טראמפ רוצה מהסינים רכש של תוצרת אמריקאית ולחץ על איראן להתקפל, אבל לא בטוח שיש לו מה להציע
טראמפ צפוי לבקר בסין בשבוע הבא. ב-Polymarket נותנים סיכוי של 90% לכך שהנסיעה תצא לפועל כמתוכנן. כשכלי הרכב המשוריינים של שיירת הנשיא האמריקאי כבר נמצאים בבייג'ינג, השוק מהמר שלא וושינגטון ולא בייג'ינג מעוניינות בביטול של הרגע האחרון של הביקור. לשני הצדדים יש סיבות טובותלרצות להפוך את הפסגה הזו להצלחה, אבל האם זה יסתכם ביותר מאירוע יחסי ציבור? האם יש בכלל סיכוי לפריצת דרך ולהסכם ארוך טווח?
אם ביקורו של טראמפ בסין ב-2017 לימד אותנו משהו בכלל, זה שנראות טובה בפסגה אינה בהכרח מתורגמת ליחסים טובים יותר. ואכן, חודשיים לאחר הנסיעה, טראמפ פתח במלחמת סחר חסרת תקדים נגד סין, שהגדירה את מדיניות ארה"ב כלפי סין בשנתיים שלאחר מכן. האם גם הנסיעה הזו תתברר בסופו של דבר רק כהקדמה להסלמה בין שני הצדדים?
הסיבה היחידה שאני מהסס לענות כן היא שהתמריץ של טראמפ להסלמה מול סין נמוך היום משמעותית מאשר ב-2017. סין חזקה היום הרבה יותר מכפי שהייתה לפני שמונה שנים. לא רק שארה"ב כבר לא יכולה לכופף את ידה של סין, אלא שיש לה גם לא פחות מה להפסיד מאשר לסין במקרה של הסלמה. ב-2017 טראמפ צדק כשחשב שלארה"ב עם גירעון הסחר הגדול שלה מול סין, יש יתרון במלחמת סחר. היום, הייצוא של סין מגוון הרבה יותר ועודף הסחר שלה מול ארה"ב קטן בהרבה. חשוב מכך, ככל שסין מטפסת בשרשרת הערך של הייצור העולמי, הביקוש למוצרים סיניים הופך פחות גמיש למחיר מכפי שהיה ב-2017. פירוש הדבר הוא שההשפעות השליליות של המכסים על ההכנסות עלו ביחס לכל השפעת תחלופה חיובית.
התלות המופחתת של סין ביצוא לארה"ב היא רק היבט אחד בשינוי מאזן הכוחות בין שתי המדינות מאז 2017. זה מה שלגנרל בכיר בחיל הנחתים האמריקאי היה לומר על סין בשבוע שעבר: "אל תקשיבו לשטויות האלה על כך שהם כמעט יריב שווה-כוחות. הם יריב שווה-כוחות, כי הם מתחרים בנו כמעט בכל מדד בעל השפעה לאומית." המשמעות היא שמלחמה בין ארה"ב לבין סין תישא סיכון גדול בהרבה עבור ארה"ב מכפי שהייתה נושאת לפני שמונה שנים. בתיאוריה, סדר עולמי מאוזן יותר, בכך שהוא מעלה את מחיר העימות – אמור להפוך את העימות לפחות סביר. אבל האם זה יתברר כנכון בפועל?
ראיות אמפיריות מצביעות על כך שעולם דו-קוטבי יציב הרבה יותר מעולמות רב-קוטביים. אבל האם עולם דו-קוטבי יציב יותר מעולם חד-קוטבי? כן, אלא אם במהלך תקופת המעבר, שני הצדדים מאמינים שמאזן הכוחות ימשיך להידרדר לאורך זמן. במקרה כזה, הכוח העולה עלול להפוך לחסר סבלנות יותר, בעוד שהכוח השוקע עלול להפוך לנואש יותר. זהו השלב שבו הפיתוי לעימות הופך לגדול ביותר. לדעתי, זהו הסיכון הגיאופוליטי הגדול ביותר כיום. לפי המכון האוסטרלי למדיניות אסטרטגית (ASPI), בשנת 2007, ארה"ב הייתה המובילה העולמית ב-60 מתוך 64 טכנולוגיות. העדכון של ASPI ל-2025 מראה שסין מובילה כעת על ארה"ב ב-66 מתוך 74 טכנולוגיות, כולל היפרסוניקה, רובוטיקה וטכנולוגיות גרעיניות. לפי האו"ם, סין מהווה כיום כ-30% מהייצור העולמי – יותר מארה"ב, יפן, גרמניה והודו גם יחד.
