תוצאות בחירות 2015: ניצחון אחוז ההצבעה

בשורה התחתונה לא השתנה הרבה. ההבדל המרכזי הוא באחוז ההצבעה, שגרם בעיקר להתחזקות הליכוד.

הגודל כן קובע; בחירות 2015. צילום: יצחק הררי, פלאש90

הטבלה שלהלן (לחצו להגדלה) מסכמת את ההבדלים בין שתי מערכות הבחירות האחרונות. נבאר את עיקרי הדברים בארבע הערות קצרות.

11030289_843422765703318_223909636_o1
לחצו להגדלה

א. יחסי הגושים לא השתנו: למרות האנרגיה הרבה שהושקעה משני צידי המתרס הפוליטי, בסופו של דבר, יחסי הכוחות במנדטים בין הגושים נותרו כשהיו: הימין (ליכוד + ישראל ביתנו + הבית היהודי) זכה ל-44 מנדטים, אחד יותר מאלו שהיו לו בכנסת הקודמת; והשמאל (מחנה ציוני + מרצ; ומקבילותיו ב-2013: העבודה + קדימה + התנועה + מרצ), שמר גם הוא על כוחו – 29 מנדטים. גם המרכז נותר פחות או יותר כשהיה: יש עתיד וכולנו בבחירות 2015 קיבלו 21 מנדטים, קצת יותר מה-19 שקיבלה יש עתיד ב-2013.

המשמעות ברורה: הרצוג ולבני לא "נכשלו" לא "התרסקו" ולא "התמוטטו". להיפך: מבחינת קולות, הם הרוויחו 85,000 מצביעים חדשים, שלא היו שם בבחירות הקודמות. לכן כל הניתוחים העוסקים בכריזמה של הרצוג, בזיגזג של לבני או בטעויות של קמפיינרים כאלה ואחרים הם פשוט לא רלוונטיים. הקמפיין של המחנה הציוני הצליח להגדיל את המחנה מבחינה אבסולוטית, והכישלון בבחירות נובע מסיבות אחרות, ובעיקר מההצלחה של הליכוד.

ב. גודלו של הליכוד מכריע. הניצחון של הימין לא נובע מגודל הגוש, אלא מגודלו של הליכוד. הליכוד הצליח להביא אליו כ-300,000 מצביעים חדשים, שכנראה החליטו סופית רק בימים האחרונים לפני הבחירות, והם אלו ששינו את התמונה לחלוטין. כוחו הפוליטי של הגוש בקושי השתנה – 43 מנדטים הפכו ל-44 מנדטים. אבל כוחו היחסי של הליכוד עלה פלאים, דבר שמשנה את כל יחסי הגומלין במערכת. עם 30 מנדטים כבר אין ספק על מי יטיל הנשיא להרכיב ממשלה, אין שאלות פתוחות לגבי התנהגותו של כחלון ואין הרהורים על ממשלת אחדות כאופציה ריאלית. יותר מזה: גודלו של הליכוד הפך את כחלון לצינור המזרים מצביעים מהשמאל לימין, ולא להיפך, כפי שחששו בימין.

ג. כוחו של המרכז נשאר קריטי. למרות הגידול הדרמטי בכוחו של הליכוד, הרכבת הממשלה עדיין תלויה במפלגות המרכז, ובהקשר הזה כחלון נשאר דמות המפתח. אמנם, יכולת התמרון שלו מוגבלת יותר מאשר בתסריטים אחרים, אך הוא נותר חיוני מתמיד. הוא אולי לא ממליך מלכים, אבל הוא אוחז אותם חזק בציצית הראש.

ד. המגזר הדתי לאומי: אותם מצביעים; פחות מנדטים. כבר פורסם בנושא מאמר מקיף ב'מידה', אז נעיר בקצרה: ההבדל בין הבחירות האחרונות לאלו הקודמות מסתכם ב-62,000 קולות שהצביעו לבית היהודי בבחירות הקודמות ולא הצביעו לא הפעם. מספר זה, שווה בבחירות 2015 פחות משני מנדטים. כך שאין לחפש את ההסבר להצטמקות הבית היהודי בירידה במספרי המצביעים. גם כאן, אחוז ההצבעה הוא הגורם העיקרי: 345,985 הקולות שקיבלה המפלגה בבחירות 2013, היו שווים כ-9 מנדטים בבחירות 2015. כשמוספים לזה עזיבה של 62,000 מצביעים, מגיעים ל-8. זה כל הסיפור. לא צריך אלונקות ולא רימונים. אפשר להסתפק במחשבון.

