כך כבש השמאל הקיצוני את ברלין

ב־20 בספטמבר האחרון התקיימו בברלין, אחת מ-16 המדינות הפדרליות של גרמניה, בחירות לבית הנבחרים (שגם בוחר את ראש העיר והמדינה) ולמחוזות (השכונות) של עיר המדינה. התוצאה הייתה כפי שהראו הסקרים: מתוך 158 מושבים קיבלה מפלגת השמאל ה"די לינקה" 47 מושבים, מפלגת המרכז ימין CDU קיבלה 34 מושבים, מפלגת ה-AfD (אלטרנטיבה לגרמניה) קיבלה 29 מושבים, מפלגת הירוקים 26 ומפלגת השמאל SPD קיבלה 22 מושבים. באחוזים, מדובר על 25.7% למפלגת ה"די לינקה", שיותר מהכפילה את חלקה ב-2023. המפלגה ניצחה גם בשישה מתוך שנים-עשר שכונות העיר (המחוזות), בקרב בני ה־16 עד ה־24, זכתה המפלגה ב־46% מן הקולות.

השערוריות שנחשפו

מהר מאוד הוליד הניצחון של "די לינקה" דיון ציבורי ער על יחסה של המפלגה למדינת ישראל, ליהודים, לאלימות ולמשפחות הפשע. הדיון הזה עיכב את תחילת השיחות על הקואליציה בשלושה שבועות, וחשף גם איך שני הקצוות של הפוליטיקה הגרמנית מזינים זה את זה, ואיך המזרח, שבו צמחה מפלגת ה"די לינקה" מצד אחד, ומצד שני בו בעיקר זוכה מפלגת ה-AfD לאהדה רבה. נראה כי תוצאות מלחמת העולם השנייה, קרי, חלוקת גרמניה, עדיין מעצבת בכל כוחה את הדיון הפוליטי בכל המדינה.

הקמפיין של המפלגה כלל כמה וכמה שערוריות שחשפו את שפל המדרגה שאליו הגיעה ביחס למדינת ישראל וליהודים. ב-29 באוגוסט נערכה בכיכר הרפורט בשכונת נויקלן בברלין עצרת בחירות של מפלגת "די לינקה" תחת הכותרת "זעם על הקפיטליזם". לקטע האמנותי של הערב הוזמן בין השאר הראפר דַהֲבּפלקס, תושב פרנקפורט, ושר שם את השירים הבאים:"עצרו את רצח העם", "יאללה יאללה אינתיפאדה – הגדה המערבית, פלסטין, עזה" ו-"מוות לצה"ל". חלק מהקהל, בהם בני נוער, שרו יחד איתו והניפו דגלי פלסטין. התגובה בתקשורת הייתה חריפה. אליף ארלפ, מועמדת "די לינקה" לבחירות בברלין, אמרה שהיא "מזועזעת" ושהאחראים היו חייבים להתערב מיד. יו"ר סניף שכונת נויקלן, הרמן נלס, שעמד על הבמה לצד הראפר, אמר שהשיר לא היה חלק מהתוכנית המוסכמת. מנגד, נציגי המפלגה בשכונה הצהירו שדהבפלקס הוזמן בכוונה, משום שהוא מתנגד למלחמה בעזה, ומחזיק בדעה שישראל מבצעת רצח עם שם. אחרי שבועיים של תגובות בתקשורת, הגדירה ארלפ את ההופעה כ"טעות", והמפלגה החליטה פה אחד שהאירוע היה שגוי ושהמפלגה בשכונה תתאם יותר טוב בעתיד את התוכנית כל האמנים שיוזמנו להבא. פרשני תקשורת ניבאו כבר אז שלא יהיו לכך השלכות אמיתיות.

יום הבחירות: "אינתיפאדת בחירות"

בבוקר 20 בספטמבר שיתף באסם סעיד, מקום 6 ברשימת "די לינקה" לבית הנבחרים של שכונת נויקלן, פוסט באינסטגרם של הפעיל הפלסטיני מג'ד אבו-סלמה, ממקימי ארגון "פלסטין שפריכט (מדברת)", המוגדר על פי המשרד להגנת החוקה כ"ארגון קיצוני". הפוסט הכריז: "היום זאת אינתיפאדת בחירות", וקרא לבחור באחמד עבד ובסעיד. אבו-סלמה גם ביקש לבחור ב"נציגים בלי פשרות" לבית הנבחרים. סעיד הודה לו על כך באינסטגרם.

