ביום שאחרי מחר לא צפויה סערה

מספרים לנו כי ההתחממות הגלובלית כבר מעבר לפינה, אבל הטמפרטורות בשנים האחרונות אינן חריגות. האם הפוליטיקאים מכירים את העובדות?

חורף ירושלמי קר. צילום: פלאש90

אז מה חדש עם משבר שינויי האקלים, "הסוגיה החשובה ביותר של זמננו"? בכל הנוגע לתחום הפוליטי, אין כל חדש תחת השמש. דו"חות האו"ם בנושא ממשיכים לכלול תחזיות קודרות לעתיד האנושות, המתבססות על הערכות בדבר השפעות מרחיקות לכת של שינויי האקלים על כדור הארץ. האויב המרכזי המככב בדו"חות אלה הוא כמובן פליטת גזי החממה ובעיקר הריכוז הגבוה באטמוספרה של הפחמן הדו-חמצני אשר נוצר משריפת דלקים מאובנים. נשיא ארה"ב אובמה, הרואה בהתמודדות עם שינויי האקלים מבחן מוסרי בינלאומי, קרא בוועידת האו"ם לאקלים למאמץ גלובאלי להפחתת גזי חממה, ומזכ"ל האו"ם באן קי-מון הצהיר באותו אירוע כי "שינוי האקלים הוא הנושא המרכזי של עידננו. הוא מגדיר את ההווה שלנו, ותגובתנו תגדיר את עתידנו".

גם בארצנו הקטנה פוליטיקאים אחדים אינם טומנים ידם בצלחת ומצטרפים בהתלהבות להיסטריה הבינלאומית הכללית. בעקבות סערת מזג האוויר האחרונה כתבה ח"כ תמר זנדברג בדף הפייסבוק שלה כי "בשנים האחרונות אפשר לראות יותר ויותר מופעים של מזג אויר קיצוני, רק אחת התוצאות של שינויי אקלים גלובליים, יחד עם תופעות של מדבור, התייבשות ורעב. אם זה לא ברור: משבר האקלים כבר כאן… כשהרוחות סוערות בחוץ צריך לזכור שמזג האוויר הוא לא רק משהו שאפשר לדבר עליו אבל אי אפשר להשפיע, כמאמר הקלישאה. העולם כולו הבין את הצורך הדחוף לצמצם את השפעת האדם על הכדור… גם פה בישראל לא נוכל להמשיך כאילו עסקים כרגיל".

למרות שהשימוש הפוליטי שינוי האקלים ממשיך להתרכז בהפחדות ובנבואות קודרות, החדשות המדעיות בתחום דווקא מצביעות על סיבות טובות להירגע ולאמץ גישה שקולה בנושא. על אף האמירות הנחרצות על שינוי אקלימי והשלכותיו ההרסניות מטעם פוליטיקאים, גופים סביבתיים וארגונים בינלאומיים, הידע המצטבר במדעי האקלים רחוק מלהיות מוחלט בנוגע לסוגיה זו. למרות המשאבים הרבים שהושקעו בתחום, עדיין רב הנסתר על הגלוי בהיבטים הקריטיים של שינויי האקלים. במצב הידע הנוכחי, ההצעות הגרנדיוזיות לצמצום דרסטי של פליטת גזי חממה, אשר עתידות לדכא משמעותית את הכלכלה הגלובלית, הן לא יותר מ"שליפות" חסרות אחריות וחסרות ביסוס מדעי.

