"היועצים היהודים של אובמה הטעו אותו"

כתביו של פרופ' וולטר ראסל מיד זיכו אותו בפרסים רבים והניו יורק טיימס הכתיר אותו כ"אחד ההוגים המשמעותיים כיום בעולם בכל הנוגע למעמדה של ארצות-הברית" • בראיון מיוחד ל'מידה' הוא חושף את רזי מדיניות החוץ של אובמה ביחס לאיראן, לסוריה ולסכסוך הישראלי-פלסטיני: "הפלסטינים לא באמת מעניינים את מדינות המערב"

שר החוץ של איראן, מוחמד ג'וואד זריף, אמר ביום שישי האחרון ל'דר שפיגל' הגרמני כי "סביר מאוד שנחתום בקרוב על הסכם סופי עם המעצמות" בסוגיית הגרעין האיראני. בשבת, בהצהרה עוקבת, הניח שר החוץ האמריקני ג'ון קרי כי הסכם עם האיראנים הוא כמעט עובדה מוגמרת, ואף הגדיל לומר כי העסקה הצפויה עם  משטר האייתולות עשוי להיות בעל "השלכות חיוביות" גם על הממשל בצפון קוריאה. לראייתו של קרי, מנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג און, עשוי להתקנא באיראנים על השגשוג שהם חווים בזכות ההסכם – ויחליט על דעת עצמו להתפרק מהנשק הגרעיני בדרך לרנסנס כלכלי ומדיני של מדינת האימים המסוגרת.

פרופ' וולטר ראסל מיד, מחשובי המומחים למדיניות חוץ בארצות-הברית ומרצה באוניברסיטת ייל ובבארד קולג', מאזין ברוב קשב לאופטימיות הקוסמית שקרי וזריף מפזרים בחלל הדיפלומטי – ומתמלא דאגה. "נכון להיום יש רק מרוויחה אחת משיחות הגרעין – וזו איראן", קובע מיד, שביקר לאחרונה בישראל כאורח של מרכז 'בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים' באוניברסיטת בר-אילן.

את תובנותיו של פרופ' מיד ניתן למצוא בימים אלה בעיתונים החשובים בעולם: 'וול סטריט ג'ורנל', 'וושינגטון פוסט', 'הניו-יורקר' ו-'Foreign Affairs'. רק כדי להבין עד כמה הן חשובות בעיני מקבלי ההחלטות, כדאי להכיר את העובדה שספרו 'השגחה מיוחדת: מדיניות החוץ האמריקנית וכיצד היא שינתה את העולם' (2001) זכה בפרס 'ליונל גלבר' בתואר הספר הטוב ביותר באנגלית העוסק ביחסים בינלאומיים. מדור הספרים של הניו יורק טיימס שיבח ספר נוסף שכתב מיד בשנת 2005, 'כוח, טרור, מלחמה ושלום: האסטרטגיה האמריקנית בעולם מסוכן', ותיאר את הכותב כ"אחד ההוגים המשמעותיים כיום בעולם בכל הנוגע למעמדה של ארצות-הברית בעולם". באוקטובר 2007 הוא הוציא לאור את הספר 'אלוהים וזהב: בריטניה, אמריקה והיווצרות העולם המודרני', שהוגדר על-ידי 'האקונומיסט', 'הפייננשל טיימס' ו'הוושינגטון פוסט' כאחד מספרי העיון הטובים ביותר של אותה שנה.

עתה, בראיון מיוחד ל'מידה' מסביר מיד כיצד הנשיא האמריקני לא מפספס הזדמנות לשחק לידיהם של הגורמים הרדיקלים והמסוכנים ביותר במזרח התיכון. "אני לא מסכים עם התזה הקונספרטיבית שאובמה הוא סוציאליסט-מוסלמי שונא ישראל. אובמה משוכנע באמת ובתמים שהוא עוזר לישראל, אבל בפועל הוא לא מפסיק לטעות. במהלך הקריירה הפוליטית שלו, עוד מימיו בשיקאגו, אובמה היה מוקף במעגלים של יהודים אמריקנים ליברלים המשוכנעים כי הם יודעים יותר טוב מהישראלים מה טוב להם. הם אומרים לו שהוא צודק בנוגע לישראל, אבל למעשה הם מטעים אותו".

