ממשבר מנהיגות ועד זלזול בקהל הבוחרים: אמנון לורד עם חמש הסיבות העיקריות לכישלון הצורב של הזמאל הישראלי.
לאחר ההתקוממות של ה-17 במארס
הוציא מזכיר איגוד הכתבים
כרוזים להפצה בשדרות סטלין.
בכרוזים הכריז שהעם מעל
באמון הממשלה
והוא יוכל לזכות שוב באמונה
רק אם ישקיע מאמץ כפול ומכופל.
אלא שנשאלת השאלה: האם לא
יהיה זה קל יותר לממשלה
לפזר את העם
ולבחור עם אחר?
שיניתי בשירו של המחזאי והמשורר הגרמני ברטולד ברכט מלה אחת. במקום מאי כתבתי מארס. אבל קשה להתעלם מהתחושה ששדרות סטלין נמתחות עדיין מברלין המזרחית לתל-אביב. ולא להאמין – "מזכיר איגוד הכתבים", או גדעון לוי אם תרצו, כתב כרוז דומה מאוד.
אבל למה לי לנסות לנתח את התופעות הבסיסיות שגרמו לכישלון השמאל הישראלי? אולי משום שלמרות הנטייה האידיאולוגית המחשבתית שנשארת שמרנית אנחנו חיים במשטר דמוקרטי, ומגיע הרגע שבלי להתחשב בכל מרחב העקרונות שאתה מאמין בהם, אתה מחליט שההנהגה שייצגה אותך ושאתה בחרת בה הסתאבה – וראוי להחליף אותה. זה לא המקרה הפעם, שיהיה ברור. אבל חייבת להיות אלטרנטיבה אמינה. סיבה נוספת: תמיד יש מה ללמוד מחולשות היריב וכישלונותיו.
1. בעיית מנהיגות
איך שלא נהפוך את הבחירות האלה, הצמד הרצוג וליבני לא היו תחרות שווה לבנימין נתניהו. במבט לאחור, מרחק ימים אחדים בלבד, כבר ברור שמנהיגות של שני אנשים – זה לא הולך. רק מנהיגות היסטורית מהז'אנר של לנין וטרוצקי, יערי וחזן ואפילו ברל ובן-גוריון ולנון ומקארטני יכולה לתפקד בזוג. הזוג הזה היה גימיק ששידר חולשה; זה היה סיפור מלאכותי.
אבל במרכז שמאל יש בעיית מנהיגות יותר עמוקה, שמגלם אותה דווקא יאיר לפיד. תחשבו על זה: האיש הגיע להישג אלקטורלי פוליטי כמעט חסר תקדים עם 19 המושבים שלו רק לפני שנתיים וקצת. עוד לא חלפו שבוע שבועיים שלושה אל תוך המשא-ומתן הקואליציוני והוא כבר דיבר על עצמו כמי שלוטש עין לראשות הממשלה. הוא גילה טיפשות יהירה באחד מנאומי הפתיחה שלו כשהשתלח בחרדים שממילא תכנן לחוקק נגדם – והציבור לא אוהב טיפשות גלויה.
בהמשך, מאז החלק האחרון של 'צוק איתן', אבל זה היה המשך להתנהגותו לאורך כל הקדנציה, הוא בעצם שידר שהוא לא סופר את ראש הממשלה. כל התנהלותו שידרה בשלב מסוים חוסר בשלות וחוסר בגרות, תכונות שלא מאפיינות רק אותו אלא שכבה שלמה של מנהיגות בכל אגפי הממסד של השמאל. אפשר לתאר מצב שלפיד מחפש לעבוד בתיאום עם ראש הממשלה ואף נותן לו גיבוי בנושאים החשובים לו, או לפחות שותק. למשל, בנושא היחסים עם הממשל האמריקני. הוא היה משלים קדנציה של ארבע שנים באוצר ויוצא משם כמנהיג אמין בוגר שחולל שינוי. אבל לא עמד לו כוח האיפוק.
יש אומרים שאם בקדקד של מחנה המרכז-שמאל היה עומד מישהו בדמותו של גבי אשכנזי, הם היו לוקחים את הבחירות האלה. אך צריך לזכור שגם אשכנזי זה סוג של געמאכט. תוצר מלאכותי בנוסח של שמלה לך קצין תהיה לנו. במקרה הזה יתכן שפסוק אחר מהתנ"ך היה חושף את האמת: "ותחת פתיגיל מחגורת שק כי תחת יופי".
בכל מקרה, השמאל סובל מתסמונת הרפובליקנים בארצות-הברית. אין להם דמות נשיאותית אחת שתלכד ותוביל ברמה הלאומית היסטורית. מי שיש להם כבר בן 92.
