לא בפעם הראשונה, הם משכתבים את מלחמת העצמאות ומעלימים כל זכר לתוקפנות הערבית, והפעם – מנשייה
לעיתון הארץ יש נוהג קבוע – לסלף שוב ושוב את אירועי מלחמת העצמאות, במטרה להציג את ישראל כצד התוקפן ועושה העוול במלחמה. הם עשו זאת כשסילפו את קורות הכפר מעלול ,כשסילפו את קורות הקרב בעין ע'זאל, ואת קורות הקרב בספוריה, ואת קורות הקרב בטירה ובמסכה, ועוד ועוד אירועים וקרבות. בכל המקרים האלה הרצחנות הערבית פשוט נעלמת כליל, בשכתוב בוטה של ההיסטוריה.
בסוף השבוע האחרון הארץ עשו את זה שוב. הפעם לגבי הקרב בשכונת מנשייה.
עיריית ת"א העלתה לאתר העירייה את השאלה מה מסתיר פארק צ'ארלס קלור בגבול תל אביב יפו שנבנה על חורבות שכונת מנשייה, אבל מחקה את הפוסט כעבור זמן קצר. האירוע זכה לביקורת מצד הארץ, בטענה שהעירייה מסתירה בכך את ההיסטוריה של המקום. ומהי ההיסטוריה של המקום, אליבא דהארץ? ובכן, לפי הכתבה, מנשייה היתה "שכונה ערבית שתושביה גורשו ממנה או נאלצו להימלט ב־1948" והיא הוחרבה.
האמנם?
כרגיל לא. זהו שוב אותו הרפלקס הקבוע של הארץ להציג את התוקפן הערבי כקורבן ואת הקורבן היהודי כתוקפן.
ראשית, מנשייה לא היתה "שכונה ערבית" אלא שכונה מעורבת שרוב תושביה יהודים, ואשר לפי תוכנית החלוקה של האו"ם יועדה להיות חלק מתל אביב היהודית ולא יפו הערבית. הנקודות האלה חשובות כדי להבין את נסיבות הקרב שפרץ בשכונה במהלך המלחמה.
מנשייה, על אף שהיתה מעורבת, הפכה לקו עמדות ערבי מבוצר שממנו ירו מאות צלפים על העוברים והשבים ברחובות דרום תל אביב. נוצר הכרח להסיר את האיום על תושבי תל אביב, מצד השכונה הדרומית האלימה שממילא יועדה להיכלל בתחומי תל אביב. אחר קרב קשה עם ערביי השכונה, שהיו מבוצרים היטב, ועם הצבא הבריטי, הצליח האצ"ל לכבוש את השכונה.
ההצגה של השכונה הרצחנית כשכונה ערבית תמימה שנפלה קורבן לתוקפנות היהודית ותושביה גורשו ממנה או נאלצו להימלט ממנה, היא סילוף נוסף בשרשרת הסילופים של אירועי המלחמה, שגם לו אותה מטרה: להציג את הקמת המדינה כשרשרת עוולות.
השוקניתון האנטישמי מתחמק – ולא במיקרה – מהתעסקות עם שכונת אבו כביר הערבית בדרום העיר שהוא התנחל בה והקים את בניין ה'מטכ"ל' העולמי שלו להסתה אנטי-ישראלית ואנטי-יהודית בלב אבו כביר ה'כבושה'. גם 'נושא הדגל' העיתונאי ה'מוסרי' וה'מיוסר' שלו, גדעון לוי, הוא לא יותר מאשר 'מתנחבל' -בשפתם הבזוייה – על אדמות הכפר הערבי ההרוס בקצה השני של תל הביב – הלא היא שיח' מוניס הידועה לשמצה. עובדות אלה לא ידועות בציבור הכללי, וכשסיפרתי פעם בחו"ל לבני שיח ערבים מקצת מהעובדות הקשורות בקשר שבין שוקן ועיתונו ל'בעייה הערבית' הם היו המומים.