ידיד ותיק מליטא שאל אותי איך הפכנו ממדינה שלא מתנהלת מול טרוריסטים למדינה שנכנעת לדרישותיהם. הסיפור על שחרור החטופים הרוסיים מלבנון ב-1985 מספק תשובה מטרידה
אם אשכול ודיין, פרס ורבין ואפילו צ׳רצ׳יל וסטלין הצליחו לשים בצד את האיבה האישית ביניהם לטובת הצורך הלאומי, גם סער ויתר ראשי המפלגות המחרימות את נתניהו מסוגלים
בגין מזהיר מטילים, נשיא אמריקני מנסה לפגוע בנתניהו, הגמלאים כמעט חוטפים התקף לב ולא משנה מה, בסוף פרס מפסיד. נוסטלגיית בחירות ולתקוע יתד בוועדות הכנסת.