שקט, חוקרים: על קריסת מדעי-הרוח בישראל

מי אשם בירידה החדה בהרשמה למדעי-הרוח: אבו ג'ילדה, נתניהו, חומרנות ישראלית, או הסגל האקדמי?

צילום: יונתן סינדל /פלאש90

בשנים האחרונות נרשמה ירידה של כמעט 10% בנפח הסטודנטים במדעי-הרוח מכלל הסטודנטים, מ-35% בשנת 2000, ל-25.5% ב-2012. חוגים כמחשבת ישראל, ספרות והיסטוריה, שפעם הביאו לאוניברסיטאות כבוד, יוקרה, ושלל סטודנטים איכותיים, נמצאים כיום במשבר הרשמה. חסידי האוניברסיטאות זועקים מרה כמה חשוב שתהיינה פקולטות למדעי-הרוח, אלא שנראה כי הסטודנטים עצמם פחות ופחות משתכנעים בכך.

בצר להם, זורים האקדמאים אשמה לכל עבר: התרבות המטריאליסטית, התועלתנות הקפיטליסטית, הידלדלות הרוח בחברה, תרבות הצריכה, כמובן: הממשלה, התקציבים החונקים, וגם אשמדאי ואבו-ג'ילדה הזקן שונאים בסתר ליבם את מדעי-הרוח ועושים מאחורי הקלעים לפגוע בפקולטות הנהדרות.

אך האשמה העיקרית נעוצה באקדמאים עצמם, וליתר-דיוק, ברמת ההוראה הירודה.

מדוע ההוראה באוניברסיטאות ירודה?                                            

לאוניברסיטאות ידוע היטב שיש בעיה בהוראה, והן מנסות להתמודד עם הסוגיה, בחוסר-הצלחה מרשים. מדוע רמת ההוראה נמוכה? הסיבות רבות: רמת הסטודנטים יורדת יחד עם התמריץ הכלכלי לאוניברסיטאות לקבל כמה שיותר, בפקולטות מסוימות פוגעת ההטיה הפוליטית (שבאה על חשבון איכות), אקדמאים טובים מגיעים לחו"ל ורמת הסגל בישראל דועכת, ועוד.

אבל סיבה אחת עיקרית עומדת מעל כולן: שיטת התמריצים והקידום למרצים.

דוברי האוניברסיטאות אוהבים להגיד עד כמה ההוראה חשובה; העבודה של אקדמאי מוגדרת כ-50% הוראה ו-50% מחקר, הם נוהגים לומר. אבל שיטת התמריצים האמתית, קרי, המפתח לקביעוּת וקידום אקדמיים, כמעט איננה מתחשבת בהוראה. רק במקרים נדירים, בהם יש בין שני מועמדים כמעט-שוויון בתיק המחקר ופער גדול בהוראה, ההוראה יכולה להשפיע.

המשמעות פשוטה, וכל אקדמאי מתחיל מקבל את העצה הזו מידידיו: העתיד האקדמי שלך תלוי במחקר ולא בהוראה. אם בזמן שבו תשקיע בהוראה המתחרה שלך יכתוב מאמר או שניים יותר ממך, כבר לא ישנה כמה ההוראה שלך טובה.

ניתן דוגמא. נניח שהקמנו קבוצת ספורט בהצהרה שאנחנו מחפשים את המצטיינים גם בריצת 10,000 וגם בזריקת דיסקוס, אבל למעשה נבחן רק זריקת דיסקוס. לאחר מספר סיבובי קבלה וניפוי, הקבוצה תכיל כמעט רק את הטובים בדיסקוס. באופן מקרי, יהיו כמה זורקי דיסקוס שרצים 10,000 בזמן סביר. הללו יתקלו בדילמה הבאה: כדי לרוץ טוב הם צריכים להתאמן בריצה, אך בזמן הזה אחרים ישתפרו בדיסקוס, והם עשויים למצוא עצמם מנופים מהקבוצה. כך שלמעשה, אפילו אם הם מוכשרים בשני התחומים, מוטב להם להתמקד בדיסקוס. די פשוט, נכון? ובכל זאת, באוניברסיטאות פוכרים אצבעות בעצבנות ומגלגלים עיניים לשמיים באי-הבנה: איך יכול להיות שהאקדמאים שלנו מתעקשים לרוץ לאט?

