מה בין מערכת האינסטלציה בחלל, תפילה עם מחיצה והמוסר הכפול של אנשי מר"צ? בין הפותרים נכונה יוגרל דג אוכל כל.
בחמישה במאי 1961, זמן קצר לפני המראת מרקורי 3, טיסת החלל המאוישת הראשונה של תוכנית החלל האמריקנית, התברר שהמהנדסים עם העטים בכיס החולצה לא חשבו על הכל.
האסטרונאוט אלן ברטלט שפרד הבן, האמריקני הראשון בחלל נכנס לחללית ב-10:15 אולם בשל עננות כבדה, ההמראה נדחתה שוב ושוב. כעבור שעתיים של המתנה לערך, דיווח שפרד בקשר שהוא חייב לרוקן את השלפוחית. כמו שאתם בטח מבינים, זה היה חתיכת בלגן לשלוף אותו מהחללית. לבסוף, לאחר שעות איפוק, שפרד נשבר והתרוקן לתוך חליפת החלל שלו. למזלו ולמזלה של נאס"א, המערכת החשמלית בחליפת החלל שלו לא הלכה פייפן דקות לפני המראה. מה שכן, שוו בנפשכם את הריח של ההיסטוריה: שפרד, האסטרונאוט האמריקני הראשון בחלל, הריח כמו הומלס אם כי לפחות היה לו חם ברגליים.
לאחר הנחיתה המוצלחת ובעקבות הדליפה של שפרד, הבינו כל הנוגעים בדבר שיש למצוא פתרון לבעיה הפיזיולוגית העתיקה. וכך, ב-21 ביולי 1961 יצא האסטרונאוט וירג'יל איוון "גאס" גריסום לחלל והיה לאמריקני השני בחלל, והאסטרונאוט הראשון שלבש מתחת לחליפת החלל חיתול לנשים עם בעיות הרטבה.
מאוחר יותר השקיעה נאס"א קרוב ל-30 מיליון דולר בפיתוח אינסטלציה לחלליות. אחת ההצעות שלא התקבלו הייתה של המהנדס סטיבן שוורצקוף מחברת לוקהיד, שהציע להכניס לאסלות את דג הביוב "טילפיה", המכונה גם קרפיון השירותים; דג המתקיים על פסולת אנושית. שוורצקוף אף העלה רעיון למיחזור כשהציע שבסוף המסע, ישמש הדג כארוחה לאסטרונאוטים. יש להודות שתוכניתו המקורית של שוורצקוף מרשימה בפשטותה האקולוגית, אם כי דוחה בכל אספקט אנושי אחר. מה שכן, היא דימוי טוב למיחזור שעובר את גבול הטעם טוב.
הפרדה! געוולד!
מיחזור דומה נחת על שולחני היישר מן הפרובינציה הסוערת של רעננה. באתר 'כיפה' פורסם השבוע כי אנשי מר"צ במועצת העיר רעננה יוזמים הצעת חוק עזר עירוני חדש שיאסור על קיום תפילה עם מחיצת הפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי. בינתיים כבר נשמעו הכחשות מצד גורמים רשמיים במפלגה, אולם בין אם הצעת החוק תעלה או לא, עמדתם הרשמית בדבר המחיצה אומרת כי זוהי הדרת נשים וכי יש לאסור על כך במרחב הציבורי בעיר.
הסיפור הממוחזר של הדרת נשים החל בעקבות התפילה הציבורית המסורתית לשלום המדינה, שהתקיימה ברחבת בית יד לבנים בעיר. מעשה שהיה כך היה: תפילה האורתודוכסית עם מחיצה, העלתה את חמתה הממהרת להתחמם של הפעילה הפמיניסטית הטרחנית חנה בית הלחמי, שמיהרה לפרסם סטטוס נזעם בפייסבוק כנגד אנשי מר"צ בקואליציה, שנותנים יד לתועבה כזו.
במר"צ לא אהבו שמאשימים אותם בכניעה לכפייה דתית, ומיהרו לגנות. וכך הם הסבירו:
לצערנו גילינו מחיצת הדרה ברחבת יד לבנים, במסגרת תפילה מיוחדת ליום העצמאות. הבאנו את המחאה שלנו בצורה הכי ברורה בפני כל הנוגעים בדבר במסדרונות העירייה. נמשיך להיאבק כדי שלא יהיו עוד מחיצות, הפרדות, מושבים מיוחדים ושום צורה 'מיוחדת' כדי להפריד בין אנשים בעיר, ובכלל. העידן בו נשים מודרות ומופרדות עוד לא הסתיים. זהו מאבק לא קל, נגד עמדות חשוכות ועתיקות ובעיקר נגד האדישות לזכויות הנשים ולנזק שתופעות ההפרדה גורמות.
על שכאלה, צביקה פיק נוהג לנחור "ואווו", וג'קי מקייטן ע"ה היה זועק "שיגעון".