2. אפקט "קופסת התהודה"
השמאל כשל לקרוא את המציאות. הדוגמה הכי טרייה זה הבכי והנהי על הטקטיקה של נתניהו בימים האחרונים ובייחוד ביום האחרון. נתניהו אמר "ערבים". הוא לא אמר, "מוות לערבים". אבל הוא נתן להבין איזו משמעות פוליטית הרסנית תהיה לסיעה אסלאמיסטית גדולה מדי בכנסת. עורך 'הארץ' אלוף בן הגדיר את זה כאחת מאבני היסוד של הימין: "שנאת ערבים". טעות. פחד מהפעילות האידיאולוגית האירידנטית של מיעוט ערבי קיצוני – כן. לא שנאה. הבדל קטן ומשמעותי. מי שמאמין לא מפחד, אבל מי שלא פוחד – אי אפשר לסמוך עליו.
אבל הסיפור העיקרי של "הערבים מובלים כצאן לקלפי" היה לנטרל את האפקט היעיל של אסטרטגיית הבחירות של השמאל ובעיקר של לוויניו בתקשורת שהובלה על-ידי עיתון אחד בעיקר. מאחר שקשה היה לבנות על מעבר בוחרים מהימין ל'מחנה הציוני', הקו היה דה-לגיטימציה טוטאלית של ראש הממשלה. לגרום לרתיעה ומיאוס מדמותו כך שגם אם אינך הולך לתמוך בציפי והרצוג, לא תצביע לליכוד; במידה שמצביעי ימין ילכו להצביע צריך לגרום להם להצביע ללפיד, לכחלון או ליברמן.
אבל האפקט המועדף היה שלא ילכו בכלל להצביע. להנחית את אחוז ההצבעה הכללי לסביבות ה-65. כיוון שתעשיית ההשחרה וה"#רק_לא_ביבי" עבדה בעוצמות וללא הפוגה, לנתניהו לא נותר אלא ללכת על נשק גבולי. אמצעי שהיה מוצדק לחלוטין בהינתן ההסתה חסרת הגבולות נגדו אישית ונגד בני משפחתו. וזה הוכיח את עצמו. כבמטה קסם הוסרה ההיפנוזה, ומצביעי הימין יצאו באחוזים גבוהים לקלפי.
אבל הבנה לקויה של הטקטיקה הנקודתית של יום הבחירות משקפת ראייה שחורה ולא מציאותית שמועצמת על-ידי השהייה הקבועה של אנשי התקשורת הבכירים במחיצת עצמם בלהקה; זהו אפקט קופסאת התהודה. אליטה ממסדית מסוימת באמריקה אומרת משהו, מיד זה מצוטט ב'ניו יורק טיימס', וכעבור דקות הופך לכותרת ב'הארץ'. יתר על כן, הסחבקיות של החבורה בתרבות הישראלית מובילה לזלזול ומקשה מאוד על קולות בודדים מתנגדים להישמע.
הייתי עד יומיים לפני הבחירות לדרך העבודה וההערכה של כתב מרכזי ידוע. זה היה בהפגנת תנועות הימין בכיכר רבין. הכתב פתח בשיחה עם איש ימין ידוע וקבע, כי "אין כאן בכיכר יותר מ-30 או 40 אלף איש". שאלתי אותו, איך הוא קובע דבר כזה, כי להערכתי היו שם יותר מ-50 אלף איש, אולי הרבה יותר. אמרתי לו שהרושם שלו מוטעה והוא צריך לחצות את הכיכר להגיע לרחוב אבן גבירול, אנשים מתקשים להכנס לכיכר ובאבן גבירול יש דחיסות עצומה. הוא אמר: "אולי, יכול להיות". מכאן הבנתי שהוא לא טרח לראות במו עיניו את המצב בצד השני של הכיכר. כמי שהיה שם היה ברור לי שההפגנה מייצגת מה שנקרא "גאות", התעוררות גדולה בקרב אוכלוסיית הבסיס של הימין. מי שניסה לעוור את עצמו ולהגיד שלא קרה כלום בכיכר מנע מעצמו ומצרכני החדשות את המידע. כך גם הופעתו של נתניהו והתגובות כלפיו בכיכר. אפשר היה לראות שקורה משהו. המשהו הזה הוחמץ על ידי תקשורת אטומה, שהעדיפה לגמד את ההתרחשות.
לאחר הבחירות נמשך מסע ההונאה העצמית והניכור. "מה שקרה הוא אסון", כתב ארי שביט. "לישראל הייתה הזדמנות של הרגע האחרון…" המשיך. "בישראל יש כמה שבטים והדינאמיקה האלימה ביניהם היא הגורמת לכך שפעם אחר פעם האדמה נפערת כאן ובולעת את התקווה". הוא כינה את נתניהו קוסם שהפך "את הארץ האהובה לארץ חרוכה". "התעוררנו אל שחר של לילה אפל".
מי שמצייר כך את המציאות גם מסתיר אותה מעצמו וגם מקומם עליו את בוחרי הימין ואת כל אלה שחושבים שזו ארץ נהדרת.
