די להסתה: רבין לא היה שתול

הקמפיין החדש של 'הקרן החדשה לישראל' מציג את יצחק רבין כ"שתול" שנפל קרבן כחלק מהמאבק נגד ארגוני זכויות אדם. על פי קו התעמולה החדש של השמאל, רבין, בצלם, שוברים שתיקה ותעאיוש הם כולם באותו מחנה. מלשינים על חיילי צה"ל? רבין תומך. מגבילים דרך בג"ץ את פעילות כוחות הביטחון? רבין תומך. פועלים בחו"ל להכפיש ולעורר את תנועת החרם? רבין תומך.

האמת, כמובן, הפוכה בתכלית. כל מי שיודע דבר או שניים על כהונותיו של רבין בממשלה יודע שהגיוס שלו למחנה ה"שתולים" הוא שקרי ונבזי. רבין הוא האדם שהצדיק את אוסלו בכך שלערפאת אין "בצלם" ו"אמהות נגד שתיקה" ולכן הוא יכול להלחם בטרור. רבין הוא מי שכינה את "האגודה לזכויות האזרח": "האגודה לזכויות החמאס". רבין נרדף והוקע כשר בטחון על-ידי יוסי שריד, מי שנתן את השם ל'בצלם'. להגיד עליו "שתול" זו הסתה פוסט-מורטם וביזוי זכרו.

כשר ביטחון וכראש ממשלה, שמו של רבין מתנוסס בראש רבות מהעתירות לבג"ץ שהגישו ארגוני הקרן. "האגודה לזכויות האזרח נגד שר הביטחון"; "המוקד להגנת הפרט נגד ראש הממשלה" וצירופים כאלה ואחרים נחתו על שולחנו של רבין בקצב מסחרר, שיבשו את הפעולות לדיכוי האינתיפאדה, פגעו ביכולתו של צה"ל ללחום בטרור והפכו את חייו של ראש הממשלה הנאבק מול גל פיגועי התאבדות תקדימי לסיוט מתמשך, שפגע אנושות בפופולריות שלו בציבור.

עיון חפוז ברשימת העתירות המופיעה באתר 'האגודה לזכויות האזרח' יכול ללמד על היקף התופעה. למעלה מ-25 מהעתירות של האגודה בנושאי ביטחון הוגשו במהלך כהונותיו של רבין, והן כיסו כמעט כל זווית של המלחמה בטרור. 4 עתירות עוסקות במדיניות הריסת הבתים בניסיונות לאסור או להגביל את ההריסה; 5 עתירות עוסקות בגירוש מחבלים לחו"ל, ביניהן פרשת גירוש 400 אסירי חמאס ללבנון שפורסם, התעכב ובוצע בצורה גרועה בשל עתירות האגודה (בהקשר זה כינה אותה רבין "האגודה לזכויות החמאס"); 3 עתירות נגד עינויים בחקירות שב"כ; עתירה לחייב את המדינה לשלם פיצויים לתביעות נזיקין של פלסטינים מהאינתיפאדה; עתירה נגד החוק שאסר מגע עם נציגי ארגוני טרור; ומספר עתירות בנושאי עוצר, הלוויות פומביות למחבלים ושיחות טלפון למחבלים בכלא. אחת מגולות הכותרת של העתירות הללו היא עתירה נגד החזקתם אנשי חיזבאללה במטרה שישמשו כקלפי מיקוח להשבתו של רון ארד.

אין שום ספק: רבין היה הראשון שזיהה את הנזק האסטרטגי שגורמים ארגוני 'הקרן החדשה לישראל' לביטחון המדינה, והוא לא היסס לצאת נגדם באופן פומבי: "אני רוצה שתהיה בידי האפשרות לעצור מנהלית ללא בלבולים משפטיים מורכבים, את מנהיגי החמאס בשטחים שנתונים לשלטוננו, את פעיליו, ולא אצטרך לכל מיני הסברים שלא תמיד המודיעין יכול לספק כאסמכתא לגלית" אמר בראיון טלוויזיה. "צריך לאפשר לנו… את הכלים שיתנו לנו אפשרות להילחם מול אופי טרור קיצוני כזה, הם אינם קיימים היום בידינו".

רבין אויב 'בצלם'

גם את נזקי 'בצלם' רבין זיהה היטב. הארגון עמד בחזית המאבק נגד דיכוי האינתיפאדה, ודו"חות מטעמו ליוו את הפעילות המשפטית של ארגוני הקרן האחרים. הריסת בתים, גירוש מחבלים, תנאי כליאה של מחבלים פלסטינים ופעולות ביטחון שונות – בכולם עסק 'בצלם', ובכולם תקף בחריפות את ממשלות ישראל ואת רבין בתפקידיו השונים.

כך, בדו"ח ארוך על גירוש מחבלי חמאס ללבנון תקף 'בצלם' את מדיניותו של רבין וציטט את הפרשן משה נגבי שטען כי מדובר ב"תשתית משפטית  לביצוע טרנספר המוני״; ואת ח"כ דדי צוקר (מקים 'בצלם') שהסביר כי "כל גירוש מכשיר היום בדעת הקהל את שרץ הטרנספר".

'בצלם' גם תקף ישירות את האמירה "האגודה לזכויות החמאס" וטען כי "הערתו של ראש הממשלה, שביטאה בוודאי תחושה ציבורית רווחת" מעוררת את השאלה "האם העובדה שאויבי המדינה שוללים זכויות אנושיות בסיסיות מחפים מפשע, מצדיקה שנגמול כלפיהם באותה מטבע".

גם על הריסת בתים תקפו 'בצלם' את רבין. לאחר שניתחו כמה מתשובותיו כשר ביטחון בנושא, אמרו כי "ההחלטה על הריסת או אטימת בית היא במידה רבה שרירותית, נטולת קריטריונים ברורים ותלויה במידה רבה בנפשות הפועלות בשטח". וכן כי הריסת בתים נועדה לשמש "כשיטת ענישה נוספת וכמכשיר להכבדת ידם על האוכלוסייה הפלסטינית בתקופת האינתיפאדה".

אבל למה ללכת כל כך רחוק? אחד מגדולי תוקפיו של רבין היה יוסי שריד – האיש שנתן ל'בצלם' את שמו. "למען עתידנו ולמען גורלנו המשותף לנו ולפלסטינאים ולמען החייל הזה שאמר: החינוך שלי מושחת כאן יום יום… אני אומר לך שר הביטחון – לך!" זעק שריד במליאת הכנסת. באינספור מקרים אחרים תקף את רבין בביטויים שהיום היו הופכים למוקד קמפיין של 'הקרן החדשה לישראל' נגד הסתה: "שיכור", "גונב רכוש", "שובר עצמות", ושאר אמירות היו לחם חוקו של שריד נגד רבין בשנות ה-80 (ראו מאמרו של אמנון לורד בנושא).

הם תקפו אותו, עתרו נגדו, הגבילו אותו והשפילו אותו מול גל טרור אכזרי וחסר-תקדים. אבל בעצם, אולי לקרוא לו "שתול" ולזהות אותו עם השמאל שסלד ממנו בכל נפשו, זהו העלבון הגדול ביותר שאפשר להטיח ברבין. אם בימין היו אומרים זאת, השמאל היה זועק "הסתה".