המפתח להבטחת עתידה של המדינה – ברית לאומית רחבה עם מי בחרו לקשור את גורלם במדינת ישראל
תוצאות הבחירות לכנסת ה-26 אינן עוד אירוע פוליטי שגרתי. הן תמרור אזהרה בוהק למחנה הלאומי ולכל מי שמאמין בעתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית וריבונית. התחזקותן הדרמטית של המפלגות הערביות, שהגיעו יחד ל-18 מנדטים והפכו לגורם משמעותי במערכת הפוליטית, מחייבת אותנו לעצור, לחשב מסלול מחדש ולהבין שהמציאות משתנה לנגד עינינו.
מי שחושב שאפשר להתעלם מהכוח הדמוגרפי והאלקטורלי של הציבור הערבי, או להמשיך לנהל את המאבק הלאומי באמצעות סיסמאות בלבד – טועה. המחנה הלאומי חייב להבין שהעתיד אינו נקבע רק בקלפי, אלא גם ביכולת לזהות מגמות, להיערך אליהן ולבנות בריתות אסטרטגיות.
האתגר הדמוגרפי אינו נעצר בגבולות הכנסת. הוא נוגע בראש ובראשונה לירושלים, בירת ישראל – סמל הריבונות היהודית ומוקד המאבק על עתידה של המדינה.
במזרח ירושלים חיים מאות אלפי ערבים בעלי מעמד של תושבי קבע. הם אינם אזרחי ישראל ולכן אינם בעלי זכות הצבעה לכנסת, אך הם זכאים להשתתף בבחירות המוניציפליות בירושלים. במשך שנים רבות נמנע רובם המכריע מהצבעה, אולם אין שום ערובה לכך שהמציאות הזו תימשך לנצח.
עלייה משמעותית בשיעורי ההצבעה במזרח ירושלים, לצד התארגנות פוליטית אפקטיבית, עלולה לשנות את מאזן הכוחות בעיר ולהשפיע באופן דרמטי על הרכב מועצת העיר ועל זהות הנהגתה.
ירושלים אינה עוד רשות מקומית – היא סמל הריבונות היהודית בארץ ישראל! מי שמבין את משמעותה האסטרטגית חייב להיערך כבר היום למציאות של מחר. התעלמות מהתהליכים הדמוגרפיים והפוליטיים בעיר אינה מדיניות; היא הפקרות אסטרטגית.
המחנה הלאומי לא יכול להרחיק שותפים
דווקא מול האתגרים הללו, המחנה הלאומי עושה לעיתים את הטעות הגדולה ביותר: הוא מרחיק את מי שיכולים לחזק אותו.
ערבים, נוצרים ודרוזים שבחרו במדינת ישראל, בזהותה היהודית ובשותפות עם העם היהודי, אינם איום על המחנה הלאומי – הם הזדמנות אסטרטגית.
אני כותב את הדברים כנוצרי ישראלי, שמרן, פטריוט וציוני. אדם שבחר בישראל, בריבונותה ובשותפות הגורל עם העם היהודי. הבחירה הזו אינה מובנת מאליה, והיא אינה צריכה להיות מובנת מאליה גם בעיני המחנה הלאומי.
אינני מבקש להתנצל על זהותי, ואינני מבקש אישור להשתייך למחנה שאני מאמין בערכיו. אני מצפה ממנהיגיו להבין שהשותפות הזו היא נכס לאומי ולא נטל פוליטי או כלי הסברתי.
השאלה פשוטה: האם המחנה הלאומי באמת רוצה להרחיב את שורותיו ולבנות רוב ציוני רחב, או שהוא מעדיף להסתגר בתוך עצמו ולהרחיק כל מי שאינו נושא את אותה זהות בדיוק?
צריך לומר את הדברים בצורה ברורה: לא כל ערבי הוא אויב, אך גם לא כל ערבי הוא שותף. המבחן אינו מוצא, דת או שפה; המבחן הוא היחס למדינת ישראל, לריבונותה, לזהותה היהודית ולזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית בארצו.
יש מי שפועלים לערער על יסודות המדינה, ויש מי שבחרו להשתלב בה, לשרת אותה ולבנות עמה עתיד משותף. אסור למחנה הלאומי לטשטש את ההבדל הזה.
שותפים ציוניים מקרב הציבור הערבי והנוצרי אינם צריכים להוכיח את נאמנותם בכל יום מחדש. הם אינם צריכים להתנצל על מוצאם או על דתם. הם צריכים לקבל הזדמנות אמיתית להשתלב במחנה הלאומי, להשפיע על דרכו ואף להיות חלק מהנהגתו.
הרחקת שותפים בשם טוהר פוליטי אינה ביטוי לעוצמה – היא ביטוי לחולשה. מחנה שמרחיק את מי שבחרו בו מחליש את עצמו במו ידיו.