"הדרך לעצירת ההסכם עוברת בסעודיה"

בסוף מרץ האחרון פרסם מיד, המשמש כעמית-אורח במכון 'האדסון' וכותב ועורך באתר ה-American Interest, מאמר בו טען כי לאור ההסכם המתגבש בין המעצמות לאיראן, הקונגרס האמריקני "נוטש את אובמה". במאמר שרטט מיד ארבעה תרחישים שונים בנוגע להסכם הגרעין. שני התרחישים הריאלים ביותר, לפי מיד, לא מבשרים טובות: חתימה על הסכם שהקונגרס מעניק לו אישור חלקי ומהווה "ניצחון פירוס" לאובמה; או אפשרות גרועה אף יותר – העסקה קורסת, והמעצמות עוקפות את הסנקציות, תוך שאיראן מאיצה את התהליך לעבר השגת הפצצה.

כחודשיים חלפו מאז פרסום המאמר, ומיד משוכנע כי מאז מצבו של הנשיא האמריקני רק הולך ומדרדר. "אובמה כנראה לא מתעורר בבוקר וחש שמחה מאיך שהמזרח-התיכון נראה", אומר מיד. "כבר עכשיו הוא משלם מחיר פוליטי הרבה יותר גבוה ממה שהוא תכנן – גם מבחינה דיפלומטית-בינלאומית וגם פנים-אמריקנית. האיראנים מאוד מרוצים מאיך שהדברים הולכים כי עוד לפני שהם ויתרו על משהו, היחסים של ארצות-הברית עם בנות בריתה – סעודיה, ישראל, מצרים ואיחוד האמירויות – במצב מאוד קשה בגלל ההסכם המתגבש".

ביום חמישי האחרון אישר בית הנבחרים האמריקני את החוק שיאפשר לקונגרס לפקח על הסכם הגרעין עם איראן, שבוע לאחר שאושר גם בסנאט. החוק, שהתקבל ברוב מוחץ של 24-400, יעניק לקונגרס את היכולת לאשר או לדחות כל עסקה 30 יום לאחר החתימה, כאשר במהלך בתקופה זו יישארו הסנקציות בתוקף.  למרות שהרפובליקנים הצליחו להעביר את החוק, מיד לא אופטימי ביחס ליכולת של הקונגרס לעקוף וטו של הנשיא. "כרגע לא נראה שזה יקרה", הוא אומר, אך מיד מבהיר כי אובמה צפוי לעבור דרך חתחתים, גם במקרה שתתרחש חתימה. "קודם כל, תלוי מה יכלול ההסכם. אם אובמה יעשה ויתורים גדולים יותר ממה שעשה עד היום – העימות שלו עם הקונגרס יהיה חריף יותר".

מה דעתך על התנהלותו של נתניהו בנוגע לעצירת הסכם הגרעין?

"אי אפשר להגדיר את מדיניותו של נתניהו כהצלחה. אני לא יכול לשים אצבע על טעות ייחודית, אבל די ברור שהנאום של נתניהו בקונגרס לפני הבחירות בתחילת מרץ האחרון לא השפיע על הארועים".

כיצד ישראל צריכה לפעול במידה וייחתם הסכם עם איראן?

"תלוי מה יכלול ההסכם. די ברור שישראל לא באמת יודעת את פרטי ההסכם, אלא רק את המסגרת. היא לא באמת יודעת מה התנאים שהציבו המעצמות לאיראן בנוגע להסרת הסנקציות".

בעוד ישראל, לפי מיד, לא מצליחה להשפיע על סדר היום של הבית הלבן בהקשר האיראני, המומחה האמריקני נושא עיניו לחצי האי ערב כאזור ממנו תבוא הישועה. "לערב הסעודית יש יותר מקורות אנושיים וכלכליים להילחם בתוך ארצות-הברית נגד ההסכם", אומר מיד. "במצב הדברים הנוכחי נראה שאנחנו הולכים לסערה דיפלומטית. אובמה חשב שהשיחות עם איראן מתנהלות רק עם ה-P5+1 (אה"ב, סין, בריטניה, רוסיה, צרפת + גרמניה), אבל למעשה זה P5 ועוד ארבע, כולל הקונגרס האמריקני, ישראל והמדינות הסוניות שבראשן סעודיה. הממשל לא התחשב במדינות הסוניות כשחתר לעסקה עם איראן, ועכשיו אובמה מבין שהוא חייב לקנות את תמיכתן או לפחות אי-התנגדותן כדי שההסכם יזכה ללגיטימציה. אני בספק אם הוא יצליח".