.
ח"כית מודאגת. צילום: פלאש90

בלי פאניקה

בניגוד לתחזיות הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) של האו"ם, הטמפרטורה הגלובלית הממוצעת נותרה יציבה למדי במשך ה-18 שנים האחרונות. זאת אף-על-פי העלייה המתמדת בריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה. קשה להבין כיצד גוף שנכשל באופן גורף בתחזיותיו ומנבא באופן עקבי טמפרטורות גבוהות מאלו הנמדדות בפועל, עדיין נחשב לאורים ותומים – "הוותיקן של מדעי האקלים" –  של מקבלי ההחלטות בקהילה הבינלאומית. זאת ועוד, שורה של מחקרים שהתפרסמו לאחרונה מצביעים על רגישות אקלימית (קרי, כמה התחממות גלובלית תיווצר מהכפלת הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה) קטנה באופן מובהק מההערכות ה-IPCC. ההשלכות של ממצאי מחקרים אלה ברורות: לאנושות יש זמן רב יותר להסתגל לשינויי האקלים ולהפחית את פליטות גזי החממה באופן אחראי ושקול, מבלי להחריב בדרך את הכלכלה העולמית. מסקנה זו אינה עולה בקנה אחד עם אווירת ההיסטריה שעולה מדו"חות ונאומים פוליטיים חוצבי להבות.

למרות הנרטיב המקובל בשיח הפוליטי על השינוי האקלימי, המחקר המדעי מספק ראיות תקפות לכך שהטמפרטורות הגלובליות הנוכחיות אינן חריגות בהיסטוריה של המילניום האחרון. מדענים חשפו כי החום בתקופה הרומית ובימי הביניים היה כבד יותר ונמשך זמן רב יותר מהחום שנרשם במאה ה-20. מחקרים אלה ואחרים מפריכים את גרף ה"הוקי סטיק" המפורסם ורב-ההשפעה, שהתיימר להמחיש כי הטמפרטורות בסוף המאה ה-20 היו יוצאות דופן בהשוואה למאות הקודמות. מממצאים אלה עולה כי ההשפעות האנושיות על האקלים הגלובלי קטנות בהרבה מהשונות האקלימית הטבעית, מה שיכול להסביר את כישלון המודלים הממוחשבים שעליהם הסתמכו הדו"חות הבינלאומיים עד כה בניסיונם לחזות את השינוי האקלימי מעשי ידי-אדם. במילים אחרות, הקביעה הפופולארית כי השפעות האדם על האקלים הן ברורות, מובחנות ומשמעותיות אינה עומדת במבחן העובדות.

בניגוד גמור למקובל לחשוב, לשינויי האקלים יש הרבה יתרונות משמעותיים. למעשה, ריצ'ארד טול, פרופ' לכלכלה המתמחה בהשפעות אקלימיות, חקר ומצא כי עד עתה השינוי האקלימי דווקא היטיב עם רווחת האנושות. בין התועלות המרכזיות של ההתחממות הגלובלית ניתן למנות פחות מקרי מוות כתוצאה ממקרי קור קיצוניים (אשר נוטים לגבות יותר קרבנות ממקרי חום קיצוניים), עלויות ייצור אנרגיה נמוכות יותר, עלייה ביבול החקלאי, ירידה באירועי הרעב ההמוניים, מגוון ביולוגי עשיר יותר, וכנראה גם פחות בצורות. פרופ' טול מעריך כי השינוי האקלימי צפוי להיות מועיל לאנושות עד לעליה של כשלוש מעלות צלזיוס מהעידן הטרום-תעשייתי (כ-2.2 מעלות צלזיוס מהעידן הנוכחי). לאור ההערכות העדכניות בנוגע לרגישות האקלימית, נראה שיש לאנושות די זמן להסתגל לכלכלה מופחתת או נטולת פחמן דו-חמצני בהדרגה ובאחריות, ללא בהלות מיותרות. כפי שציין האסטרופיזיקאי פרופ' ניר שביב:

"הסיכוי שהכלכלות שלנו יתבססו על דלקי מאובנים בעוד עשרות שנים הוא קטן. לו חיינו בתחילת המאה ה-20 והיו שואלים אותנו כיצד ייראו החיים בתחילת המאה ה-21, לא היינו יכולים להעלות על דעתנו את קיומם של מחשבים, טלפונים ניידים, כורים גרעיניים, חלליות, אינטרנט… המהירות בה הטכנולוגיה שלנו מתקדמת היא כזו, שבעתיד הלא רחוק מדי יהיו לנו מקורות אנרגיה זולים יותר מפחם ונפט…לכן, נאיבי מצידנו לנסות אפילו לנבא כמה פחמן דו-חמצני למשל, נפלוט לאטמוספרה במאה השנים הקרובות".