ה. הרוב הדומם ימני. המרוויחים העיקריים מהעלייה הגדולה באחוז החסימה ביחס לבחירות הקודמות הם בעיקר מפלגות הימין, וספציפית הליכוד וישראל ביתנו. לנוכח המאמצים הכבירים שהושקעו בשמאל במהלך הקמפיין, נראה שהשמאל מיצה את כוחו עד תום, וגם בתנאים אלו הוא הפסיד לנוכח המסות של הימין. להרבה מהקולות הדוממים והמתלבטים, יש כנראה נטייה ימנית. כאשר הניצחון נראה מובטח והשגרה עתידה להמשך, הם נמנעים מלצאת לקלפי, אך כאשר מרחפת תחושת הסכנה הם מתגייסים בהמוניהם. חדשות רעות לשמאל.

אפשר לערוך עוד ניתוחים של הנתונים, אך דבר אחד ברור: לפני שמנסים לחפש "הסברים" לתוצאות הבחירות במחוזות הסוציולוגיה, התרבות, הדתות והמשיחיות, כדאי להכיר קודם את המספרים. לפעמים זה עושה קצת שכל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

17 תגובות למאמר

  1. הטבלה לא תואמת ל-http://www.votes20.gov.il/ .

    ב. לא נכון, המצב לפי הסקרים, שאתם ממשיכים להתעלם מהם, הוא שגודל הגוש היה 42 לפני שהייתה נהירת מנדטים לליכוד (21 ליכוד+ 11 בנט+ 4 יחד + 6 ליברמן) כקמת ממשלת שמאל הייתה תלויה בהסכמתו של כחלון לשבת עם הערבים, כשלא מדובר רק על חד"ש אלא על כלל הערבים. גם אם הנשיא היה מטיל על ציפיבוז'י להרכיב ממשלה אין סיבה להאמין שהם היו מצליחים לעשות זאת.
    האפשרות והדיבורים על ממשלת אחדות מהווים עדות לחולשתו של נתניהו והליכוד שהיה יכול להקים ממשלת ימין גם אם היו לליכוד 21 מנדטים אבל כנראה שהיה נכנע ומצטרף לממשלת שמאל.
    הטענה שגודלו של כחלון הזרים מצביעים משמאל לימין לא מגובה בעובדות ומתעלמת מכך שבאותו אופן ניתן לטעון שלפיד הזרים מנדטים משמאל לימין בבחירות 2013. זה לא נכון, לפיד ישב בממשלת נתניהו וייצג מדיניות שמאל.

    ד. כבר פירטתי שם למה הניתוח לא נכון. מה שמעצבן אותי בהקשר הנוכחי הוא שכאשר נוח אתם מנתחים לפי מנדטים וכשאתם רוצים לטעון משהו אחר הניתוח הוא לפי קולות, לפעמים הניתוח הוא לפי הפרשי קולות ולפי לפי יחסי קולות. ישנה התעלמות נרחבת מבדר-עופר ומהמודד למנדט (בכנסת הקודמת חולקו כך 7 מנדטים שניים מהם למפלגות ימין, בכנסת הנוכחית חולקו כך רק 4 מנדטים)
    נקודה נוספת, עובדתית, 345,985 היו שווים לבית היהודי 10 מנדטים בין אם הם היו נוספים על חשבון הליכוד ובין אם הם היו נוספים יש מאין. 9,026 קולות נוספים ע"ח הליכוד היו שווים לבית היהודי עוד מנדט ומעבר של 74,102 קולות (החזרה של קצת יותר מ-67,000 שעברו מהבית היהודי לליכוד+ 7,000 קולות) היו שווים לבית-היהודי 11 מנדטים. אם התוספת לא מגיעה מהליכוד אז הבית היהודי צריך כ-330,000 קולות כדי להגיע ל-10 מנדטים.