המלכים של סעודיה, בחריין ואיחוד האמירויות החרימו את וועידת מדינות המפרץ שכינס אובמה בשבוע שעבר בקמפ דייויד. אילו עוד מנופי לחץ על אובמה עומדים לרשות הסעודים והמדינות הסוניות?

"לוביסטים מטעם סעודיה, מצרים, טורקיה ומדינות סוניות נוספות שיבהירו לחברי הקונגרס הדמוקרטים כי במידה ולאיראן יהיה נשק גרעיני, ייפתח מירוץ חימוש גרעיני כלל-מזרח-תיכוני – יהווה תרחיש שמאוד יפחיד את האמריקנים".

"אובמה פספס הזדמנות להחליש את איראן"

מלבד פעילות לובינג בארצות-הברית, המדינות הסוניות מנצלות גם את מלחמת האזרחים בסוריה כדי להילחם באיראנים, בדמות סיוע לאנשי ג'הבת אל-נוסרה של אל-קאעידה, הנלחמים בחיילי משטר אסד ובחיזבאללה – הנתמכים ע"י איראן. "לאובמה היתה הזדמנות לרשום בסוריה ניצחון אסטרטגי על איראן", משוכנע מיד. "אם הוא היה מסייע למורדים כבר בשלב ההתחלתי ומפיל את אסד, זו היתה מכה קשה ביותר לאיראנים. נסראללה וחיזבאללה היו מבודדים ואולי מתרסקים, החמאס היה מתרחק מאיראן, וגם אם סוריה היתה כאוטית, מה שהיא בכל מקרה היום, האיראנים היו נחלשים ואובמה היה מגיע לשיחות הגרעין מול האיראנים בעמדה חזקה יותר".

ההשקפה כי ארצות-הברית היתה צריכה להתערב לצד המורדים מתחילת הלחימה בסוריה שותפה לא רק למיד, אלא גם לראש ה-CIA ושר ההגנה לשעבר תחת אובמה, ליאון פאנטה, שלאחר פרישתו האשים את הנשיא האמריקני כי רפיסותו הובילה לחיזוק דאע"ש והאסלאם הרדיקלי. מיד מאמין כי למרות אוזלת היד של אובמה, עוד לא מאוחר להתערב לצד המורדים בסוריה, כולל פלישה קרקעית למדינה, כפי שעשה בשבת האחרונה כוח דלתא של צבא ארצות-הברית בחיסולו של בכיר דאע"ש, אבו סיאף באל-עמר, בדיר א-זור שבמזרח סוריה. "אם אובמה יגיע להסכם עם האיראנים והסנקציות עליהם יוסרו, לאיראן יהיה הרבה יותר כסף נזיל להעביר לכוחות אסד ולחיזבאללה – צעד שעלול לשנות את פני המערכה בסוריה. אין דבר יותר גרוע לישראל מניצחון של אסד, אפילו במחיר שאל-קאעידה תשב בסוריה".

ומה לגבי דאע"ש על הגבול עם ישראל?

"אני לא חושב שזה יקרה כי קיימת התנגדות חזקה לדאע"ש בתוך סוריה".

אתה תומך גם בפלישה אמריקנית לתימן כנגד החות'ים הנתמכים על-ידי איראן?

"לא. סוריה לטעמי מדינה יותר מתפקדת מתימן, שפלישה אליה תיראה יותר כמו אפגניסטן או עיראק. בסוריה גם נעשים מעשי זוועה שחייבים לעצור".