.
שיעור קורבנות האקלים דווקא צנח. צילום: פלאש90

בשבחי הפחמן הדו-חמצני

בניגוד לחוסר הוודאות, אי הדיוקים והבלבול שאופפים את חקר השינוי האקלימי ואת התחזיות לעתיד, הידע המצטבר ממחיש היטב כי הודות לעלייה בריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה במאה ה-20 ובראשית המאה ה-21, אקלים כדור הארץ הפך דווקא לידידותי יותר עבור האנושות. למשל, בעשור שבין 2004 ל-2013, שיעור קרבנות האקלים צנח ב-88.6% בהשוואה לעשור שבין 1930 ל-1939. נתונים אלה ואחרים מצביעים על כך שהצמיחה הכלכלית והקדמה הטכנולוגית, אשר מבוססות ברובן על דלקים מאובנים, שיפרו דרמטית את עמידות האנושות בהתמודדותה עם פגעי האקלים. עורך "הבלוג הירוק" בועז ארד מציין בהקשר רחב יותר כי: "האדם שיפר את הסביבה, שיפר את הבריאות, שיפר כמעט כל מדד של רווחה. גילוי מקורות האנרגיה, הנפט והגז, והמהפכה התעשייתית, הביאו לעליית תוחלת החיים מכשלושים שנה לכשמונים שנה, וזאת תוך כמאה שנה של פעילות פיתוח שהובילה את בני האדם לשגשוג שלא היה כמותו".

מסקירת הידע המדעי עולה המסקנה המתבקשת שאין מה להיחפז. בניגוד לדיבורים הנפוצים על "קונצנזוס" מדעי, סוגיית השינוי האקלימי סבוכה והיבטים רבים בה שנויים במחלוקת בקרב מדענים. שאלות כמו היקף השינוי האקלימי, מידת האחריות האנושית בגרימת שינויי אקלים, ההשלכות של שינויי האקלים והאסטרטגיות האופטימליות להגיב לשינויי האקלים נותרו עדיין ללא מענה חד-משמעי. הואיל וכך, האמירות הפוליטיות הנחרצות בדבר הצורך בנקיטת "פעולות דחופות", פעולות שמשמען ערעור הכלכלה העולמית מבוססת-הפחמן, אינן ביטוי למדיניות ציבורית אחראית אלא לקנאות סביבתית בעלת מאפיינים דתיים שלא נותנת לעובדות לבלבל אותה.

ד"ר אמיר שני הוא חבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

18 תגובות למאמר

  1. אני מסכים עם כל מילה שכתבת. אין ספק שהסיפורים של חברי "דת .
    האקלים" הם בתרמית, תרגיל עוקץ ענקי
    אבל מה, עדיף לא לדבר על זה
    …. המסקנה מנבואות ההזעם היא להפסיק להשתמש בנפט ולמצוא תחליפים לנפט. כידוע הטרור ממומן מכספי הנפט והכח הפוליטי של הערבים נובע מכספי הנפט. תנו להם לברבר, זה רק לטובת ישראל….

  2. מזכיר את הוועדה הסביבתית שהייתה בסוף המאה התשע-עשרה שדנו בה בצמצום סוסים. דיברו על כך שאם כמות הסוסים תמשיך לגדול באותו הקצב כמו ב 20 שנה האחרונות, כל הערים הגדולות יהיו מכוסות בערמות של צואה.

    בדיוק אותה האקסטרפולציה של העתיד – "אתמול היה חם, היום יותר חם ולכן מחר יהיה חום אימים".