3. זלזול בקהל הבוחרים
מעבר לעובדה שהתקשורת בעצם יצרה אפקט של אובר-קיל ויצרה תגובת אנטי לכל הקמפיין של השמאל, יש כאן טעות בסיסית בהבנת קהל הבוחרים שהצביע לימין. אם אתה חושב שמדובר בשנאת ערבים ובבחירה בין להתנגש בקרחון הדה-לגיטימציה לבין שפיות ותקווה של הרגע האחרון, אז אתה פשוט מזלזל בבוחרי הימין ולא מבין את מניעיהם הבסיסיים כמו גם את האידיאולוגיה המניעה את מנהיגיהם. הבחירות אכן היו בחלקן בשאלת העצמאות והנכונות לעמוד על הצדק והזכויות של מדינת ישראל. מצביעי הימין הם אלה בחברה הישראלית, שעדיין חשים גאווה בערך העצמאות הלאומית שמעצימה אותם כבני אדם.
הצגתה של החברה הישראלית כאסופת שבטים אלימה היא טעות מאותו סוג, משל היינו חלק ממערכת השחיטות בחבל ענבאר בעיראק או אזורי גבול אתניים בסוריה. אופנתי מאוד לדבר על "שבטיות" בחברה הישראלית. אבל זו חברה שיש בה מערכת משפט – כמובן, עם ליקויים בסיסיים רבים – שסמכותה מקובלת על השלטון ועל העם. זו חברה שיש בה פרלמנט מתפקד ומתקיימות בה בחירות נקיות וחופשיות "יחסית" שלא לומר "יחסיות". יש בה יותר אוליגרכיה משבטיות. כלומר, מדובר בראייה מתנשאת שמייחסת לחברה הישראלית תכונות קדמוניות של אנשים שאינם יודעים מה זו אזרחות ומה זו חשיבה פוליטית.
4. נתניהו
גם ראייתו של בנימין נתניהו כ"קוסם" יש בה קורטוב של דמוניזציה. הוא לא מנהיג רגיל, יש בו תכונות מיסטיות והוא מסוגל לכשף את מצביעי השבטים של הימין כך שילכו אחרי זנב הנחש שלו. אלו הבלים. באופן בסיסי, הוא מנהיג ישראלי ציוני חשוב שמנהיגותו הפכה למכפיל כוח של מדיניות החוץ והביטחון של ישראל. העם מבין את זה, בעולם מבינים את זה. "אז ביבי הוא בעצם גדול יותר מישראל", הציג מנחה טלויזיה בסי-אן-אן הערה בדיון ערב נאומו של ביבי בקונגרס. משקיפים במדינות המפרץ אמרו בעקבות הבחירות, כי "נתניהו הוא מנהיג שמגן על עמו".
בתקופתו עברה ישראל התעצמות כלכלית ששידרגה את מעמדה בעולם. הוא הוכיח שני דברים: שהנחות היסוד של מפלגת העבודה והשמאל בנוגע לכלכלת ישראל מוטעות ואינן רלוונטיות; וכך גם מרכז הכובד של מדיניות החוץ והביטחון של השמאל המבוסס על הנחות אוסלו נמצא במקום הלא נכון. במה הדברים אמורים: משך שנים הוחדר לאליטות הישראליות שלכלכלת ישראל אין תקווה לשגשג ולהתפתח – אלא אם תחתום על הסכם שלום עם הפלסטינים ורצוי אחר כך עם כל עמי ערב וכו'. נתניהו הוכיח שהשגשוג וההתפתחות הכלכלית הן תולדה של חופש כלכלי יחסי ושחרור פוטנציאל היזמות הגלום בישראלים. ואין שום קשר ותלות בין תהליך אוסלו לבין התפתחות המדינה.
במדיניות החוץ הוא הוכיח שניתן ליזום מדיניות עצמאית שאינה תלויה בוויתורים בלתי-פוסקים בזירה הפלסטינית. הצלחתו בשני התחומים המכריעים האלה נקלטת היטב על-ידי חלק גדול מהציבור, גם אם אינם יודעים לנסח אותה. אך מי שחי בקופסאת התהודה שמהדהדת את עצמה אינו מבין זאת ובמידה רבה חסר לו מידע. רוב הפרשנים בישראל אפילו לא נמצאים ברמה כזאת שיבינו מה ביבי עושה – גם אם הם יכולים לנסח התנגדות מנומקת למדיניותו. האליטה בישראל בעיקר לא סולחת לביבי על זה שהפך לסתירה מהלכת של החכמה המדינית כלכלית שלהם.
מי שבכל זאת מצליח לקבל שביבי הוא ראש ממשלה טוב גם בפרפסקטיבה היסטורית, יתייחס מלכתחילה אחרת למצביעיו.