    אפשר להכיר את המספרים באמת ואפשר לזרוק חלקי נתונים על הציבור כדי לנסות להוכיח את הטענות שלכם. מידה בוחרת בדרך השנייה וזה מאכזב.

    1. באמת למה הם מתעקשים על מספרים וחישובים שגויים :/

  2. כבר הגיבו במאמר הקודם שכחלון הוא 10 מנדטים עם 315,360 קולות ולכן 345,985 קולות הם 10-11 מנדטים. למה לקלקל מאמר טוב בחוסר דיוק מיותר?

  3. אתם ממשיכים עם אותה הטעות גם אחרי שתיקנו אתכם?
    תשמעו, אתם אחת מפלטפורמות הימין שמנסות להציג תמונה אחרת מזו של התקשורת שכמעט כולה שמאלנית.
    ולכן כשאתם הולכים וממשיכים פעם אחר פעם לספר לעצמכם ולכולם הבלים, אתם פוגעים באמינות שלכם, ולי זה חבל בתור אחד שרוצה שתהיינה לימין חלופות תקשורתיות טובות.

    שוב אתם חוזרים על השקר לפיו "345,985 הקולות שקיבלה המפלגה בבחירות 2013, היו שווים כ-9 מנדטים בבחירות 2015.",
    וגם מתעלמים מכל הטענות האחרות שהעלו נגד זה במאמר הקודם שפורסם כאן.
    דרך אגב חישבתי את העניין הרגע, ובבירור הבית היהודי היה מקבל 10 מנדטים אילו היה מקבל את אותו מספר קולות כמו בפעם שעברה. זה שאתם אפילו לא מסוגלים לעשות חשבון זה ממש… 🙁

    1. זה תלוי באופן חלוקת המנדטים. בחלוקה הנוכחית יכול להיות שאתה צודק. בכל אופן זה לא משנה את התמונה הכוללת.
      אם כל הטיעון בנוי על ההבדל בין מנדט אחד לשניים אז אין למעשה ויכוח. הבית היהודי לא "דימם מנדטים" לליכוד. הוא הפסיד מקסימום 2 מנדטים. היתר הם תוצאה של העלייה באחוזי ההצבעה.

    2. לגבי הטענות האחרות, אף אחד לא מתעלם. הן זכו לתשובות מפורטות במאמר ההוא.

    3. האמת שלא ענו שם לטענות שלי…

      ברור שלא כל ה-10 מנדטים הנוספים שקיבל הליכוד ביחס לסקרים הגיעו מהבית היהודי. אבל כן הגיעו בין 2-4. הניסיון להציג את זה כמנדט אחד בלבד הוא פשוט טעות – טעות חשבונית פשוטה.

      כמו כן התעלמתם מריבוי טבעי, שהוא לא לגמרי זניח כמו שטענתם. כלל בעלי זכות הבחירה גדל ב-4%, כלומר לפי גידול טבעי הבית היהודי הייתה צריכה לקבל עוד 13,800 קולות (נכון שזה אפילו לא חצי מנדט אבל זה לא זניח כל כך), וזה בלי להכניס לחשבון את הריבוי הטבעי הגבוה מהממוצע בכלל האוכלוסיה של הציבור הדתי-לאומי.

      כלומר, אם נתייחס רק למספרים בהשוואה לבחירות קודמות – מדובר בכ-2 וחצי מנדטים.
      האמת שה-2 וחצי הללו אינם כל כך חיוניים לליכוד שקיבל 30, אבל הם חיוניים לבית היהודי שבגללם הוא נתקע עם מספר מנדטים חד-ספרתי, ועם רק 2/3 מהמושבים ביחס לפעם הקודמת.
      וסביר להניח שאותם 2.5 אילו היו יודעים שגם בלעדיהם הליכוד מקבל 27-28 כנראה היו בוחרים בבית היהודי…