בזירה הצבאית, המלחמות האחרונות הדגישו את החשיבות הגוברת של טכנולוגיות כמו רחפנים ומערכות טילים, תחומים שבהם סין מחזיקה כיום ביתרונות משמעותיים. על רקע זה, מפתה לראות בנטיית ממשל טראמפ להתרחק מהסדר מבוסס הכללים כחלק מניסיון רחב יותר לעצור את דעיכתה היחסית של אמריקה. אם תשאלו אותי, הבטחותיו של טראמפ "להשיב" את תעלת פנמה, להשיג שליטה בגרינלנד, ולפתוח מחדש את מצר הורמוז נושאות הרבה יותר מרמז של ייאוש. כך גם הניסיון של הממשל באוגוסט האחרון להרחיב דרמטית את מספר החברות הסיניות ברשימה השחורה.
מה שמבדיל את כהונתו השנייה של טראמפ מהראשונה הוא הקונצנזוס הגובר בוושינגטון לפיו היריבות בין ארה"ב לסין היא ביסודה משחק סכום אפס. זו לדעתי הסיבה שטראמפ לא ייסוג ולא יכול לסגת בעניין איראן. נסיגה תסתכן בהאצת דעיכתה היחסית של אמריקה, תוך חיזוק התפיסה שסין נמצאת בעלייה. על טראמפ לדעת שזה עלול להפוך למורשת שתגדיר אותו. זה מחזיר אותנו לשאלה: מה פסגת ארה"ב-סין יכולה להשיג באופן ריאלי בשבוע הבא? מה הפוטנציאל לתוצאה אמיתית שבה שני הצדדים מרוויחים? אחרי הכול, טראמפ מתגאה בכך שהוא יודע לסגור עסקאות, ופסגה מוצלחת יכולה להעניק לשיעור התמיכה שלו דחיפה שהוא זקוק לה מאוד. האם הוא יכול לשלוף שפן מהכובע?
אני לא יותר מדי אופטימי, וזו הסיבה: מה סין רוצה? יותר מכל דבר אחר, היא רוצה גישה לשבבי AI מתקדמים ולציוד לייצור מוליכים למחצה. בהינתן שבינה מלאכותית היא אחד התחומים הבודדים שבהם ארה"ב עדיין נהנית מיתרון משמעותי על סין, לטראמפ יש מרחב תמרון מוגבל מאוד לוויתורים, גם אם ירצה בכך. הדבר נכון ככל הנראה גם למנועי מטוסים אזרחיים מתקדמים. סין גם הייתה רוצה שארה"ב תפחית את מכסי המגן על רכבים חשמליים ופאנלים סולאריים סיניים. הבעיה מבחינת טראמפ היא שכעת יש תמיכה דו-מפלגתית רחבה בוושינגטון להגנה על תעשיות הרכב החשמלי, הסוללות והטכנולוגיות הנקיות המקומיות מפני תחרות סינית. בייג'ינג גם הייתה רוצה שוושינגטון תצמצם את מכירות הנשק לטייוואן, אבל יש גם תמיכה דו-מפלגתית חזקה בוושינגטון בחיזוק ההגנות של טייוואן.
