תובנות הברזל של עזרה זהר על הטיפול הנכון בעולים: פחות הטבות ופחות רגולציה
כבר לפני יובל שנים כתב פרופסור עזרה זהר ז"ל כי "מובן מאליו שאם, לדוגמא, יקום משטר אנטישמי מובהק בארה"ב, יגדל מאוד פוטנציאל העליה שם…". כעת נראה שהבחירה בזוהראן ממדאני לראשות העיר ניו יורק מגשימה את נבואתו, ומדינת ישראל חייבת להיערך לאפשרות של גל עליה דרמטי מהתפוח הגדול. לאחרונה הכריזה הממשלה על תכנית לקליטת עלייה הכוללת הטבות מס בהיקף של 600 מיליון ₪. האם זהו הצעד הנכון? במקביל אנו שומעים בכלי התקשורת ובדו"חות רשמיים על עלייה מדאיגה בהיקפי הירידה מן הארץ. מה על מדינת ישראל לעשות כדי לעודד עלייה ולמנוע ירידה? מחשבות בעקבות ספרו החשוב של פרופ' זוהר מ־1975, "בצבת המשטר – מדוע אף אחד לא קם".
ההטבות הן לא הדרך
זהר ביקר בחריפות את השיטה הכלכלית הסוציאליסטית שנהגה בימיו ואת מדיניות קליטת העולים שלה, אך לצערנו הדוגמאות שהוא מביא נכונות אף לימינו אנו. זהר התנגד לתופעת ההטבות המוגזמת לעולים וראה בה רעה חולה שמשיגה את המטרות ההפוכות, "לשיטה הנהוגה בארץ יש חסרונות רבים והשלכות חמורות… אי שביעות רצון מצד העולים, ניכור והרגשת קיפוח אצל האוכלוסייה הותיקה, דמורליזציה ושחיתות, בזבוז של משאבים ומטבע חוץ". באחד מקטעי הספר מתואר בצורה משעשעת מו"מ בין עולה לפקיד עליה שמציג יפה את הבעיה המהותית שבהטבות מעין אלה. "משום מה ניתנת הלוואה אך ורק אם הדירה אינה עולה על גודל מסוים, או שמחירה נמוך מסכום מסוים. ומכיוון שהסכום אשר נקבע בתקנה משום מה מן הדרוש לדירה שבה מוכנים העולים מהמערב –הרי כרוך הדבר בבקשות ובפניות, עד שלבסוף לומדים את הפטנט מ[העולים] 'הותיקים' או מהקבלן שיש לחתום על חוזה דירה פיקטיבית ותחבולות אחרות, כדי להערים על הפקידות".
וכעת אל התכנית הממשלתית המדוברת. התכנית הזו מקנה פטור ממיסים לבעלי הכנסה של פחות ממיליון ש"ח בשנה, לשנים 2026-27. ועל כך יש לתהות: האם לא היה ראוי כי אנשים המשתכרים בסכומים גבוהים ישתתפו בנטל המס המושת על כלל אזרחי המדינה, ולו רק מתוך סולידריות ואפילו בשם המושג הנשכח "ציונות"? זהר גם הבין היטב כי "לגבי העולים מהמערב יש ל'זכויות-היתר' השפעה שלילית ביותר מכמה וכמה היבטים… בהיותם [העולים מהמערב] מורגלים בחברת שפע, מתעוררת אצלם מיד השאלה –מה יהיה בתום שלוש השנים הטובות?… רבים מהם אף הוציאו את המסקנות וירדו בתום התקופה".