    4. א. לו יהיה 2 מנדטים. זה עדיין לא 4. וזה לא עיקר הטענה, אלא רק נועד לסבר את האוזן בדבר חשיבותו של אחוז ההצבעה והפער הקטן במספרים המוחלטים.
      ב. עיקר הטיעון הוא שרבים מהמצביעים האלו הצביעו ליכוד (או מפלגות אחרות) ב-2009, כך שממילא הם לא "שייכים" לבית היהודי, ולכן הם לא "נתרמו" או נכנסו מתחת אלונקות. גם אם היו יודעים שהליכוד הולך לקבל 30. יש להם שיקולים משלהם לחזור הביתה, שלא נכללים בדף המסרים של בנט.

  4. הניתוח לא מלא ואפשר להציג את הדברים אחרת:
    א. אפילו בהנחה שכל 62,093 הקולות שעזבו את המפלגות החרדיות (בדגש על עזיבה של ש"ס) עברו לליכוד, היחס בין הבית היהודי לליכוד+ישראל ביתנו ב-2013 היה כ-70-30, בעוד היחס ב-2015 הוא יותר קרוב ל-20-80 (גם כאן הליכוד מחושב עם ישראל ביתנו). כלומר, אי אפשר רק להסתכל על כמה קולות נוספו לכל מפלגה, בהתחשב בכך שעוד 500,000 איש יצאו להצביע.
    ב. עוד הסתכלות על אותו פן- באופן יחסי הליכוד היה אמור לגדול רק ב120 אלף קולות ועוד 120 אלף קולות של הבית היהודי וש"ס- מהיכן הגיעו עוד 75 אלף קולות? מהעליה הצפויה של ש"ס ושל הבית היהודי שלא קרתה (ביחד כ-65 אלף קולות)
    ג. היחס בין מרץ לעבודה נשאר דומה. היחס בין המחנ"צ לליכוד השתנה רק ב-5% (40-60 ב-2015 מול 45-55 ב-2013). כך שלא בטוח שהמצביעים החדשים שיצאו העדיפו את הליכוד על פני העבודה, יתכן שהיתה זליגת מצביעים מהעבודה לכחלון.
    ד. שוב הסתכלות אחרת על אותו פן- העבודה אמורה היתה לגדול באופן יחסי ב-95 אלף קולות אך גדלה רק ב-85 אלף קולות.
    ה. יש עתיד וכולנו ביחד גדלו משמעותית. גדילה שהיתה אמורה להיות של כ-83 אלף קולות הפכה להיות 142 אלף קולות. מהיכן הקולות החדשים? 10 אלף מהעבודה, 7,000 חסרים ועוד 20,000 צפויים של מר"צ ועדיין נותרים כ-23 אלף קולות שלא ברור מהיכן זלגו.
    ו. הרשימה המשותפת גם עלתה ב-40 אלף קולות מעל הצפוי. מקור הקולות? לא ברור. כנראה שהעליה היחסית הגבוהה בשיעור ההצבעה במגזר הערבי עשתה את העבודה.

    המשמעותי ביותר בהסתכלות הזו היא שהבית היהודי כן איבד הרבה מכוחו לטובת הליכוד וכך גם ש"ס . מרצ איבדה קולות כנראה למפלגת העבודה ולרשימה המשותפת, אבל העבודה איבדה יותר קולות משקיבלה, כנראה לטובת כולנו.

    אני לא סטטיסטיקאי וזה ניתוח מאוד מהיר שעשיתי באקסל, אבל נראה לי שאם אתם רוצים להציג טיעון טוב בתור אתר ששואף להיות אמין ורציני כדאי שתעבירו את הנתונים לניתוח אצל סטטיסטיקאי, אפילו סטטיסטיקאי מתחיל.

    1. אתה טועה בהנחת היסוד: אחוז ההצבעה הוא לא תופעת טבע שמתרחשת אצל כולם. הוא התרחש ברשימות מסויימות ומסיבות פרטיות שברובן ידועות. לכן כל המשחק הזה על הקולות שהיו "אמורים" להגיע למפלגה זו או אחרת פשוט לא רלוונטי. וממילא אין מה לדון בשאלה מי "לקח" אותם ולמה.
      למצביעי הבית היהודי יש אחוז הצבעה גבוה כל השנים, ולכן אחוז הצבעה גבוה כללי פוגע בהם. זה כל הסיפור.