ליל הבחירות: משפחת פשע, החזית העממית ופראט קוצ'ק

שערורייה נוספת בבחירות הללו הייתה רשימת המשתתפים במסיבת הניצחון של המפלגה, עם פרסום התוצאות. במסיבה ההיא נכחו ביו השאר ראש משפחת הפשע הגדולה של ברלין, עיסה רמו (המפלגה טענה שהוא הוצא מהמקום ופעם אחרת נטען שהוא הגיע על דעת עצמו) ואיברהים איברהים, נציג "הוועד הפלסטיני הלאומי המאוחד", VPNK, המוגדר על פי המשרד להגנת החוקה של ברלין כארגון גג לתומכי חמאס ו-PFLP (החזית העממית לשחרור פלסטין). איברהים איברהים זכה לתמונות לצידם של חברי מפלגה שונים ובהם גם חבר הבונדסטאג (בית הנבחרים הגרמני) פראט קוצ'ק. קוצ'ק, פוליטיקאי ממוצא כורדי-גרמני מנויקלן, הוא חבר בונדסטאג וחבר בעבר בפרלמנט המקומי של ברלין, שנודע בקשריו מפוקפקים עם פיראס רמו, בנו של עיסה. על פי הפרסומים, רמו ביקש את עזרתו של קוצ'ק בבונדסטאג בנושא טיהור שמם של משפחות הפשע והחלשת מונופול המשטרה ואף הזמין את קוצ'ק לחתונה בנו. קוצ'ק עלה לכותרות בגלל חשיפות נוספות: בנובמבר 2025 הביע הזדהות עם רמזיס קיליאני, שהוצא מהמפלגה אחרי שכינה את מחבלי החמאס "גיבורים הירואים המקריבים את עצמם".

אליף ארלפ: המועמדת מפלגת ה"די לינקה" לבית הנבחרים בברלין

אליף ארלפ, מועמדת המפלגה לראש הרשות המבצעת של ברלין (ראש העיר והמדינה יחד), נולדה במינכן ב-1981. היא בעלת תואר שני במשפטים. הוריה ברחו מטורקיה וזכו למקלט מדיני בגרמניה וכעת עשויה להיות ראשת העיר הראשונה ממוצא טורקי בעיר ברלין, עיר המדינה עם הקהילה הטורקית הגדולה ביותר מחוץ לטורקיה. ארלפ הצטרפה ל"די לינקה" ב-2017 וחברה בפרלמנט הברלינאי מאז 2021. אליף ארלפ הושוותה בתקשורת לזוהראן ממדאני, ראש עיריית ניו יורק. אבל זאת אינה רק מליצה. באביב 2026 נפגשה ארלפ עם מוריס כץ, היועץ הפוליטי שנתפס כאחראי לזכייתו של ממדאני. ארלפ ראתה בניצחונו של ממדאני השראה: "אם שמאלן יכול לנצח בניו יורק, אז מן הסתם גם בברלין", אמרה.

אחרי הבחירות נחשף שארלפ הייתה חברה בארגון "העזרה האדומה" (Rote Hilfe), ארגון המעניק סיוע משפטי ותמיכה כלכלית לפעילי שמאל קיצוני ועל פי המשרד להגנת החוקה מסווג כארגון שמאל קיצוני, ופרשה ממנו רק ב-2025, לפני שנבחרה למועמדת. בעקבות החשיפה, נטען שחברותה בארגון הייתה "פסיבית".

ארלפ תומכת באימוץ "הצהרת ירושלים" (הגדרת אנטישמיות שנוסחה בחסות מכון ון ליר בירושלים) על פני הגדרת IHRA (שנוסחה על ידי הארגון הבינלאומי להנצחת השואה), בטענה שהצהרת ירושלים מאפשרת להילחם באנטישמיות "באופן מבחין" בין ביקורת על מדינת ישראל לבין טענות כלפי יהודים, וטוענת כי האיסור של מחלקת החינוך בברלין על חבישת כאפיות בבתי ספר מאז אוקטובר 2023 הוא "אפליה".

ואנסה אם-דה

עוד חברת מפלגה ראויה "לציון" היא ואנסה אם-דה, במאית תיאטרון וסופרת. אם-דה הצטרפה ל"די לינקה" ב-2022, נבחרה להנהגת שכונת נויקלן בנובמבר 2024, קשורה לארגון הטרוצקיסטי Marx21, וממייסדות "הארגון למען סולידריות עם פלסטין" בפרלמנט השכונה. בבחירות 2026, ניצחה בשכונת צפון נויקלן עם 46.2% מהקולות. על שלטי הבחירות שלה הופיעה הסיסמה "חופש לפלסטין". במאי 2026 קראה באירוע ציבורי כי "אין זכות קיום למדינות – לבני אדם יש זכות להתקיים". בפוסט משותף של השכונה ליום הנכבה כתבה שלא קיומה של ישראל תחת איום, אלא דווקא קיומה של פלסטין. היא מאשימה את ישראל בכיבוש, גירוש, אפרטהייד ורצח עם, ומגדירה את המשרד להגנת החוקה "מקור בלתי לגיטימי להערכות פוליטיות". דוברות המפלגה טענה כי עמדתה סותרת את עמדת ההנהגה הפדרלית, אולם היא עצמה דוחה את ההאשמות כלפיה כשיח אנטישמי.

