האסלאם הקיצוני בגרמניה מתחזק

זו כבר תופעה מדאיגה: האסלאם הקיצוני מתחזק בכל רחבי גרמניה, ומביא את המדינה הוותיקה אל סף משבר • הילודה הנמוכה וחוקי ההגירה הנוחים הפכו את גרמניה ליעד מועדף להמונים המוסלמים, שמביאים עמם גם אלימות, אנטישמיות ותאי טרור רדומים • כשפעילי דאע"ש גרמניים מבטיחים לאנגלה מרקל שהם שהם "עוד יחזרו", סימן שהמצב עשוי רק להחמיר

נחמד להיות גרמני בימים אלו. הכלכלה יציבה, המעמד הבינלאומי מרקיע שחקים, אנגלה מרקל זכתה להעביר ליטוף על גביע העולם ואפילו יש כמה ישראלים קצת מוזרים שמצלמים עצמם רוקדים עם שלטי "עזבתי לברלין". אחד המבחנים הגדולים ביותר של גרמניה החדשה הוא ההתמודדות עם הזוועות שביצעה גרמניה הישנה. הגרמנים עומדים בהצלחה במבחן הזיכרון ולא מנסים לייפות את העבר הנפשע, אך כמעט 70 שנה מאז התאבד היטלר בבונקר, בברלין גדל דור של 'גרמנים חדשים' – צעירים מוסלמים שאף אחד מסביהם לא שירת באס.אס, ומשוחררים מכל עכבה מוסרית לעם היהודי.

באחד מימי חודש אוגוסט האחרון, בעיצומו של מבצע צוק איתן, התכנסו כ-200 מאותם גרמנים חדשים ועוד כ-100 גרמנים 'ישנים' ליד צ'ק פוינט צ'רלי – נקודת המעבר המפורסמת ביותר בחומת ברלין – להפגנה נגד "רצח העם" שמבצעת ישראל בפלסטינים. סיבוב בין מאות המפגינים, במסווה של שבדי בור ועם הארץ, הביא לא מעט תובנות בנוגע לתהליכים המתחוללים במדינה שכמעט הכחידה את העם היהודי.

ההפגנה אורגנה ע"י 'הקואליציה למען שחרור עזה' – גוף שבין השאר היה מעורב בארגון משט המרמרה. עלונים עם מפת ארץ ישראל שחולקו בהפגנה כללו אך ורק את השם 'פלסטין', ללא זכר לישראל "הלגיטימית" שבתוככי שטחי הקו הירוק. במקביל, מספר פעילים קומוניסטים הניפו שלטים הנושאים משוואות מתמטיות בין צלב הקרס למגן דוד ובין הנאציזם לציונות. המונח "לעולם לא עוד" מקבל ספין היסטורי מרתק.

סלפיסטים מזוקנים הניפו דגלים של חזב א-תחריר – תנועה המבקשת להחיל ח'ליפות איסלמית בשטחי האימפריה העות'מנית לשעבר – ממש כמו החברים מדאע"ש. הם שמחו לראות את הענין הרב שאני מגלה באחיהם הפלסטינים, אך סביר להניח כי הם היו פחות לבביים אם היו יודעים שאני שייך לעם שצריך "להימחות מפלסטין", כפי שהצהירו ראשי הארגון לאחר המרמרה. הם זעמו על הקנצלרית אנגלה מרקל שמחמשת את הציונים באמצעות צוללות (הכוונה לדולפין), אך הביעו ביטחון כי לא ירחק היום בו אנשים מסוגם יהיו מקבלי ההחלטות במדינה.

המוסלמים, הקומוניסטים והגרמנים תכולי העיניים התכוננו לצעדה ברחובות ברלין. בגרון ניחר, הם דיקלמו את המנון ההפגנה – "מהנהר ועד הים, פלסטין תהיה חופשית" (באנגלית זה מתחרז) – שנלקח מנאומיו של אביר זכויות האדם איסמעיל הנייה. רציתי לשאול אותם לגורל בני משפחתי במידה ומשאלתם תתגשם, וחמאס אכן יצליח לשחרר את פלסטין, אך עיניהם רושפות השנאה כבר נתנו לי את התשובה.

