'שוברים שתיקה' צוללים ברחבה המדינית

כולם ממוקדים בשחקן עם הכדור, החלוץ ששועט לעבר שער היריב כאשר אחריו רודף הבלם של הקבוצה היריבה. הם נכנסים לרחבה, יש מגע עם הכתף (עניין חוקי למהדרין בכדורגל) והחלוץ התוקף מאבד את השליטה על הכדור. הבלם גולש ומרחיק את הכדור לחוץ ומונע את הסכנה. אבל הוא לא שם לב שהחלוץ לקח את המגע עם הכתף ברצינות יתרה והשליך את עצמו בתנופה על הדשא, תוך שהוא מוסיף נאקות קולניות ושניים-שלושה גלגולים לתפארת.

הקהל ביציעים ובכורסאות גועש. אוהדי החלוץ זועקים "פנדל" ואוהדי הבלם צורחים "צוללן". עכשיו הכל תלוי בשופט.

צוללן איכותי יצליח לסחוט מהשופט לא רק פנדל אלא גם כרטיס אדום לבלם היריב. וגם אם התעלול לא יצלח, ולא יהיה פנדל ולא כרטיס אדום, נוצרה אווירה מסוימת שתשפיע מכאן והלאה על ההגנה, על השופט ועל הקהל. על המשחק.

בהיסטוריה של הכדורגל רשומים כמה וכמה כדורגלנים ידועים שנחשבים לצוללנים. רבים טוענים כי המאסטרו של הז'אנר הוא פיליפו אינזאגי האיטלקי, אך הדעות חלוקות. בין הצוללנים הגדולים ניתן למצוא את יורגן קלינסמן הגרמני, רוביניו הברזילאי, דויד ז'ינולה הצרפתי ועוד רבים אחרים מכל רחבי תבל. בין הכדורגלנים הפעילים שנחשבים לצוללנים ניתן למצוא גם את כריסטיאנו רונאלדו, אך לא את ליונל מסי. המאבק על הבכורה, מיהו הצוללן הגדול של היום, מתחולל בין סרג'יו בוסקטס ולואיס סוארז, שניהם מברצלונה.

עד כמה זה רציני? ובכן, יש ערך בויקיפדיה על הנושא. עד כמה זה חשוב? עד כדי כך שעל-פי חוקי המשחק שופט המזהה צלילה נדרש להציג לצוללן את הכרטיס הצהוב. רציני וחשוב מאוד.

אבנר גבריהו יוצא לנבדל

גם לשופט מנוסה קשה לזהות צלילה, אפילו אם הוא קרוב לאירועים, כפי שמתחייב מתפקידו. הכל קורה מהר, תוך כדי תנועה, תחת לחץ, במאמץ, מתח ועייפות, עם זיעה בעיניים. והיי, מעורבים בזה גם מותגי-על – לך תוציא צהוב לסוארז בקאמפ-נואו, נראה אותך.

הקורא הנבון כבר ודאי מבין לאן כל זה הולך; במגרש המדיני זה בדיוק מה שעשה ארגון 'שוברים שתיקה', שגלגל, ברעש וצלצולים, כמה עשרות הגיגי לוחמים והפך אותם לצוק איתן של פשעי מלחמה. צלילה מחושבת מול קהל אוהד, תחת חסותו של שופט לא ניטרלי.

לא צריך הילוך איטי, פריים-ביי-פריים, כדי לראות את העיוות הגס. פרופסור אסא כשר תיאר את המהלך מן האולפן חד וחלק, בקיצור ולעניין. משפט המפתח: "אני לא מכבד אותם ולא מכבד את המסמכים שלהם". כך הוא אמר אחרי שעיין בחומר:

מצד שני, בדיקה קפדנית של הצלילה מוכיחה שארגון 'שוברים שתיקה' בכלל לא התכוון להבקיע גול, אלא הלך מראש, בכוונת מכוון, על מיצג ראווה לצרכי הטיית השופט ושלהוב דעת הקהל. להזכירכם, מדובר במשחק חוץ עם חשיפה עולמית רחבה.

דוברי 'שוברים שתיקה' אומרים שהמטרה של הפריצה באגף שמאל היא לפתוח דיון פנימי במועדון לשיפור אסטרטגיית המשחק של הקבוצה. מה פתאום?! בכלל לא משחק חוץ רגיש וקובע, אלא בסך הכך משחק אימון ידידותי במגרש הביתי. אבל השידור החוזר מראה שהחומר הופץ קודם כל ברחבי העולם תחת הכותרת "דו"ח". כלומר, מסקנות ופסק דין של דיון שלא התקיים. 

מה שכן מתקיים זה רוד-שואו של הארגון בערוצי התקשורת העולמית. כך נראית, לדוגמה, כותרת של ראיון נרחב עם אבנר גבריהו, אחד מן הדוברים הראשיים של 'שוברים שתיקה':

זהו התוצר שמנפק ארגון 'שוברים שתיקה'. זה התוצר אליו הוא שואף. זה מה שמתפרסם במאות ואלפי ערוצי חדשות בעולם – לא דיון פנימי ולא נעליים. הם עובדים על כותרות שמשווקות את צה"ל כצבא סרבי חסר כל רגישות לחיי אדם, ואת הקרבות בעזה כהשתוללות הזויה, אם לא מסיבת ירי. שיחות עם חיילים מוצגות כעדויות, 'צוק איתן' מוצג כמלחמה ללא אויב, טקטיקות צבאיות כגחמות חסרות פשר, חוויות אישיות כאסטרטגיה לאומית.

כל הקמפיין מבוסס על כ-70 שיחות עם חיילים, שאף לא אחת מהן אפילו רומזת על פשע מלחמה. אבל התוצר משווק פשע מלחמה אחד גדול, של צבא שלם ואומה שלמה. כך, מה שנמכר לישראלים כחומר למחשבה מופץ באגרסיביות בכל העולם כדו"ח מסכם על הרעים והמופרעים.

מטה 'שוברים שתיקה' אלו הם שחקני רכש. הבעלים של המועדון, אלה שמביאים את הכסף ומממנים את העסק, הם לא רק חשודים בעוינות יסודית, הם למעשה אסורים על-פי חוקי המשחק הדמוקרטי. במילים אחרות, כל הסגל של 'שוברים שתיקה' צריך לקבל כרטיס אדום עם השעיה.