אל תמהרו להספיד את המדינה האסלאמית

'המדינה האסלאמית' סופגת שורה של תבוסות על הקרקע, אך מי שחושב שניצחון עליה ישים קץ לטרור הג'יהאדיסטי, עלול להיות מופתע

לא אמרו את המילה האחרונה; דאע"ש. צילום מסך

מאבני היסוד של האסטרטגיה הצבאית של 'המדינה האסלאמית' – שעד לפני שנתיים נקראה דאע"ש או ISIS – היא לתקוף בכוח גדול מטרה חלשה שניתן להכניע ולכבוש אותה בקלות, ולא להתעסק עם מטרות חזקות בעלות יכולת עמידה איתנה. ההיגיון העומד בבסיסה של אסטרטגיה זו הוא שכיבוש מטרה חלשה יעלה במחיר דמים קטן, וחשוב יותר – ההישג יעודד את רוחם של הג'יהאדיסטים ויפחיד את מתנגדיהם.

כל כיבוש של שטח, אפילו שטח מדברי שומם וריק כמעט מתושבים, מהווה הישג בעיני 'המדינה האסלאמית', שעל פי תפיסת עולמה עליה לשחרר את כל האדמות הנמצאות בשליטת הכופרים. בהתאם לכך שואפים מנהיגיה להציג תמונת התפשטות על המפה שתפחיד את הכופרים והם יימנעו מלשלוח צבאות להילחם במדינה האסלאמית פנים אל פנים, מחשש שמא חייליהם יפלו בידי המדינה האסלאמית ויוצאו להורג בשחיטה מול המצלמות, אחרי שיישאו "נאום" המופנה לראש מדינתם.

כך הצליחה המדינה האסלאמית להשתלט בקלות על יותר ממחצית שטחה של סוריה ועל כשליש משטח עיראק, שטחים שעיקרם הוא מדבר יבש, צחיח ודל באוכלוסין. בשבועות האחרונים מתנהלת נגד המדינה האסלאמית מלחמה עקובה מדם של קואליציית מדינות בראשות ארה"ב, המפעילות מטוסים והפצצות מן האוויר. הלחימה האווירית מסייעת לכוחות הקרקע של עיראק במלחמתם נגד הג'יהאדיסטים שכבשו את מדבריות מערב המדינה. כתוצאה מהלחימה מאבדת המדינה האסלאמית שטחים נרחבים, ובמהלך השבועות האחרונים היא הפסידה כמעט מחצית משטחה.

בשטח שהוחזר לידי ממשלת עיראק נמצאות הערים רמאדי ופלוג'ה, ועתה – אחרי סדרת ניצחונות – מתכונן צבא עיראק למלחמה הגדולה והחשובה: הוצאת העיר מוסול מידי המדינה האסלאמית. לכול ברור שהקרב על מוסול יהיה קשה, ממושך ויקר. לגורל העיר תהיה השפעה ישירה על שרידותה של המדינה האסלאמית; אם מוסול תיפול, הדבר עלול להביא לקריסתה הצבאית של המדינה האסלאמית כולה, גם בסוריה.

במצב העניינים הזה, החליטה הנהגת המדינה האסלאמית להעביר את המלחמה אל הבטן הרכה של אויביה. כך ניתן להסביר את סדרת הפיגועים הענקיים שהתחוללו בבגדד בשבוע שעבר, שגבו את חייהם של מאות בני אדם. אירוע חשוב לא פחות הוא הפיגוע שביצעה המדינה האסלאמית בירדן ב-21 ביוני, שבו נהרגו שבעה ונפצעו 14 מלוחמי משמר הגבול הירדני. הפיגוע בוצע באמצעות מכונית תופת שחדרה אל תוך מחנה ירדני הנמצא באזור אל־רקבאן על גבול סוריה, בסמוך למחנה פליטים סורים המאכלס כ־100 אלף פליטים. המכונית שבאמצעותה בוצע הפיגוע נעה בעבר בין ירדן וסוריה במשך תקופה לא קצרה, לאחר שירדן העניקה אותה כסיוע לארגון מורדים סורי הנלחם נגד המדינה האסלאמית. נראה שפעילי המדינה האסלאמית החרימו או רכשו את המכונית מהארגון והעמיסו עליה כמות גדולה של חומרי נפץ, וכך היא חדרה ללא מאמץ אל תוך הבסיס. אירוע זה מדגים את היכולת המודיעינית של המדינה האסלאמית, ואת האופן שבו היא מנצלת את השגרה כדי לתקוף את מתנגדיה.