  3. אמיר, מאמר מוצלח אף כי העובדות ידועות כבר. לאחרונה פורסמו מחקרים חדשים לגמרי על הידרטים של מתאן המכילים מתאן שהוא גז חממה יעיל יותר מדו-תחמוצת הפחמן).זה חומר השקוע במעמקי האוקיינוסים , מאד לא יציב ומכיל גז בכמות שיכולה להספיק ל 2000 שנה לכדור הארץ כולו (בקצב הצריכה של היום). מתברר שהגז דולף משם ועולה לפני השטח וכנראה משתתף בחגיגת עליית ריכוזו באטמוספירה.לא הארחיב כאן על זה בעיקר בגלל האינטרפס הלא ידידותי של הבלוג הזה

  4. מאז 1998 לא נרשמה התחממות גלובלית. ולכן בעדינות ובלי שהרגשנו הפסיקו אנשי איכות הסביבה להשתמש במונח "התחממות גלובלית" והתחילו להשתמש במונח "שינויי אקלים". כי בכל זאת יש גבול גם לחארטה. ומכיוון שתמיד איפשהו יש מזג אוויר קיצוני, תמיד אפשר להתריע בשער מאסון מתקרב. וכך יכולה הח"כ הנכבדת זנדברג לטעון כאילו גל קור קשור איכשהו להתחממות הגלובלית.
    ואני תוהה: אנשים שלא הצליחו לחזות את הגראדים על באר שבע. איך אפשר לסמוך עליהם בקשר לניבוע בקנה מידה גלובלי?

    1. לשם המחשה בלבד. שיעור קורבנות האקלים צנח באופן עקבי לאורך המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21.

  5. המאמר שמשמש בסיס לכתבה המוזרה הזו, אומר שיש בעיה במדידות, לא שהטמפ' לא עולה. זה מאמר מקצועי שמדבר על חשיבות המדידות בחוג הארקטי. מאחר ואני לא חוששת שדר' שני לא מצליח להבין מאמר מדעי אז האפשרות השניה היא כמובן….

    1. את טוענת שהכתבה "מוזרה" למרות שהטענה שלה אינה שוללת התחממות גלובלית אלא תוהה לגבי היקפיה, באיזה מידה היא אנתרופוגנית והאם הצעדים שהאו"ם ממליץ אינם הרסניים יותר מהבעיה שהם מתיימרים לפתור. אלו הן שאלות לגיטימיות ואת לא מביאה שום מאמר סותר ופונה לאד-הומינם נגד הכותב. מדוע את כל כך מפחדת משלושת השאלות המרכזיות במאמר? האם לא הצלחת להבין את המאמר או שמא האפשרות השניה היא…

    2. המאמר מתבסס על מקורות רבים ועל סקירת ספרות מקיפה. בכל אופן, כבר במשפט הראשון באבסטרקט של המאמר שהזכרת הכותבים מציינים שהטמפרטורות לא עולות. הדבר ברור ומקובל אפילו בקרב החממיסטים (שטוענים שהחום ״מתחבא״ באוקיינוסים, אלא שמחקר עדכני של נאס״א מפריך גם את הסברה הזו)

  6. מאמר מצויין שיוצא חוצץ נגד האמת המסולפת של האנשים שגורסים להתחממות כדור הארץ ואלרמיזם חסר כל בסיס. זה כל פעם מדהים .
    .אותי מחדש לראות את העדר העיוור בנושא זה

  7. כמה נושאים נוספים שחשוב להוסיף
    א. כמות הפחמן הדו חמצני בתחילת המהפכה התעשייתית הייתה הנמוכה ביותר שנמדדה אי פעם, והיא הרבה מתחת למה שצמחים צריכים כדי לנשום. למעשה הם היו במצב של מחסור. עליה ברמת הפד"ח באטמוספרה מאפשרת עליה ביעילות המטבולית של הצמחים, מה שגורם להתאוששות היערות בכדור הארץ, יותר חמצן באטמוספירה, ועליה ביכולת החקלאית של העולם, שזו בשורה טובה גם לרעבים וגם לסביבתנים.
    ב. האו"ם מקדם חלופות לא יעילות כלל לאנרגיית המאובנים. טורבינות רוח ופנלים סולריים אינם יעילים ואינם אמינים. בשל לחץ הסביבתנים, אין מספיק מחקר בחלופה המבטיחה ביותר, אנרגיה אטומית על בסיס תוריום, בניגוד לכורי האורניום והפלוטוניום של היום.

