חשיפה: המימון הממשלתי שמזין את הפשיעה הבדואית

הברחות הרחפנים בגבול מצרים הפכה לתופעה שכבר אי אפשר להתעלם ממנה והאיום הנשקף ממנה מטריד ביותר. הברחות נשק בהיקפים גדולים היא דבר מדאיג, והנושא זכה לתשומת ליבה של הכנסת וכלל אפילו ביקור פרובוקטיבי מתוקשר של חברי הכנסת צבי סוכות ואלמוג כהן בכפר ביר הדאג׳ שבנגב.

המוקד כעת הוא הרחפנים. התקשורת וחברי הכנסת מתמקדים באמצעים הללו; הצבא עוסק בפיתוח אמצעים לתפוס את הרחפנים; וכולם עסוקים בשאלת ההגנה על הגבול.

הצרה היא שכמו שקורה בדרך כלל במצבים כאלה, עוסקים בסימפטומים במקום במקור הבעיה. הבעיה ב״מכת הרחפנים״ היא לא הרחפנים, ואפילו לא איך לזהות ולהפיל אותם, אלא, שימו לב: ארגוני הפשע בחברה הבדואית. הם אלו שמפעילים את מערכי ההברחות ועומדים מאחורי שלל תופעות אחרות שמאיימות על בטחון המדינה. הארגונים החמולתיים מורכבים מרשתות פשע מגוונות, שהברחה בגבול היא רק אחד הביטויים שלהם, וטכנולוגיית הרחפנים היא רק הקצה של פעילותם.

טיפול יסודי בבעיה מחייב עיסוק בשורשים האמיתיים שלה, ולא מרדף חסר תוחלת אחרי דור חדש של טכנולוגיה הגנתית. וכאן נדרשת כניסה לעובי הקורה של ארגוני הפשע שמנהלים את הנגב.

העיסוק בהברחות וברחפנים מפספס את הנקודה מסיבה נוספת, עמוקה עוד יותר –ההברחות אינן עיקר הפרנסה של כנופיות הפשע בנגב, ואפילו אם נסגור את החורים בגבול, הסוגיה היסודית של אבדן המשילות תישאר. תחזיקו חזק: המנוע הכלכלי של הקרטלים הבדואיים הוא לא ה״פשיעה״ במובן הרגיל שלה, כלומר חממות הסמים, ההברחות והפרוטקשן, אלא משהו אחר לגמרי: תקציב המדינה.

כן, כן, שמעתם נכון: מדינת ישראל הפכה למממנת הגדולה ביותר של הפשע המאורגן בנגב, ובמידה דומה גם בגליל. כיצד זה נעשה? סכומי העתק שהמדינה משקיעה בנגב, בתשתיות, חינוך, רווחה ועוד, מגיעים כמעט תמיד לגורמים בשטח הכפופים לניהול החמולתי-עברייני של הטריטוריה. הם יחליטו מי יסלול כביש, מי יביא משאיות עפר, מי ינהל את בתי הספר, מי ינהל את סניף הדואר, מי יפנה את האשפה, מי יסיע את התלמידים וכן הלאה וכן הלאה, הרשימה כמעט אינסופית. מדובר במיליארדים מתקציב המדינה, שמנוהלים דה-פקטו על ידי ארגוני הפשע.

זו הבעיה האמיתית בנגב. זה משבר המשילות העמוק והחמור. ובזה כמעט איש לא עוסק.

אני עוסק בנגב כבר שנים רבות, ובחודשים שלפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל ערכתי בשיתוף ׳פורום שילה׳ מחקר בנושא ההשתלטות ארגוני הפשע על תקציבי מדינה. התוצר המלא של העבודה הזו מתפרסם כאן באתר ׳מידה׳, אבל בשורות הבאות ארכז לנוחות הקוראים את עיקרי הדברים; כל מי שמתעניין בפרטי הפרטים, מוזמן לקרוא את הנייר המלא.