האנה ברונס: "תל אביב"

והנה גם האנה ברונס, חברת מפלגה ופעילה בארגון הסולידריות עם פלסטין בברלין. באוגוסט 2025, בעצרת בכיכר פוטסדאמר, אמרה: "שחרור פלסטין לא יסתיים עם שחרור הגדה המערבית, אלא רק לאחר שחרור תל אביב". אף שספגה ביקורת על הציטוט היא לא חזרה בה והסבירה כי "יש להבין אותו בהקשרו". אחרי הבחירות הוגשה נגדה בקשת הרחקה לוועדת הבוררות של מפלגת ברלין, ועל כך הלינה ברוניס כי "התקשורת הגרמנית יצאה מדעתה" וכי "שסולידריות עם הפלסטינים אינה אנטישמיות".

אחמד עבד

המועמד של המפלגה לראשות מחוז נויקלן הוא אחמד עבד, עורך דין ממוצא פלסטיני. באוקטובר 2025 ביקר בנויקלן ראש עיריית בת ים, צביקה ברוט, ובביקורו אף נאם בפרלמנט השכונה. מחוץ לאולם כינה אותו עבד "רוצח עם" (ברוט לא נשאר חייב ואמר לו: אתה בטח מתכוון לחמאס) מפלגת ה-CDU בנויקלן הגישה נגדו תלונה בגין הסתה והקנצלר מרץ כינה אותו "שונא ישראל מוצהר".

הקהילה היהודית

התגובות בקרב הקהילה היהודית והישראלית בברלין למהפך הפוליטי אינן מקשה אחת אך בכולן ניכרים החששות. ארגון הסטודנטים "הלל" הודיע שיעביר את חגיגות החנוכה שלו מבניין העירייה בנויקלן ל"מקום ניטרלי". כ-400 יהודים/ישראלים מברלין חתמו על מכתב שהזהיר מפני שיתוף המפלגה בקואליציה העתידית בפרלמנט של ברלין. גם כ-80 אנשי ציבור גרמנים, בהם יושקה פישר ופיטר אלטמאייר חתמו על "קריאה ברלינאית לאחריות". מנגד, כ-150 יהודים/ישראלים מברלין, שיצאו ברובם במוצהר נגד ישראל בעבר, פרסמו מכתב שמתנגד לתיוג מפלגת ה"די לינקה" כסכנה ליהודים.

התנאי המקדים להרכבת הקואליציה

ניצחון השמאל בברלין הוא גם סיפור של קריסת המרכז. הקואליציה היוצאת של הפרלמנט בברלין, שהורכבה ממפלגות ה-CDU ו-SPD, הגיעו יחד רק ל-56 מושבים בלבד. ה-CDU ירדה מ-28.2% ל-18.8%, מ-52 מושבים ל-34. ה-SPD קיבלה 12.1% מן הקולות, התוצאה החלשה ביותר שלה אי פעם בבחירות לפרלמנט ברלין.

הבעיה של ה-CDU בפרלמנט בברלין התחילה כמה חודשים קודם לכן. בינואר 2026 ארגון קיצוני שעדיין לא נחשף חיבל בתשתית החשמל של העיר וגרם להפסקת חשמל ארוכה במספר שכונות בעיר. ראש העיר קאי וגנר, איש מפלגת CDU, ראה בכל זאת לנכון לצאת למשחק הטניס השבועי שלו. בהתחלה ניסה וגנר להסתיר זאת, אולם מאז שהחשיפה, ליוותה את דמותו "פרשת הטניס" במשך חודשים. ב-10 ביולי, עשרה שבועות לפני הבחירות, פרש וגנר מתפקיד מועמד המפלגה לבחירות 2026, ושר האוצר שטפן אוורס מונה במקומו. זה לא הציל את המפלגה: אחרי הבחירות טען עיתון taz שגם אוורס וגם מועמד ה-SPD, שטפן קראך, הם "מפסידי הבחירות". הקנצלר מרץ מצידו טען כי זוהי תוצאה "הגונה" בנסיבות הנוכחיות.

