את מי שונאת שלי יחימוביץ'

מה אמרה לאחרונה שלי יחימוביץ' על הונו המופלג של מארק צוקרברג, איזו אג'נדה מסתתרת מאחורי דבריה, ומהי באמת הבעיה החברתית הגדולה ביותר שלנו?

מפגש מסוכן בין תפיסת עולם הרסנית לכוחה הרב של ההסתדרות. יחימוביץ'. צילום: גדעון מרקוביץ, פלאש 90.

"לא תצליחו להפוך אותי לזאת שמגוננת על צוקרברג… ובטח שאני מתקוממת מוסרית וכלכלית מהעובדה שבן-אדם בכלל יכול להתעשר בצורה מטורללת כזאת, שעה שכל כך הרבה אנשים בעולם חווים מלחמת הישרדות ומרוויחים פרוטות…".

את הדברים הללו אמרה לאחרונה שלי יחימוביץ', לאחר שנודע כי מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק, מתכוון לתרום בעתיד את רוב הונו לצדקה. יחימוביץ' אמנם שיבחה בראיון את טייקון-הטייקונים הצעיר על כוונותיו הפילנתרופיות, אך מבלי משים היא חשפה בדבריה גישה מיושנת למדי אל עולם הכלכלה.

מפני שיש שתי דרכים מרכזיות לתפוס את ההתרחשות הכלכלית האנושית.

האחת רואה בעולם המסחר, העסקים והשוק החופשי זירה של מאבקי כוח אכזריים, משחק סכום אפס שבו איש מרוויח על חשבון רעהו, והפסדו של האחד הוא הצלחתו של השני. בעולם כזה, דרכך אל העושר כרוכה בדחיקתי שלי אל עוני ומחסור, ואם הממשלה לא תתערב ותגביל את ה"ג'ונגל הכלכלי" הזה – מהר מאוד ההון יצטבר בידיים של מעמד מצומצם, על חשבון יתר המעמדות שלא תישאר פרוטה בכיסם.

הדרך השנייה רואה בעולם הכלכלה זירה של צמיחה ושגשוג משותפים; משחק חברתי שבו היוזמה החופשית, היצירתיות והחריצות מעשירים את האחד אך אינם גורעים דבר מנכסיו של השני. להיפך, הם מהנים אותו ותורמים להתפתחותו. המצאות הרכב, מכונת הכביסה או אפליקציית Waze למשל, אמנם העשירו את יזמיהן הגאונים – אך בה בעת הקלו על מיליארדי בני אדם, ייעלו את חייהם עלי-אדמות ופתחו בפני אנשים אינספור אפשרויות חדשות.

ניתן להמשיל זאת לספינה שנטרפה לאי-בודד ועל סיפונה מספר ניצולים. חלק מהניצולים – זה הילדותי וחסר המעוף – פוצח מיד בוויכוחים על המזון והציוד שנפלט אל החוף, בשאלה מהי החלוקה הצודקת ביותר ולמי מגיע מה. זאת בשעה שחלק אחר של הניצולים – הבוגר ובעל התושיה – יוצא לתור את האי, לחפש בו מזון, מחסה וחומרי בעירה לכולם. אלה מתווכחים על ארגזי אורז ושמיכות, ואלה בונים אוהלים, מבעירים אש וצדים דגים למאכל.

לאן יחימוביץ' משתייכת? פיה העיד בה לאמור: לגישה הראשונה. "אני מתקוממת מוסרית וכלכלית מהעובדה שבן-אדם בכלל יכול להתעשר בצורה מטורללת כזאת, שעה שכל כך הרבה אנשים בעולם חווים מלחמת הישרדות ומרוויחים פרוטות…". כלומר, עושרו של צוקרברג כרוך בדלותם של רבים אחרים לפי יחימוביץ', ובדרך כלשהי הונו העצום אחראי לעושק האומללים בסדנאות היזע. (הס מלהזכיר את העובדה שהגברת יחימוביץ' דווקא יודעת להפיק את המיטב מפייסבוק, עם קרוב ל-200 אלף עוקבים אחרי החשבון שלה).