אלוהים עדי, אם אנשי מר"צ משתכנעים מבורא עולם כעד אופי, שבאופן עקרוני ועקבי אני מחזיק בעמדות נאורות למדי, שלא לומר ליברליות רחמנא לצלן, בכל הקשור למעמד האישה בכלל וביהדות בפרט. אין לי שום בעיה עם מניינים שוויוניים וכל הג'ז הזה… להפך.
למען הרקורד אציין שבשנה האחרונה, בעקבות פולמוס חוק הגיוס והעמדות התקיפות בהן החזקתי, דווקא חרדים סימנו אותי כעוכר חרדים לתיאבון. והאמת, התלבטתי אם בכלל שווה להתייחס לנערי הפוסטר ממר"צ ולהעלות מן האוב את פסטיבל הדרת הנשים הרדוד.
אלא מאי, אני חש כי בלוז הדברים יש משהו עמוק מעבר לקשקוש פמיניסטי-ליברלי בפעולה בקן השומר הצעיר. כשהרהרתי בדבר, הפלגתי עד למחוזות האוטו-אנטישמיות ושנאת הדת והיהדות כעומדות ברציונל הצעת החוק הזו. עוד אבן בליסטרה המוטחת במלחמת הזהויות. אולם מכיוון ש'מידה' הינו אתר רציני ומנומק, שאינו פועל על-פי תחושות בטן, הרי מצאתי לנכון לבדוק את הסוגיה באמצעות השכל הישר ומבחן הגזירה השווה.
הפרדה היא לא תמיד הדרה
בהסתמך על דבריהם הנוקבים של אנשי מר"צ כנגד "עמדות חשוכות ועתיקות", נשאלת השאלה המתבקשת – שאלת הזן טוקבקי המצוי: מדוע לא להכיל את כלל אי-ההפרדה על כל מגוון השירותים הציבוריים ברעננה? האם יעלה על הדעת ניסיון להפריד בין גברים ונשים בשעה ש"כולנו יודעים על הנזק שתופעות ההפרדה גורמות"? אהה?
על-פי הידוע לי, ברוב הציביליזציות נשים וגברים עושים את צרכיהם בצנעה ובנפרד. אישה לא תיכנס לשירותי גברים, ולא רק בשל מחדלם הסדרתי להרים את הקרש. ומנגד, אם נניח ואיזשהו חבר מועצה, אפילו ממר"צ, היה נכנס לשירותי הנשים בבניין העירה במטרה לעשות מה שעושים עם אותו דבר באותו מקום, המשטרה הייתה מוזעקת. דהיינו, מרחב ציבורי משותף לא בכל מחיר.
מן הצד אני כבר שומע את הרטינות. תאמרו, "סגל, אתה דמגוג! מה בין תפילה ציבורית לעניין ההוא?".
אז זהו, שיש קשר והוא עניין הצניעות.
הערכים, הנורמות, התפיסה המוסרית וכו' שבבסיס ההיגיון של הפרדה בשירותים והפרדה בבריכה (למי שמקפיד) נכונים גם בתפילה. הצניעות היא גדר כנגד היצר. ההפרדה אינה מבקשת להשפיל נשים אלא לדחוק את מה שעומד בין גבר לאישה מאז ומעולם, קרי, המיניות, מחוץ לתחום.
טיפשות ונבזות לייחס את ההפרדה בתפילה לתפיסה הרואה באישה נחותה. הכוונה בהפרדה, גם אם מעוותת לשיטת חכמי מר"צ, נובעת מתוך התחשבות בביולוגיה האנושית. ביצר המין. התפילה אמורה להיות מנוגבת משאריות הרהורי עבירה. כאמור, אדם שאינו מאמין יזהה את גדרי הצניעות בכלל ואת ההפרדה בתפילה, כהפרעה כפייתית מטופשת. זכותו לסבור כך. אלא דומני, שהמוסר הכפול שוב משחק בקבוצה של מר"צ, הנאורים מבקשים לכפות את נאורותם הבלתי-מתפשרת על מגזרים שערכיהם שונים.
הבעיה היא לא הדת, אלא הדת היהודית
בשנים האחרונות אני מתפלל במניין עם מחיצה נמוכה, מחיצה סמלית. איני מוצא פסול במי שמתפלל ללא-הפרדה, כמו במי שבוחר להתפלל עם הפרדה. באופן בסיסי אני קרוב יותר לעמדה השוללת הפרדה, אם כי צריך להיות אידיוט אטום כדי לא להבין שטירוף הצניעות החרדי והחרד"לי הוא תגובת נגד קיצונית לעומק החשיפה בחברה הישראלית.