לאחר כמה ימים ביצעה ירדן פעולת תגמול: כוח ירדני פשט על כמה מבסיסי המדינה האסלאמית בסוריה, והרג – על פי דיווחיו – 28 מלוחמיה. אירוע נוסף התרחש ב-4 ביולי, כאשר השלטונות הירדניים תפסו חוליה של המדינה האסלאמית באום אל־בסתין שמדרום לבירה עמאן. חברי החוליה היו סורים. פעולות אלה מצטרפות לאירועים נוספים הקשורים למדינה האסלאמית שהתרחשו בירדן בשנתיים האחרונות, ובמיוחד הפגנות תמיכה סוערות בארגון שהתקיימו בעיר מעאן שבדרום המדינה.

בית המלוכה מודע היטב לסכנות המאיימות על הממלכה, ומנסה בכל כוחו לשפר את מצב התושבים – האזרחים והפליטים – הנמצאים בירדן. כחלק מהמאמץ לפתור את בעיית האבטלה מצמצמת הממשלה את מספר האישורים לעובדים זרים, וכדי להרגיע את המתיחות הדתית החליט משרד הפנים למחוק מתעודות הזהות את סעיף הדת. מחיקת הסעיף הזה נועדה להקשות על קיצונים מוסלמים לזהות בני דתות אחרות – נוצרים ובהאים – כדי לחסלם ככופרים. ממלכת ירדן מודעת היטב לסכנות המקיפות אותה, והמלך נוקט את הצעדים הנדרשים כדי להדוף אותן.

מפת השליטה של דאע"ש, מעודכן ל-1.7.16. מקור: אתר THE INSTITUTE FOR THE STUDY OF WAR
מפת השליטה של דאע"ש, מעודכן ל-1.7.16. מקור: THE INSTITUTE FOR THE STUDY OF WAR

 

השד כבר ברח מהבקבוק

המלחמה נגד המדינה האסלאמית מתקדמת, אמנם לאט אבל עד עכשיו היא השיגה מטרות חשובות. הצבא העיראקי הצליח להחזיר לשליטתו חלקים מאזור אלאנבאר, את הערים רמאדי ופלוג'ה, וכמה בסיסי צבא וחיל אוויר. בימים אלו מתכנן הצבא העיראקי יחד עם הכוחות התומכים בו – איראן והקואליציה המערבית – את שחרור מוסול מציפורני המדינה האסלאמית.

בסוריה קיימת אפשרות שצבא אסד, יחד עם חיזבאללה, משמרות המהפכה, מיליציות אפגניות ("אל־פאטימיון") שאיראן הביאה לסוריה וחיל האוויר הרוסי, יצליחו לכבוש מידי המדינה האסלאמית את בירתה רקה, ואולי גם ערים נוספות. במקרה כזה יקשה על המדינה האסלאמית לתפקד, וייתכן מאוד שהיא תקרוס כגוף אחד. השאלה היא מה יקרה במצב זה.

בתשובה לשאלה הזו אפשר לשרטט שני תסריטים הפוכים. תסריט אחד אומר שלאחר קריסת המדינה האסלאמית כל לוחמיה יתייאשו, ירימו ידיים וייכנעו, או ינסו לברוח כל אחד על נפשו לכל מקום אפשרי, דוגמת מה שקרה באפגניסטן. מוסלמים ברחבי העולם יחושו שהאג'נדה האלימה והברוטלית של המדינה האסלאמית הביאה עליה את חרבו של העולם, ולכן אין ברירה אלא לנסח מחדש את מטרות מצוות הג'יהאד, להגביר את הקולות המתונים באסלאם ולעשות כל מה שאפשר כדי להסיר מעל האסלאם את אשמת הקיצוניות ותוצאותיה.