5. אבן ברמאללה
גולדה מאיר אמרה פעם, שהיא נבחרה כדי לייצג את היהודים ולא את הערבים. היא לא אנטי-ערבית והיא דואגת במידת האפשר לשוויון זכויות במדינת ישראל, אבל היא מנהיגה לאומית יהודייה (גאה). בעניין הזה לא עשתה פשרות כדי לרצות השקפות לאומניות ערביות. במפלגת העבודה שכחו את גולדה. גם דמותה הושחרה. בתור סבתא היא הואשמה במותם של 3,000 נכדים. אבל כשעמדה מול כינוס של האינטרנציונל הסוציאליסטי מיד אחרי מלחמת יום כיפור היא שאלה את הנציגים המכובדים, ביניהם כמה ראשי ממשלה מהתקופה, אם השיקול האינטרסנטי המובן שלא לאפשר לרכבת האוירית האמריקנית נחיתת ביניים על אדמת אירופה בדרך לישראל – האם זה גם עקרון חדש בעולם הסוציאליזם? האם הבגידה "בנו", שהיינו חברים לדרך ואתם מכירים אותנו כמה היינו סוציאליסטים טובים משך עשרות שנים, היא גם עניין סוציאליסטי?! השתררה שתיקה נוראה של גרונות חנוקים מנפט.
מישהו יכול לדמיין את ציפי או בוז'י או שלי או חיליק "הערס המנומס" בר מדברים ככה? לא. כי הם כל הזמן על הקו לרמאללה. מי שמתרוצץ בחצרו של אבו מאזן ולא נותן גב לראש הממשלה במסע גורלי ומפתח מערכת שלמה של עמותות חתרניות שמתדלקות את הדה-לגיטימציה של ישראל בעולם, לא יתקבל על-ידי הציבור הלאומי כמנהיגו.
אבל מנהיגי מפלגת העבודה ואיתם שכבה שלמה בחברה הישראלית משועבדים נפשית ואינטלקטואלית לעיתון אחד. העתון הזה על פרשניו מחדיר בהם הלך נפש ניהיליסטי ובאותו כרטיס הוא גם חוסם להם ערוצי מידע וניתוח-מציאות.
והערה לסיום:
הלקחים לשמאל, כאמור, נכונים גם לימין. גם חלקים גדולים בימין חיים בקופסאת תהודה אינטלקטואלית ומתעוררים כל פעם מחדש כשהם מגלים שמשפטנית אחת ממשרד היועץ המשפטי קובעת פה אורחות חיים יותר מהרבנות הראשית.
נשמע סביר והגיוני. בסך הכל יש כאן חומר שימושי מאוד לאנשי שמאל. כמה חבל שכרגע הם עסוקים בלהטוטי רטוריקה ואנתרופולוגיה זולה כדי לא לראות את הברור מאליו.
טוב מאוד, שלא יעשו חשבון נפש, שמא יחזרו על עצמם פיגועי אוסלו ומדינת ישראל תיחרב
הטעות של השמאל היא שהם לא מבינים שיש דברים הפיכים ודברים בלתי הפיכים, מצב כלכלי לדוגמא הוא מצב הפיך, מסירת שטחים הוא מצב בלתי הפיך, לכן כדי שלשמאל יהיה סיכוי לנצח הוא חייב להתחייב לא למסור שטחים – כי רוב העם למוד נסיון מר ולא מעוניין בכך יותר, שנית הוא מוכרח להתחייב על שמירת הצביון היהודי של המדינה – גם דבר שאם ישתנה עשוי להיות בלתי הפיך, והדבר השלישי והכרחי ביותר זה להפסיק את ההתנשאות על בוחרי הימין, שבדרך כלל באה גם עם התנשאות על ספרדים ומזרחיים, וזה כלל לא משנה כמה הם משכילים, מבחינת אנשים רבים שבוחרים למפלגות השמאל, הם תמיד נחותים ומטומטמים כי הם בוחרים בימין
ברגע שהם יוותרו על מסירת שטחים, האידאולוגיה השמאלנית תחדל להתקיים בעז"ה, כמו כן האידאולוגיה שלהם מלאה חורים וסתירות פנימיות בצורה שלא תתואר למשל; מהתנגדות למדינה דו לאומית, ועם זאת התנגדות עזה לחוק הלאום ודרישה לחיות עם ערבי ישראל.
אפשר להבין איזו מדיניות חוץ עצמאית הוא גיבש? לא לעשות כלום?מדיניות החוץ שלו בנוגע לאיראן לא ממש עובדת לו… וחוץ מזה אין יותר מדי מדיניות…
שמואל, מדיניות החוץ העצמאית של נתניהו כולל בין השאר פיתוח ושדרוג הקשרים עם מגוון מדינות על מנת לצמצם אתה התלות בארה"ב. הדוגמאות הבולטות מהשנה האחרונה הן הודו ויפן.