זהר עצמו הציע לאמץ את ה"שיטה האמריקאית" כלומר התערבות מינימלית של גורמי השלטון בתהליך הקליטה, ויצירת תנאים במשק שיאפשרו קליטה זו. זהו החזון שהוא מציג: "כל התמיכה והטיפול בעולים ירוכזו על-ידי הסוכנות היהודית. יבוטל 'פנקס העולה' ההופך להיות מיותר וכן משרד הקליטה… העולים יחדלו להיות קבוצה מיוחסת, כביכול, הנהנית מזכויות-יתר ולכן תהיה נכונות גדולה יותר לעזור להם. החלל שיותירו אחריהם הפקידות והממשלה בטיפול בעולה, יתמלא על-ידי גורמי התנדבות שיגלו רצון טוב ולהט לתפקיד… הדבר יעלה את הרגשת ההזדהות שלהם [העולים] עם העם והארץ וימנע רגשי ניכור הנובעים מעצם היותם בצד 'המקבל'…"
בעניין זה יש לציין לשבח את פועלו של שר הקליטה חה"כ אופיר להסרת חסמי תעסוקה שמנעו עליית יהודים, בעיקר בתחומי הבריאות והרפואה. נראה שכמו בתחומים רבים אחרים בישראל, טרם הצליחה הכלכלה להשתחרר מטפריי הגילדות הבולשביקיות החונקות כל יוזמה והתקדמות, וטוב עשה שר הקליטה שבחר להתמקד בפיצוח אגוז קשה זה.
תיקון היסטורי לשקר היורדים
בעניין הירידה מהארץ נראה שחל שינוי מהותי מאז פורסם ספרו של זהר. "לדעת רבים, תופסת חלק נכבד מן היורדים קבוצה שאנשיה אינם יכולים להסתגל למשטר בארץ. במחקר שנערך… צוינה 'ביורקרטיה-יחס השלטונות לאזרח', כסיבה המרכזית לירידה מיד אחרי 'כלכלה ו'לימודים'. הכוונה,… בעיקר למצב שבו כל תחומי החיים נתונים לשבט או לחסד בידי השלטונות, בו הנאמנות לשלטון קובעת כמעט בלעדית לגבי אפשרויות הפעולה, ההתקדמות, הסידור". כאמור, הסיבות לירידה השתנו ונראה שהיום ציבור היורדים, ככל שהוא קיים, אינו אלא צאצאיו של אלו אשר החזיקו ברסן השלטון ורדו בעם, ועתה "גנבו להם את המדינה".
נקודה נוספת ומעניינת שמתבררת מתוך הספר היא ש"אין לגורם הביטחוני משקל ממשי בהחלטה לרדת. יתר-על-כן, רבים הצהירו, ואף הוכיחו… שבעת מלחמה ימהרו לשוב". גילוי זה של זהר מטיל צל כבד על האמירה "נפולת של נמושות", ועל מי שהטביע אותה. כפי שניתן ללמוד הסיבות לירידה היו ההתנכלות של המשטר של מפא"י ושלטון ההסתדרות. מנחם בגין הגיע לביקור בארה"ב לאחר מלחמת ששת הימים, כשר בממשלת האחדות ופגש להפתעתו שם רבים מיוצאי האצ"ל. לשאלתו על מעשיהם בניכר התוודו הללו שלא הצליחו למצוא עבודה ופרנסה בשל עברם במחתרת.
גם אם המלצתו של זהר לסגור את משרד הקליטה לא תתגשם בגלל האילוצים הקואליציוניים המובנים בשיטת הממשל בישראל, הרי שיעשה נכון השר המכהן עתה אם ילמד היטב את הפרקים העוסקים בתחום משרדו המופיעים בספר. ובאשר ליורדים, נראה שניתן לסכם את הנושא בדבריו של הרצל: "אנחנו מפסידים את אלה שאין לנו בהם משום הפסד".
הכותב הוא סגן יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן לאומי, חבר מערכת "האומה" ומחבר הספר "עוז לתמורה – עמוס עוז מכשף השבט"
כל הנימוקים שנימק פרופ' עזרא זוהר ב-1975 תקפים גם היום, וביתר שאת.
עולים מארצות הרווחה לא מגיעים לישראל בגלל הטבות מס או חבילת קליטה. הם מגיעים ממניעים ציונים או מחד מפני הגויים. הם רוצים בטחון והם רוצים חינוך יהודי טוב לילדים. הטבות המס לא עוננות על שני צרכים אלה. הן מעידות על מאובנות מחשבתית וחוסר היכרות עם הסיבות העיקריות לעליה. כמו אז גם היום, השיטות של מפא"י יביאו להוצאות מיותרות תוך כדי פיספוס חלק משמעותי מגל עליה פוטנציאלי.