מיליארדים בנגב

מדינת ישראל משקיעה סכומי עתק במגזר הבדואי. קשה לדעת בדיוק כמה, אך מדובר בכספים רבים שחלקם הגדול מנוהל על ידי הרשויות הבדואיות וארגוני חברה אזרחית שונים במגזר. שם נמצא הכסף הגדול, ושם גם הפתח לשחיתות ופשע. בחישוב שערכתי, ניתן להעריך שמדובר בכ-5 מיליארד שקלים מדי שנה, שחלק גדול מהם מנוהל על ידי הרשויות בתקציבי חינוך, שירותים מוניציפליים, הסעות, אבטחה, פינוי אשפה ועוד. במגזר הבדואי יש גבייה מזערית של ארנונה, כך שהתקציב המוניציפלי הוא ברובו תקציבי מדינה שמגיעים ממענקי איזון וכדומה. 

אבל זו רק ההתחלה. לצד ההשקעה הזו ישנם תקציבי פיתוח גדולים של רשות הבדואים (500-300 מיליון ש״ח בשנה) ופרויקטים לאומיים גדולים כמו כביש 6, בניית עיר הבה״דים, קריית המודיעין, ועוד. רבים מתקציבי התשתיות מתגלגלים לקבלני משנה מקומיים, משולמים למשל כדמי ״שמירה״, ומזינים בסופו של דבר את הפשע. בבניית עיר הבה"דים, למשל, העסיק הצבא חברות שמירה בדואיות לשמירה על אתרי הבניה, מה שידוע למעשה כדמי פרוטקשן, שהוחלפו באבטחה צבאית רק כאשר החלו חיילים לאייש את המתקן.

ניצול לרעה של המימון המדינתי

ניצול לרעה של מימון מדינתי לפרויקטים במגזר הערבי אינו דבר חדש. צוות ממשלתי מיוחד שבחן את הנושא בשנת 2020 קבע כי "הוצאתם של מכרזים עתירי תקציב ברשויות המקומיות עשויה להוות הזדמנות עבור ארגוני פשיעה לזכות בתקציב באמצעות סחיטה ואיומים של בעלי התפקידים ברשות". לפי הצוות, "גורמי הפשע משתלטים על מכרזים עתירי תקציב ברשות המקומית… כך מהוות הרשויות המקומיות "מכרה זהב" עבור ארגוני הפשיעה".

כדי לתת יותר משמעות לטענה הזו, נבחן את אחד התחומים הפרוצים ביותר לשחיתות: הסעות תלמידים ברשויות האזוריות הבדואיות.

בשנת 2019 תקצב משרד החינוך את הרשויות הבדואיות בכ-180 מיליון ש"ח לצרכי הסעות, כמעט מחצית מכלל התקציב שיועד להסעות תלמידים במחוז דרום כולו (380 מיליון ש"ח). הסכום עצמו חשוד, ומסתתרת מאחוריו אמת מטרידה.

בביקורת שערך מבקר המדינה בשנת 2021 עלה כי לא פחות מ-12,600 תלמידים שדווחו על ידי מועצת אל-קסום לצורך קבלת תקציבי הסעות, אינם רשומים כתושבי המועצה או כתלמידים בבתי הספר שלה. כ-3,000 מהרשומים במועצה האזורית נווה מדבר, המסיעה מדי יום כ-16,000 תלמידים, לא רשומים כתושבי הנגב בכלל. וזה רק קצה הקרחון – המבקר חשף פערים בדיווחי הקילומטראז׳ של מסלולי ההסעה, פערים בדיווחים על העסקת מלווים, ואפילו בעצם קיומם של קווים מסויימים. כל האמצעים כשרים במסחטת המזומנים הזו. מדובר בכספים בהיקף מיליונים רבים מתקציבי משרד החינוך.