זהו, אם כן, המצב באוניברסיטאות. באבולוציה טבעית, נותרים רק אלו שיש הערכה למחקר שלהם (נותיר בצד את השאלה עד כמה במדעי-הרוח הערכה זו אובייקטיבית). המרצים הטובים באוניברסיטה הם מספר מצומצם של "כוכבים" יוצאי-דופן, שיכולים להרשות לעצמם ויש להם כישרון טבעי להוראה. אבל רוב ההוראה נופלת על כתפי אחרים, שעסוקים בניסיון לשפר את תיק המחקר שלהם, ויש להם מעט סבלנות, כוח, מוטיבציה, תמריצים וגיבוי מערכתי אמתי, להשקיע באיכות ההוראה שלהם, בקורסים וסטודנטים.

רפאל, הפרנסוס: יוצרים שיצירתם בת-אלמוות והמוזות, 1511

יש עוד סיבה לכך שאקדמאים בכירים לא אוהבים להחשיב הוראה. במחקר, מרצה ותיק לא מרגיש מאוים ממרצה בתחילת דרכו, מפני שלוקח זמן לצבור תיק פרסומים. אבל הוראה משווה את התנאים. מרצה צעיר ומוכשר בהוראה מקבל מיד מדדי הוראה טובים יותר ממרצה ותיק "יבש". קצת קשה לאגו האקדמי המפותח להתמודד עם האי-צדק המריטוקרטי הזה.

הייחוד של מדעי-הרוח

שיטת הקידום שהוצגה לעיל היא כללית, ועובדת בדומה בכל הפקולטות. מדוע הפקולטה למדעי-הרוח היא הנפגעת העיקרית מרמת ההוראה הנמוכה, בעוד שעל מדעי-הטבע והחברה, משפטים, רפואה, וכו', ההשפעה קטנה (להוציא נדידה מסוימת למכללות)?

הסיבה פשוטה: במדעי-הרוח, ההוראה היא הדבר החשוב ביותר לסטודנטים.

סטודנטים מגיעים למדעי-הרוח מסיבות רבות, אבל משותף כמעט לכולן שהן לא מאוד מעשיות. בהשוואה לשאר הפקולטות, תואר במדעי-הרוח הוא דחיפה קטנה בלבד לקריירה.

מדוע אם כן באים למדעי-הרוח? התשובה בגוף השאלה: למען הרוח. סטודנטים מגיעים כדי להתמלא במטען תרבותי, כדי להיחשף לתחומי ידע רחבים, כדי להשכיל בתחומי יסוד שתמיד סקרנו אותם. הם מגיעים מלאי חדוות-לימוד, אך מה הם מקבלים? חבילת קורסים של מרצים די משעממים, שמייבשים אותם במטלות פורמליות בסגנון בית-ספר, עם מעט מאוד מגע אישי, ומעט מאוד פיקוח על תוכן הלימוד.

המרצים הבכירים יותר משתעממים כבר מן היסודות והמבואות, ולכן הם מלמדים קורסים הנוגעים למחקר שלהם, העוסק לרוב בנושאים שוליים. אם משהו גורם להם ללמד מבואות, הם עושים זאת לרוב ללא להט רב. הצעירים שנדרשים להעביר מבואות וקורסי יסוד משקללים זאת מול המחקר שיקבע במאבק ההישרדות שלהם על תקן וקביעות, ומשקיעים מעט ככל הניתן.

