הצבא מנסה להסדיר בחוק את הגדלות הרמטכ״ל הבלתי חוקיות. פרטים נוספים חושפים את הבלוף
המאבק על הגדלות הרמטכ״ל – התוספת הלא-חוקית לפנסיה של יוצאי צה״ל – הגיע כעת לכנסת, בדמות הצעת חוק שתלבין בדיעבד את סכומי העתק הללו שנוספו במחשכים במשך השנים. את הרקע המלא לכך פירטתי בכתבה שפורסמה כאן בשבוע שעבר, מאז שוחחתי עם מספר גורמים והקדשתי זמן רב לקריאת חומרים וצפייה בדיוני וועדת חוץ וביטחון בנושא, והמסקנה עגומה מאוד. כל ניסיון להבין עד תום את העובדות הבסיסיות של הסוגיה, את הסכומים, מספרי האנשים הרלוונטיים ושאר הנתונים החשובים, נתקל במערכת סמיכה של הטעיות, חצאי אמיתות ונתונים חלקיים.
במערכה על הפנסיה שלהם, בצה״ל עדיין עובדים לפי עקרונות המלחמה. תחבולה, הטעיה, הונאה, איגופים וניצול הצלחה – הכל הולך בשדה הקרב הזה. פה אין שום הכלה, אין מסדרונות הומניטריים ואין הקש בגג. התקפה התקפה סוף. התוצאה היא ערפל קרב מטורף. חברי הכנסת אמורים לדון בחוק שלא ברורות המשמעויות שלו, לא ברורות העלויות שלו וללא מסד עובדתי מסודר של חלופות, השלכות וצרכים. תשתקו ותצביעו.
למן היום הראשון הפנסיה התקציבית בצה״ל היא ממלכת אי הוודאות. בחסות הסודיות, הנתונים המלאים חסויים ולא נתונים לפיקוח, ושערוריית הגדלות הרמטכ״ל היא הביטוי הגס והבולט ביותר של כך. נזכיר בקצרה את העובדות: לפני למעלה מעשור נודע לגורמים באוצר לגמרי בטעות שהצבא מגדיל את הפנסיות של גמלאיו בשיעור של בין 6 ל-19 אחוזים באופן שרירותי, על פי נוהל שנועד בעבר לתקן עיוותים במקרים חריגים. מדובר בעשרות מיליארדים של שקלים ששולמו וימשיכו להיות משולמים גם בעתיד, שניתנו שלא כחוק. רק כעת, אחרי מאבק ארוך שנים ופסק דין חריף של בג״צ, נדרשת הכנסת להסדיר זאת בחקיקה.
מצג השווא של החוק החדש
החוק שהוגש לאחרונה נועד להלבין דה-פקטו את ההגדלות הללו, אולם הוא עטוף ברטוריקה מטעה ובהסחות דעת, כך שכל הדיון הזה מתנהל תחת מסך עשן כבד, והשאלות רבות. ניקח למשל את הטענה כי החוק החדש אמור "להקטין את שיעור ההשלמה הממוצע ביחס להסדר הקיים״ ולהביא ״להתייעלות ולחיסכון״, כפי שנאמר בדברי ההסבר שלו. האמנם?
על פי החוק החדש תקרת התוספת תהיה 14 אחוז, באופן הבא: כל פורש ששירת 11 שנים ומעלה בקבע יקבל תוספת פנסיה של 2 אחוז על כל שנה, עד לתקרה של 7 אחוזים; פורש משירות קרבי יקבל תוספת מיוחדת של עד 3 אחוזים נוספים; ותינתן גם תוספת של עד 4 אחוזים של שנים שבהן הפורש לא היה בשירות (למשל, דחיית שירות לפני הגיוס, יציאה לחל״ת במהלך השירות, או עתודה), סה״כ 14 אחוזים על פי החישוב הבא: 7 (כלל המשרתים) + 3 (תוספת לוחמים) + 4 (תקופה מחוץ למערכת) = 14.
החוק גם קובע לראשונה הגדלות מינימליות לכלל המשרתים. בעבר ההגדלה הנפוצה ביותר עמדה על 6 אחוזים, ו3.5 לנשים (חישוב של 2 אחוזים על כל שנת שירות חובה) והתיקון לחוק החדש מקפיץ את כולם ל-7 אחוזים כנקודת מוצא.
במילים פשוטות, אם החוק יעבור כלל הפורשים יקבלו תוספת של בין 7-14 אחוזים לפנסיה. וזה מוצג כ״הפחתה״.