אגב, בנצרות אין הפרדה בבתי התפילה בין נשים לגברים ובני שני המינים יושבים בכנסייה בצוותא. אלא מאי, הנצרות, ודאי הקתולית, רואה במיניות חטא קדמון ושוללת אותה מכל וכל. אולי בשל כך, מתוך הדחקה מוחלטת, התפילה משותפת. לעומת זאת באסלאם, חל איסור על תפילה מעורבת של בני שני המינים לכן נבנו במסגדים אזורי תפילה מיוחדים לנשים במקום המוסתר (לחלוטין) מעיני הגברים.
האם הייתם מעלים על הדעת שאנשי מר"צ יפעלו נגד תפילה בנפרד במסגד? תמהתני. כי אם מה שמעניין את השמאל הליברלי של מר"צ הינו זכויות נשים, הרי שמדי שבוע היינו שומעים על הפגנות תמיכה בנשים ערביות החיות תחת משטר פטריארכלי רודני ועל מפגני הזדהות עם ילדות בדואיות שנופלות לבארות באמצע המדבר על רקע מסתורי.
וכן – האוטובוסים הנפרדים והמדרכות הנפרדות הן סיפור אחר. על פניו, מדובר בעיוות מוסרי וערכי. עבור ליברל אמיתי, זה בלתי-נסבל שאישה תידחק לירכתי האוטובוס רק משום שגבר רואה בה חפץ מיני.
ויש גם מציאות, לו מדינת ישראל הייתה כופה את ערכיה וחוקיה בכל שטחה הריבוני, היה טעם מוסרי ופרקטי במאבק חסר פשרות להקניית ולכפיית נורמות מערביות מודרניות על הקבוצות הקנאיות. אלא שבמדינת ישראל, זה לא קורה. קל להעמיד לדין את גואל רצון על פוליגמיה אבל בוא נראה את הפרקליטות מפיקה כתבי אישום כנגד אלפי פוליגמיים בנגב.
בקיצור, אני לא מאמין להם, לליברליזם שלהם, לנאורות הסלקטיבית שלהם. הסיפור ברעננה מסתכם בהתנכלות קטנונית שמאחוריה מסתתר סאב טקסט רעיל – לא הנשים ולא המחיצה המטופשת הם העניין, אלא הדוסים.
א. כנראה שכל מושג "הדרת נשים" נולד כנשק במלחמה נגד ה"דתיים".
ב. לא מבין מה ההבדל לדעתך בין אוטובוס ותפילה, במיוחד שרוב החרדים הגברים אמורים לנצל את הזמן באוטובוס ללימוד. "שאישה תידחק לירכתי אוטובוס" זה לא ביטוי יפה, "חלוקת מרחב הנוסעים באוטובוס לנשים וגברים לחוד" נראה יותר סביר. למה לא?
הנשים ההלו הם בסה"כ פשפשים חסרי חיים . הם ינדנדו רק איפה שקל ואין מחיר שיגבה מהם . אם הם היו מפגינות במסגד היו צריכים לאסוף אותם בשקיות זק"א ולכן הם יטרידו ברעננה . הפתרון לכול המטרידות למיניהם – גביית מחיר שיהיה בלתי נסבל עבורם , עד אז נאלץ להתגרד ……
לא הבנתי את הקפיצה הלוגית כי אוטובוס פסול ובית כנסת לא
אתה צודק, באמת דמגוגיה בגרוש.
במר"צ לא ילכו להפגין אודות המפגעים באיסלאם כי יש לנו מספיק משלנו ביהדות, קודם נפתור את הצרות שלנו לפני שמתעסקים עם הצרות של אחרים. וברור שהדרת נשים שם מגונה גם היא. ובכל מקרה, אנחנו מתעסקים בשטח *הציבורי* שבישראל, החרדים והמוסלמים הקיצוניים מוזמנים להדיר כמה שהם רוצים בבתי הכנסת שלהם, אבל לא בשטח ציבורי ולא באירועים ציבורים, שזה מה שמתחיל לקרות בזמן האחרון.
אחת שהודרה כמה פעמים באוטובוסים ומרגישה שמר"צ היא היחידה שפועלת למענה.
לפי קביעתך גם אתה סובל ממוסר כפול. כל עוד אתה לא מגדיר מה ההבדל בין אוטובוס תפילה ושירותים אתה נמצא באותה הסירה.
ההבדל כמובן הוא נורמה חברתית ועניין תרבותי.
* לחרדים הגבול ברור – צריך להפריד בכל מקום
* עבורך שירותים ותפילה כן, אוטובוס לא
* עבור חברי מועצת העיר רעננה מטעם מר"צ שירותים מפרידים ותפילה ואוטובוס לא.
עניין ההפרדה הוא עניין תרבותי המעיד על אופי החברה ולאו דווקא על נחיתות של אחד המינים. העוגמה בהדרת נשים נמצאת כאשר הנשים יושבות באחורי האוטובוס ולא בקידמתו, כאשר הן נמצאות באחורי התפילה ולא לצידה וכאשר שירותי הנשים יהיו בקומה נגישה פחות משרותי הגברים.