הישגי ישראל במבחני החינוך הבינלאומיים

כבכל מערכת בחירות, אחד ממוקדיה של מערכת הבחירות המתקרבת יהיה תחום החינוך. ביקורת המושמעת דרך קבע בהקשר זה כנגד מערכת החינוך בישראל נוגעת לציוניה הנמוכים של המדינה במבחנים הבינלאומיים. תוצאותיהם של מבחני TIMSS ו-PIRLS העתידים להתפרסם בדצמבר הקרוב, אם תמשיך מגמת השנים האחרונות, עשויות לשמש את המפלגות השונות במאבק הפוליטי נגד הליכוד ושר החינוך המכהן. אלא שעיון מעמיק מלמד שעל אף שהמצב אינו מזהיר, הוא אינו קטסטרופלי כפי שנוהגים להציגו.

ממוצעים כלליים מטעים

אחת הסיבות המרכזיות לכך שברוב המבחנים ישראל נמצאת במקום לא מחמיא, הרחק מאחורי ממוצע מדינות ה-OECD, טמונה בכך שהמגזר הערבי בישראל, המהווה כ-30% ממערכת החינוך הממלכתית, מציג נתונים נמוכים במיוחד. לשם דוגמה, במבחן PIRLS האחרון (2006), מבחן הבודק את אוריינות הקריאה בקרב תלמידי כיתות ד' ברחבי העולם, קיבלה ישראל את הציון 512, קצת מעל מעט הממוצע הבינלאומי שעמד על 500. אך למעשה הציון של דוברי העברית היה 548, ציון שהיה מציב את ישראל באחד המקומות הגבוהים ביותר, מעל מדינות כמו גרמניה, הולנד, ארצות-הברית, אנגליה, דנמרק ועוד. תוצאות דומות ניתן היה לראות גם ממבחן PIRLS שקדם לו ונערך בשנת 2001. במבחני TIMSS ו-PISA שבחנו את הישגי התלמידים במתמטיקה, מדעים וקריאה, ציונם של דוברי העברית בעשור האחרון לא מציב את ישראל מעל ממוצע מדינות ה-OECD, אך הוא מתקרב אליו בצורה ניכרת.

התקינות הפוליטית לא מאפשרת להתייחס לנתונים הללו (ולכן כששר החינוך ניסה לאחרונה להטיל את האחריות להישגים הנמוכים בבחינות המיצ"ב על החינוך הערבי הוא הוקע כגזען), אך למעשה אין פה בהכרח האשמה כלפי החינוך הערבי. במאמר בכתב העת מגמות הצביעו לפני שלוש שנים החוקרים פניגר, לבנה ויוגב על אותם הנתונים בשפה תקינה פוליטית: הם הראו כי ההישגים הנמוכים של תלמידי ישראל במבחן זה הם במידה רבה צפויים מראש על-פי מאפייניה הכלכליים והדמוגרפיים של המדינה.

גם מי שמקבל את ההסברים דלעיל יכול לכאורה לבוא ולטעון שהמצב בעבר היה הרבה יותר טוב; שהרי, כפי שנהוג לציין, בשנות הששים ישראל סיימה במקומות הראשונים במבחנים הבינלאומיים במתמטיקה מבין 12 המדינות המתועשות שנבחנו. אלא שכנראה מדובר בנתון מתעתע: החוקרים הנזכרים לעיל הראו כי "תהליך הדגימה במבחן הבינלאומי הראשון עדיין לא היה מבוסס ובישראל 'נדגמו' בעיקר כיתות של תלמידים המצטיינים במתמטיקה". כמו כן, במחקר מקיף שהוציא מכון טאוב בשנה שעברה, בשם "האם הישגי מערכת החינוך בישראל הורעו בשנים האחרונות?", הראה ד"ר נחום בלס שבעשור האחרון מערכת החינוך נשארה במצב יציב למדי במבחנים הבינלאומיים ובהישגיה בכלל. לדעתו, לאור המציאות הכלכלית, החברתית והפוליטית ששררה בישראל בעשור האחרון, יש לראות ביציבות זו תעודת כבוד למערכת.