והאמת היא שכבר הייתה אמורה להיות הפחתה כזו והיא אמורה להיות בתוקף מזמן. כשנחשפה פרשת הגדלות הרמטכ״ל ולאחר שהצבא נדרש לעבור באופן ידני תיק-תיק של פורשי צה״ל כדי ללקט את הנתונים, התבררה התמונה הבאה: ההגדלות המדוברות עמדו על היקף של כ-8.5 אחוז בממוצע והתוספת המקסימלית שנהגה אז עמדה על 19 אחוזים.
בעקבות הביקורת הציבורית והסערה שהתעוררה, הרמטכ״ל אייזנקוט החליט כבר ב-2017 להגביל את תקרת התוספות שהצבא ישלם, וקבע כי התוספת המקסימלית תהיה 10 אחוזים. לא יותר. ואם הממוצע היה 8.5 אנחנו מבינים שהמינימום היה הרבה פחות.
כמו שראינו, על פי התיקון לחוק החדש הכל אמור בעצם להיות הרבה יותר – מינימום של 7 אחוזים ומקסימום של 14 אחוזים.
חוק שרלוונטי ל… 175 אנשים
אז מה קורה כאן? כשמתעמקים בסוגיה מתגלים כמה דברים מחשידים. נכון להיום יש 2 קבוצות של פורשים תקציביים מצה"ל:
א. מי שנכנס לקבע מובהק (מעל 10 שנות קבע) לפני השינויים של אייזנקוט (אפריל 2017). הם מקבלים את מלוא הגדלות הרמטכ״ל כפי שהיה לפני מתווה אייזנקוט – כשהמקסימום היה 19 אחוז תוספת. מדובר ברובם המוחלט של הגמלאים.
ב. מי שנכנס לקבע מובהק אחרי השינויים של אייזנקוט. הם מקבלים הגדלות רמטכ״ל מוקטנות על פי מתווה אייזנקוט. מדובר בקבוצה קטנה יחסית.
החוק החדש אמור ליצור קבוצה נוספת:
ג. מי שנמצא כיום מתחת לגיל 40 אך עדיין זכאי לפנסיה תקציבית. הם יקבלו הגדלות על פי התיקון לחוק החדש (7 + 3 + 4). על פי נתוני הצבא מדובר בקבוצה קטנה מאוד, 175 איש בלבד.
במילים אחרות – רובם הגדול של הפורשים לפנסיה תקציבית בכלל לא יושפעו מהשינויים שמכניס החוק. זו המשמעות של המשפט התמים בסעיף 2 לחוק, ״חייל שפרש מן השירות לפני תחילתו של חוק זה, יהיה זכאי לשיעור השלמת תקופות שירות כפי שנקבע לו במועד פרישתו״. ובמונחי תקציב: המשך החגיגה הלא חוקית שנהגה עד כה והלבנתה בחוק.
כל שאר המלל, שכולל מספר סעיפים ודברי הסבר ארוכים, נוגע לקבוצה קטנה וזניחה של פורשים, קבוצה ג׳ דלעיל, שלכבודה מנסחים כללים וקריטריונים, מציגים מצגות ומראים גרפים של ״ירידה״ ו״התייעלות״. זו פעולת הסחה קלאסית, מאמץ הטעיה, שבחסותו הכוח העיקרי צולח את מכשול אי החוקיות ומסתער על הגדלות הרמטכ״ל.
ביקשנו מהצבא נתונים מספריים מסודרים על הקבוצות הללו, ובעיקר על הקבוצה הראשונה והגדולה ביותר – אלו שחלים לגביהם הכללים הישנים בלי הגבלות ובלי הפחתות. מאז בקשתנו חלפו מספר ימים, אך נכון לעכשיו טרם התקבלו הנתונים.
עיניים על הכדור
למאמץ ההטעיה הזה יש גם תפקיד נוסף. בדיונים בוועדת חוץ וביטחון נציגי הצבא הסבירו שמדובר במעשה בסיפור שולי, שהרי בסופו של דבר זוהי קבוצה קטנה מאוד של משרתים. אז מה אכפת לח״כים לאשר?
אלא שהמאבק על הפנסיונרים התקציביים הוא רק פרומו למאבק הבא, והוא קצבאות הגישור של הפורשים בפנסיה צוברת.