"ישראל לא יכולה לזנוח את רעיון המדינה הפלסטינית"

מיד הצביע עבור אובמה בבחירות 2008. לדבריו, הבחירה באובמה לא נבעה מאמונה יוקדת ביכולותיו של הנשיא השחור הראשון של ארצות-הברית, אלא בעיקר בראייה מפוכחת כי בתום שמונה שנים תחת ג'ורג' בוש, אמריקה לא היתה מעוניינת בנשיא רפובליקני. "הרפובליקנים לא היו יכולים לשלוט במדינה", אומר מיד. "אם מקיין היה מנצח, הקונגרס הדמוקרטי היה כופה עליו לצאת מעיראק ואפגניסטאן. גם לא ראיתי איך מקיין היה יכול להיות אפקטיבי אל מול ההתרסקות הכלכלית שפקדה אז את המדינה".

מתי נפל לך האסימון לגבי אובמה?

"לא היה רגע בודד כזה. זה פשוט הלך והדרדר. שלוש השנים הראשונות היו פחות רעות מבחינת מדיניות חוץ, כולל החיסול של בן לאדן שהיה צעד חיובי. זה התחיל להשתנות בנסיגות מאפגניסטאן ועיראק".

ומה לגבי נאום קהיר של אובמה ביוני 2009, ששתל במוחו של אבן מאזן את הרעיון שאין לקיים משא-ומתן עם ישראל כל עוד היא לא מקפיאה את הבנייה בהתנחלויות?

"הנאום עצמו לא היה טעות. נשיא אמריקני שמזדהה עם רצון מוסלמי לחירות ורוצה לנקות את האווירה הרעילה בין ארצות-הברית לעולם המוסלמי זה צעד נכון. הבעיה היא שכרגיל אצל אובמה, הרעיונות הטובים מבוצעים רע או ללא חשיבה מקדימה".

כיצד אתה תופס את הרציונל שמאחורי הפעולות של אובמה, ביחס לסכסוך?

"היו לו שתי טעויות ששותפות גם לתפיסה המערבית השגויה לגבי הסכסוך: א. שפתרון הסכסוך תלוי בישראל יותר מאשר בפלסטינים. ב. שפתרון הסכסוך יוביל לשלום תרבותי בין המערב לאיסלם הרדיקלי. אובמה חשב שרק אם ילחץ על ישראל לויתורים, ייחתם הסכם. זו היתה טעות. יכול להיות שאבו מאזן, אישית, היה מוכן ללכת רחוק עם ויתורים, אבל הוא יודע שהוא לא יוכל לסחוף את העם הפלסטיני איתו".

לא מזמן כתבת שהליברלים בארצות-הברית חיים באשליה כי האסלאם הרדיקלי מתעב רק את השמרנים באמריקה, בעוד השנאה שלהם היא הרבה יותר שורשית, ומופנית לכלל הציביליזציה האמריקנית ולערכי החירות שהיא מייצגת. אתה חושב שהטיעון הזה תקף גם לגבי השנאה לישראל?

"דעת הקהל הפלסטינית היא מגוונת, ויש בה חלקים המוכנים לעשות הכל כדי שיהיה שלום עם ישראל. אבל קיימת מסה קריטית של פלסטינים שלא מוכנים להסכים גם להצעות המפליגות ביותר של ישראל, כמו זו של אולמרט ב-2008. היסטורית, הפלסטינים בעזה קיצונים יותר מאלו שבגדה המערבית, כי בעזה רוב התושבים פליטים. אם תגיד להם יום אחד שהם אזרחי פלסטין החופשית, אבל עדיין הם יישבו במחנות פליטים ללא אופק קידום כלכלי, שלום לא ישנה עבורם דבר. לא יהיה להם אינטרס להקריב משהו למען שלום שכזה".

באוגוסט האחרון אמרה הילרי קלינטון לעיתונאי ג'פרי גולדברג כי כרגע, לאור הכאוס במזרח התיכון, "נתניהו לא יוכל לסגת לקוי 67' במצפון נקי שהוא שומר על ביטחון אזרחיו". מנגד, ממשל אובמה תקף בחריפות את ההצהרה של נתניהו ערב הבחירות האחרונות כי בכהונתו הנוכחית לא תוקם מדינה פלסטינית. לאחר הבחירות, כשהבהיר נתניהו כי התכוון לכך שכרגע מדינה פלסטינית אינה בהישג יד, אך כעיקרון, הוא תומך בפתרון שתי המדינות – הבהיר אובמה כי הוא לא משתכנע מההסבר של ראש הממשלה הישראלי. "יכול מאוד להיות שאובמה והבית הלבן אולי זיהו הזדמנות לנגח את נתניהו", מסביר מיד, "אך במבט רחב יותר, הציבור האמריקני חש כי נתניהו לא הביע חרטה כנה על דבריו בענין המדינה הפלסטינית".