המצטיינים במצב טוב

עם זאת, ועל אף שלחינוך מטרות ערכיות וחינוכיות והוא לא רק אמצעי לשגשוגה הכלכלי של המדינה, רבים רואים בתוצאות המבחנים את הבשורה לכך שעוצמתה הכלכלית והמדעית של ישראל בסכנה, יחד עם פרסי הנובל העתידיים. אך גם טענה זו מפריזה יתר על המידה, משתי סיבות מרכזיות.

ראשית, השוואת ההצלחה של התלמידים הישראלים המצטיינים במבחנים הבינלאומיים לתלמידים המצטיינים במדינות אחרות, מעלה כי מבחינה זו מצבה של ישראל טוב יותר ביחס להשוואה בין כלל התלמידים. למשל, במבחן PISA האחרון, שנערך בשנת 2009, היה הממוצע של כלל תלמידי ישראל נמוך בכ-19 נקודות מממוצע התלמידים במדינות ה-OECD, אך הממוצע של 5% התלמידים הטובים ביותר בכל מדינה (המצטיינים) הציב את ישראל כ-6 נקודות מעל ממוצע המצטיינים של מדינות ה-OECD.

אמנם בתחומי המתמטיקה והמדעים ממוצע המצטיינים לא עבר את ממוצע המצטיינים במדינות ה-OECD, אך עדיין הפער בין המצטיינים היה נמוך בצורה ניכרת (20-25 נקודות) מאשר הפער בין כלל התלמידים בישראל לכלל התלמידים במדינות ה-OECD. לרמת ההצלחה של התלמידים המצטיינים במדינה ישנה חשיבות רבה, שכן סביר להניח שהללו יעמדו בחזית המדע והמחקר של המדינה בעתיד.

כשזכה פרופ' דן שכטמן בפרס נובל לכימיה בשנה שעברה נשמעה בביקורתיות הטענה כי בישראל אין כמעט אנשים שיכולים להבין על מה זכה שכטמן בפרס, בניגוד לסינגפור –  אחת המדינות המצליחות במבחנים הבינלאומיים – בה ילדים רבים יכולים להבין את המשמעויות המדעיות של מחקריו. כמובן שיש בעיה בכך שרמת הבנת המדעים במדינת ישראל אינה גבוהה. אך לפחות עבור פיתוחים מחקריים מתקדמים וזכייה בפרסי נובל, אין צורך בהבנה של כלל התלמידים; די בקבוצת עילית מוצלחת במיוחד, ונראה שקבוצה כזו עדיין קיימת בישראל.

שנית, ההצלחה הגדולה של סינגפור ושאר מדינות מזרח אסיה במבחנים הבינלאומיים במשך שנים עדיין לא הביאה אותם להצלחות מדעיות ולצמיחה כלכלית סוחפת. למעשה, נתוני הבנק העולמי מראים שאין כל קורלציה בין ההצלחה במבחנים הבינלאומיים ובין צמיחה כלכלית. נראה שלעתים שורש הצלחה הוא גם שורש הכישלון: הצלחה בתחום ההייטק והמדעים כיום דורשת, מעבר לידע ויכולות לימודיות, גם יכולת יזמות ואלתור גבוהה במיוחד. מדינות מזרח אסיה בעלות האופי הקומוניסטי מצליחות לגרום לתלמידיהן להצליח במבחנים, אך הדבר בא על חשבון חשיבתם "מחוץ לקופסה". מנגד, שורש ההצלחה של ישראל בתחום ההייטק, כפי שמתאר יפה רב-המכר אומת הסטארט-אפ: הסיפור של הנס הכלכלי הישראלי, הוא דווקא באופי היומרני הישראלי, המאתגר סמכויות ונענה לסיכונים. דן שכטמן ועדה יונת זכו בפרסי נובל בזכות מחקרים שבתחילה נתקלו בפקפוק רב בקרב הקהילה המדעית; רק יכולתם לעמוד על דעתם כנגד הסמכויות המדעיות ולהתמיד בביסוס המחקרי הקנתה להם את הזכייה בנובל.

אין ברצוני לטעון שמצב החינוך במדינת ישראל משביע רצון. אכן, יש צורך בשיפור רב בהישגיה הלימודיים והחינוכיים של מדינת ישראל. אך המצב איננו כה חמור כפי שנוהגים להציגו בבחינה שטחית של ממוצעים כלליים.