משבר חוקתי? אנחנו שם מזמן

כבר שנים שמפחידים אותנו ממשבר חוקתי, אבל מהו בכלל משבר חוקתי? במכון הישראלי לדמוקרטיה רוצים שתחשבו שמדובר על מצב בו הרשות המחוקקת או המבצעת, הן ורק הן, מסרבות לקיים החלטה שיפוטית. עם זאת, הגדרה המקצועית הרווחת קובעת כי מדובר במצב בו שתיים או יותר מתוך הרשויות העצמאיות במדינה (המחוקקת, המבצעת והשופטת) נותנות הוראות הסותרות אחת את השנייה.

ובכן האם מדינת ישראל עומדת בפני משבר חוקתי בהתאם להגדרות אלו? התשובה היא שאנחנו כבר עמוק בפנים.

פסקי הדין בבג"צ בשנים האחרונות זרועים בהתעלמות מכוונת ואף סתירה ברורה ללשון החוק המפורשת. דוגמא בולטת, אך לא יחידה, היא פסק הדין בנושא הליך מינוי נציב שירות המדינה (שנהפך בדיון נוסף), בו כתב השופט עמית: "לדידי, השאלה הנכונה אינה 'מדוע לא יתאפשר לראש הממשלה למנות אדם כלבבו למשרה הרמה', אלא להיפך – מדוע יתאפשר לו לעשות כן".

התשובה לתמיהת עמית היא: כי כך קבעה הכנסת. אם אתה מעוניין לשנות זאת, נא התפטר מתפקידך, הקם מפלגה או הצטרף לקיימת, בקש את אמון העם בבחירות לכנסת, ואם תקבל אמון כזה, שנה את החוק. אבל כל זמן שאתה מכהן כשופט במדינת ישראל, נשבעת לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה. גם אלו שאתה פחות אוהב. העובדה שבית המשפט – הרשות השופטת – לא מכבד את חקיקת הכנסת, היא משבר חוקתי.

תפיסה זו המושרשת בבית המשפט, מתועדת היטב בסדרה "שופטים בשר ודם", כשהביטוי הבולט שלה הוא בראיון עם השופט בדימוס דנציגר בו אמר: "תזכור שבכנסת מתקבלים חוקים ברוב אקראי… לבוא ולהגיד שכל מעשה חקיקה הוא בעצם מייצג את ההשקפה של הציבור במלואו ולכן רק בגלל זה אל לכם לשופטים להתערב, זה ממש לא עושה עלי רושם".

אבל בואו נלך בשיטת המכון הישראלי לדמוקרטיה. האם היה סירוב של גורם בכיר ברשות המבצעת לקיים פסק דין של בג"צ? ובכן מדובר באירוע שכיח ביותר. היועצת המשפטית לממשלה נוהגת כשגרה לא לקיים החלטות של בית המשפט הקוצבות לה זמן להגשת תגובת המדינה. הנימוס מחייב להגיש בקשה לדחייה, אך היועמ"שית ונציגיה, נוהגים לבקש דחיה לאחר שעובר המועד האחרון להגשת התגובה, ואף במקרים בהם בית המשפט קבע כי לא תינתן דחיה נוספת. יאמרו האומרים (ואולי התמימים), שמדובר בסך הכל בהחלטה טכנית ולא בפסק דין. פסקי דין היועמ"שית בטוח תכבד!

ובכן, בבג"ץ נציב שירות המדינה (10548-01-25), ברגע האחרון של הדיון, נציגת היועמ"שית שלפה פתאום טענה חדשה לפיה נפתחה נגד המועמד לתפקיד מ"מ נציב שירות המדינה רואי כחלון חקירה משמעתית. בית המשפט שמע את הטענה והחליט למרות זו כי רואי כחלון ימונה למ"מ הנציב בתנאי שמדובר על מינוי לשלושה חודשים בלבד שלא יוארך ולא ייספר לוותק לתפקידים עתידיים.

למרות שבית המשפט קבע מפורשות, כי רואי כחלון ימונה למ"מ הנציב, היועמ"שית סיכלה את מינויו דה פקטו. היא אסרה על בכירים בנציבות לעבוד מולו, ומנעה ממנו גישה למייל של הנציבות. במילים אחרות, היועמ"שית – גורם בכיר ברשות המבצעת – סיכלה במודע ובזדון פסק דין חלוט של בית המשפט העליון. וראו מה, הארץ לא רעשה והדמוקרטיה לא קרסה.

אז אולי משבר חוקתי זה לא דבר כזה נורא? או שהוא נורא רק כשמדובר במשבר חוקתי שיוצרים נבחרי ציבור שאנחנו לא אוהבים?

ד"ר אודליה מינס ועו"ד אהרון הינמן יו"ר ומנכ"ל פורום הבכירים יוצאי השירות הציבורי