אתה לא חושב שעם ארגונים כמו דאע"ש, אל-קאעידה, חמאס וחיזבאללה, רעיון הנסיגה הישראלית והקמת המדינה הפלסטינית פשט את הרגל?

"יש פה שני דברים שונים. באמריקה קיימת הבנה שכרגע, ישראל לא יכולה פשוט לעזוב את הגדה המערבית. גם הפיצול בין עזה לגדה לא מאפשר כינון הסכם כרגע, שלא לדבר על מצבם הקשה של הפליטים, בעיקר בסוריה, שעוד לא ברור איך הסכם שלום ידאג גם להם. מצד שני, הציבור האמריקני, כולל גורמים פרו-ישראלים מובהקים, מאוד יתקשה לקבל את הרעיון שלא תקום כלל, גם בעתיד הרחוק, מדינה פלסטינית. הבסיס להצהרת העצמאות האמריקנית, ואחד היסודות המכוננים של אמריקה הוא הזכות להגדרה עצמית. מרגע שהפלסטינים מגדירים עצמם כעם, אתה לא יכול לומר שאין להם זכות למדינה.

"ההסכמה העקבית של הציונות לחלוקת ארץ ישראל, לעומת הסירוב הערבי, מהווה טיעון מפתח מצד אלו המצדדים בצד היהודי בסכסוך. ישראל חייבת לזכור את העובדות האלו כשהיא רוצה להתנער מרעיון המדינה הפלסטינית, ובעיקר כשהיא מקימה התנחלויות. בארצות-הברית, כמו גם באירופה, רואים את קידום הבניה בהתנחלויות כאינדיקציה לזה שישראל לא באמת רוצה לממש את פתרון שתי המדינות. אני לא חושב שכל מה שמעבר לקוי 67' לא יישאר בידי ישראל, אבל מה שקורה בחברון ובמקומות נוספים בגדה לא תורם לאינטרס הישראלי, והממשלות הישראליות טועות טעות קשה לטעמי בהתנהלותן בגדה המערבית".

"ישראל זכתה באדמה, הפלסטינים זכו בנרטיב"

מיד מבקר את מדיניות הבנייה של ישראל בהתנחלויות, אך גם לא חוסך שבטו מהקולגות שלו במערב ביחסם הצבוע והמוסרני למדינת היהודים. "הרבה אנשים במערב חושבים שישראל היא גרסה כושלת של דנמרק", אומר מיד בחצי חיוך. "דורשים מישראל לעמוד בסטנדרטים מוסרים נעלים, שהמערב גם לא מעמיד לעצמו. המערב תוהה מדוע ישראל אינה דנמרק, במקום להתפלא מהעובדה עד כמה ישראל שונה מתימן למשל".

בצוק איתן רחובות ערי המערב נשטפו במפגינים נגד ישראל על הטבח לכאורה שהיא מבצעת בפלסטינים. מנגד, כשדאע"ש ערף ראשי פלסטינים במחנה הפליטים ירמוק – בלונדון, פריס וברקלי לא פצו פה. יכול להיות שאת המערב מענין יותר להכחיד את ישראל מאשר לדאוג לרווחת הפלסטינים?

"המערב טוען שלישראל לא אכפת מספיק מהפלסטינים, אבל לדעתי מי שהפלסטינים באמת לא מעניינים אותו אלו מדינות המערב. אנשים במערב אומרים לעצמם 'אני לא בעד להכניס יהודים למחנות ריכוז, ולכן אני לא אנטישמי'. הפכנו את הנאצים לסמל של האנטישימיות, בלי להבין שהרבה מאלו שניסו להרוג את היטלר לא עשו את זה מאהבת יהודים, אלא כי חשבו שהיטלר טועה מבחינה אסטרטגית. יש אלמנט של שנאת יהודים לא רציונלית שטבועה בתרבות המערבית וצפה כל פעם מחדש בדמות השמעת דעות קדומות, לפעמים ללא מודעות, כשתוקפים את ישראל. אבל יש פה אלמנט נוסף, של פשטנות והשטחת מציאות".