בעקרון ישנה אפשרות לקואליציה צרה של 82 מושבים ללא "די לינקה", אולם קואליציית מרכז שמאל של "די לינקה", הירוקים וה-SPD תגיע ל-95 מושבים. כך או כך כיוון שהניצחון של "די לינקה" הוא מובהק, היא מקבלת ראשונה את המנדט להרכבת הקואליציה. במפלגת הירוקים כבר הביעו נכונות לכניסה לקואליציה עם "די לינקה". ה-SPD מצידה הייתה זהירה יותר, יו"ר המפלגה, קראך, דרש הצהרה ברורה נגד אנטישמיות לא רק מהמועמדת והיו"רים, אלא מכל חברי הסיעה. בשיחות מקדימות לקראת אפשרות לשיחות גישוש לקראת הקואליציה העתידית, התעקשו יו"רי מפלגת הירוקים ויו"ר ה-SPD שהתנאי לכל משא ומתן לכניסה לקואליציה יהיה "שיחה מקדימה משותפת" בנושא האנטישמיות. ה-SPD הפדרלית הוסיפה שהמפלגה "לא תיתן לאנטישמיות ולמשפחות פשע אפילו מילימטר" בשורותיה. מצד השני, שר התרבות הפדרלי וולפרם ויימר אמר ל"בילד" שאם מנהיגי ה-SPD ישתפו פעולה עם "די לינקה" בברלין, זאת תהיה "הצבעת אי-אמון בקואליציה" הפדרלית. הצעד הזה מוכיח עד כמה הבחירות במדינת ברלין היא עניין כלל לאומי. וכך אחרי ארבעה סבבים של שיחות הוצג ב-8 באוקטובר הסכם שמאפשר את "השיחות המקדימות" להרכבת הקואליציה הזו. הוא כולל:

• מנגנון הרחקה מהסיעה בהכרעת ועדה של שלושה מומחים.
• הצהרה שזכות הקיום של ישראל "אינה ניתנת למשא ומתן".
• שלילה מוחלטת של שיתוף פעולה עם מפיצי אנטישמיות או מעלים על נס אלימות.
• הימנעות מקשרים לפשיעה מאורגנת, וענישה על הפרה.
• כוונה להרחיב את חוקת ברלין כך שתכלול הגנה מפני אנטישמיות, כדוגמת ברנדנבורג.

לפי המפלגה, לא יוטלו סנקציות רטרואקטיביות על אמירות קודמות. כלומר, המנגנון לא חל על מה שכבר נאמר. התגובות הסוערות לא אחרו לבוא. מבקריו כינו את ההסכם "עלה תאנה", הקהילה היהודית בברלין פקפקה בכוחו של ההסכם ודרשה תמיכה מחייבת של רוב חברי המפלגה, וקראך הבהיר שהקואליציה לא תקום אם הנהגת "די לינקה" לא תצליח לאכוף את ההסכם. 120 חברי מפלגת "די לינקה" לעומת זאת כינו את ההסכם "טעות פוליטית חמורה" ו"השתקת ביקורת על ישראל". המבחן הראשון למפלגה הוא ונסה אם-דה: על פי דיווחים, בכירים במפלגת "די לינקה" אמרו שהובטח ל-SPD שהיא לא תצטרף לסיעה, אולם דוברות המפלגה הכחישה את הדיווחים.

הפתרון למשבר הדיור: הלאמת דירות

הדגל של "די לינקה" היה עצירת עליית מחירי הדיור. מצע המפלגה הציב כיעד הלאמת דירות של חברות פרטיות שמחזיקות בברלין יותר מ-3,000 דירות, בהתאם להחלטת משאל העם בנושא מ-2021. המשאל אינו מחייב משפטית, אך המפלגה דורשת ליישם אותו בכל זאת. לצד זה היא מבקשת להקפיא את שכר הדירה, צעד שמעורר התנגדות חריפה מצד ה-SPD שמתנגדת לכך בחריפות. וזוכה לתמיכה חלקית אצל הירוקים. שתי המפלגות גם חלוקות עם "די לינקה" על צמצום תקציבי המשטרה, ועל תפקידו של המשרד להגנת החוקה, שהמפלגה בעבר ביקשה לצמצם מכוחו.