כך נותרת ההוראה ללא שאר-רוח, ומי שבא בדיוק לשם כך (ומי לא בא לשם כך?), מתאכזב, ולא ימליץ לאחרים על החוויה המתסכלת של עיסוק משמים, תפל, ומייגע בדברים הנשגבים ביותר שעשתה והותירה לנו האנושות. גם ברוח, מתברר, יש שוק של ביקוש והיצע, והסטודנטים, שלא מקבלים את התמורה, מפסיקים לקנות את הסחורה.

מותו של ההומניזם האקדמי

טמונה כאן אירוניה היסטורית. במקור, לימודי הרוח היו היסוד של מה שהפך להיות האוניברסיטה המודרנית. במשך זמן רב (החל מן הרנסנס) הם לא היו מחקריים, אלא בעיקר הומניסטיים. הם ביקשו לחשוף את הסטודנט לספרות מופת של תרבות המערב ולהקנות לו כישורי חשיבה ויצירה שיטפחו בו יסודות של אזרח ובן-תרבות.

טיציאן, אלגוריית התבונה-המעשית; רמז: חפשו את הלטינית

לעומתם, מדעי-הטבע, שקמו בעקבות המהפכה התעשייתית, היו מטבעם מחקריים וכוננו שיטת פרסומים מדעית. לאחר-מכן, מדעי-החברה, שקמו בעקבות המהפכה של המדינה הבירוקרטית, העתיקו את המתודה של מדעי-הטבע. לבסוף, מדעי-הרוח עצמם נאלצו להחליף את ההוראה ההומניסטית בשיטות הטכניות של מדעי-הטבע והחברה, ועוד הוסיפו בעשרות השנים האחרונות חטא על פשע, בהמירם את המסר האינטלקטואלי ההומניסטי במסרים פוסט-מודרניים אנטי-הומניסטיים. כך בגדה הרוח בעצמה.

הסטודנטים עדיין מחפשים, ובצדק, את ההומניזם הישן והטוב, שביכר את המורים (שהיו "מאסטרים"), על-פני ה"דוקטורים" החוקרים, את חיפוש האמת על-פני הייאוש ממנה, את האיכות על-פני הכמות, את היציב וההיסטורי על-פני האופנתי והעכשווי. הסטודנטים, לפיכך, צודקים: העילה המרכזית לקיומם של מדעי-הרוח אבדה באוניברסיטאות הבירוקרטיות של המדינה.

אם כן, הסטודנטים באים למדעי-הרוח כדי ללמוד. אך מה הם מקבלים? יסודות תרבותיים של המערב, שבאים להעשיר את הנפש? לא בבית-ספרנו הפוסט-מודרני. קורסי מבוא מועברים בידי מרצים ותיקים ונלהבים, שמשאת נפשם הוראה? לא באוניברסיטאות שלנו. שיטות לימוד המתמקדות בסטודנט, בהתאם למסר ההומניסטי שהפקולטות למדעי-הרוח היו אמורות לשאת בגאון? שקט, כאן חוקרים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

17 תגובות למאמר

  1. וכשהסטודנט המסכן כותב את עבודתו, מה בודקים לו?
    את הניג'וס האקדמאי, האם מראי המקומות לפי הכללים האדמאיים, האם הסגנון יבושני דיו וכו'. התוכן לא מעניין כלל את הבודק.

  2. טוב, זה גרם לי לוותר סופית על תואר במדעי הרוח. גם לא מוצאים בזה עבודה וגם הלימוד עצמו לא טוב? אני אוותר על תואר ואעבור לקריאת ספרים בנושא והרצאות באינטרנט.
    אגב, בתור בת למרצה באוניברסיטה (בתחום מדעי, לא מדעי הרוח) אני מסכימה שהשיטה הזאת ממש גרועה. אמא שלי משתדלת להשקיע גם בהוראה אבל זה בא אצלה על חשבון המחקר (מאמר-שניים פחות מהקולגות) וכך האוניברסיטה באה אליה בטענות, למרבה האבסורד, למרות שהדירוג שלה אצל סטודנטים גבוה יותר משל מרצים אחרים.

