לישראל אסור לסמוך על "ברית המדינות הסוניות"

תוך פחות משבוע הידרדרו יחסי מצרים וסעודיה לשפל חדש. על רקע הלחימה בסוריה, הנשיא א-סיסי מחשב מסלול מחדש ומחמם יחסים עם הקרמלין. התנודות המהירות מעידות על הבעייתיות הרבה בהסתמכות על בריתות במזרח התיכון

מחממים יחסים; א-סיסי ופוטין. צילום: kremlin.ru

לפני יותר משנתיים, באמצע אוגוסט 2014, סיימתי את מאמרי השבועי בפסקה הבאה:

נדנדת המזרח התיכון מראה היום עוצמה לציר סעודיה־מצרים, אך כלל לא ברור אם קואליציה זו תמשיך לכוון את המזרח התיכון בעוד שנה או שנתיים. אסור לישראל להתפתות ולעצב את עתידה וביטחונה על קונסטלציה זמנית, טובה ככל שתהיה. ישראל חייבת לפעול על בסיס תכנון ארוך טווח המתרכז בנכסיה הטריטוריאליים ולא בבריתות המשתנות של דיונות המזרח התיכון.

ישראלים ורבים אחרים מדברים בשנתיים האחרונות על חשיבותה של יצירת ברית בין ישראל ו"קואליציית המדינות הסוניות המתונות" – מצרים, סעודיה, ירדן, איחוד האמירויות והרשות הפלסטינית – שכולן מאוחדות נגד איראן ונגד 'המדינה האסלאמית' (דאעש), המאיימות על שלומן ויציבותן. יש אפילו מי שמאשימים את ממשלת ישראל על כך שלא השכילה לנצל את המצב הנוכחי במזרח התיכון כדי להגיע לשלום עם העולם הערבי והאסלאמי על בסיס תכנית השלום של סעודיה, שאומצה על ידי הליגה הערבית.

מרכז "הקואליציה" הסונית היה שיתוף הפעולה ההדוק בין מצרים וסעודיה, שהחל כאשר המלך עבדאללה תמך ברוחב לב וביד פתוחה בגנרל א־סיסי. כזכור, ביולי 2013 סילק א־סיסי את הנשיא הנבחר במצרים מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, בניגוד לרצון הממשל האמריקני ומדינות אירופה. המיליארדים הסעודיים הצילו את מצרים מפשיטת רגל, ושיתוף הפעולה בין המדינות כלל אפילו כוח מצרי שסייע לסעודים במלחמתם נגד האיראנים והחות'ים בתימן.

אלא שמאז ועד היום, הדיונות שעליהן נבנתה "הקואליציה" זזו, והרוח הצפונית המגיעה משדות המערכה של סוריה טרפה את כל הקלפים שעליהם הימרו הדוברים. קהיר וריאד רחוקות מאוד כיום משיתוף פעולה, ומצרים נמצאת בקשרים עזים דווקא עם אויביה של סעודיה, ובראשם איראן. כיצד קרה המהפך?

התשובה ברורה: זהו המצב בסוריה בשנתיים האחרונות, ובייחוד המעורבות הרוסית, המערכה על חלבּ וההחלטות על סוריה במועצת הביטחון שמצרים חברה בה השנה. היחס לאסד מקטב את עמדות כל המדינות המעורבות בסוריה: רוסיה, איראן, עיראק וחיזבאללה תומכות באסד, לא רק בפן הפוליטי אלא גם בהשתתפות פעילה בלחימה. לולא המעורבות הזו היה אסד נופל מזמן. מנגד, המדינות המתנגדות לאסד – סעודיה, טורקיה וחלק מהאמירויות – פועלות באופן פוליטי, ומממנות, מחמשות ומאמנות את ארגוני המורדים.

מהמר על הסוס המנצח

מה שהטה את כף מאזני המלחמה בסוריה לצדו של אסד היה המעורבות הצבאית הרוסית ההולכת וגוברת בשנה האחרונה. ניתן לומר בביטחון שרוסיה מהווה כיום המשענת העיקרית של צבא אסד, בעיקר באוויר. מערכות ההגנה האווירית שרוסיה פרסה בחוף הסורי מאיימות על הפעילות האווירית של ארה"ב, ישראל וטורקיה. בנוסף, חלק גדול של הצי הרוסי, חמוש בטילים ומתוגבר בנושאת מטוסים, מרוכז מול חופי סוריה.

רוסיה פועלת ללא מגבלות חוקיות או מוסריות ומפציצה ללא רחם שכונות מאוכלסות בתושבים, הנאלצים לשמש מגינים אנושיים למורדים – אלה שסעודיה תומכת בהם, בעיקר ברבעים המזרחיים של חלבּ. בזירה הפוליטית הצליחה רוסיה לאלץ את ארדואן לחדול מלסייע למורדים, והוא מרוכז כיום בפעילות נגד הכורדים של סוריה כדי שלא יקימו מדינה עצמאית שתאיים על היציבות בטורקיה.