"די לינקה" היא ממשיכתה של ה-SED, מפלגת השלטון של גרמניה המזרחית. ה-SED הציגה את ההפקעה של בעלי ההון כמעשה של ניקוי שורשי הפשיזם והאנטישמיות, ובשם הטיעון הזה סירבה לשלם פיצויים לישראל או לארגונים יהודיים על חלקה בהשמדת היהודים. לטענתה, ההפקעה היא "הפיצוי הטוב ביותר" שכן היא תחסל את בעלי ההון מחרחרי המלחמה ומממניה. יש לציין שגרמניה המזרחית תמכה באש"ף בעוצמה שאין דומה לה בגוש המזרחי, תמיכה מדינית, כספית וצבאית. אמנם אחרי נפילת החומה ועליית ה־CDU של גרמניה המזרחית, חברי הפרלמנט הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות במזרח גרמניה ב-1990 הביעו התנצלות כלפי ישראל, ואף מפלגת ה־PDS, ממשיכתה של ה־SED אז, ישבה באופוזיציה אך הסכימה עם קו זה.

המציאות של 2026 מראה גם את ההבדלים החדים בין "די לינקה" ל־SED. מדען מאוניברסיטת הומבולדט אמר פעם ש"די לינקה" היא מפלגה של פנסיונרים אופוזיציונרים ממזרח גרמניה, ואילו כעת הניצחון בברלין בא מקבוצות אחרות: צעירים, ומהגרים בנויקלן ובקרויצברג. במזרח גרמניה עצמה מפלגת ה"די לינקה" דווקא איבדה מכוחה: בזקסן-אנהלט, ב-6 בספטמבר, ירדה המפלגה ל-8.6%, ובמקלנבורג-פורפומרן, ב-20 בספטמבר, קיבלה המפלגה רק 6.5% מקולות המצביעים. מפלגת AfD לעומת זאת קיבלה בזקסן-אנהלט 43.8% מקולות הבוחרים, ו-38.2% במקלנבורג-פורפומרן. ה-CDU התרסקה: בזקסן-אנהלט ירדה ל-17.2%, ובמקלנבורג-פורפומרן הגיעה ל-4.9% ולא עברה את אחוז החסימה!

המסקנה היא שהעמדות החריפות נגד ישראל בשמאל הברלינאי כיום אינן עוד רק "ירושה קומוניסטית" של גרמניה המזרחית הישנה, אלא תוצאה של מפגש בין שני כוחות נפרדים שנפגשים בברלין: השמאל המזרח גרמני ההיסטורי והשמאל העירוני החדש, המורכב מצעירים פרוגרסיביים ומקהילות מהגרים (בעיקר מהמזרח התיכון). ברלין היא הזירה היחידה שבה שני העולמות הללו מצטלבים גאוגרפית ואידיאולוגית:

• מהמזרח: מגיעים המשקעים ההיסטוריים, והתפיסות האנטי-אימפריאליסטית ותחושת הסיאוב העמוקה נגד הממסד הגרמני.
• מהמרכז והמערב העירוני: מגיע הלהט של הצעירים והמהגרים, שרואים במאבק הפלסטיני עניין זהותי, אישי וערכי עמוק.

כך הפכה ברלין למעין "מיקרוקוסמוס" שבו הטינה ההיסטורית של המזרח והאידיאולוגיה הפרוגרסיבית-גלובלית של המערב מזינות זו את זו, ויוצרות את אחד ממוקדי התסיסה הפוליטית החריפים באירופה כיום.

ה"מהפך" בברלין עדיין בחיתוליו. שלושה דברים יקבעו את תוצאותיו:

הראשון הוא האכיפה – כזכור, כרגע מדובר במנגנון שלא מתייחס לאמירות אנטישמיות קודמות, ושהמבחן הראשון שלו, ואנסה אם-דה, כבר כאן.

השני הוא ההנהגה הפדרלית – שוורדטנר ופנטיזאנו, יושבי הראש של מפלגת "די לינקה", יצאו עד כה באמירה כללית נגד האנטישמיות, אך לא ציינו איזה צעדים יינקטו בהקשר זה.

השלישי הוא המדיניות – הלאמת הדירות היא גם הדגל המרכזי של המפלגה וגם נקודת המחלוקת המרכזית עם מפלגת ה-SPD, ולכן ההכרעה בה תקבע אם הברית מבוססת על הבטחות פופוליסטית או על קואליציה אמיתית שבאה לעבוד ולשנות.

אם יצליחו, ארלפ תהיה ראשת העיר הראשונה ממפלגת ה"די לינקה" בברלין, והמודל יהפוך למבחן עבור שאר גרמניה. אם ייכשלו, תנסה ה-CDU להרכיב קואליציית מרכז כלשהי. כך או כך, נראה שהשינוי בגרמניה בלתי הפיך.