רבותי מן המפל"צ, אני הצבעתי לביבי, וברצוני להביא לידיעתכם עוד סיבה שרוב העם לא הצביע למפל"צ, ולא לגוש השמאל. אתם כל הזמן מסתכלים על העניין הזה כעל ה'בבונים שמצביעים לביבי.' הרבה מאוד אנשים התאכזבו ממנו, והוא פישל בכמה תחומים, ועל אף עובדה זו, הצבענו ביבי. הסיבה שאף לא אחד מכם התייחס אליה היא – כי מסוכן להצביע לשמאל. פשוט מסוכן, השמאל כבר הביא עלינו אסונות, כמו אוסלו – שמאחוריה היה רעיון מקסים (אני בעוונותי הייתי אז בשמאל) לעשות פשרה על הארץ למען שלום עם הפלשתינים….. היה מה שהיה, והרבה מאוד ממצביעי השמאל השתכנעו שהפלשתינים לא מעוניינים בשלום איתנו. מה שקרוי – התפקחו, אצלי אישית זה קרה ביום של הלינץ' בשני החיילים שלנו ברמאללה, אני ראיתי כיכר שלימה מלאה באנשים שצורחים באקסטזה, ומעודדים רצח שקורה מול עיניהם של שני יהודים. לא הייתי זקוק ליותר מזה, הבנתי את רוח הדברים, עשיתי אחד ועוד אחד, יצא לי שניים, ואיבדתי את האמון בהם. התחלתי ללמוד ולהתעמק בדת האיסלם, הבנתי שינם דברים שאני לא יודע על האיסלם, והתחלתי להבין שכל מוסלמי דתי, חייב במצוות הג'יהאד. אסור לו להשלים עם העובדה שמתקיים שלטון שאינו נוהג לפי חוקי השריעה. קראתי את הקוראן מתחילתו ועד סופו, ונוכחתי בעיני בכל ההוראות שהוציא מוחמד, בעניין מה לעשות ליהודים, כשנתקלים בהם. היה מעניין ללמוד את הוראותיו של מוחמד באשר ליחס לעמים שהם כובשים, הבנתי שהמאבק הוא בכלל לא טריטוריאלי, לא לאומי, זהו מאבק דתי. אז גם הבנתי מדוע הערבים התנכלו ליהודים כבר בעליות הראשונות של הציונות לפני יותר ממאה שנים. הבנתי שהם מדברים בשתי שפות, האחת ביניהם, ואז אומרים אמת. אבל כלפי חוץ, ישנה אחיזת עיניים. אגב, עד שבאו דאעש, והבהירו לבני העולם המערבי, את משנתם האמיתית ללא כחל וסרק. עכשיו כולם כבר יודעים, ויש עוד כמה מעטים שמנסים בכוחותיהם האחרונים להדחיק את העובדה הנוראה שהאיסלם, גורלו להתכתש עם כל העולם. וזה ייגמר רע מאוד מאוד. חזרה למפל"צ ולביבי. לי יש דעה מגובשת באשר לכוונות הערבים ותוכניותיהם. וכשאני רואה שמפלגה שמתמודדת על ראשות הממשלה, אנשיה בורים לגמרי בהכרת האיסלם, והיא מכילה בתוכה כוחות בכירים מאוד, שהם אנטי ציוניים, אני יודע שצריך להצביע בדיוק לכוח האחר, זה שינהג בדיוק ההיפך מהם. להצביע לשמאל מסוכן, כי הוא לא באמת יודע עם מי יש לו עסק, כי בעניין הזה הוא בור מוחלט, חובבן גמור, אבל זה לא מפריע לו להחליט שהמדיניות שלו היא לחלק טריטוריות, ולוותר על משאבים יקרים של העם שלנו. לכן, הם מסוכנים לבטחוני האישי. המפל"צ נעשתה מאוד שמאלנית, עד כדי כך שהיא מכילה חברים שהם אנטי ציוניים, ומבחינתי זה מסוכן להפקיד בידי אלה את המשאבים הלאומיים שלי. ההבדל ביני לבין שאר העם שהם מצביעי ביבי הוא, שאני איכשהו יודע לנסח ומעט להסדיר את סדר הרעיונות שלי, שאר העם חש בדיוק כמוני , יודע עם מי יש לו עסק, מפוכח, ריאלי, אמיץ, מביט למציאות בעיניים, לא כל כך יודע לנמק, אבל מצביע ביבי, כי עדיף שהקוטג' יהיה יקר, מאשר להישחט ע"י חמאס או דאעש. ועל כל שקר של ביבי, נעצום את העיניים, ונתבייש טיפה, בונים על זה שיגיע כחלון לאוצר, ומה שלא עשו פה בשישים שנה, הוא יעשה בארבע שנים, והפעם ביבי ידחוף אותו, כי גם לביבי נפל האסימון, והוא יודע ששם המשחק החדש הוא שחייבים להצטיין בחברה ובכלכלה. ולכולם יהיה טוב.
יישר כח. יפה מאד, היטבת להסביר.
מדהים-קראתי בשקיקה
גם בשבילי הלינצ' היה נקודת המפנה שבה הפכתי מאיש שמאל לאיש ימין גאה
כמוך כמוני. לי זה קרה אחרי שעראפת פוצץ את שיחות טאבה בשנת 2000 ופצח באינתיפאדה השנייה. כמוך, למדתי להכיר את האיסלם, וכמוך הבנתי שהעניין הוא דתי.אמרתי לחבריי, שרובם עדיין בשמאל, שאפשר למתוח קו ברור בין עליית השמאל לטילים מיו"ש על הבית שלנו. אותם לא שיכנעתי, אבל למזלנו רוב גדול עדיין שפוי במדינה.