בלי ילודה, יש הגירה

בשנת 2001 הוגש לקנצלר גרמניה, גרהרט שרדר, דו"ח בו נקבע כי בעקבות ירידה חדה בילודה של הנשים הגרמניות והזדקנות האוכלוסייה הכללית, מספר הגרמנים ב-50 השנים הקרובות צפוי להיחתך בכשליש. מסקנתם של מחברי הדוח היתה כי לגרמניה לא יהיה מנוס מאישור הכנסתם של כ-50 אלפי מהגרים למדינה בכל שנה. הגרמנים החליטו לבטל כ-40 אחוז מהתקנות הישנות ופתחו שערם בפני מהגרים ממדינות שאינן באיחוד האירופי כדי שיועסקו בעבודות כפיים דוגמת מפני זבל, שרברבים, נהגי רכבות וכדומה.

התהליך הארוך הגיע לשיאו בשנת 2012, אז נכנסו לשערי גרמניה 1.08 מיליון מהגרים חדשים – הכמות הגבוהה ביותר בעשרים השנים האחרונות. גרמניה הפכה למדינה השניה מבין המדינות המפותחות בכמות המהגרים הנקלטים בשטחה, אחרי ארה"ב. וההערכות הן כי חמישה אחוזים מכלל אוכלוסיית גרמניה, כ-4.5 איש, הם מוסלמים – יותר מכל מדינה אירופית אחרת מלבד צרפת. לפי הגארדיאן, עד 2030 יגדל אחוז המוסלמים בגרמניה לשבעה אחוז.

הנהירה המוסלמית לגרמניה לא יכולה להיזקף כהצלחה למצדדי הרב תרבותיות. מחקרים שנערכו בארה"ב ובגרמניה בשנתיים האחרונות מעלים כי 80 אחוז מהמהגרים הטורקים בגרמניה, המהווים רוב בקרב האוכלוסייה המוסלמית במדינה, נתמכים במידה כזו או אחרת ע"י רשת הביטחון הסוציאלית הגרמנית. המוסלמים גם מעדיפים להתגורר בנפרד מהגרמנים הלבנים, ו-46 אחוז מהם הביעו רצונם לראות בגרמניה רוב מוסלמי. מן הצד השני של המתרס, 70 אחוז מהגרמנים הותיקים קישרו את הדת המוסלמית למונחים כמו פנאטיות ורדיקליזם.

קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל אמנם טענה ב-2010 כי הגישה הרב תרבותיות נכשלה בגרמניה, אך זה לא מנע מפרנסי העיר דואיסבורג, השוכנת בסמוך לגבול עם הולנד, להחליט על הסבתן של כנסיות נטושות למסגדים. בשניים מהמחוזות בדואיסבורג אף קיים רוב מוסלמי על פני נוצרי. בין השנים 2000-2012 נסגרו ברחבי גרמניה מעל 500 כנסיות, ובשנים הקרובות יינטשו 700 נוספות. מנגד יותר מ-200 מסגדים קמו במדינה, ו-128 נוספים צפויים להיבנות בשנים הקרובות. התופעה זכתה בעיתוני גרמניה לכותרות דוגמת "נוצרים בחוץ, מוסלמים בפנים"; "השגרה החדשה"; ו"כאשר מסגדים מחליפים כנסיות".

ב-2012 נרשם שינוי בדעתה של מרקל כלפי אוכלוסיית המהגרים, כשהפצירה בתושביה הותיקים של גרמניה לגלות "סובלנות" כלפי המוסלמים במדינה. כהמשך ישיר לאותה גישה, בתי ספר יסודיים בפרנקפורט החלו בינואר האחרון להעביר לתלמידיהם שיעורים באיסלאם במטרה "לשפר את היטמעות האוכלוסייה המוסלמית ולדכא מחשבות קיצוניות".

מותקפים ושותקים

בינתיים, תכניות הלימוד המתונות לילדי פרנקפורט לא נוחלות הצלחה בעולמם של המבוגרים. עובדים מוסלמים דורשים מהממונים עליהם חופשות מיוחדות בהתאם לחגי האיסלאם, ומבקשים מהקולגות לעבודה לא לאכול בפניהם במהלך צום הרמאדן. בעיר וופרטאל הקימו מספר מוסלמים את 'משטרת השריעה', המהלכים בין מקומות בילוי ומנסים לשכנע את הגברים להפסיק לשתות אלכוהול ואת הנשים לכסות גופן, בהתאם לכללי האיסלאם. הרשויות בגרמניה הודיעו כי יפעלו נגד התופעה. בשנה שעברה, חשפה משטרת גרמניה כי מאז נפילת החומה ב-1990, נרצחו 7,500 אזרחים גרמנים בלא פחות מ-3 מיליון התקפות של מהגרים מוסלמים.

