כיכר ההפוכים

בכיכר החטופים מריעים לטורקיה, מצרים וקטאר אבל צועקים בוז לנתניהו, וזה אומר המון

וויטקוף נואם בכיכר. צילומסך

עשרות אלפי אנשים עמדו אמש בכיכר החטופים אחוזי התרגשות כפי שלא היו מעולם וחגגו את חזרתם הצפויה של החטופים משבי חמאס. הם שפקדו את הכיכר מדי שבוע מקווים שתאבד את נחיצותה עת יתאחדו החטופים עם בני משפחותיהם ויובאו החללים לקבר ישראל. על אף שמחתם המוקדמת לא שוככת כבר מספר ימים, הם לא נתנו להתלהבות הבוערת לבלבל אותם.

בצעד מיותר למדי התייצבו על הבמה מולם שלושה אמריקאים שלא הבינו כנראה את מהותו של הקהל ואת דעותיו, הם גם לא יודעו כפי הנראה שזוהי לא הדעה הרווחת בציבור הישראלי, שזהו אינו "הרוב הנכון". כך נאם סטיב וויטקוף, שליח ארה"ב למזרח התיכון, כשמאחוריו עומדים נרגשים יועצו וחתנו של הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר, שרקם לא מעט תפרים בעסקת השבת החטופים ועל ידו קורנת רעייתו, איוונקה טראמפ.

האמת לא איחרה לטפוח על פניהם המחייכים של המכובדים וכשוויטקוף הזכיר את שמו של רה"מ נתניהו עלו מהקהל קריאות בוז כה רמות עד שנאלץ לחזור על דבריו ואף להבהיר "הייתי איתו בשוחות, תאמינו לי שיש לו תפקיד חשוב מאוד כאן". כפויי הטובה שזעקו כל שבוע "כולם עכשיו בכל מחיר" צווחו אמש "בוז" גם כשהוזכר שמו של השגריר דרמר. הם שהיו מוכנים לשלם את כל מה שנדרש כדי להשיב את החטופים, לא היו מסוגלים להתעלות, לא היו מוכנים לשלם את מחיר הכרת התודה לנתניהו ולדרמר. זה כבר מחיר גבוה מדי.

בתום התודות של וויטקוף לשייח' מוחמד מקטאר, לטורקים ולנשיא מצרים הצטרף הקהל במחיאות כפיים, עמדו יהודים והריעו לאויבים שלנו. באופן מעוות והפוך הם הכירו תודה לקטאר שנותנת מחסה לבכירי חמאס, לטורקיה שבראשה עומד נשיא שלא ויתר על חלומותיו האימפריאליסטיים להגיע עד ירושלים ושהבטיח לעמו בימים האחרונים להגיע לעזה, ולמצרים שאיפשרה כל השנים מעבר של נשק ותחמושת לעזה.

משרד החוץ, ער?

האם אף אחד במשרד החוץ הישראלי או במשרד ראש הממשלה לא חשב על ההשלכות של אירוע שכזה? איך יתכן שבמהלך סידורי האבטחה, ההכנות וקביעת הלו"ז אף אחד בממשל הישראלי לא חשב שנאום כזה הגיוני כמו נאום של נתניהו בכנס של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב או של ארגון ווק כלשהו או של אנטיפה? כיצד לא הוסבר להם שמדובר בקהל של שונאי נתניהו הרבה יותר מאשר של אוהבי החטופים? איך לא נאמר להם שהקהל שמולו הם עומדים לשאת את דבריהם רצה ברובו לראות את קמלה האריס על כס הנשיאות?

אופטימיות זהירה

ישראל עומדת לפני ימים קשים ומורכבים, על אף האופוריה שאופפת כמעט את כולם לקראת חזרתם הצפויה של החטופים. משפחות שכולות רבות מתנגדות בכאב עצום לשחרורם של כ-2000 מחבלים אך עתירתם לבג״צ נדחתה. נאומו של נתניהו לפני מספר ימים התיחס לחזרתם של החטופים כעובדה מוגמרת למרות שאף אחד מהם לא דרך עדיין על אדמת ישראל. דובר צה"ל נשא דברים שסיכמו את הלחימה למרות שדבר לא יכול להסתיים עד אשר חמאס יתפרק מנשקו ורצועת עזה תפורז.

החריקות הראשונות כבר נשמעו כאשר חמאס הודיע שהוא אינו מוצא את כל גופות החטופים החללים. אחרי שנאמרו מאות פעמים בימים האחרונים המילים "כולם" ו"לא מוותרים על אף אחד", מסתבר שלא כל משפחות החטופים ינשמו לרווחה ביום שני. תמונותיהם של מאות אלפי עזתים שחוזרים לרצועה אחרי שעזבו אותה הן המצג ההפוך ביותר לתכנית ההגירה המיוחלת של הנשיא טראמפ. ישנם דיווחים בתקשורת הזרה על השתלטות אנשי חמאס על אזורים שצה"ל נסוג מהם ועל גיוס אלפי לוחמים שלא מתכוונים להניח את נשקם כפי שהצהיר בכיר חמאס שאמר שהנשק יימסר רק למדינה פלסטינית שפעילי הארגון ישולבו בצבא שלה. עוד דווח שנלכדו אנשי מליציות שמתנגדים לחמאס וששיתפו פעולה עם ישראל.

במחשבה תחילה?!

עסקת השבת החטופים שטומנת בחובה מחירים כה כבדים היתה כאמור משאת נפשם של פוקדי כיכר החטופים יותר משל כל אדם אחר. הם שלחצו על נתניהו ללא הרף לחתום עליה אך לא מסוגלים להביע את הערכתם. יש מי שמברכים על האירוע המביך בו נקראו קריאות הבוז משום שהוא חושף את תמונתה העגומה של הפוליטיקה הפנימית בחברה הישראלית. נו, גם זה משהו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. כיכר יהודי הפריץ.
    יבוא יום ואפילו הרוע יקיא אותם מתוכו.