איך הפשטנות הזו באה לידי ביטוי?

"בגדול, ישראל זכתה באדמה, בעוד הפלסטינים זכו בנרטיב. הסכסוך ממוסגר כאשמת ישראל, אבל שכחו שהמנדט הבריטי, שנשען במידה רבה על הצהרות בלפור, מומש מכוח החלטת חבר הלאומים. הקהילה הבינלאומית פשוט נטשה את המחויבות שלה לשתי הקהילות בפלשתינה, ומזה נוצרה מלחמת 48'.

"כיום, הדוברים הפלסטינים מצליחים מאוד להצניע בפני המערב את השימוש התדיר שלהם בטרור, ולכן המחשבה הפשטנית בבירות אירופה היא שאם נסובב לישראלים את היד, הם יוותרו לפלסטינים ואז באורח פלא יהיה שלום. חלקים במערב משוכנעים שהיהודים הם פולשים אירופים לאדמה שהיתה של הפלסטינים, תוך שהם מתעלמים מהעובדה כי מחצית מאזרחי ישראל היהודים הגיעו ממדינות ערב, רובם נעקרו מבתיהם, כמו הפליטים הפלסטינים ב-48'. אני תוהה למה העובדה הפשוטה הזו לא מחלחלת לאנשים, אבל בשורה התחתונה ישראל נכשלת להבהיר אותה".

איך המערב יכול להתגייס לטובת הסדר?

"קודם כל, הקמת קרנות מימון בינלאומיות לצורך פיצויים כוללים לכלל הפליטים של הסכסוך – הפלסטינים שנעקרו משטחי מדינת ישראל של היום והיהודים שנעקרו ממדינות ערב. לדעתי, רק פליטים פלסטינים 'מקוריים' שנעקרו מבתיהם יוכלו לחזור לשטח ישראל. גם ככה לא נותרו הרבה מהם".

אנחנו שומעים את מנהיג החמאס, איסמעיל הנייה, לא מפסיק לדבר על חיסול ישראל, ובאוניברסיטת ביר זית החמאס ניצח לראשונה מאז 2007. אולי אתה רוצה לעזור לפלסטינים להקים מדינה לצד ישראל, אבל כל מה שהם באמת רוצים זה להחליף את ישראל?

"אני באמת לא יודע אם הפלסטינים ייענו או לא להצעות שאני מעלה פה. אבל גם צריך לזכור שכמו שהחמאס ניצח בביר זית, ואולי היה מנצח בבחירות כלליות בגדה, הוא כנראה היה מפסיד אם היו נערכות בחירות בעזה. המסקנה היא שאף אחד מהפלסטינים, לא בעזה ולא בגדה, מרוצים מהממשלות שלהם. כרגע, עבור הישראלים הסכם שלום יציב ובטוח פותר המון בעיות, בעוד לפלסטינים פחות".

הבעיה שהעולם מגדיר ילד בן 8 שסבא שלו ברח או גורש ב-48' גם כפליט. אין לזה אח ורע בעולם. אונר"א היא חלק מהבעיה, לא הפתרון. לא הגיע הזמן לפרק אותה?

"ללא העזרה של אונר"א הפליטים, או איך שתכנה אותם, יקרסו. אונר"א כנראה לא הולכת להיעלם וכך גם הגדרת הפליטוּת של הפלסטינים. מה שצריך זה להוציא את ישראל מקו החזית, בעיקר ברמה התודעתית, ולהפוך את פתרון המצוקה הפלסטינית לסוגיה בינלאומית. צריך לגרום לכמה שיותר פלסטינים, כבודדים, לקצור פירות מהסכם עתידי. כרגע הרשות הפלסטינית מחזיקה בשני כובעים: מצד אחד, גוף שאמור לכונן ביום מן הימים מדינה פלסטינית קטנה בשטחי הגדה ועזה; מצד שני, תנועה לאומית המייצגת מאות אלפי פלסטינים ברחבי העולם. הדיסוננס הזה הוא לדעתי הסיבה שאף מנהיג פלסטיני לא נענה עד היום גם להצעות המרחיקות לכת ביותר של הישראלים. הרבה אנשים בארצות-הברית ובמערב לא מבינים שלפלסטינים יותר קשה לעשות שלום מלישראלים".