הברית שתכריע את עתיד ישראל
העתיד של ישראל לא יובטח באמצעות הסתגרות, פחד או הדרה. הוא יובטח באמצעות בניית ברית לאומית רחבה בין יהודים, נוצרים, דרוזים וערבים ישראלים שמכירים בריבונות המדינה ובזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית בארצו.
ברית כזו אינה פוגעת בזהותה היהודית של ישראל. להפך, היא מחזקת אותה. מדינה יהודית הבטוחה בעצמה אינה חוששת מאזרחים שבחרו להיות חלק ממנה, אלא יודעת להפוך את בחירתם לנכס לאומי.
המחנה הלאומי חייב להתעורר. עליו להבין שהמאבק על עתידה של ישראל אינו רק מאבק על מנדטים, אלא מאבק על ריבונות, על ירושלים, על זהות ועל היכולת לבנות רוב ציוני רחב שיבטיח את עתיד המדינה.
הפצצה הדמוגרפית והפוליטית לא תיעצר באמצעות פחד וסיסמאות. היא מחייבת מנהיגות אמיצה, ראייה אסטרטגית והכרה בכך שהשותפים שלנו הם חלק מהפתרון.
מי שמרחיק שותפים ציוניים – מחליש את המחנה הלאומי. מי שמחבק אותם, משלב אותם ומעניק להם מקום אמיתי – מחזק את מדינת ישראל.
הגיע הזמן להפסיק להילחם במי שבחרו בישראל, ולהתחיל להילחם יחד איתם על עתידה.
אליאס זרינה הוא חוקר בכיר במרכז ירושלים למדיניות יישומית (JCAP) ומייסד-שותף של "יוזמת הירושלמים".
שאפו ענק אליאס האלוף💜🇮🇱💜 על מאמר נוקב, אמיץ וחשוב במיוחד!
אתה מניח על השולחן אמת פשוטה שרבים מנסים להתעלם ממנה: המאבק על ירושלים ועל עתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וריבונית לא יוכרע בסיסמאות, אלא במנהיגות אסטרטגית ובעמוד שדרה לאומי.
המבחן אינו מוצא, דת או שפה – המבחן היחיד הוא נאמנות מוחלטת למדינת ישראל, לזהותה ולזכותו של העם היהודי לריבונות בארצו. מי שבחר לקשור את גורלו במדינה, לשרת אותה ולעמוד לצדה, הוא שותף אמת.
אני שמח שאתה חלק מהתנועה של עמך ישראל 💜🇮🇱💜
תנועת 'עמך ישראל' גאה באנשים ישרים וזקופים כמו אליאס, כמו יוסף חדאד וכמו כל הנבחרת שמביאה קול ציוני, אמין וביטחוני ללא פשרות.
אליאס היקר, חיזוק ענק על הקול הצלול והחד. אנחנו ממשיכים יחד לבנות בית לאומי חזק וזקוף!
בואו להצטרף לעמך ישראל לבניית כוח של בית לאומי אמיתי! 🟣🇮🇱
ירושלים מזמן דוסנילנד, מאה שערים אחת גדולה. ירדה כמובן במדרגה של איכות החיים, השכלה, עבודה וכולי לרמה הרגילה של עיר חרדית – עולם שלישי פרימיטיבי. אף אדם שפוי לא רוצה לחיות שם.
באמת נורא איך שהמפלגות הערביות גדלו. הערבים אחרי שבעה באוקטובר הכריזו בהתנהגותם שלא מעניין אותם שום דבר, לא מוכנים לתרום כלום, רק לקבל כמה שיותר כסף ולא להתגייס בשום פנים.
אה רגע, אילו היו החרדים.
טוב, בסדר, אז הם יצאו לפיגועי נקמה בהם הם שרפו כפרים של בני הדת השנייה והכריזו שיש לגרש את כולם.
אה רגע, אילו היו המתנחלים.
טוב, אז במקום זה הם הכריזו, כמו במדינות הדרום בארה"ב בזמנו או דרום אפריקה, שלא משנה כמה הקבוצה הנחותה מקבלת בקולות, בשום פנים אסור לתת להם להשתתף בשלטון.
אה רגע, אילו הפוליטיקאים המובילים ב" דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. "
יש מצד שני קונספירציה ערבית אמיתית. יש מלא רופאים ערבים, בטח קנוניה להרעלת יהודים בטיפולם.
אתם יודעים כמו שאמרו על רופאים יהודים ברוסיה של סטאלין או גרמניה בקופות מסוימות. בגרמניה ידעו לטפל בהם, שללו לרופאים יהודים את הרישיון ואסרו עליהם לטפל בלא-יהודים.
אני מניח שאפשר לעשות אותו דבר לרופאים ערבים, הגנה עצמית על טוהר העם הגר… היהודי, אני מתכוון.