כך הובילו מסרי התבוסתנות בתקשורת להתקפת השביעי באוקטובר

בדצמבר 2023, כחודשיים לאחר טבח שבעה באוקטובר, פרסם העיתונאי הסעודי טארק אל־חומייד מאמר בעיתון הערבי המשפיע "א־שרק אל־אווסט", שבו הצביע על אחת הטעויות האסטרטגיות הגדולות של יחיא סינוואר: ההנחה שהמשבר הפנימי בישראל הפך את החברה הישראלית לחלשה, מפורקת וחסרת יכולת להתלכד מול אויביה. במקום להביא להעמקת הקרעים ולריסוק החברה, מתקפת חמאס חוללה דווקא התגייסות לאומית רחבת היקף.

כדי להבין את גודל הטעות, צריך לחזור לחודשים שקדמו לטבח. ישראל של שנת 2023 הוצגה בערוצי התקשורת בארץ ובעולם כחברה המתקרבת לנקודת אל־חזור. הביטוי "מלחמת אחים" הפך למטבע לשון שגור באולפנים; ראשי ממשלה ובכירים לשעבר במערכת הביטחון הזהירו מפני התפוררות הצבא, ואיומי הסרבנות של אנשי מילואים זכו לסיקור נרחב מסביב לשעון. המסרים הללו לא נותרו בגבולות השיח הישראלי – הם תורגמו, צוטטו והודהדו בכלי התקשורת בעולם הערבי.

בפברואר 2023 כבר תהה מגיש באל־ג'זירה אם צה"ל ניצב בפני "קריסה מוחלטת", וב"א־שרק אל־אווסט" דווח על מאות אנשי מילואים ביחידות העילית המורדים בצבא הישראלי. מה שנתפס בישראל כחלק ממאבק פוליטי פנימי, הפך בעיני אויבינו לסימן מובהק להתפוררות העוצמה הצבאית הישראלית.

אלא שבחמאס לא הסתפקו בקריאת כותרות. לפי פרסומים על מסמכי הארגון, בשלהי יולי 2023 הונחה על שולחנו של סינוואר הערכת מודיעין שעסקה בהשלכות המחאה בישראל על כשירות צה"ל. ההערכה כללה התייחסויות למחאת המילואים בחיל האוויר ובמערך המודיעין, ולאזהרות שהשמיעו בכירים ישראלים באולפנים. כך הפכו אולפני החדשות בישראל לחלק ממערך איסוף המודיעין הגלוי של האויב.

אותם "לשעברים" שחרכו את המסכים התחרו ביניהם מי יציג תחזית קודרת יותר בנוגע לעתיד המדינה. הדיווחים על תופעת הסרבנות והתפרקות צה"ל סיפקו לסינוואר מודיעין גלוי שבאמצעותו חיזק את תפיסת עולמו. האירוניה היא שדווקא התקשורת הישראלית תרמה לעיצוב תמונת המציאות השקרית שעליה הסתמך האויב – תמונה שדרבנה אותו לתקוף אף ללא תיאום מוקדם עם שאר זרועות הפרוקסי והמשטר האיראני.

כשסינוואר למד ציונות

בחמאס ניתחו ותרגמו את האמירות בתקשורת הישראלית לכדי הערכות מודיעיניות על כשירות צה"ל. סינוואר עצמו העביר למעלה משני עשורים בכלא הישראלי, ועקב באובססיביות אחר התקשורת בישראל בניסיון לפצח את הקוד התודעתי והפסיכולוגי של "האויב הציוני". הוא למד עברית על בוריה לצד 15 קורסים אקדמיים בהיסטוריה ובזהות יהודית באוניברסיטה הפתוחה – על חשבון משלם המסים הישראלי – שבמהלכם למד על תקופות הבית הראשון והשני, השואה, הציונות, הממשל והדמוקרטיה בישראל. בנוסף, הוא תרגם לערבית ספרים של ראשי השב"כ לשעבר, יעקב פרי וכרמי גילון, כדי ללמוד על נקודות התורפה של מערכת הביטחון ועל עומק השסעים בחברה הישראלית.

סינוואר השקיע את מרבית חייו בניסיונות לפענח את נקודות התורפה של החברה הישראלית מבפנים ולהבין את השסעים בין דתיים לחילונים, בין ימין לשמאל ובין הקבוצות השונות. הוא חקר את המחלוקות, עקב אחר הפוליטיקאים, ניתח את התקשורת וניסה לזהות את נקודת השבירה של המדינה היהודית. אך למרות ה"דוקטורט" שצבר בלימודי זהות יהודית וציונות, סינוואר התקשה להבין את החשוב מכול: אפשר ללמוד עברית על בוריה, להכיר את ההיסטוריה היהודית ולנתח במשך שנים את המערכת הפוליטית בישראל – ועדיין לא להבין את נבכי נשמתו של העם היהודי.

סינוואר ניתח את מצבה של החברה הישראלית מתוך פריזמה אסלאמיסטית מזרח־תיכונית של אדם שהתעצב בתרבות שבה זהות דתית ושסעים בין סונים לשיעים, בין שבטים, עדות וחמולות מובילים במהרה למרחץ דמים. הוא חקר במשך עשורים את החברה הישראלית, אך נהג בדומה לאדם המחזיק מעצמו שוחר אמנות, אך כשהוא עומד מול תמונת תלת־ממד הוא מצליח לראות בה רק את השכבה הגלויה. מזווית מבטו הג'יהאדיסטית, השסעים בינינו נראו כמעט בלתי ניתנים לאיחוי.