מאז שתפס את השלטון במצרים עמד א־סיסי בפני הדילמה במי לתמוך – באסד או במתנגדיו האסלאמיסטים, אחיהם האידאולוגיים של מתנגדיו בסיני ולאורך הנילוס. כל עוד היה תלוי בסעודיה מבחינה פוליטית וכספית, נמנע א־סיסי מתמיכה פומבית באסד. אבל המעורבות הרוסית הישירה והמסיבית בסוריה גרמה לו לחשב מסלול מחדש. הוא הבין שאסד יצליח בסופו של דבר להתגבר על מתנגדיו וסעודיה תיכשל במלחמתה בו, והחליט להמר על הסוס המנצח. בשלב זה מסתמן שהוא נטש את סעודיה וחצה את הקווים, ומבחינתו אסד יכול להישאר בשלטון בכל הסדר עתידי.

גם פרישתה של ארה"ב מענייני סוריה שכנעה את א־סיסי שבעל הבית החדש של המזרח התיכון הוא רוסיה וחבריה האיראנים, ולכן כדאי לו להצטרף לקבוצה המצליחה ולנטוש את המפסידים.

בהצבעה במועצת הביטחון ב־8 באוקטובר תמך הנציג המצרי בהצעת ההחלטה הרוסית, נגד ההצעה הסעודית. בתגובה אמר נציג סעודיה באו"ם שתמיכת מצרים ברוסיה היא "דבר מעציב", והסעודים עצרו משלוח נפט למצרים והטילו מגבלות על טיסות חברת התעופה המצרית לסעודיה. המשטרה המצרית הסירה מחסומי בטון שהגנו על השגרירות הסעודית בקהיר בטענה שבמקום נחפרת מנהרת תנועה, והשגריר הסעודי עזב את קהיר וחזר לסעודיה.

א־סיסי מצדו הכריז בטקס צבאי ש"מצרים לא תשתחווה אלא לאללה", כלומר לאף אדם או מדינה, ברמז לסעודיה. לתקשורת התגלגלה ידיעה שקצין בכיר לשעבר בצבא מצרים מכר סירות סיור לחות'ים בתימן, אלו שאיראן תומכת בהם וסעודיה מנסה לחסלם. כל ההידרדרות הזו ביחסי שתי המדינות אירעה תוך חמישה ימים, בין 8 ל־13 באוקטובר.

מנגד, היחסים בין מצרים ורוסיה מתהדקים בשנה האחרונה למורת רוחם של הסעודים, ושיתוף הפעולה בין א־סיסי לפוטין מגיע גם לתחום הצבאי: מצרים רוכשת נשק רוסי ועורכת תמרונים עם צבא רוסיה, ורוסיה מסייעת למצרים לבנות כור גרעיני.

גם אבו מאזן בצרות. צילום: הדס פרוש, פלאש90
גם אבו־מאזן בצרות. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

מתכוננים ליום שאחרי עבאס

גם הרשות הפלסטינית צורפה לא פעם לאותה רשימה של מדינות "הקואליציה הסונית המתונה", שעמה – כך טענו רבים – על ישראל להגיע לשלום. אלא שמתברר שגם הרשות הזו עומדת על כרעי תרנגולת. התמונה שהתרגלנו אליה בעשר השנים האחרונות היא של פיצול טריטוריאלי ופוליטי, כאשר רצועת עזה היא מדינת חמאס, ואילו ערביי יהודה ושומרון מאוהבים באש"ף.

האירועים האחרונים מוכיחים שהחלום על אש"ף אינו מתאים למציאות. הארגון הזה מפולג בין תומכי מחמוד עבאס לתומכי מוחמד דחלאן, והשסע הזה חופף ומגביר שסע אחר, בין תושבי הערים לתושבי מחנות הפליטים.

במהלך השנה האחרונה, ובפרט במהלך החודש הנוכחי, פרצו אירועים אלימים בין התושבים לכוחות הביטחון של הרשות, המתייחסים לאוכלוסייה באכזריות ובאלימות שכמותה לא ראינו שנים רבות בעולם הערבי, לפני ש"האביב הערבי" פרץ את מחסומי האכזריות. ארגוני הביטחון מבוססים על אנשים שאינם ילידי המקום אלא כאלה שיובאו מתוניסיה, ותושבי המקום אינם רואים בהם גופים לגיטימיים.

את מה שקורה כיום ברשות הפלסטינית צריך להבין בהקשר של היערכות השחקנים השונים ליום שאחרי מחמוד עבאס: תנועת חמאס צוברת תומכים ונשק כדי להשתלט על יהודה ושומרון, והפחד ממנה בקרב תומכי אש"ף גורם להם לחפש אדם צעיר ונמרץ שיוכל לספק משקל נגד לכוחה של חמאס. מוחמד דחלאן מתאים לתפקיד כמעט לחלוטין, אלא שהוא נתקל בהתנגדות עזה מצד מחמוד עבאס ותומכיו.

