שלא יהיה עוד סבב

עת חיילי צה"ל עושים שוב דרכם לדרום לבנון, עלינו לשאול מהו יעדה של ישראל במערכה הנוכחית. ללא תשובה ברורה לשאלה הזו גם הניצחונות הצבאיים המרשימים ביותר עלולים להתברר כהישגים זמניים בלבד.

חיזבאללה איננו ארגון טרור רגיל

חיזבאללה נוסד בשנת 1982 בעקבות מבצע שלום הגליל (מלחמת לבנון הראשונה) ביוזמת משמרות המהפכה של איראן. במסמך היסוד של הארגון משנת 1985 הצהירו מנהיגיו על נאמנותם לעקרון וילאיית אלפקיה (ولاية الفقيه), כלומר כפיפות לסמכותו הדתית והפוליטית של המנהיג העליון של איראן. עם השנים הפך הארגון לגורם מרכזי בתוך החברה השיעית בלבנון והקים רשת רחבה של מוסדות חברתיים. השיעים הם כיום הקבוצה הדמוגרפית הגדולה במדינה. שיעורם מוערך בין שלושים לכחמישים אחוז מן האוכלוסייה, ובמשך עשרות שנים היו הקבוצה המודרת ביותר במערכת הפוליטית הלבנונית.

במקביל בנה הארגון כוח צבאי רחב היקף. הארגון הצליח לבסס שליטה בדרום לבנון ובבקעת הלבנון ובחלקים מביירות ולהקים כוח צבאי החזק בהרבה מצבא לבנון עצמו. לפי מחקרים בתחום הביטחון הלא מדינתי החיזבאללה הוא אחת המיליציות החזקות בעולם. הוא מחזיק עשרות אלפי לוחמים וארסנל עצום של רקטות וטילים שהפכו אותו לשחקן צבאי אזורי משמעותי.

בשורה התחתונה חיזבאללה איננו רק ארגון טרור. הוא תנועה חברתית. מפלגה פוליטית וכמעט צבא סדיר.

מלחמות אינן בהכרח חולשה

אחת ההנחות הנפוצות בישראל היא כי מלחמה גדולה תביא לקריסת חיזבאללה. אך ההיסטוריה מלמדת אחרת. לאחר מבצע ענבי זעם בשנת 1996 ולאחר מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 ספג הארגון מכות צבאיות קשות. למרות זאת הוא יצא מן העימותים הללו מחוזק פוליטית בתוך לבנון.

אחת המומחיות הבולטות להבנת חיזבאללה, החוקרת הלבנונית עמל סעד ע'ורייב (הנחשבת למזוהה עם האידאולוגיה של ארגון) מסבירה זאת באמצעות מושג שהיא מכנה: ניצחון דרך עמידה   (Victory through Steadfastness) או בערבית, "מוקאוומה" (ההתנגדות). גם כאשר הארגון סופג אבדות כבדות, עצם ההישרדות מול ישראל נתפסת כהצלחה פוליטית. כלומר מלחמה, גדולה ככל שתהא, לא תביא בהכרח לפירוק חיזבאללה אלא עשויה דווקא לחזק את מעמדו.

חסן נסראללה חזר פעמים רבות על רעיון הסבלנות האסטרטגית. בנאום שנשא בשנת 2000 לאחר נסיגת ישראל מדרום לבנון אמר כי ההתנגדות איננה מודדת את הצלחתה לפי חודשים או שנים אלא לפי מסלול היסטורי ארוך. בנאום אחר הסביר כי תנועות התנגדות חייבות לפעול מתוך סבלנות אסטרטגית משום שמאבקים מסוג זה עשויים להימשך עשרות שנים ואף יותר.

כאשר צד אחד מבקש יציבות בטווח הקצר ואילו הצד השני פועל במונחים של דורות נוצר יתרון מובנה לצד השני.

האם המערכה הנוכחית משנה את המצב?

בימים אלה יש הסבורים כי הלחצים על חיזבאללה גדולים יותר מבעבר וכי השילוב של המערכה בלבנון יחד הקריסה הכלכלית בלבנון והלחץ על הארגון פנימה עשויים סוף סוף למוטט את הארגון. עם זאת אי אפשר להתעלם מהתמיכה הרחבה, הלבנונית והאיראנית בארגון, המאפשרת לו לעמוד תחת לחץ ולהמשיך לפעול בטווח הארוך. השמדת חיזבאללה לחלוטין איננה יעד ריאלי בטווח הקצר. מדובר בארגון בעל בסיס חברתי עמוק בתוך העדה השיעית, בעל כוח צבאי גדול ושנהנה מפטרון אזורי רב עוצמה בדמות איראן (שגורלו עתידו ויכולת ההשפעה האזורית של  עדיין לוטים בערפל).