התסריט השני הפוך לחלוטין: בדומה למה שקרה לאל־קאעידה בעקבות המלחמה נגד אפגניסטן שפרצה בשלהי 2001, לאחר פיגועי 11 בספטמבר, כך יקרה למדינה האסלאמית: במקום להיות מרכז שלטוני וצבאי היא תתפזר בכל רחבי העולם, ולוחמיה ימשיכו את הג'יהאד של המדינה האסלאמית נגד הכופרים. בכל מקום שיוכלו לעשות זאת הם יתארגנו, ישיגו נשק, יקימו מחנות אימונים ויתכוננו לג'יהאד נגד השלטון בארצם. במקום שבו מסוכן להתארגן הם יישארו "זאבים בודדים" ויבצעו פיגועים כמו אלה שהיו בבוסטון, בסן־ברנרדינו, באורלנדו, בבריסל, בפריז, בטולוז, בדקה ובמקומות רבים אחרים.

לדעתי, מה שיקרה הוא שילוב של שני התסריטים: אם תקרוס המדינה האסלאמית, רבים מלוחמיה יטענו שהם כלל לא הסכימו עם דרכה, הלכו אחריה בלית ברירה ושיתפו פעולה עם מפקדיה כדי לא להיות מטרה לסכיניהם וגרזניהם. הם יופיעו בתקשורת בפנים גלויות, יספרו על החיים הקשים שחוו במדינה האסלאמית וינסו לעורר את רחמי דעת הקהל כמו גם את רחמי מערכות המשפט במדינות שאליהן יגיעו. הם ינסו לטעון שהם יכולים לשוב ולחיות חיים נורמטיביים, וחלק מהם אף יהפכו לתועמלנים דתיים בעד מתינות וקבלת האחר. יהיה מי שיאמר שהמטמורפוזה הזו מלאכותית ולא אמתית, אך יהיו גם כאלה שיאמינו ויעניקו להם הזדמנות "לחזור בתשובה".

מנגד, יהיו רבים שתלהט בקרבם אש נקמה שתדחף אותם למעשים רדיקליים נגד כל מי שתרם מבחינתם להרס המדינה האסלאמית. הם יפיצו באופן מחתרתי תעמולה קיצונית נגד החברות והמדינות שבהן הם חיים, וינסו לגייס אנשים להקמת תאי טרור.

שני התסריטים מבוססים על תוצאותיה של קריסת אל־קאעידה בשנת 2002, והפיכתו מארגון מרכזי עם בסיסים, מחנות ובתי כלא, לרעיון המתפזר ברוח לכל עבר, ונובט בכל מקום שאליו הגיעו הג'יהאדיסטים ושבו אין דין ואין דיין, אין שוטר ואין תובע, כמו חצי האי סיני או לוב, למשל. התרחיש של אל־קאעידה מלפני 15 שנה יחזור על עצמו גם עם שרידי המדינה האסלאמית. כל מי שחושב שעם קריסתה של המדינה האסלאמית יגיע גם הקץ לטרור מבית מדרשה, יופתע כנראה לראות שכמו שאל־קאעידה עדיין חיה ונושמת, בועטת והורגת כבר 15 שנים מאז ש"חוסלה", כך יהיה גם עתידה של המדינה האסלאמית; גם אם תחוסל כארגון וכמדינה, השד הטרוריסטי הג'יהאדיסטי הקיצוני כבר ברח מהבקבוק, והוא עלול להגיע – אם עדיין לא הגיע – לכל מקום בעולם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

2 תגובות למאמר

  1. אידיאולוגיות אינן מתות!
    יכול להיות שהם יפסידו פה ושם אבל נחזור לראות אותם כל עוד יש בני אדם בכדור הארץ.
    האחים המוסלמים קיימים כמעט 100 שנים.
    הקומוניזם עדיין חי.
    הסוציאליזם פורח.
    הפמיניזם.
    הציונות גם כן…

  2. השאלה אם הג'יהד האיסלמי ימשיך להניץ עשבים שוטים רק בכל מקום שאין דין ואין דיין או שהוא יתרכז באירופה שם הפגיעה של יחידים מביאה תהודה רבה.