מפל״צ –מח״ב (מצא חן בעיני)
אכן כל הכבוד לך על תגובתך.
עם זאת, ברשותך, הרשה לי לחלוק על דעתך שמנהיגי השמאל לא מכירים / מודעים למה שהמוסלמים מתכוונים.
הבעיה שלנו היא שחלק גדול מאנשי השמאל, בעיקר הפעילים שבהם, מכירים את האיסלאם ומודעים לכוונות המוסלמים. אלא שלאותם אנשי שמאל יש סיבות אישיות להתנהגותם (אגו, כסף, כבוד מצד גויים אנטישמיים וכו'). אינני חושד בהם ח"ו שהם אנשים רעים, אלא פשוט אנשים חולים שתפיסת המציאות מעוותת אצלם (וכי כמה האיראנים יכולים לצעוק מוות לישראל, ולפעול בזה כמו שפעלו בארגנטינה, כדי שסוף סוף יאמינו להם, וכמה דאע"ש צריך לעשות את מעשיו כדי שיאמינו לו?).
ימפל, כאשת שמאל שהצביעה למרצ וחושבת שמסוכן דווקא להצביע לגוש הימין, תרשה לי לבשר לך שרבים במחנה השמאל ויתרו מזמן על שלום עם הפלסטינים, אנחנו פשוט מאמינים שההיפרדות מהם הכרחית ו"מסוכנת" הרבה פחות מסיפוחם אלינו וניסיון להביס אותם באמצעות "הגברת הילודה" (תוכניתו ה"גאונית" של יו"ר "הבית היהודי"). אוי לי מתוכניות "לא מסוכנות" שכאלה
נו, חבל רק שמצרים וירדן קיימות ומהוות דוגמא לשלום שמחזיק כבר כמעט 20 ו-40 שנה; שלום קר, עם טרור לפרקים, בלי תמיכה עממית ועם קריצה של המשטר עצמו- אבל כזה ששרד כבר נשיא איסלמיסטי במצריים וכמה מלחמות ומבצעים.
למה לשלול אפשרות לשלום כזה עם פלסטין, מגובה באינטרס של השליט ומנגנון הביטחון שלו? דומה מאוד לקיים היום, רק עם הסכם. יש סיבות טובות להסביר למה זה לא קורה, אבל שינאת הערבים לכופרים אינה כזו.
לנתנייתי – ירדן שומרת על שלום עם ישראל משום שישראל היא המשענת הבטחונית של בית המלוכה הירדני. העם עצמו (שרובו "פלשתיני") לא מעוניין בשלום עם ישראל, ובקרוב תיווכח בכך. מצרים בשלום עם ישראל משום שזהו אינטרס כלכלי, וגם משום הבנה שצבא מצרים יושמד אם מצרים תנסה להילחם בישראל. אסור לשכוח שצבא מצרים הוא הוא זה שמחזיק את כלכלת מצרים, כלומר השמדת הצבא המצרי תביא להרס כוללני של מצרים עצמה.
מכאן שהשלום עם ירדן ומצרים הוא שלום של אינטרסים ולא של אהבה.
אם אתה רוצה להשוות לאיזשהו שלום שיש לישראל, הרי שזה ה"שלום" עם סוריה. בניגוד לשלום עם ירדן ומצרים שעלה לנו בקרבנות (הטבח באי השלום בנהריים, הטבח בטאבה ובראס בורקה), ה"שלום" עם סוריה לא עלה לנו בקרבנות ואף היה מעבר של אנשים משני צידי הגבול (בעיקר דרוזים) וסחר די גלוי בתפוחים. עדיף לי "שלום" עם סוריה מאשר שלום עם ירדן ומצרים.
מעולה!
"אנחנו פשוט מאמינים שההיפרדות מהם הכרחית ו”מסוכנת” הרבה פחות מסיפוחם אלינו וניסיון להביס אותם באמצעות “הגברת הילודה” (תוכניתו ה”גאונית” של יו”ר “הבית היהודי”). אוי לי מתוכניות “לא מסוכנות” שכאלה"- ראינו בהתנתקות כיצד ההיפרדות שאת מדברת עליה, הוד חוכמתה הביאה לירי קטיושות על תושבי ישראל, חפירת מנהרות ו-3 מלחמות מיותרות. הבית היהודי הראה שהוספת יו"ש לא הגדילה כמעט את אחוז הערבים במדינת ישראל, כמו כן המדינה כבר כעת דו לאומית; הרשימה המשותפת היא המפלגה השלישית בגודלה! מאידך גיסא, אתם בשמאל טוענים שאתם מתנגדים למדינה דו לאומית ומחד גיסא אם מתנגדים לחוק הלאום ודורשים מאיתנו לחיות בשותפות עם ערבי ישראל. תוכלי בבקשה להסביר את הסתירה באידאולוגיה החלולה שלך?!