האם אש"ף יישאר בעתיד ארגון אחד? קשה להתנבא, אבל הדינמיקה המזרח תיכונית מנציחה סכסוכים ומעמיקה אותם. אפשר להניח שהמחלוקת תחסל את אש"ף, בדיוק כפי שהמאבק עם חמאס חיסל את חלום המדינה הפלסטינית האחת עוד לפני שהיא נוסדה.

קואליציות שבנויות על דיונות

קואליציות מזרח תיכוניות בנויות על דיונות, ואני שב ומזהיר את מקבלי ההחלטות בישראל ומחוצה לה מפני התאהבות במצב הכוכבים כפי שהוא היום, מפני בניית מדיניות ארוכת טווח המסתמכת על "קואליציות" אזוריות, ובמיוחד מפני תשלום במטבע קשה – ובפרט שטחי מולדת – תמורת נייר שכתובה עליו המילה "שלום".

רק להדגים: לישראל יש הסכם שלום עם ירדן מאז 1994, אבל זה לא מונע ממדינה מלאכותית זו – שלא היה לה שום קיום לפני 1921 – לקדם באונסק"ו החלטה המערערת על הקשר בין העם היהודי וירושלים, קשר הקיים כבר למעלה מ־3,000 שנה. האם כך נראה שלום? האם ישראל קראה לשגריר ירדן כדי לקבול בפניו על פעילות מדינתו באונסק"ו?

ועם "קואליציה" כזו רוצים שישראל תרגיש נוח?

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

11 תגובות למאמר

  1. לא צריך להיות מזרחן דגול כדי להבין שאין לסמוך על שום מדינה בכאוס הפראי והבלתי נגמר במזה"ת. (דוקא על רקע זה מוזרה וקצרת ראות היא ההחלטת הקבינט לאפשר לערבים לבנות בשטחי C, המראה ש"חזונה" העיקש של הממשלה הוא להקים מדינה טרור ערבית שמעולם לא היתה קיימת כאן. במילים אחרות להכניס את הכאוס לביתנו ולהנחיל אותה לילדינו)

    1. הוא מרוויח קצת זמן בשביל הטייקונים, הם יעשו חבילה יפה וישאירו אותנו עם צינור

    2. כי אם אפשר להוציא קצת כסף מארדואן, אז למה לא? כמו שנאמר – "מצווה להוציא שערה מחזיר."
      וחוץ מזה, זה הדבר היחיד שהסקת מן המאמר? נראה שיש אנשים שעניין הגז הוא ממש אובבסיה חולנית עבורם. (ע"ע המגיב הנכבד "אלה אופק".)

    3. כי תשובה הוא גאון בעסקים. ישראל משלמת 80 מליון לטורקיה ופתאום מחיר הנחת צינור גז מישראל לקפריסין יורד בכמה מיליארדים

  2. אני חושב שאני מסכים ברוב הנקודות המועלות כאן. תמונה עגומה ביותר. אך לאן מועדות פנינו מבחינת קשרים עתידיים עם מדינות שכנות/בעולם?

    גם אהדת ארה"ב נתונה לויכוח (אע"פ שמצביעים עבורנו באונסק"ו וכיו"ב).

    האם על ישראל לשכון לבדה? זוהי לא תוכנית אסטרטגית טובה.

    צריך לדעת לתמרן ולהישען על קואליציות מקומיות כאשר אלו עדיין קיימות. אי אפשר להצהיר שהכל הבל הבלים, לא ניתן לשמר מערכות או ליצור אותן ופשוט למחוק את כל אסטרטגיית חוץ.

  3. אז מה הפתרון? להציע למצריים עזרה כלכלית תמורת בנית פרובינציה של פליטים פלסטינים בתחומה? יהיה פתרון טוב לכולם

  4. כיצד א-סיסי מעיז לנטוש את סעודיה? האין הוא פושט יד ורגל? כנראה שמהר הוא יחזור לחיק הסעודים, רק קצת יותר מושפל

    1. חח ניכר שאתה לא עוקב אחרי מאמרים של גיא בכור.
      הסעודים יורדים מנכסיהם ערב ירידת מחירי הנפט הרזרבות של הסעודים נגמרים מיום ליום, אין להם צבא חזק שיגן עליהם היות וארצות הברית עזבה ובגדה בהם ועתידם כרגע לוט בערפל.
      א- סיסי מזהה את היחלשות הסעודית ומגיב מיד מתוך חשש לזרימת מליונים מסעודיה.
      כבר בשנה האחרונה סעודיה הפחיתה את הסיוע למצרים פשוט כי אין לה כסף וזה הכניס את א-סיסי לפלונטר. במזרח התיכון השקט נשמר תמורת כסף. ברגע שזה נגמר כל אחד חושף את פרצופו.

  5. כרגיל ד"ר קידר אלוף. תמיד נהנה לקרוא ומקווה שממשלמת ישראל תשכיל ליישם את הרעיון הזה