יום ירושלים: המאבק המתמשך על הריבונות

יום ירושלים איננו רק תאריך היסטורי או טקס ממלכתי – הוא נקודת ציון שנתית למאבק המתמשך על אחדות ירושלים תחת ריבונות ישראלית. יום זה הוא בבחינת "ראש השנה" לריבונות בירושלים, רגע שבו נבחנת השאלה הפשוטה אך הדרמטית: האם מדינת ישראל מממשת הלכה למעשה את ריבונותה בבירתה המאוחדת?

השנה נרשם ציון דרך משמעותי עם חקיקת חוק אונר"א – חוק תקדימי שמטרתו להוציא את אונר"א, סוכנות האו"ם לפליטים הפלסטינים, מירושלים. במשך עשרות שנים מהווה אונר"א זרוע בינלאומית הפועלת לשימור "אופציית החלוקה" בירושלים, ומכאן – לשימור התקווה הפלסטינית למדינה שבירתה ירושלים. הוצאת אונר"א מהעיר מסמלת סדק ראשון בתשתית הבינלאומית המערערת על אחדות הבירה.

היסטוריה בירושלים ישראל סוגרת את בתי הספר של אונר"א בירושלים. pic.twitter.com/H6tWzZjzeW

— מאור צמח-לך ירושלים (@Lachjerusalem) May 8, 2025

לאחרונה נסגרו כמה מבתי הספר של אונר"א שהיו חממה להסברה אנטי-ישראלית ולהסתה חריפה נגד המדינה. אך חשוב להבהיר: זו רק תחילת הדרך. אונר"א עדיין פעילה באזורים שונים, והיעד – סילוק מוחלט של פעילותה מירושלים – רחוק מלהיות מושג. להשלמת המהלך נדרש פינוי מיידי של מתחמי אונר"א בירושלים, ניתוק החשמל והמים למתקני הארגון בתחומי העיר, אכיפת הצווים שהוציא משרד החינוך כנגד מוסדות הארגון, והגשת תביעות אזרחיות ופליליות כנגד גורמים המפרים את הצווים באופן בוטה.

המציאות בשטח: בנייה בלתי חוקית כאיום אסטרטגי

בשכונות הפריפריאליות שמעבר לגדר – כפר עקב ומחנה הפליטים שועפאט – מתרחשת בנייה פלסטינית בלתי חוקית בהיקפים עצומים, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהרשויות. מדובר בשכונות שנראות ומתנהלות מחוץ לריבונות ישראל, אף שהן בתוך גבולות העיר. מבנים לא מוסדרים, תשתיות כושלות ואכיפה כמעט אפסית יוצרים מרחבי כאוס – פוטנציאל מובהק לטרור, פשיעה והתדרדרות נוספת.

האיום חורג מגבולות העיר הרשמית. בשנים האחרונות מתרחשת השתלטות פלסטינית שיטתית על אדמות המדינה בשטחי C סביב ירושלים – במיוחד בגוש אדומים, בציר מעלה אדומים-ירושלים, סמוך לגבעת המטוס ולחיזמה. הבנייה הבלתי חוקית מתבצעת לעיתים תוך מימון וסיוע אירופי גלוי, כחלק מתכנית אסטרטגית של הרש"פ המכונה "המאחזים השקטים". מטרת התכנית: ליצור רצף פלסטיני שיחנוק את ירושלים מהפריפריה וימנע כל אפשרות להרחבת ההתיישבות הישראלית ולשמירה על מרקם טריטוריאלי רציף.

הרחבת ההתיישבות בירושלים – עטרות ו-E1 כמפתח לעתיד

מול ניסיונות החנק הפלסטיניים, ישנה חשיבות אסטרטגית בקידום וביצוע של פרויקטי בנייה והתיישבות יהודית בירושלים וסביבתה. שני אזורים מרכזיים מהווים מפתח לשמירת הרצף הטריטוריאלי של ירושלים המאוחדת: שכונת עטרות בצפון ירושלים ומתחם E1 (אזור מזרח כביש 1 המחבר בין ירושלים למעלה אדומים) ממזרח לעיר.

בעטרות צריך לאשר תכנית להקמת שכונה חדשה עם כ-9,000 יחידות דיור על שטח שדה התעופה הנטוש, בלב אזור אסטרטגי בין פסגת זאב לראם. מדובר בפרויקט בעל פוטנציאל אדיר לשנות את מאזן האוכלוסייה בצפון העיר ולחזק את הריבונות במקום שהיה מוזנח עשרות שנים.

במתחם E1, המדינה מנסה לקדם כבר שנים את הקמת שכונה יהודית – תכנית שחוזרת שוב ושוב לשולחן הדיונים אך נתקלת בהתנגדות בינלאומית עזה. היעדר בנייה ישראלית באזור מאפשר השתלטות פלסטינית המאיימת לקטוע את הרצף היהודי ממזרח.