נ.ב. יוסי ימפל יישר כוח:)
בכוונה או בטעות שכחת עוד טעות חמורה של השמאל: הם ברחו מלתת פתרון של ממש לבעיות שהעלו מולם. הם חזרו ודיבררו את ההצעות שאבו מאזן דחה פעמיים ונמנעו מלהציג אלטרנטיבה אמינה. כך גם בתחומים אחרים-לדעתי מרבית העם הרגיש שמשקרים לו.
אבל גם אתה מזלזל בעובדות הפשוטות. כי האמת, שעיתוני וערוצי הסתירו, היא שהשכר החציוני הריאלי עלה, מדד GINI ירד, מספר העניים ירד, קראתי היום שראשי מועצות בדרום אומרים שהממשלה תומכת ועוזרת, השקעה בתשתיות… אם יש כישלון אחד, זה מחירי הדיור, ואנשים זוכרים את חנין מתגאה שטירפד את מהלכי הממשלה בנידון(לא שזה תירוץ).
וכל זה, תוך משבר עולמי, ומבצע צבאי מול עזה.
מה יש פה שצריך להפיל?
"במדיניות החוץ הוא הוכיח שניתן ליזום מדיניות עצמאית"
???
לרגע חשבתי שאתה ציני. אם לפחות היית מציג איזו דוגמה כדי לבסס עליה את הטענה המופרכת הזו, אולי עוד היה סיכוי שאשתכנע, אבל המילים חסרות השחר האלה לא פחות גרועות מכל שקר אחר שמהדהד את עצמו בתוך קופסה ריקה. מלך הקיפאון המדיני ודרדור היחסים עם בעלות בריתנו. ההיפך הגמור מכל מה שיכול להיות ולו רמז ליוזמה במדיניות חוץ. בזה הייתה לו הצלחה גדולה מאוד, אין ספק.
פרצופו המכוער הגזעני והידוע של השמאל בישראל נחשף
תודה, יוסי למפל, על תשובה המרשימה שמסכמת יפה את הלך הרוח שלי בשנים האחרונות ואת המעבר ההדרגתי שלי משמאל לימין לאור תהליך התפכחות דומה.
בערבית אומרים: " אלא מא איתראיירום". משמע- שהקב"ה לא יישנה אותם . שיישארו בדיוק כך בשמאל,הזויים ומנותקים מרחשי ליבו של הציבור וכך לעולם לא יהיו בשלטון.
גם הימין לא נקי משגיאות נוראיות. הראשית שבהן, במערכת בחירות זו, הייתה של בנט עם שיריונו של אלי אוחנה. הייתה זו התנשאות בלתי נתפסת, מלווה בחוסר היכרות עם ציבור הבוחרים, לחשוב ששהציבור המזרחי יאמין באמת שכוכב כדורגל הוא הוא שמייצג אותו כהלכה. אגב, בעשרים השנה שמאז פרישתו, אוחנה הינו מאמן כדורגל בינוני למדי, ואותו ציבור יודע זאת היטב. מסקנה: בנט גם לא מבין הרבה בכדורגל.
כספרדית, אני יכולה לומר שהדור ההורים והדור שני-שלישי פירשו בצורה אחרת את שיריון אוחנה, אך בסופו של דבר היא הייתה גזענית בעיני שניהם; בעיני דור ההורים אוחנה היווה מודל להצלחה בקרב יהודי ספרד, שהתגבר על עוני ומצוקה קשה ואילו הדור השני-שלישי(שאני משתייכת אליו) נעלב מהרעיון להשתמש בספרדי עממי, כאשר יש כבר מספיק ספרדים משכילים(שחלקם בגדו ועברו לצד השמאל, על מנת להתקדם). אני מקווה שבע"ה הבית היהודי יוסיף לשורותיו ספרדים, חילונים ומסורתיים בצורה מכובדת, על מנת שיפרצו את גדרות המגזר ויוכלו להוות אלטרנטיבה אמיתית לליכוד.
שימו לב גם כשלכותב ימני יש משהו חכם להגיד הוא מרגיש צורך להשפיל את הצד השני ולקרוא לו בשמות גנאי
הבעיה עם אנשי ליכוד היא שגם המשכילים מבנייהם לא מסוגלים לקבל מישהו שלא חושב כמוהם ומרגישים הצורך לשקר, לרמות, להשפיל ולתת שמות גנאי
אני מציע לחקור את הבעיה נראה לי שזה משהו רפואי שכן עוד לא יצא לי לפגוש איש ימין אחד שלא הרגיש חובה לשקר\להעליב למען ארץ ישראל כמובן) גם כשלא היה בזה צורך
חמש סיבות לכישלון השמאל הישראלי
אמנון לורד
| 21/03/2015
ממשבר מנהיגות ועד זלזול בקהל הבוחרים: אמנון לורד עם חמש הסיבות העיקריות לכישלון הצורב של הזמאל הישראלי.