חלוקת העוגה מול הצמחתה

היחס לצוקרברג הוא רק דוגמא אחת קטנה, פרט שיצא ללמד על הכלל. ומהו הכלל הזה? שנאת עשירים, איבה לקניין הפרטי, תיעוב כלפי השוק החופשי, וסלידה מכל מה שאומר יזמות, יצירתיות והצלחה כלכלית.

דבריה של מנהיגת השמאל הכלכלי אינם דברים בעלמא. נגזרת מהם משנה מעשית, ברורה ו ― הרסנית. הפוליטיקה הסוציאליסטית מתעסקת בעיקר בחלוקת העוגה: כיצד לקחת מאנשים עשירים ולחלק את הונם בין העניים. כיצד למסות אותם, להגביל את שכרם, לפקח עליהם, להטיל עליהם קשיים שונים ומשונים – עד שהפערים יצטמצמו. הכל מתוך תפיסה שהעושר תלוי לשגשוגו בעוני, ושאם רק נרסן מעט את היזמים והמוצלחים שבינינו – הכל יהיה טוב יותר.

אך האמת היא שהכל יהיה גרוע יותר.

מפני שבלי רוח היוזמה החופשית והשאיפה המתמדת להצליח ולהתעשר – החברה שלנו תקפא על שמריה. יחימוביץ' וחבריה מנסים לחלק את העוגה של אלו שכבר הצליחו, אך את העיקר הם שוכחים: כיצד נעזור לאנשים נוספים ליזום, להמציא, להקים עסקים, ולהיכנס למעגל השגשוג והצמיחה. כיצד נגדיל את העוגה, ולא נעסוק בכפייתיות בחלוקתה.

כיצד באמת נעשה זאת? בטוח שלא באמצעות אובססיה צרת עין לכל מה שמריח הצלחה ועושר. הדרך הבדוקה להביא לשגשוג ולרווחה כלליים היא אך ורק באמצעות הפחתת הרגולציה – כדי שיהיה קל לפתוח עסקים; הקלת המיסוי – כדי שלאזרחים יהיה יותר כסף ליוזמות והשקעות; צמצום המגזר הציבורי – כדי שפחות אנשים יהיו עובדי מדינה, ויותר אנשים יעבדו בשוק התוסס והיצרני; הקטנת תקציב הממשלה – כדי שיותר כסף יישאר בידי האזרחים; ובאמצעות העצמת השוק החופשי, חיזוק הקניין הפרטי, כיבוד חוזים ואכיפתם, והסרת כל צו, תקנה או דבר חקיקה שמקשה על אנשים להקים עסק ולבנות בעשר אצבעות אימפריה קטנה משלהם.

אם אנחנו רוצים משק צומח, חי, דינאמי, תוסס ממסחר ושוקק עסקים ויזמות – עלינו להבין שמקור האומללות של הכלכלה שלנו הוא לא העשירים ולא המוצלחים, אלא הרגולטורים, הטפסים, הוועדות והפקידים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

17 תגובות למאמר

  1. גם אם אתה תומך בשוק חפשי טיעונים פשטניים כאלה לא יעזרו כדי לשכנע אף אחד. ברור לך, אני מקווה, ששלי יחימוביץ' (ודומיה) נשענים על תפיסת אולם יותר מורכבת

    1. אתה טועה. אולי תפיסת העולם עטופה בקליפות רהוטות של מלל רהוט מרשים וגם… מתיש. אבל בתמצית, אחרי הסרת כל המסכים, מה שנשאר מכל המורכבות הוא בדיוק מה שכתוב במאמר

    2. אנונימי יקר,
      א. גם תפיסת עולם מורכבת מתכנסת בבבסיסה למהות אחת בסיסית
      ב. אל מול טענות פשטניות מנגד גם על מייצגי דעה הפוכה להשתמש בכותרות גם אם אינן מכילות את כל "מורכבות" התפיסה.

    3. יצחק מרדכי: נכון שמאחורי תפישות מורכבות ניתן למצוא עקרונות פשוטים אבל זה לא הופך את הפשטנות לבלתי אפשרית.

