כשצריך להגן על חבר ותיק כמו אולמרט, בכירים במכון הישראלי לדמוקרטיה יזנחו גם את העקרונות החשובים להם ביותר.
"אהוד, מלח הארץ מבנימינה, יסיים במעשיהו?!", כך, במילים אלה, ביכה פרופסור ידידיה שטרן מ'המכון הישראלי לדמוקרטיה' את סופו הפוליטי של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, במאמר שכתב בעיתון 'מקור ראשון' והתפרסם גם באתר המכון.
מלבד אהדתו הגלויה לאיש ("אני מכיר את אהוד אולמרט. לא חבר שלי, אבל כשנפגשים – מתחבקים. איש חכם, חם, חד עין ולשון, בעל כושר החלטה ותכונות מנהיגות לא שכיחות") וקינה על גזר דינו, שטרן מביע דאגה על השימוש במונח "בוגד" שטבע השופט דוד רוזן, ומתכסה בעלה תאנה בדמות ביקורת על "הנהנתנות והסיגרים" ועל "חטא הנמהרות של פתיחה ושל שלהי מלחמת לבנון". שחיתות? פלילים? הוקעה ברורה של איש ציבור מושחת? את כל אלו לא תמצאו בטקסט, מלבד עיסוק מופשט במוסר הנביאים ורמזי רמזים על נטילת שוחד.
אין זו הפעם הראשונה ש'המכון הישראלי לדמוקרטיה' יוצא להגנתו של העבריין אולמרט. זכור היטב "מכתב הפרופסורים" שיזם נשיא המכון ד"ר אריק כרמון (שמשום מה הופיע במודעה תחת הקידומת "פרופסור"), אשר יצא נגד מבקר המדינה דאז, מיכה לינדשטראוס, במסגרת קמפיין מאורגן ואגרסיבי למען שמו הטוב של אולמרט. המודעה התפרסמה בעמוד הראשון של 'הארץ', תחת הכותרת: "השופט מיכה לינדנשטראוס פוגע בסדרי השלטון בישראל". בהמשך נכתב: "סדרי השלטון בישראל נחשפים לאיום ממשי עקב התנהלותו של מבקר המדינה".
מינוי הגברת כרמון לבנק ישראל
לטענת ארגון 'אומ"ץ', כרמון נפגש עם ראש הממשלה דאז אולמרט ועם אנשי צוותו, ימים ספורים לפני פרסום המודעה (כרמון הכחיש). ב'אומ"ץ' הוסיפו כי כרמון סירב להשיב על שאלות נוספות שהפנו אליו, בהן: מי ניסח את המודעה, מה היו מקורות המימון שלה והאם הנהלת המכון ייפתה את כוחו לחתום עליה. בתשובה לח"כ לשעבר, מיכאל איתן, אמר כרמון כי הוא הזמין את המודעה והתחייב לשלם עליה והוא פועל לגייס מממנים עבורה.
כאשר עומדים על הקשר הקרוב שנרקם בין אולמרט לבין נשיא המכון, ד"ר אריק כרמון, הדברים לא מפתיעים; בספטמבר 2006, למשל, נטל אולמרט חלק פעיל במינויה של ציפה כרמון, אשתו של, לתפקיד חברה בוועדה המייעצת בבנק ישראל – תפקיד יוקרתי ורב השפעה.
אך המטריה שסיפק המכון לאולמרט לא מסתכמת במודעה. במאמר מפתיע שחיבר כרמון בזמנו להגנת אולמרט, הוא הפנה עורף לעקרונות "הדמוקרטיה המהותית" ולדמותו האקטיביסטית של בית המשפט העליון שהמכון מטפח, וחזר במקומם אל היסודות הישנים וה"חשוכים" של הכרעת הרוב ושל חופש הפעולה הפוליטי. לדבריו, התנהלותו של פרקליט המדינה בעניין אולמרט פגעה אנושות בשני אלו.
בשם המסרים החדשים הללו, הסכים הנשיא לעקוד גם את המאבק בשחיתות:
אין כל ספק שהשמירה על טוהר המידות, המאבק בשחיתות ושלטון החוק הם בין יסודות הדמוקרטיה. (כאן תמיד מגיע ה"אבל…"; ע.ד) אלא שבצדם יש עוד כמה יסודות, שבהצטרפם יחד הם נשמת אפה של הדמוקרטיה. ההכרעה הדמוקרטית בבחירות היא אחד היסודות האלה …; חופש הפעולה לנבחרי ציבור ולפקידים המתמנים לעצב מדיניות ולבצעה.
אכן, מה לא עושים עבור חבר?
אם לא די בכך, כרמון אף טרח לייפות את המציאות ולהציג את העבירה של אולמרט בתיק "מרכז ההשקעות" כ"סטייה פרוצדורלית מן השורה" גרידא, בניגוד מוחלט להכרעת הדין.
מנסים לאזן את התמונה
לזכותו של המכון ייאמר כי הוא מעניק במה פלורליסטית לחוקריו, וכי ניתן למצוא גם מאמרים ביקורתיים יותר כלפי אולמרט דוגמת אלו של סגן יו"ר המכון, פרופ' מרדכי קרמניצר, ושל יאיר שלג. אלא שגם במאמרים אלו קשה למצוא ביקורת אישית על ראש הממשלה שסרח, והדברים נכתבו באופן מופשט בלי להיכנס יותר מדי בעובי הקורה. שלג, למשל, כותב כי הוא אינו מתכוון "להתייחס לפרטי הפרשה הספציפית", אלא רק ל"משמעותה החברתית של התופעה".
נותר רק לתהות האם קשריהם של כרמון ושל אחרים מהמי"ד עם אולמרט, אינם חוטאים לחזונו של המוסד שנולד לשם "חיזוק מוסדות הדמוקרטיה המתהווה בישראל ולגיבוש ערכיה", והאם ההגנה שפרשו עליו אינה מהווה סטירת לחי מצלצלת למילה 'דמוקרטיה' שבשמה הם מתיימרים לפעול.
תגובת המכון הישראלי לדמוקרטיה:
עיון במאמרים ובהתבטאויות של בכירי המכון "השוחד מגמד הכל" ו"סכנה שחיתות" המעבירים ביקורת קשה על אהוד אולמרט מבטלת לחלוטין את טענתכם.
יקראו הגולשים את המאמרים ואת מאמרו המלא של פרופ׳ שטרן המשווה בין השחיתות בפרשת הולילנד לבין השחיתות שהובילה לחורבן הבית-וישפטו בעצמם. האם יש צורך להוסיף מילים?!
לידע כללי, ביחס לגזר הדין כמו גם ביחס לנושאים אחרים: במכון הישראלי לדמוקרטיה יש מגוון דעות של חוקרים רבים ולא קיימת כל "עמדת מכון". לכן הטענות בדבר "האינטרסים של המכון" משוללות כל יסוד.
בנוגע לטענות המופנות לד"ר כרמון הרי שהטענות מופרכות ואינן ראיות לתגובה.
הכותב הוא סטודנט לתואר שני בתכנית לדיפלומטיה באוניברסיטת תל-אביב ובלוגר.