מה שנעלם מעיניו היה הממד הסמוי שמאחורי התמונה: זיכרון היסטורי משותף, ערבות הדדית ואחדות גורל. סינוואר ניתח נכון את רגישותה הקיצונית של החברה הישראלית לחטיפות חיילים ואזרחים, אך לא הבין שרגישות זו נובעת בדיוק מאותו מקור שממנו צומחת הנכונות להתגייס, להקריב ולהילחם למען האחר.

ואז הגיע 7 באוקטובר, והקונספציה של סינוואר על החברה הישראלית התנפצה על סלעי הערבות היהודית השורשית. במקום שהטבח ירחיב את הסדקים, הוא צופף שורות: מאות אלפי אנשי מילואים התייצבו, ואלפי צעירים ישראלים הדהימו את העולם כאשר עצרו בין רגע טיולים לאחר צבא ומיהרו לרכוש כרטיס למטוס הראשון כדי להצטרף לחבריהם בצבא. במקביל, אזרחים מכל גווני החברה התגייסו ליוזמות התנדבות, סיוע ותמיכה בחיילים ובמשפחות שנפגעו – זאת בשעה שבמקרים דומים בעולם, כמו באוקראינה או במדינות אחרות, אזרחים מחפשים דרכי מילוט מארצם. במקום שהטבח יעמיק את הקרעים בחברה הישראלית, הוא חולל התלכדות לאומית אדירה.

ישראלים שרק ימים ספורים קודם לכן ניצבו משני עברי המתרס הפוליטי מצאו את עצמם נלחמים כתף אל כתף. המחלוקות לא נעלמו, והן אף שבו והתפרצו בהמשך המלחמה, אך בשעת הסכנה התברר שקיים בחברה הישראלית יסוד עמוק יותר מן השסעים הפוליטיים – אותו יסוד יהודי עתיק של ערבות הדדית, זיכרון היסטורי משותף ותחושת שייכות לעם אחד, גם בתקופות מחלוקת קשות. סינוואר ראה את הרגישות הקיצונית לחיי אדם, אך לא הבין את העוצמה הלאומית שהיא מסוגלת להוליד.

זוהי כנראה השגיאה הקשה ביותר שסבל ממנה: הניסיון לפצח את זרמי העומק של החברה הישראלית באמצעות מדדים פוליטיים, תקשורתיים וצבאיים בלבד, מבלי להבין את המטען ההיסטורי והרוחני שנושא עמו העם היהודי.

תעמולת "הכזב" של התקשורת

חלק מרכזי מהכשל התודעתי של סינוואר נבע מהאופן שבו תפס את השיח באולפני הערוצים בישראל. בעולם הערבי הדגישו כי אותו שיח הפיל את סינוואר – שצפה באותם ערוצים באובססיביות – ל"מלכודת תודעה". מאמר מערכת ב'א־שרק אל־אווסט' ביקר בחריפות את "התנהלותו החובבנית של סינוואר", שניזון מערוצי המיינסטרים הישראליים שהעצימו במכוון את איומי הסרבנות, ובכך שיקפו לדברי העיתון תמונת ראי שקרית של הלך הרוח האמיתי בציבור הישראלי.

יושבי האולפנים בארץ, שהתחרו ביניהם מי יציג תמונה קודרת יותר של מצב המדינה, הפכו למקור מידע גלוי ואמין לכאורה עבור סינוואר, שציין בעבר כי הוא צופה באדיקות ב"חדשות 12". בחמאס תרגמו את הפרשנויות באולפנים ואת השידורים החוזרים והנשנים על סרבנות המונית כעדות חיה לכך שבשעת מבחן יסרב הצבא להילחם – כאשר תרבות הרייטינג והוויכוח הישראלי הופכים לבסיס הקונספציה שעליה נשען סינוואר.

הכשל של סינוואר משמש תמונת ראי מטרידה של הכשל המודיעיני הישראלי שהוביל לשבעה באוקטובר: בדומה לסינוואר, שהחזיק במידע רב על החברה הישראלית אך פירש אותו דרך הנחות יסוד שגויות, כך גם גופי המודיעין הישראליים החזיקו במידע מודיעיני רב על חמאס, על התעצמותו הצבאית ואף על תוכניותיו המבצעיות, אך לא העניקו למידע את המשמעות הנדרשת.

ההנחה שעליה הסתמכו גופי הביטחון והמודיעין התקשתה להכיל את עוצמתה של האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית, שבשמה היה חמאס להוט כל כך להמיט אסון על האוכלוסייה העזתית כולה, קשות ככל שיהיו השלכות התקיפה. בצד הישראלי ניסו להבין ארגון טרור דתי באמצעות מערכת שיקולים מערבית ורציונלית בעיקרה; בצד השני ניסה סינוואר להבין את העם היהודי באמצעות תפיסותיו הדתיות והתרבותיות על מאבקי כוח, שסעים חברתיים והתפוררות לאומית.

סינוואר הצליח לקרוא את הכותרות, אך לא את מה שנכתב בין השורות. הוא ידע לזהות את הסדקים בחברה הישראלית, אך לא הבין את היסודות שמחזיקים אותה. הוא למד במשך שנים את מדינת ישראל, אך לא הצליח לפענח את נבכי נשמתו של העם היהודי.

אריק בלומברג הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה תקשורתית