      דווקא יחימוביץ' לא נוטה לסבך שלא לצורך למיטב התרשמותי. יש טענות ראויות נגד השקפת העולם שהיא מייצגת. להפוך אותה לדחליל שאפשר "להביס בקלות" על ידי טענות ירודות לא משרת שום מטרה למעט קצת סיפוק עצמי

  2. ולכן שכנעת אותי. מחר אשמע את שלי וגם היא תשכנע אותי. מחרתיים אשמע את טרכטנברג ובודאי אשתכנע ממנו. ביום חמישי אשמע את ביבי וגם הוא ישכנע אותי. נראה לי שאני לא המבולבל היחיד אלא חלק די מייצג מהציבור. כלכלה זה עסק מסובך. רק קבוצה אחת לא משכנעת אותי – אלה שנלחמים בטירוף דתי בעד או נגד משהו, מהסוג של סתיו שפיר, שמולי, לוחמי הפרוות, בקיצור, המפגינים המרירים מתל אביב.

  3. סליחה אני איני מבין גדול אך בכלכלה לא נתקלתי יש מאין אז תפסיק לבלבל את היוצרות אחד רוכב על הגב של השני ואין צורך בכל המאמר הלא מנומק שלך סטודנט בשנה ראשונה בכלכלה לומד זאת

  4. שלי צודקת במיליון אחוז.
    קפיטלזים טוב עד גבול מסויים.
    יפה מאוד שאנשים מתעשרים ממיזמים שלהם.
    אבל ברגע שרואים אנשים בארף שיש להם 10 דירות ויותר (יש 4100 אנשים כאילו לפי הנתונים של משרד השיכון)
    ויש כאן דור שלם שלא יכול להקים בית, כי כלכלית אינו מסוגל לרכוש דירה.
    אז אנחנו מבינים שעברנו את הגבול.
    העולם המערבי חייב להיות יותר סוציאליסטי, לא אומר לוותר לגמרי על הקפיטליזם, אבל כן לשים לו גבול.

    1. ליוסי אתה צודק שהמצב שלקבוצה מכובדת יש 10 דירות וקבוצה גדולה מאוד אחרת לא מסוגלת לקנות דירה הוא בעייתי מאוד. השאלה היא מי אמר לך שהבעיה נגרמה בגלל יתר קפיטליזם ולא בגלל חוסר קפיטלזם?. אביא לך דוגמאות של חוסר קפיטלזם שהביא למצב: רגולציה עניפה שלא מאפשרת בניה יותר חופשית הביאה להקטנת ההצע ולהעלאת מחירי הדירות. וועדי עובדים עם משכורות מכובדות וקביעות לאנשים שבקושי עובדים ואי אפשר לפטר אותם וזמנם בידם להשקיע בקניית דירות הגדלת הביקוש שמעלה את מחירי הדירות.

  5. אכן פשטני מאוד. העיקרון של דבריך מקובל עלי בחלקו אבל אי אפשר להתעלם שלעושר יש נטייה לרכז את עצמו דווקא אל המקומות בהם הוא מצוי בשפע. אין זה עניין של קנאה בהצלחה, אלא הבנה שמרגע שלאדם או חברה כח כלכלי גדול מספיק, המערכת נוטה לעצב את עצמה באמצעות חוקים ותקנות על מנת לשרת את אותו כח. אני קפיטליסט אך אין זה אומר שאיני סבור שיש צורך ברגולציות ובהגבלות על מנת שהמערכת המשפטית, החוקתית והביצועית ימשיכו לעבוד עבור הכלל ולא ייהפכו לזרוע נוספת של העושר.

    1. הבעייה הגדולה היא שהרגולציות והתקנות עובדות דווקא לטובת העשירים / המאורגנים בקבוצות לחץ / מעסיקי הלוביסטים ויחצנים, ולא לטובת הציבור הרחב. באת לתקן ונמצאת מקלקל

  6. גיליתי רק לאחרונה בלוג מעניין : הסולידית.
    בלוג כלכלי פילוסופי.
    בין השאר היא שופכת אש וגופרית על המתבכיינים בשל עוניים ומצפים שהשלטונות (האמורים לתפקד כהורים לילדים חסרי ישע) יספקו את כל רצונותיהם ותאוותיהם. מדברת על הרצון לההפך למקובלים חברתית באמצעות תרבות הצריכה, המכתיבה התנהלות של עדר. היא תוקפת קשות את אנשי המחאה החברתית והסוציאליסטים למינהם.
    איני מסכימה עם כל דעותיה אבל זה בלוג מעורר מחשבה. מאוד מומלץ.