    2. כל המאמר טועה בהנחת היסוד שלו- אין שום צורה לדעת איך קולות עברו או לא עברו, אבל אם כבר מנסים להביא ניתוח של מספרים צריך לעשות את זה כמו שצריך. המאמר סתם מנפנף במספרים מוחלטים כדי להוכיח טענה שכבר ניסיתם לדוש בה (בכתבה שלכם "על שני מיתוסים של הבית היהודי") ומתעלם מכך שחצי מליון איש הצטרפו לציבור הבוחרים.

      בהתחשב בכך שאין לך שום נתון ברור על אחוזי הצבעה לפי פילוחי אוכלוסיה, הנחת המוצא צריכה להיות שאחוז ההצבעה הופיע בצורה אחידה בחברה וסטיות בפילוח שלו אפשר להבין רק לפי התוצאות.
      עכשיו, אל תשכח- אתה פה הטוען ואתה איש התקשורת שאמורה להיות אמינה ומדויקת, לא אני- אתה זה ש"עובד" בלהביא את העובדות בעוד לי יש עבודה אחרת לגמרי ואין לי ממש זמן לעסוק בליקוט הנתונים הקטנים. אז בבקשה- תוכיח שהיה הבדל משמעותי באחוזי ההצבעה בדיוק במקומות בהם היו יותר קולות לליכוד. אם אין לך נתון כזה, אתה מועל בתפקידך בכך שאתה טוען שהדבר "התרחש ברשימות מסוימות ומסיבות פרטיות". י

      הנחת היסוד הבעייתית בפילוח שאני הראיתי לא קשורה לסיבות לעליה של אחוז ההצבעה, אלא להנחה שמעבר מתרחש קודם כל בתוך שלושת הגושים (ימין, מרכז, שמאל) ופחות בין הגושים. בהתחשב בנתונים שברשותי, זו הנחה סבירה שבהיעדר נתונים אחרים גם את הפערים בה ניתן לנסות להבין מתוך התוצאות.
      כמו שאמרתי, אתם אנשי התקשורת, אתם טוענים לדיווח אמין ואיכותי (אני לא מזלזל בכך- אני בעד וגם חושב שעל פי רוב האתר מביא מידע טוב) על כן טענתי שצריך להפעיל סטטיסטיקאי שיסתכל על הנתונים.

      לטענה הנוספת שלך- הראיתי היטב שגם העליה באחוז ההצבעה לא השפיעה על המפלגות כפי שאתה טוען, כל שכן הדבר לא מסביר דווקא ירידה בכמות המצביעים למפלגה. הטיעון שלך היה אמור להראות מפלגות שנותרות ביחס מצביעים דומה שרק חלקן היחסי במנדטים נפגע עקב הצבעה גבוהה למפלגות אחרות. ברור שזה אינו המצב.
      כך שהבית היהודי בהחלט איבדה מנדטים עקב איבוד קולות. האם זה בגלל שהם תרמו לליכוד? האם זה בגלל שהם נפלו עקב כל מיני פרשות אלי אוחנה ואנשים בחרו לעבור לליכוד? לא משמעותי לטיעון שלי- הנתונים מראים שהם (וש"ס) איבדו מנדטים (ומנדטים צפויים) באופן שמסתדר יפה עם כמות המנדטים החדשה והלא צפויה שניתנה לליכוד+ישראל ביתנו.
      האם זו הוכחה? בקושי, אבל זה בטוח יותר הוכחה מהטיעון שאתם הצגתם שמסתמך על מספרים מוחלטים של מצביעים, או מהטיעון הכללי ש"אחוז הצבעה כללי גבוה פוגע בהם" שלא מסתדר בכלל עם הנתונים ביחס לשאר המפלגות.