"הילרי ניצית יותר מאובמה"

תוצאות הבחירות בישראל היכו בתדהמה לא מעט אנשי תקשורת ישראלים, שחלקם אף הודו בפה מלא כי למרות שנתניהו גרף קרוב למיליון קולות של אזרחי ישראל, הם לא מכירים אנשים שהצביעו ליכוד. מיד אמנם לא ישראלי, וגם לא קורא עברית, אך זה לא מפריע לו להיות מחובר יותר למציאות יותר מהעורכים והכתבים במדינת היהודים. "הניצחון של דייויד קמרון בבריטניה הפתיע אותי יותר מהניצחון של נתניהו בישראל", טוען מיד. "מה שכן מפתיע אותי זו הקואליציה הקטנה שנתניהו הקים אחרי הישג כל כך מרשים בבחירות".

לסיום, כמה שאלות קצרות: מה דעתך על העמדה שנקטו הישראלים בבחירתם בנתניהו?

"אם אני ישראלי שמסתכל על מה שקורה מסביב במזרח-התיכון, זה לא מופרך שאבחר במישהו שגם אם הוא לא מושלם או הכי טוב שיש, הוא הכי מנוסה ומוכר".

הבית הלבן כלל לא ניסה להסתיר את התמיכה שלו בהרצוג. זו התנהלות ראויה לדעתך?

"יש יריבות אישית בין אובמה לנתניהו, וכמו שנתניהו ניסה לייצר צרות לאובמה לפני הבחירות לנשיאות ב-2012 ובנאום האחרון בקונגרס, אובמה מנסה להזיק לנתניהו. אובמה רואה עצמו כאנטי-ליכוד, לא אנטי-ישראלי, והוא בהחלט מרגיש שהפער בינו ובין הרצוג קטן יותר מזה שבינו ובין נתניהו".

אתה חושש ליחסי ישראל–ארצות-הברית בעקבות היחסים הרעועים של נתניהו ואובמה?

"מה שבעיקר משתנה לרעה בכהונתו הנוכחית של אובמה אלו יחסי ארצות-הברית עם המדינות הסוניות, בדגש על סעודיה, לא עם ישראל".

אתה מזהה הבדל מהותי בין הילרי קלינטון לאובמה בגישתם למזרח-התיכון וישראל?

"כן. האינטינסקטים של קלינטון ניציים יותר מאלו של אובמה בכל הנוגע למדיניות החוץ האמריקנית, וזה תקף גם לגבי גישתה לישראל".

בהנחה שטד קרוז יהיה המועמד הרפובליקני לנשיאות ב-2016, מי לדעתך טוב יותר ליהודים – הוא או קלינטון?

"אם הרפובליקנים יזכו – תהיה שמחה בקרב בוחרי הליכוד. אם הדמוקרטים ינצחו – בוחרי העבודה יהיו מרוצים. אין פה תשובה חד-משמעית".

אתה יכול להבין ישראלים שחוששים כי בשנה וחצי שנותרה לכהונתו, אובמה יקריב את ישראל על מזבח מקומו בספרי ההיסטוריה, כמי שחתם על עסקה עם איראן?

"אם הייתי ישראלי הייתי מודאג מהמצב הנוכחי, אבל אני חושב שהיהודים בארץ ישראל מודאגים עוד מסוף המאה ה-19. תמיד הם חיו בסביבה עוינת, ובעבר הסיכויים נגד ישראל היו הרבה יותר גבוהים מהיום. ישראל כבר התמודדה עם נשיאים אמריקנים שלא ראו איתה עין בעין והצליחה לעבור אותם. אני משוכנע שגם הפעם היא תמצא פתרון".