מחטף של הפרקליטות מאיים לתקוע את הסדרת הנגב

מי שיגיע לפרקליטות המדינה ביום שני הקרוב, ה-8.12, יוכל לחזות במחזה מרהיב: קומץ פרקליטים ירושלמיים דנים בקביעת מדיניות בנוגע לקרקעות הנגב. עזבו אתכם שיש בנושא החלטות ממשלה ברורות; ושכחו מהעובדה שיש למדינה אנשי מקצוע האמונים על יישום המדיניות הזו. הפרקליטים הרי למדו באוניברסיטה, התמחו אצל ברק-פרוקצ'יה-בייניש והם כותבים מסמכים עם 'להלן', 'הואיל' ו'מרשתי'.

אך קודם כל, קצת רקע: כידוע, על חלק מקרקעות הנגב מרחפות "תביעות בעלות" של בדואים, הטוענים כי מדובר בקרקע שלהם מימי פרוץ ההיסטוריה. חלק מהתביעות שהתבררו בבתי המשפט נדחו לחלוטין, אך בשל מדיניות של "לפני משורת הדין" – משפט המפתח בכל מה שקשור לנגב – החליטה המדינה במשך עשורים רבים להניח למסלול המשפטי הנוקשה ולנסות להגיע עם הבדואים להסכמי פשרה.

שלא במפתיע, הגישה הפשרנית לא הוכיחה את עצמה, ורוב הבדואים לא הרגישו צורך להגיע להסכמים עם המדינה. כך שנוצר מצב בו על שטחים נרחבים עדיין מרחפות תביעות, המקשות על סגירת עסקאות מקרקעין ולקיחת הלוואות ומשכנתאות ומסבכות סוגיות של ירושה ובעלות.

על רקע זה, החליטה הממשלה לפני כעשור על מדיניות של "תביעות נוגדות": במקום לחכות לרצונם הטוב של הבדואים, ובמקום להמתין למגה-חוק כולל שיסדיר את מעמד כל הקרקעות בנגב, מנהל מקרקעי ישראל יתבע בעצמו את הקרקעות. כך תוכל המדינה ליזום הליך משפטי, שיואיל להסדרת מעמדן של הקרקעות בנגב, וכדרך אגב, גם יוכל לתמרץ את הבדואים לשקול את הליכי הפשרה המוצעים להם מזה כ-40 שנה.

זה עבד יופי: במשך כשמונה שנים הוגשו כ-598 תביעות, על שטח כולל של כ-170,000 דונם, שלגבי 80,000 מתוכם כבר התקבל פסק דין שמאפשר לרשום את הקרקע על שם המדינה. בהתחשב בכך שכלל תביעות הבעלות הבדואיות משתרעות על כ-800,000 דונם, מדובר בהישג מרשים למדי, שיכול להביא לפתרון יסודי של הבעיה בזמן קצר יחסית.

הפרקליטות עוצרת

אבל ההצלחה הייתה קצרת ימים, ולפני כשלוש שנים החליטה פרקליטות המדינה להקפיא את הגשת התביעות, כדי לא להרוס את ה"אווירה הטובה" שניסו ליצור בזמנו השר לשעבר בני בגין ואודי פראוור. בישיבה שהתקיימה בפרקליטות ב- 19.12.11 הסביר פראוור כי "הגשת תביעות נוגדות סותרת את עצם הרציונאל העומד בבסיס תזכיר החוק והמהלך על פיו".

זאת, למרות העובדה שנציגי הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, ואנשי מנהל מקרקעי ישראל הביעו התנגדות נחרצת לעמדת הפרקליטות: "הפסקת הגשת תביעות נוגדות ע"י המדינה תמנע רישום הזכויות בקרקע על שם המדינה ועל שם הרוכשים ובעלי הזכויות השונים בעתיד, ובכך תביא למעשה להאטת שיווק הקרקעות בנגב ולעיכוב קידום עסקאות בו". אמר אז נציג המנהל.

