנטי ריסון״ נוסף עשוי להיות ממשלת ישראל עצמה. נתניהו, שנתפס כמחרחר מלחמה, כמי שעלול לשאוף לסבב נוסף מול עזה, יכול לסכן את האיזון העדין שרונן בר השיג עם סינוואר. אנחנו יודעים מתוך תצהיר נתניהו שהיה לפחות מקרה אחד שבו נתניהו ביקש לחסל את אחד מבכירי החמאס, ובר נמנע מכך:

״ראש הממשלה: הייתי שם בכל זאת צלב על הבחור הזה, על ערורי – הוא המאסטר מינד, הוא הדוחף, הוא המארגן….

ראש השב״כ: נראה לי שזה לקחת את השב״כ למקום מורכב, אני לא חושב שזה נכון…״

היחס לממשלת ישראל כגורם מערער יציבות, יכול להסביר גם את האופן שבו הועברה ההתראה באותו הלילה. בר רצה כאמור פעילות ״בינונית-חשאית״ כזו שתמנע מיסקלקולציה. לדעתו מי שידרוש היערכות שונה עלול להיות זה שיוביל בסופו של דבר את ישראל למלחמה. תפיסה כזו הייתה קיימת במערכת הביטחון על מבצע צוק איתן, בה נתניהו נתפס כמי שבחוסר זהירותו הוביל אירועים שהתרחשו ביו״ש למערכה כוללת מול עזה.

ואם כך נתפס בעיניו נתניהו, אפשר גם להבין מדוע בר לא ראה לנכון לוודא באופן מוחלט וללא ספק כי ראש הממשלה התעורר וכי הוא קיבל את ההודעות על היערכות החמאס והפנים את משמעותן. נתניהו, כך חשב בר, עלול לדרוש היערכות שאינה ״בינונית-חשאית״ ובכך להוביל למיסקלקולציה, ולגרום במו ידיו לפתיחתה של מלחמה. ההמשך ידוע. המיסקלקולציה היחידה פה הייתה של בר, שנפל כפרי בשל לתוך מלכודת ההונאה של סינוואר. לא ״יו״ש תחילה״, לא ״עזה מרוסנת״. אלא תכנית סדורה למלחמה, בחסות ראש שב״כ כושל מרדן ופתי השבוי בקונספציה מעמיקה.

כדי שנוכל להמשיך להפיק תכנים פורצי דרך ברמה גבוהה אנחנו צריכים אתכם! הצטרפו לרשת המנויים שלנו