מבקר המדינה ריכז שורה ארוכה של הונאות מהסוג הזה – דיווחים כוזבים על עובדים, דוחות שכר ושעות עבודה פיקטיביים, העסקת מקורבים וחוסר פיקוח על הוצאות לעיתים בגובה מאות אלפי שקלים. למשל, תופעות דומות מתגלות בשמירה על מוסדות חינוך. בבדיקה שערך ארגון ׳רגבים׳ התברר כי מוסדות חינוך במגזר הבדואי מדווחים על עלויות שמירה מנופחות ופיקטיביות בהיקפים עצומים. למעשה מדובר בפרוטקשן לכל דבר ועניין, מיליוני שקלים שזורמים לארגוני הפשע מדי שנה.

סחיטת מכרזים באיומים

הלאה. אחת הרעות החולות המרכזיות בנגב היא קבלנים וספקי שירות הזוכים במכרזים באמצעות איומים והפחדות. כך בעלי השליטה האמיתיים בשטח דואגים שכספי משלמי המיסים יגיעו ל״מקום הנכון״ מבחינתם. שום דבר לא חומק ממחלבת המזומנים הזו: פינוי אשפה, ניהול מוסדות חינוך, סניפי דואר ומה שלא תרצו. בכל מקום שיש בו כסף מדינתי נכנסים עבריינות וסחטנות.

יש לכך דוגמאות רבות, המפורטות במסמך המלא. נזכיר כאן שתיים.

בנובמבר 2022 פורסם מקרה בעיירה תל שבע, כאשר קבלן המבצע פינוי אשפה איבד את עובדיו הערבים מאחר ומשפחות בעיירה איימו על הקבלן ועובדיו שלא יתנו להם לעבוד בעיר. הרקע לסכסוך הוא רצונה של משפחה בדואית לזכות במכרז לעצמה. עובדי פינוי האשפה נאלצו לפעול עם ליווי משטרתי צמוד. כחלק מהסכסוך, ראש מועצת תל שבע עומאר אבו רקייק נאלץ להישאר סגור בביתו במשך מספר שבועות מחשש לחייו.

בשגב שלום מתקיים סכסוך ארוך על שליטה בבית ספר, במסגרתו אף נורה ונפצע קשה מנהל בית הספר. בראיון הוא סיפר: "אחים של מורה איימו עלי ברצח, הייתי מאוים במשך שלושה חודשים, בחודש מארס הותקפתי באלות… זה מתסכל שאתה מחנך לאי אלימות והאלימות רק מתגברת במגזר".

מקרים כאלה יש בלי סוף. סכסוכים על ניהול והעסקה במוסדות מגיעים פעמים רבות לאלימות ואפילו ירי. גם ראשי מועצות ובכירים במגזר הבדואי נתונים תכופות לאיומים אישיים. כך למשל נורו במספר הזדמנויות יריות אל עבר ביתו של נאיף אבו עראר, ראש מועצת ערערה. גם ברהט נרשמו תופעות דומות: נעשה ניסיון להתנקש בחייו של מהנדס העיר אברהים אבו סהיבאן עת היה בדרכו למסגד בשעות הבוקר. זאת, כמה חודשים לאחר ניסיון להתנקש בראש העיר עצמו באמצעות רימון שנזרק על ביתו. הרקע הוא סכסוך משפחות על קרקע בעיר. במסגרת המלחמות על תקציבי מדינה, האלימות רווחת ומסוכנת.

סחיטה באיומים נפוצה גם בעבודות קבלניות. גורמים בשטח יודעים לספר כי בכל פרויקט ממשלתי גדול ישנה תופעה של קבלנים שנשכרים לעבודה בהקשר של איומים מרומזים. גורמים בעלי כוח בשטח מבהירים לעיתים למנהלי העבודה כי ניתן יהיה לקדם עבודות באזורים מסוימים בתנאי שקבלנים ספציפיים יזכו בנתח מהעבודה. במקרים רבים מדובר בקבלני משנה של קבלנים ארציים גדולים, כך שלא ניתן לאתר או לזהות את התופעה בצורה שיטתית.