  7. זה ברור כשמש , שלי היא קומוניסטית בתפישת העולם הכלכלי שלה. אז מה רוצים? מדינה קומוניסטית מכל המשתמע מכך?

    1. אני חושב מהות העניין היא היכולת של ניהול המשק. מהגדרתו, במשק שמנוהל היטב, התקציבים מחולקים בצורה דינמית ומיטבית בין כל הצרכים והאינטרסים של החברה. הבעיה היא שממורכבות משק כלכלי של מדינה, אין אדם או גוף שמסוגלים להיות עם האצבע על הדופק הכלכלי 24/7, יודעים לתעדף תמיד בצורה אופטימלית את חלוקת הכספים עד רמת המיקרו, והינם נעדרי אינטרסים משל עצמם.
      לכן, אמנם לכאורה נראה כאילו תוספת רגולציה תביא חלוקה נכונה יותר של משאבים, אך בפועל היא יוצרת מסורבלת, איטית, ופתוחה לשחיתות ונפוטיזם.
      עם זאת, השוק החופשי משתנה תמידית, חף מאינטרסים וצוחק על שחיתות, ולגן מספק "רגולציה" מעולה מבחינות רבות.
      גם שוק חופשי לא יכול לפעול ללא הגדרת חוקי המשחק – זכויות אדם ועובדים. על הגדרת חוקי המשחק, ובחירת כיוונים (כלליים) למשק, הממשלה צריכה להיות אחראית.

  8. בוא נשים את התורות הכלכליות בצד. קח בחור הודי בגילו של צוקרברג. מלומד, עובד, ישר. רק מה, עני כמו יתר ההודים. כל כך קל לכם לראות למה לצוקרברג יש פי 100,000 יותר משאבים לרשותו? הוא באמת שווה פי 100,000 מאותו הודי? זה נראה טבעי? עיר מלאה באנשים שקולה במשאביה לאדם יחיד?

    כל מה שיחימוביץ אמרה הוא שהמצב הזה מטורלל. אם היא תגיד שצריך לשדוד ולכלוא את צוקרברג, אני עובר לצד שלכם. בינתיים, אפשר להסכים שהפער הזה מטורלל. אחרי הכל, כולנו בני אדם.

  9. אפשר גם להתרעם על "המלל המטורלל" של שלי – אשה שכל מעשיה מסתכמים בדברת, מלמלת וטרללת. לא תרמה אפילו תרומה אחת לתחומי הביטחון, התעשייה, הכלכלה, החינוך או הבריאות בארץ, אבל מטרללת את המלל שלה בלי הפסק. שדרנית פטפטנית שמשכורתה משולמת כבר עשרות שנים מקופת המדינה, למרות שלא תרמה אפילו תרומה קטנה לחברה המשלמת לה את משכורתה.

    1. הגזמת. איני מסכים עם משנתה הכלכלית, אבל אני מעריך מאוד את יושרה והגינותה. שלחו חוקרים פרטיים בכדי לגלות עליה איזשהו רפש,, והם לא מצאו עליה כלום. היא הייתה מהמתנגדות הבודדות בעבודה הן לפואד בן . אליעזר לנשיאות והן לדני עטר לקק'ל. אפשר להוסיף

    2. איזה יושר ואיזה הגינות:
      כשהיתה נשואה ניהלה רומן עם גבר נשוי:
      http://www.news1.co.il/showTalkBack.aspx?docId=88209&subjectId=1&talkBackId=613051
      כשהיתה עיתונאית בגדה באתיקה העיתונאית וקידמה אג'נדה פוליטית:
      http://maraah-magazine.co.il/391
      ומי שבודק היטב את התנהלותה מגלה בה בעיקר צביעות:
      http://www.blog.lgc.co.il/?p=280