      עוד הערה למען "עיתונות אמיצה" באמת- לדעתי אתם לא צריכים להוציא מאמרים תחת שם העט "מערכת" אלא לקרוא לכותב בשמו. אני יודע שהדבר נהוג, אבל ביותר מדי אתרי חדשות באינרנט הכותבים מתחבאים מאחורי מאמרי "מערכת" שהיה ראוי שיעמוד מאחוריהם מי שכתב אותם.

    3. במאמר הקודם הובא ניתוח כזה. ריכוזי הציונות הדתית לא הצביעו ליכוד בשיעורים גבוהים במיוחד בהשוואה לבחירות 2009., וגם בהשוואה ל2013 מדובר בשינוי קטן יחסית כ-5% בממוצע. זאת אומרת ששיעור ההצבעה הגבוהה לא שינה באופן משמעותי את דפוסי ההצבעה הדתיים לאומיים שנותרו עקביים בשתי מערכות הבחירות הקודמות.

    4. במאמר השני הובאה דוגמה ממעט יישובים קטנים. זה מייצג בקושי- כדי להביא טענה צריך הסתכלות מקיפה. ההערות מופיעות למכביר במאמר השני בתגובות האנשים.
      אני עדיין חושב שאתם צריכים לחזור לעשות שיעורי בית ולהוציא מאמר ראוי עם ניתוח רציני. הניתוח הקיים (בשני המאמרים) הוא חובבני לכל היותר ומתעלם מהרבה נתונים.

  5. אנשי רוצה להשיג על הקביעה שציפיבוז'י לא נכשלו כי הם שימרו או הגדילו את מספר המצביעים. מטרת הקמפיין שלהם הייתה מהפך מהפך מהפך, לא שימור כוח כמו מרצ.
    בפרט אם מביאים בחשבון התגייסות תקשור.ית אדירה, שני דוחות מברר, כסף אדיר מחול והאכזבה מצוק איתן. יש פה כישלון ענק. שני דוחו

  6. כתבה מוצלחת במיוחד, תודה.

    מי לקח ממי מנדטים? במבט על זה נראה די ברור. כבר כמעט 40 שנה הליכוד היא מפלגת הימין הגדולה ולרוב גם השולטת. נערים שתמכו בבגין בעבר הם היום מבוגרים ליכודניקים.

    בבחירות הקודמות בנט הפציע והגדיל מאוד את הייצוג הדתי לאומי. אבל בנט ושקד הם כמעט חילונים ובעלי השקפת שוק חופשי – זה הליכוד, בתמהיל הנצי שלו. במובן הלאומי והאידאולוגי זה ברור – הבית הלאומי לוקח מהליכוד ולא להיפך

  7. קראתי את המאמר והתגובות, ונראה שבסופו של דבר – המסקנה של המאמר עובדת גם לפי ההשגות שבתגובות. מנדט שניים לפה או לשם לא ישנו את התמונה הכוללת.

    יש לי שאלה לעקיבא: אני מקבל את ההנחה שהציבור הנוטה לבית היהודי הוא קבוע ובעל אחוזי הצבעה גבוהים ולכן נכון לדבר על מספר המצביעים ב 2013 לעומת 2015. בנוגע לגושים ימין-שמאל-מרכז אתה משווה מנדטים בשתי המערכות והם פחות או יותר אותו דבר. בנוסף – אחוז ההצבעה היה גבוה יותר ב 2015.

    האם נכון לומר שההתפלגות של הציבור בכללותו בין הגושים ימין-מרכז-שמאל לא משתנה, ולכן היחס בין הגושים נותר קבוע גם כאשר אחוז ההצבעה גבוה? אם כך- אחוז הצבעה גבוה יוצר רק חלוקה שונה בתוך הגושים: מפחית את כוחן היחסי של הבית היהודי ומרץ, ומעלה את כוחן של הליכוד והעבודה.

    זה מה שיוצא?

    1. ככה יצא. אבל הייתי נזהר מלהיות דטרמיניסטי, כי מול אחוז ההצבעה הגבוה בליכוד היה אחוז גבוה גם במגזר הערבי, וגם עלייה לא קטנה במחנ"צ.
      לדעתי המצב הזה עדין ושברירי, ובטח שאי אפשר "לבנות" עליו שכך יהיה גם בפעמים הבאות.