החיכוכים ההולכים וגוברים בין המוסלמים לגרמנים הותיקים הובילו ביולי האחרון את סגן עורך הבילד, ניקולאוס פסט, לכתוב מאמר בגנות היחס "הרצחני" של האיסלאם כלפי כל מי ששונה ממנו. פסט גם קרא להקשיח את חוקי ההגירה למדינה. המאמר חולל סערה ומנהיג מפלגת הירוקים, וולקר בק, כינה את פסט "גזען" וקרא לבילד להתנצל על הדברים. במהרה, הוציא עורך הבילד קאי בידרמן הודעה כי העיתון "נגד כל סוג של הכללה" ומכבד "דיאלוג בין-דתי".

עלייתו של האיסלאם הקיצוני לא פוסחת גם על גרמניה. ממשלת גרמניה מנתה ב-2012 את מספר הסלפים הקיצוניים במדינה ב-5,500 איש, ובכיר בממשל אמר לניו יורק טיימס כי מאז, "המספר הלך גדל". משטרת גרמניה הוציאה מחוץ לחוק שלושה זרמים קיצוניים בתנועה הסלפית, אך כדאי לציין כי גם חזב א-תחריר הוצאה מחוץ לחוק ב-2003, מה שלא הפריע לדגלי התנועה להתנופף בגאווה בהפגנה נגד ישראל. במהלך שנת 2011 נעצרו שני מוסלמים ממוצא אפגני בחשד כי היו חברים באל-קאעידה. במהלך מעצרם נתפסו מעל 100 מסמכים המעידים על שורת פיגועים שתכנן ארגון הטרור, בין השאר פיצוץ מסילות רכבת בבון. בינואר 2012 נמצאו השניים אשמים, אך גזר הדין היה מקל במיוחד – 15 שנות מאסר במצטבר.

מבצע צוק איתן הדגיש את ההבדל בין ממשלת גרמניה לציבור. בפברואר האחרון, מספר חודשים לפני המבצעף פרסם ה-BBC סקר לפיו 14 אחוז בלבד מהגרמנים תומכים בישראל. "אני חושב שהמצב גרוע אף יותר", אמר אבי פרימור, שגריר ישראל לשעבר בגרמניה ובאיחוד האירופי, ביחס לנתונים. "הגרמנים, ובעיקר מרקל, רגישים מאוד לזיכרון השואה, אבל דעת הקהל משתנית ולא ניתן להתכחש לזה". הקנצלרית מרקל צידדה בזכותה של ישראל להגנה עצמית מול רקטות החמאס, ואף תמכה בפעולות צה"ל למרות מותם של ארבעת הילדים הפלסטינים בחוף הים בעזה מפגז של חיל האוויר.

לעומת מרקל הפרו-ישראלית, המפגינים ברחובות ברלין, מוסלמים ברובם, קראו "לשלוח את היהודים לתאי הגז", והמטיף אבו בילאל איסמעיל, אזרח דנמרק ודרשן במסגד של קופנהגן, ביקש ממאמיניו בברלין להתפלל "למותם של היהודים". בעקבות דבריו, נלקח אסימעיל לחקירה קצרה בסיומה נפתחו נגדו הליכים משפטיים. בהפגנה אחרת בברלין, אפשרו שוטרים למפגינים לעשות שימוש במגפון שלהם כדי לשלהב את קהל המפגינים בקריאות "ישראל רוצחת יהודים" ו"אללה אכבר". בעקבות המתח הגובר, הוחלט בעיריית ברלין לאבטח כל מוסד יהודי בעיר – החל מבנין הקהילה היהודית ועד בית הכנסת הגדול של העיר.

צוק איתן הסתיים, וכעת תשומת הלב העולמית מופנית למלחמה במדינה האסלאמית (דאע"ש). מספר הגרמנים שלוחמים בשורות דאע"ש בסוריה מוערך בין 600-1000, וחלקם אף הקדישו שיר מיוחד לקנלצרית שלהם לשעבר, בו הבטיחו לשוב לבקר במולדתם. מרקל, שהצהירה כי "דאע"ש מהווה לסכנה לאירופה", קיבלה בימים האחרונים החלטה דרמטית לחמש את הכוחות הכורדים הנלחמים בדאע"ש בטילי נ"ט ובנשק קל. חימוש הכורדים מסמן כנראה את סוף עידן ה'אי-מעורבות' שגזרה על עצמה גרמניה מאז מלחמת העולם השניה. "זה משהו שלא קרה בעבר", אומר וולקר פרטס, ראש המכון הגרמני לענייני ביטחון ויחסים בינלאומיים. "זו החלטה שמעידה בבירור כי משהו משתנה בגרמניה". רק הזמן יעיד אם השינוי הזה טוב ליהודים.