יכול להיות שאני טועה, אבל אני לא חושב שיש לטראמפ הרבה קלפי מיקוח. אבל מה טראמפ רוצה? הוא רוצה כמובן שסין תקנה יותר מטוסי בואינג ויותר יבולים אמריקאים. בנוגע למטוסים, העדיפות של סין כרגע היא לקנות יותר מטוסי איירבוס כדי להאט את העודף המסחרי התופח שלה מול אירופה. סין גם רואה יותר ויותר בביטחון התזונתי ביטחון לאומי. במובן הזה, ברזיל נתפסת כמי שפחות סביר שתשתמש בסחר כנשק, פחות לעומתית מבחינה אידיאולוגית וכמי שאינה חלק ממאמצי הבלימה בהובלת ארה"ב. אני פשוט לא רואה את סין עוברת בהיקף משמעותי מיבולים ברזילאיים ליבולים אמריקאיים. טראמפ היה רוצה גישה רחבה יותר לאספקת המתכות הנדירות (REEs) של סין, והוא היה רוצה שסין תלחץ על איראן לסיים את המלחמה בתנאים שלו. אבל אלה בדיוק מקורות המינוף של סין מול ארה"ב.
ושוב, אני לא רואה מה טראמפ יכול להציע לסינים בתמורה למה שהוא רוצה. התחזית שלי היא שבהינתן ההון הפוליטי השחוק של טראמפ בבית ואובדן כל האמון בין שני הצדדים, מעט מאוד ייצא מהפסגה הזו, גם אם שני הצדדים יכריזו על דיאלוג בונה. יותר מדי קרה מאז הנסיעה הראשונה של טראמפ לסין ב-2017. אם הייתה לו הזדמנות להעמיד את יחסי ארה"ב-סין על בסיס יציב במהלך כהונתו הראשונה, ההזדמנות הזו חלפה. למרבה הצער, אני לא רואה סוף להתנתקות הכלכלית בין שתי המדינות.
טראמפ אמר מוקדם יותר השבוע כי ההוא ממתין בציפייה לפגישתו עם שי, וכינה את הנסיעה "חשובה מאוד". אני תוהה אם כך באמת הוא מרגיש. כל כך הרבה השתנה מאז ביקורו האחרון. לפני שמונה שנים, הוא האשים את מדיניותו של ברק אובמה בכך שהובילה לדעיכתה של אמריקה. היום זה רחוק מלהיות ברור שהמדיניות שהוא נקט במהלך כהונתו הראשונה התבררה כמוצלחת יותר. במובנים רבים, הביצועים בכהונתו השנייה לא היו מרגיעים יותר. מאז 2022, אנחנו ב-David Woo Unbound והשותפה שלנו RIWI, חברת טכנולוגיית סקרים מובילה מקנדה, עורכים סקר יומי על האופן שבו אמריקאים וסינים רואים את התחרות האסטרטגית המתפתחת בין ארה"ב לסין. מה שאנו מוצאים הוא שמאז תחילת כהונתו השנייה של טראמפ, נרשמת ירידה בשיעור המשיבים האמריקאים שלנו שאומרים כי הם מאמינים שידה של ארה"ב על העליונה במאבק הכוחות בין ארה"ב לסין. הירידה הזו הייתה בולטת במיוחד מאז תחילת השנה, וכנראה משקפת את חוסר היכולת של ארה"ב להשיג ניצחון מכריע מול איראן חודשיים לתוך העימות. מה שברור מאוד הוא שהאמריקאים לא קונים את הטענה החוזרת של טראמפ על כך שארה"ב "כבר ניצחה במלחמה". הסינים ודאי לא קונים אותה. במהלך החודשיים האחרונים, נרשמת עלייה משמעותית בשיעור המשיבים הסינים שלנו שאומרים כי לדעתם ידה של סין כעת על העליונה במאבק הכוחות. טראמפ לא יאהב את זה, אבל הפער בין שתי סדרות הנתונים הוא כעת הרחב ביותר מאז תחילת הסקר שלנו. אני בעסקי התחזיות ולא בעסקי העידוד. לא אכפת לי מי מנצח, אבל אני חייב להניח שאפילו טראמפ מבין את ההשלכות של יציאה מהמלחמה באיראן מבלי לסיים את מה שהחל. אם בכלל הוא מתלבט, אני מניח שביקורו בסין רק יחזק עבורו את ההבנה הזו.