  8. אם ועדת האו"ם טענה לכך, ברור שזה שקר ובדיה. האו"ם הארגון הכי צבוע ומיותר שיש, אבל אין זה מפליא אותי שהרי מדובר בהתקהלות המונית של גויים….

  9. נסיגת הקרחונים?
    התמוססות כיפת הקרח בגרינלאנד?
    עליית מפלס הימים והאוקיינוסים?
    עליית ריכוז ה-CO2 באטמוספירה?
    עליית בעלות הנזקים כתוצאה ממזג האוויר?
    עלייה בחומציות הימים?
    התלבנות (bleaching) שוניות האלמוגים? (דוגמא אחת מני רבות לאובדן מינים)
    נדידת דגים ממיים טרופיים למיים ממוזגים בצפון האטלנטי? (נדידה לא עונתית)
    שינוי האקלים עומד וקיים.

    1. שינוי האקלים עומד וקיים, כמו שהיה במשך ההיסטוריה כולה, הרבה לפני תעשיינים כלשהם. השאלה החשובה היא אינה "האם יש שינוי אקלימי", אלא: מהו חלקו של האדם בשינוי? מהן ההשלכות של שינויי האקלים? מהי האסטרטגיה האפקטיבית להתמודדות עם שינויי אקלים?

      כמה נקודות שציינת:
      עליית ריכוז הפחמן דו-חמצני באטמוספרה. כן נו, אז מה? עד כה הקשר בין עליית הפחמן לטמפרטורה הגלובאלית רופף. 18 שנים אחרונות – עלייה בריכוז הפחמן הדו-חמצני, ממוצע טמפרטורות גלובאלי שטוח למדי.
      עליה בעלות הנזקים כתוצאה ממזג אויר: אחד הטענות היותר מצחיקות, במחילה. ברור שיהיה יותר נזקים מפגעי מזג האויר – הרי האנושות הולכת ונעשית עשירה יותר ויש יותר רכוש שייהרס. הנתון הקריטי הוא מספר הנפגעים בנפש, שהולך וצונח עם השנים.
      עליית מפלס האוקיינוסים. מחקרים מראים כי העליה הנוכחית במפלס הים היא אינה יוצאת דופן בהיסטוריה ביחס לתקופות בין-קרחוניות אחרות. יש גם חוקרים בולטים שמבקרים באופן חריף את הקביעה של ה-IPCC בדבר עלייה מואצת במפלס באוקיינוסים.
      נסיגת קרחונים. השאלה היא איפה. באנטרקטיקה נרשם גידול משמעותי ומתמשך בשטח ובעובי פני הקרח. באזור הארקטי המצב שונה, אבל רחוק מההפחדות שמפריחים בתקשורת.

  10. ד"ר אמיר שני כותב על שינוי אקלים. סברתי שד"ר אמיר שני הוא ד"ר לתחומים הרלוונטיים, אך אז גיליתי להפתעתי שד"ר שני הוא ד"ר לניהול ותיירות.
    ביום שאתר מידה יפרסם מאמר בנושא זה שכתוב על ידי חוקר מהתחום נתחיל לקחת אתכם ברצינות.

    1. אמיר שני לא התיימר להיות חוקר אקלים. הד"ר הוא חבר הפקולטה לניהול וקמפוס אילת באוניברסיטת בן גוריון בנגב, ומרצה בכיר לתיירות, אתיקה וסביבה. תחת אמתחתו עשרות מאמרים אקדמאים (עם ביקורת עמיתים) בנושאים אלה, כולל על השינוי האקלימי. המאמר לעיל מדווח על מחקרים שביצעו חוקרי אקלים, ואשר ממצאיהם לא נלקחים בחשבון כלל על ידי ארגונים בינלאומיים או על ידי גופים פוליטיים.