קצת רקע: למרות שצה״ל הפסיק את הפנסיה התקציבית לפני למעלה מ-20 שנה, היא הוחלף בהסדר מוזר: תוספת לפנסיה שנותנים למי שפרש בגילאי ה-40 כדי ״להשלים״ אותה לגובה שהוא היה מקבל אם היה מגיע לגיל פרישה. זו בעצם סוג של פנסיה תקציבית ״קטנה״ שאנחנו ממשיכים לשלם לגמאי צה״ל, בעלות צפויה של כמיליארד ש״ח בשנה. וגם על הדבר הזה יש ״הגדלות רמטכ״ל״.
סוגיית פנסיית הגישור היא אירוע בפני עצמו, שבאוצר ובמשרד הביטחון מנסים לפצח. ראשוני הפורשים הזכאים לה מגיעים כעת, והדיונים על כך בעיצומם. כל מתווה של הגדלות רמטכ״ל שיוסכם עליו לגבי אוכלוסיית הפורשים בפנסיה התקציבית, יהפוך לנקודת המוצא בדיון על קצבאות הגישור של הצוברת. דבר שנציגי הצבא לא טורחים להסתיר.
קצבאות הגישור הללו הן בור תקציבי בפני עצמו, ובשנים הקרובות הוא ילך ויגדל. אם גם שם יאושרו הגדלות רמטכ״ל בסדרי הגודל שבחוק המוצע, נראה נסיקה דרמטית בסכומים הללו בשנים הקרובות, שכאמור מוערכים ממילא מוערכים בעלות של כמיליארד שקל בשנה.
גורמי הצבא לא מסתירים זאת כלל, והם מדברים במפורש על כך שההגדלות יאושרו גם לקצבאות הגישור. הטענה הצפויה שקופה וברורה כשמש: אם יש הגדלות לפנסיונרים התקציביים, למה צריך לפגוע ב״זכויות״ הגישור של הפנסיונרים הצוברים? האם הכנסת תוכל להתנגד לכך? הרי למה להפלות בין דם לדם?
בזמן שמספרים לכם על הקטנה, חיסכון והתייעלות בנוגע למשרתים שכמעט כולם פרשו, מה שעומד על הפרק הוא בכלל אלו שהולכים לפרוש רק בשנים הבאות ושהדיון הציבורי לגביהם עדיין לא התחיל. זו רגל בדלת במשא ומתן, לא חוק שבא לתקן משהו.
ממשיכים לסחוב מהלול
הסמכות של הרמטכ״ל להגדיל את הקצבאות של פורשים מסוייים, נולדה ממציאות היסטורית שכבר מזמן חלפה מהעולם. מדובר ברצון לתת זכויות פנסיוניות לדור המייסד של צה״ל שחלקו לחם במחתרת במשך שנים רבות לפני קום המדינה. היו אז נסיבות מסויימות שהצדיקו בהחלט התייחסות לשנים מסויימות לפני השירות בצה״ל, ״כאילו״ שירתו בצה״ל, כי הם אכן שירתו במסגרות הלוחמות שנוצקו לתוך הצבא. מה לזה ולדחיית שירות של שנה-שנתיים, יציאה לחל״ת או אפילו שירות החובה?
מה שנולד כמענה מוצדק לצורך חריג – שאפילו בפקודות הצבא מתואר כיוצא הדופן – הפך בשנים האחרונות להיות הנורמה, וכל ניסיון לעצור את הברדק מתואר כעת כ״פגיעה״ ב״זכויות״. לא פחות.
המערכת ירדה לחלוטין מהפסים, והצעת החוק החדשה לא מתקרבת לתקן את כשלי העומק. להיפך. זה המשך השערוריה באמצעים אחרים.
ראש הממשלה נתניהו מגבה כעת את הצבא בעניין הזה והורה להצביע בעד התיקון לחוק. זו טעות חמורה, שיהיו לה השלכות רחבות מעבר לסוגיה זו עצמה.
אחד הלקחים מהמלחמה האחרונה הוא שהכנסת והממשלה צריכים להגביר את הפיקוח והביקורת על הצבא, והסיפור הזה הוא דוגמא מצוינת: התנהלות בלתי חוקית שהתרחשה במחשכים ועלתה מיליארדים לקופת המדינה. זה צריך להיות מקרה הבוחן של הגברת הבקרה והשקיפות, אבל במקום זה נתניהו בוחר להמשיך לתת למערכת את האוטונומיה הארגונית שהתרגלה אליה, זו שבחסותה צומחות קונספציות ועיוותים אחרים. הפנסיות הן רק דוגמא למה שמתרחש גם בשדות אחרים בצה"ל, מבצעיים וחשובים יותר. הציבור יקבל מצגות על ״התעצמות״ ו״הרתעה״, ואיש לא יהיה רשאי לשאול שאלות ולבקר. חמור מאוד.