גם פה הדוגמאות רבות מאוד. כאן ניתן שני מקרים כדי לסבר את האוזן. קבלן שזכה במכרז לחציבת חול באזור ערערה בנגב נתקל באיומים שמנעו ממנו להתחיל את העבודות. הקבלן הזוכה שהגיע לבצע בדיקת שטח והכנה לתחילת פעילותו פגש במקומיים שהבהירו לו כי השטח שלהם והוא לא יכול לעבוד באזור. "השופליסט שלך הוא בדואי והוא מכיר את החוק והוא יקבל מכות", נאמר לו על ידי אדם מבוגר מהאזור, "אתה לא מכיר את החוק אבל מעכשיו גם אתה מכיר. אני אולי הולך לאט אבל יש לנו אנשים שיודעים לרוץ מהר".

קבלן בדואי סיפר כיצד ניגשו אליו עבריינים והחלו לסחוט אותו. תחילה ביקשו שמירה כדמי פרוטקשן המוכרים, לאחר מכן, אחרי שגרמו נזקים באתר והוא החל לשלם להם,אמרו לו שהם לא מסתפקים בשמירה אלא גם יקבעו מי יבצעו את העבודות בשטח: "הם אמרו לי 'אני בעל הבית פה. אני גם אקבע מי יעבוד איתך". עוד הוסיף: "כשהקבלנים רק מתחילים לעבוד, באים אליהם ואומרים להם זה האזור שלנו, ואין הבדל בין קבלנים בדואים או יהודים, הם עושים להם הכול". לדבריו זה לא מסתיים בתשלום עבור שמירה אלא "הם רוצים להיות שותפים שלך. אומרים לך 'זה יעבוד בטרקטור וזה יעשה חשמל', זה לא נגמר".

כך זה כמעט בכל מקום. קבלו טיפ – אם אתם רואים עבודות עפר, תשתיות או בניין בנגב, דעו שאתם ככל הנראה צופים במפעל הלבנת כספים בהיקפים אדירים. והכל מהמיסים שאתם משלמים.  

במחקר המלא פירטתי בהרחבה רבה על התופעות הללו, כולל על הקשר ההדוק בין העבריינים הגדולים במגזר לבין המנהיגים הפוליטיים שלו – כאשר אותם אנשים, או בני משפחה מפעילים במקביל מערך פשיעה וסחטנות בהיקפים עצומים, ולצד זה מארחים באוהל את מפקד המחוז במשטר, אלוף פיקוד הדרום ומנהיגים אזוריים אחרים. הפוליטיקה היא המשך הפשע באמצעים אחרים.

לריב עם השומר

הדוגמאות למסחטת כספי מדינה בשירות ארגוני פשע עוד רבות ומדהימות. מדובר במיליארדי שקלים, ובמאבק בסיסי על תרבות, זהות ואוטונומיה שמחברים את השבט, המשפחה והפשע, למארג בלתי חדיר של סחיטה, שחיתות, בזבוז והונאה.

התוצאה האבסורדית של האי-הבנה הזו היא שסכומי העתק המושקעים במגזר הבדואי במטרה להוציא אותו מעוני ובערות אל רווחה ומודרניזציה, משיגים את המטרה ההפוכה: הם מתדלקים את הפשע, והופכים לארנק של העבריינות.

צריך לשנות דיסקט, ולראות במאבק נגד "השיטה" הבדואית את העיקר, ובתוצרים הסופיים – בתי ספר, תשתיות וכו' – בונוס. להפסיק לנסות לשפר את המצב של הבדואים בתקווה שהדבר יפחית את הפשע, ולהתחיל להילחם בפשע, בידיעה שהדבר יביא לשיפור במצבם. הרעיונות המדינתיים הפרוגרסיביים הללו לא רק אינם יעילים, למעשה הם הפכו לכספומט של ארגוני פשע. כדי לחולל שינוי צריך לייבש את ביצת ארגוני הפשע, ולא להילחם רק בתוצרי הקצה הבולטים שלהם.