אתה רציני? הקמפיין השונא המזלזל, שקרא להוריד את הזבל
מבית ראש הממשלה, שהעלה תמונות ענק של "ביבנט
שלא חסך שום מילת גנאי מהימין מחשוכחם,גזענים ועד מנשקי מזוזות- הקמפיין הזה נעלם ממך?
אמנון לורד לא העליב ולא קרא בקריאות גנאי, הוא רק הצביע על המלך העירום, והמלך הוא מתנשא גזען ומורם מעם. כפי שהוכיחו אנשי שמאל ידועים כדוגמת יאיר גרבוז, גדעון לוי, אמיר חצרוני, עמוס עוז, אלונה קמחי וזה רק קצה הקרחון. אך איני מופתעת מתגובתך שהרי ממילא כל אידאולוגית השמאל מבוססת על חורים וסתירות פנימיות, שיהיה לכם בהצלחה
יש סיבה נוספת: כלכלית.
השמאל משקר שהמצב הכלכלי של החלשים / הפריפריה / המזרחיים יוטב אם השמאל יעלה לשלטון
כלומר – הם מצביעים ליכוד כי הם לא מבינים מה טוב להם [יחי ההתנשאות של המבוגרים הרציונליים על הילדים האמוציונליים]]
זהו שקר כיון שמצב החלשים השתפר בעשרות מונים מאז עלה הליכוד לשלטון. כלכלה סוציאליסטית מעבירה את הכוח ואת הכסף לממונים / למקורבים / לאנשי שלומנו ובני שבטנו.
כלכלה חופשית נותנת סיכוי גם "ללא מחוברים" [ראה דוגמת רמי לוי]
רוב רובו המוחלט של השמאל מורכב מאשכנזים אמידים ומשכילים שגרים באזורים כמו כפר שמריהו, רמת, צפון ת"א וכו…ואז הם מעזים לומר שהם מזדהים עימנו,גם כן מחאת האוהלים; אשכנזים מפונקים שמתבכיינים על כך שאינם יכולים לגור באחת הערים היקרות העולם.
אני גם חושב שהשמאל לא מקריא הגדה בערב פסח ולכן הוא חזיר
קריאת הקרב בבחירות הבאות תהיה "שוברים שתיקה נוהרים לקלפיות".
עוד מוקדם מדי להעריך אבל לדעתי האפקט של עמותות השמאל האנטי ציוני יהיה מהותי, עמוק, הרסני לשמאל וישאר איתנו שנים רבות.
שלום לך אמנון.
קרעתי את המאמר שלך כמו סרט מתח.עליות ירידות.הכל כמעט נכון.יש דבר ברור אצל השמאל ואת זה אומר הילד הקטן: המלך הוא עירום.והם לא רואים את זה.הם רואים רק את מה שאומרים להם לראות.למצוא חן בעיני העולם ממול.ולא מה המשפחה שלך רוצה או מבקשת.כמו שאומרים :אוי וואי ,מה יגידו השכנים .יותר קל להם לריב עם המשפחה(אולי זה יסתדר באיזו חתונה ).בקיצור-5 סיבות .10 סיבות.20. מנהיג נולד כשרואים זאת מייד.ואז הולכים אחריו.אין להם את זה
מעולה
מי שמזלזל בעם זהו הוא ראש הממשלה. לא מיכל הרצוג אמרה "אנחנו לא אוכלים כמוכם המרוקאים". קיבלנו סטירה מצלצלת מהאנשים שאמורים לשמור עלינו כשבתקופתו היינו עדים לשיאים של שחיתות, מתווה הגז זה כבר אגרוף בבטן עם סדר עדיפות כלכלי שהעביר יותר משליש מהעושר במדינת ישראל לידי עשרים משפחות עשירות כקורח, ובמקום שהכסף הזה יחזור לציבור בדמות חינוך כבישים רפואה, הוא שוכב אצלהם בבנק.
אני הבנתי מי הם הערבים הערב רב עוד לפני 40 שנים כשנתלתי מקרוב באחמד טיבי. שכבר אז כסטודנט התבטא בכך שעלינו לעוף מכאן בחזרה למקומות מהם הגענו. כמובן סילף את ההסטוריה שסביו הגיעו לכאן לפני סבותינו. רק שכח להזכיר שהגיעו ככוח עבודה כשהיהודים כאן החלו להפריח את השממה. וכשענו לו הסטודנטים היהודים בפקולטה לרפואה שאין לנו לאן לחזור וכי זו מדינתנו. אמר אז לים. כך בלי כחל וסרק. וכמובן אחרי שחבט בראשו של המאבטח בכניסה לביהח הדסה הר הצופים כשהתבקש לפתוח את התיק לבדיקה בטחונית וסולק מההתמחות על ידי פרופסור מישל בגין האלימות שהפעיל על המאבטח הלך להיות יועצו של רב המרצחים ערפאת