  3. פשוט כתבה ממצה ואמיתית.

    מסכים עם כל מילה.

    תודה על החידוד המחשבתי.

  4. הבעיה של מדעי הרוח שהם רוצים 'לחנך' אותך במקום לעזור לך להתפתח וללמוד בעצמך. קחו לדוגמא את חקר המקרא, עם מספר תלמידים שואף לאפס מידי שנה בשנה. מה הם מלמדים שם? משה לא היה ולא נברא. למה ? כי לא מוזכר בנביאים אחרונים. כמובן זה שקר. משה מוזכר בישעיהו ירמיהו הושע עמוס מלאכי…אבל אם תגיד את זה למרצה, היא תתרגז עליך נורא ותקדיש את כל השיעור להסביר לך שאינך צודק כמותה. בושה !

  5. הבעיה של מדעי הרוח שהם רוצים 'לחנך' אותך במקום לעזור לך להתפתח וללמוד בעצמך. קחו לדוגמא את חקר המקרא. מה הם מלמדים שם ? משה לא היה ולא נברא. למה? כי הוא לא מופיע בנביאים אחרונים וכל השאר זה המצאה. זה שקר כמובן. משה מופיע בישעיהו, ירמיהו, מיכה, הושע, מלאכי… אבל כשאתה מנסה להגיד זאת למרצה, היא מתרגזת וכועסת ומקדישה את כל השיעור להסביר לך כמה היא צודקת ולא אתה. פחח… ברחתי משם

  6. הבעיה שאתה מציג היא לא רק מקומית ישראלית אלא עולמית, אקדמאים מקצועיים (מורים או חוקרים) רוצים להתקדם במקצוע בהסתכלות על מקביליהם בחו"ל וכמו שציינת, בכל העולם מקובלת שיטה של "תפרסם או תפרסס". לדעתך ניתן לתקן את האקדמיה הישראלית במנותק משאר העולם?

  7. כל צמרת האקדמיה נתפסה על ידי אנשי הסמול שטופי ושוטפי המוח שלא מקיימים דבר שם למעט תעמולה פרימיטיבית כמוהם. הרמה מתחת למדרכה וכנל ההישגים. אין מחקר אלא טמטום. לכן הפקולטות למדעי כלום מתרוקנות.

  8. יש להפסיק לקרוא לפקולטות ללימודי החלפת הדעות המיותרת – מדעי הרוח. לא מדובר בשום דבר מדעי והחלפת הדעות והשלטת דעות הסמולנים אינו בבחינת מדע כלשהו. השם מדעי הרוח זו פארסה מגוחכת.

  9. אני באופן אישי לא מאמינה ולא מעריכה את מדעי הרוח באוניברסיטאות בכלל וגם בארץ. את מדעי הרוח כבשו אג'נדות ונרטיבים מאד מסוימים, שלצורך זאת נעשתה סלקציה לעובדות מה שמתאים נלקח החשבון מה שמפריך את האג'נדה נזרק לפח. כך שמדעי הרוח והחברה פרוצים לכל רוח. במדעי הטבע אין נרטיבים יש עובדות ויש הוכחות, ויש הנחות שצריך להוכיח.

    1. התיאור נכון חלקית אבל תיאור סיבות שגוי לדעתי,
      הירידה מתחילה בבתי הספר היסודי והתיכון. שם נזרעים המיאוס ממקצועות הרוח בשנים האחרונות,
      אבל לא רק בהם אלא גם בתחומים רבים אחרים.
      האשמה היא במורים ובאקדמיה.
      שיטות לימוד חדשות ומושגים 'אקדמיים' המגיעים מחוקרים שאין להם יידע מינימלי בהוראה בבתי ספר (וגם לא באוניברסיטאות).
      מנהלי בתי ספר ומורים חסרי ביטחון עצמי שזזים הצידה בפני תארי דוקטור ופרופסור, כאילו שתארים אלה מספיקים כדיי להקנות להם יידע גם בחינוך ילדים ובני נוער.
      ראו מה קרה להוראת התנ"ך שהגיעה למיאוס בבתי הספר עם שיטות הוראה עלובות ומושגים לועזיים, עודף פרשנויות והגדרות ובזבוז זמן על חלקי פרשיות וניסוחים בלי שהתלמידים קראו והבינו את הסיפור (איזה ערך יש לניתוח של ספר קריאה אם לא קראת את כל הספר אלא רק חלקי פרקים ממנו).