עם זאת המדיניות של ניהול סבבי לחימה בלבד הוכיחה את עצמה כמדיניות כושלת. כל סבב כזה הסתיים בפגיעה קשה בארגון אך גם בהתאוששותו ובהמשך התעצמותו. הצעתי כאן היא ללמוד מן העבר. בשנות השבעים והשמונים הפך אש"ף לכוח צבאי מרכזי בלבנון ואף הקים מעין מדינה בתוך מדינה בדרום המדינה (שנודעה בכינויה: פתחלנד). רק לאחר מבצע שלום הגליל בשנת 1982 הצליחה ישראל להביא לגירוש הנהגת הארגון מביירות. גם אז לא חוסל אש"ף לחלוטין אך יכולתו לפעול ככוח צבאי בגבול ישראל נשללה.

על כן היעד צריך להיות זה: שלילת יכולתו של חיזבאללה לאיים על מדינת ישראל בהיקף אסטרטגי. במילים אחרות, חיזבאללה עשוי להמשיך להתקיים ככוח פוליטי בלבנון אך עליו לחדול מלהיות צבא טילים וקומנדו המאיים על העורף הישראלי.

מסקנות אופרטיביות

יעד כזה מחייב אסטרטגיה ארוכת טווח הכוללת מספר מרכיבים משלימים.

א. יצירת מציאות ביטחונית חדשה בגבול הצפון. ישראל אינה יכולה לחזור למציאות שבה כוח רצ'ואן של חיזבאללה פרוס לאורך הגבול. לכן דרום לבנון חייב להיות אזור מפורז מנוכחות צבאית של הארגון. פירוש הדבר אכיפה עקבית של איסור פריסת כוחות ומוצבים צבאיים בדרום לבנון גם אם הדבר מחייב תקיפות חוזרות ונשנות ונוכחות ישראלית קבועה בעומק דרום לבנון.

ב. מערכה שיטתית ומתמשכת נגד ארסנל הטילים של חיזבאללה, האיום האסטרטגי המרכזי על מדינת ישראל. מערך זה כולל מחסני תחמושת אתרי ייצור ומסלולי הברחת נשק מאיראן דרך סוריה. לכן המערכה איננה יכולה להיות מוגבלת לגבול הצפון בלבד אלא חייבת לכלול פגיעה רציפה בכל שרשרת ההתעצמות של הארגון.

ג. בידוד פוליטי של חיזבאללה בתוך לבנון עצמה. ככל שהקהילה הבינלאומית ומדינות ערב יתנו את הסיוע הכלכלי לשיקום לבנון בחיזוק ריבונות המדינה ולצמצום כוחו הצבאי של הארגון כך יגדל הלחץ הפנימי עליו. במילים אחרות יש ליצור מצב שבו עצם קיומו של צבא פרטי בלבנון נתפס כבעיה לאומית עבור הלבנונים עצמם.

ד. הרתעה ברורה ואמינה. המשמעות היא יצירת הבנה חד משמעית בלבנון כי מלחמה כוללת עם ישראל תוביל להרס כבד של תשתיות המדינה ולפגיעה קשה מאוד בחיזבאללה עצמו. הרתעה כזו מושגת באמצעות מדיניות עקבית ולא באמצעות הצהרות בלבד.

ה. יש לזכור כי חיזבאללה איננו רק ארגון לבנוני אלא חלק מציר אזורי רחב יותר בהובלת איראן. לכן המערכה נגדו איננה מתנהלת רק בלבנון. פגיעה בנתיבי ההתעצמות בסוריה ולחץ מתמשך על איראן הם חלק בלתי נפרד מן האסטרטגיה הכוללת.

מאבק של שנים

העימות בין ישראל לבין חיזבאללה איננו צפוי להסתיים במבצע אחד או במלחמה אחת. מדובר בעימות בין מדינה המבקשת יציבות לבין ארגון הפועל מתוך תפיסה של מאבק היסטורי ממושך. דווקא משום כך האסטרטגיה הישראלית חייבת להיות ברורה ויציבה לאורך זמן. לא השמדה טוטאלית שאיננה ריאלית ולא ניהול סבבים המאפשר לאיום להתחדש, אלא מאמץ מתמשך שמטרתו אחת: שלילת יכולתו של חיזבאללה להוות איום אסטרטגי על מדינת ישראל. בשנה האחרונה ראינו צעדים בכיוון הזה, בעיקר דרך חיסולים ממוקדים, וכעת על מדינת ישראל לנצל את המומנטום של המערכה הנוכחית. אם יעד זה יושג ייתכן שהארגון ימשיך להתקיים כחלק מן הפוליטיקה הלבנונית, אך הוא יחדל להיות צבא טילים, בתוספת כוחות קומנדו חי"ר המאיימים על מיליוני אזרחים בישראל, ובמזרח התיכון זהו לעיתים ההבדל בין מדינה שמנהלת מלחמות לבין מדינה שמנצחת אותן.