נציגי הרשות להסדרה הבהירו גם הם כי לדעתם, ניהול התביעות הנוגדות הוא כלי חשוב מאוד: "הגשת תביעות נוגדות תגרום דווקא להאצת הליך ההסדרה ותניע תובעי בעלות רבים להתפשר עם המדינה… אלמלא כן ימשיכו הם לשבת בחיבוק ידיים". הניסיון שהצטבר ברשות מלמד כי "תובעי הבעלות הבדואים הנם אדישים לתהליכים המתקיימים ובשל כך עולה צורך ברור בקיומו של גורם משפיע ומזרז לצירופם לתהליך, והליך התביעות הנוגדות הוא אחד מהם".

אך הטענה החשובה מכל, נוגעת לעצם קיומו של הדיון: מדוע ההחלטה בעניין מוטלת בידיהם של פקידים משפטיים? מדובר בשאלה הנוגעת למדיניות רשמית של הממשלה, וליישומה בפועל על ידי גופים ממשלתיים האמונים על כך. העובדה למשפטנים בכלל ניתנת הסמכות לעסוק בזה היא חמורה מאין כמוה. כפי שכתב בזמנו נציג הרשות להסדרה: "שאלת השימוש בהליך התביעות הנוגדות היא איננה שאלה משפטית לכשעצמה אלא הנה בראש ובראשונה שאלה של מדיניות. אין המדובר בסוגיה משפטית-אקדמית-תאורטית המתקבלת בחלל ריק, אלא יש לבוחנה על רקע המציאות הלכה למעשה".

כידוע, האווירה הטובה התנפצה באחד מפרצי המהומות האלימות ביותר שראה הנגב, והחוק פרש לבית גנזיו יחד עם פטרוניו. על רקע זה, לכאורה אין מניעה לחזור למדיניות הקודמת, ולחדש את התביעות. רק לכאורה.

אלא שהפעם בפרקליטות לא לוקחים סיכונים: את עמדותיהם של הגופים המקצועיים הם בכלל לא רוצים לשמוע. יבואו עו"ד ארז קמיניץ ועו"ד אורית סון מהפרקליטות הארצית, ישתו קפה עם עו"ד אורית קוטב מפרקליטות מחוז דרום וידסקסו את עתיד הנגב. היחיד עשוי אולי לייצג עמדה שונה הוא יעקב קווינט, גם הוא עו"ד, המשמש כיועץ המשפטי של רשות מקרקעי ישראל. מי חסר? כל מי שהנושא נמצא תחת תחום אחריותו, שההחלטה בעניין עשויה להשפיע עליו באופן ממשי: יהודה בכר, ראש הרשות להסדרה; אילן ישורון, האחראי על האכיפה מטעם רשות מקרקעי ישראל או ערן ראובני, מנהל מחוז דרום, של רשות מקרקעי ישראל. מילא, תגידו שהם לא מבינים כלום כי אין להם "השכלה משפטית", אבל אפילו את עמיר בידא היועץ המשפטי של רשות מקרקעי ישראל מחוז דרום, השאירו האדונים מחוץ לתמונה.

"זה דבר חמור ביותר שמדיניות מוכתבת על ידי פקידים משפטנים" אומר ל'מידה' חבר הכנסת זבולון כלפה המלווה את הסוגיה, "זה מצב לא נורמלי שמקלים החלטות בלי לערב את האנשים שמנהלים את המציאות הזאת בשטח". לדבריו, כל מי שמכיר את המציאות מבין את החשיבות של העניין, והעובדה שהפרקליטים מתעלמים מכך היא בעייתית מאוד. "אני מתכוון לברר את העניין לפרטיו, ולפעול בנושא".

אם כן, כך מעצבים היום מדיניות במדינת ישראל: עורכי דין, משפטנים, ויועצים משפטיים דנים בינם לבין עצמם בהכתבת מדיניות לגופי הממשל. אז מי בכלל צריך בחירות והחלטות ממשלה כשיש לנו פקולטה למשפטים?

מעמותת 'רגבים' נמסר בתגובה: "הכתבת מדיניות על ידי דרג הייעוץ המשפטי והפרקליטות, בניגוד לעמדת הרשויות האמונות על הטיפול בסוגיה, גורמת לפגיעה קשה במימוש מדיניות הרשויות ופוגעת בהליכי המנהל התקין. תפקידם של היועצים המשפטיים ופרקליטות המדינה איננו בהכתבת מדיניות כי אם בייצוגה של המדיניות במישור המשפטי, כל עוד שהמדיניות איננה סותרת את החוק".