  10. כדי ליצר מאמרים, החוקרים חייבים לחדש חידושים. בגלל הנפח העצום של הספרות המחקרית שהולכת ומתגברת, לא תמיד יש מה לחדש. לכן ממציאים חוקרים מהתחום חידושים רדיקליים שלבטח ייקראו על ידי החוקרים אחרים ויזכו אותם בפרסום מקצועי. כך משתלטים אנשי שמאל קיצוני על המחלקות למדעי הרוח.

  11. אין קמצוץ של רוח במדעי הרוח ואין טיפת שאר-רוח במרצים ובחוקרים של מדעי הרוח. עולם של אגו-נפוח, חשיבה פוסט-מודרנית תלושה מהמציאות, לכלוך פוליטי, דקדנציה וניוון מוסרי. קאלט של מאוהבים בעצמם עד כלות.

    1. לאפלטון והפרלמנט "הרוחני". האחרון שהגיב במשק "רוחני" על מאמר מהרבה שנים אחורה. היכן הכותב הראשוני?רן ברץ" הרי הוא מצדיק את המיאוס בחוסר תגובה הולמת. למה הוא יצא נגד השיטה??
      ואם אכן אתה האפלטוני ,חש את מה שאתה מצפצף ,הרי או שאינך במסגרת או שסתם בא לך. למעשה מי אתם כל המגיבים ? אני במקרה נתקלתי בכם ולא ידעתי מה אמצא.שיחרור או נפיחה גסה ??עםם זה שאין השכלה רוחנית גוררת את כל תופעות הביזוי הפרלמטאריות ואת הלשון ההמונית ונטישת שפת עבר.

  12. אקח לידי את תפקיד הטיפש [שמאוד מקווה שהוא אומר את מה שכולם חושבים] . אין לי מושג למה מדעי הרוח מוגדרים כ"מדע" ? הם לא מדידים! הם לא מתארים אמת אובייקטיבית [נכון שברמה הפילוסופית זה נכון גם לגבי המדעים המדוייקים , אבל עדיין יש כללים מאוד ברורים איך לבנות מטוס שטס…] . יושבים להם אנשים שהחליטו שמה שהם אומרים אלו דברי חכמה נשגבים – אנשים אלו בתורם מכתירים אנשים אחרים כ"חכמים" – כשאין שום נקודת מדידה ! כשאין אמות מידה לבדיקת תזה , כשהפרשנות חופשית לחלוטין ןמסורה לכל אחד ואחד . לא הצלחתי להבין עד עצם היום הזה מי החליט שפרופסור לתולדות האומנות אמור להיות חכם יותר מאמינם [הראפר] , כמות האנשים שחושבים שאמינם חכם ושנון מאין כמהו – גדולה בהרבה לעומת הפרופסור . למישהו יש תשובה??? מה פיספסתי??

  13. המצב מתואר בצורה טובה אך הסיבה שאתה מביא מדומיינת ומומצאת….
    בכל הפקולטות המרצים לא משהו… יש ירידה בהולכים למדעי הרוח כי הלך הרוח הוא מטריאליסטי. זה הכל.
    גם במדעי המחשב המרצים לא יודעים להרצות ובכל שנה מספר הסטודנטים עולה — העיקר שיכלת לקשקש את הגיגך ולתת דוגמא עם דיסקוס!