השתלטות רכה במרחב החינוך הבלתי-פורמלי

איום הולך וגדל על הריבונות בירושלים מתרחש מחוץ לבתי הספר – בעולם החינוך הבלתי-פורמלי. הרש"פ וזרועותיה, בעיקר ארגונים בינלאומיים ומדינות המערערים על אחדות ירושלים כדוגמת טורקיה והאיחוד האירופי, תורמים כסף רב לארגונים חברתיים במזרח העיר. מדובר ב"השתלטות רכה" שמטרתה לעצב תודעה פלסטינית בקרב הדור הצעיר ולערער את זהותם האזרחית הישראלית.

תופעה זו מחייבת תגובה ממשלתית חדה ואסטרטגית – כולל רישום, פיקוח וסגירת מסגרות הפועלות בחסות אויב.

המאבק על הדור הצעיר במערכת החינוך

אחת מזירות הקרב המרכזיות על ריבונות בירושלים היא מערכת החינוך. מצד אחד ישנה עלייה מבורכת במספר התלמידים הערבים המבקשים ללמוד במערכת החינוך הישראלית, אך הנתונים המוחלטים עדיין נמוכים והפערים בתוצאות – בעיקר באיכות הבגרויות – מדאיגים מאוד.

מערכת החינוך נדרשת לרפורמה עמוקה: התאמת תכנים תרבותיים וחברתיים, השקעה במורים איכותיים ודחיית כל השפעה של מערכות חינוך פלסטיניות המפיצות הסתה. תת-הוועדה לענייני חינוך במזרח ירושלים, בראשות ח"כ עמית הלוי וח"כ אביחי בוארון, פועלת בחודשים האחרונים למיסוד פיקוח הדוק ולמניעת העסקת מורים שלמדו באוניברסיטאות פלסטיניות המקדמות הסתה אנטי-ישראלית.

הר הבית – ליבת הריבונות והאתגר המורכב ביותר

אי אפשר לדבר על ריבונות בירושלים מבלי להתייחס להר הבית – המקום הקדוש ביותר לעם היהודי והאתגר הריבוני הרגיש ביותר בבירה. אף שמדינת ישראל היא הריבון הפורמלי, בפועל מתקיים על ההר משטר כפול המנוהל במידה רבה על ידי הווקף הירדני, בליווי לחצים מדיניים מהעולם הערבי.

מדיניות הסטטוס-קוו ההיסטורי נפרצה מזמן על ידי הצד המוסלמי, בעוד הצד היהודי נדרש לנהוג באיפוק ובהגבלות – וזאת מבלי להיכנס לדיון ההלכתי בשאלת היתר העלייה להר. הריבונות בהר הבית לא יכולה להישען רק על כוחות הביטחון – היא צריכה לבוא לידי ביטוי גם בחופש גישה, מחקר, חינוך ושיח ציבורי ישראלי. ללא ריבונות בהר – אין ריבונות בעיר.

פיתוח עירוני כמנוף לחיזוק הריבונות

לצד הפערים החינוכיים, הפיתוח העירוני במזרח ירושלים נותר מאחור – לא בגלל העדר השקעות אלא לעיתים מתוך גישה ממסדית מהססת שאיננה רואה בפיתוח אמצעי לחיזוק הריבונות. יש להשקיע בתשתיות, שירותים עירוניים, תחבורה, תברואה ורווחה – לא רק מתוך שיקולי שוויון אלא מתוך הבנה לאומית עמוקה: פיתוח הוא מנוף חשוב לריבונות.

השלטון הישראלי צריך להיראות, להישמע ולהיות נוכח בכל רובע ושכונה – לא רק עם ניידת משטרה אלא גם עם פקח עירייה, עובד סוציאלי ומורה ממלכתי. רק כך תתחזק אחיזתנו בעיר.

המסקנה: ריבונות או סמליות

המאבק על ירושלים הוא רב-ממדי: ביטחוני, חינוכי, תודעתי ומשפטי. חוק אונר"א הוא מהלך אסטרטגי חשוב אך הוא קצה הקרחון. סילוק אונר"א, בלימת ההשתלטות הבלתי חוקית בשטחי C, הגברת ההתיישבות בעטרות וב-E1, חיזוק מערכת החינוך, סיכול ההשפעה הפלסטינית במרחב האזרחי וחיזוק הריבונות בהר הבית – כולם אבני דרך חיוניות להשלמת הריבונות בפועל.

ביום ירושלים הזה עלינו לזכור: ירושלים איננה רק סמל. היא מבחן יומיומי לריבונות הישראלית, שאם לא תתממש הלכה למעשה – תישאר חלולה ממשמעות אמיתית.