מלחמות האסלאם: הגיע זמנם של השיעים

במאבק שמתחולל כבר למעלה מאלף שנה היו תמיד הסונים הפלג הדומיננטי באסלאם. בעידן קריסת מדינות הלאום הערביות, הנסיגה האמריקנית וההתעצמות האיראנית, מאזן הכוחות משתנה ובדרך יישפך עוד דם רב

השיע על הסוס; נשיא איראן רוחאני. צילום: La Moncloa CC BY-NC-ND 2.0 via flickr

האם גלגל ההיסטוריה מתהפך לנגד עינינו? ייתכן מאוד. במלחמת האסלאמית החריפה בין השיעים לסונים, תמיד יצאו אלו האחרונים כשידם על העליונה. אולם עתה נדמה שהמצב הזה משתנה.

מאז שמוחמד נביא האסלאם עצם את עיניו לתמיד, בשנת 632 לספירה, החל המאבק על ירושת השלטון בין מקורביו. בן דודו, עלי בן אבי טאלב, שהיה גם חתנו של מוחמד אחרי שנשא את ביתו פאטמה, טען שהשלטון מגיע לו, וכי מוחמד הבטיח לו שהוא, עלי, יהיה יורשו. האחרים דחו אותו ואת סיפוריו, והוא נדחק לשוליים. עשרים וארבע שנים הוא נאבק כדי להגיע לשלטון, ורק בשנת 656 הוא זכה להיות החליף הרביעי.

אבל גם אז הוא לא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה, שכן נציב דמשק – מועאוויה בן אבי סופיאן – מרד בו. שש שנים לאחר מכן, בשנת 661, מועאוויה היה לחליף החמישי ועלי נרצח. בני עלי המשיכו להיאבק על השלטון, והחליף טיפל בהם ללא רחם: חוסיין בן עלי נהרג בשנת 680, וראשו הערוף הוצג לראווה בדמשק. מוסלמים התומכים בטענת עלי וצאצאיו לשלטון הם השיעים, ואילו המוסלמים התומכים בכל אלה שדחקו את עלי לשוליים וחיסלו את צאצאיו הם הסונים.

המאבק בן 1384 השנים שזור כחוט השני בתולדות האסלאם, בהגות האסלאמית ובפוליטיקה של אומת מוחמד. המאבק מתנהל במישורים שונים, מכתבי הקודש ועד נוסח התפילה, מההלכה עד שמות האנשים, אבל בעיקר בשדה הקרב – שכן עד היום נהרגו במאבק מיליוני מוסלמים, ומעשי טבח הדדיים אירעו לכל אורך תקופת האסלאם.

דעיכתם של הסונים

המלחמה בין עיראק תחת סדאם חוסיין הסוני ואיראן של ח'ומיני השיעי בין 1980 ו-1988 הפילה כמיליון הרוגים ומיליוני פצועים. המאבק ממשיך במלוא העוצמה בכמה זירות: סוריה, עיראק, תימן, לבנון, פקיסטן, אפגניסטן ועוד. מי שמוביל את העולם הסוני במאבק כיום היא סעודיה, ואילו השיעה מיוצגת על ידי איראן.

כ-85% מהמוסלמים בעולם הם סונים, ואילו השיעים הם מיעוט של כ-15%. מצב זה הקנה בדרך כלל לסונים יתרון, ניצחון ושליטה, ולשיעים תבוסה עם תקוות ותפילות לשינוי המצב. מצבם העלוב של השיעים הביא אותם לכנות את עצמם בכינוי הלקוח מהקוראן "אל-מוסתדעפין", "המדוכאים עלי אדמות". הם אכן התפללו וקיוו שיום יבוא והגלגל יתהפך, הם יעלו מעלה והסונים ירדו מטה.

בשנים האחרונות נראה שתפילותיהם מתגשמות. בעיקר מאז מהפכת ח'ומייני באיראן בשנת 1979, שהעניקה לחכמי הדת השיעים מדינה עשירה, גדולה וחזקה, עם אפשרות לייצא את המהפכה שלהם אל כל ארצות העולם. תחת רעיון "יצוא המהפכה" שלחו האיראנים תועמלנים, מחנכים, כסף וספרים לכל ארץ שחיים בה שיעים כדי להחיות ולעורר את הרגשות האנטי-סוניים. אחרי שהוכשרו הלבבות הגיעו מאיראן גם הנשק, התחמושת והאימונים, שנועדו להביא את השיעה אל עמדת השלטון בכל מדינה.

מדינות העולם, למרות שראו והבינו את כוונותיה ומעשיה של איראן, התעלמו בדרך כלל מהשאיפות ההגמוניות של האייתוללות, שכן שיקולי נפט וגז שאיראן מייצאת עמדו מעל לכל שיקול אחר, כולל יציבות של מדינות ושלום העולם. תחת עינו הפקוחה של העולם איראן פיתחה טילים, טנקים, תותחים ומטוסים, נשק כימי, ביולוגי ואף אטומי. היו ניסיונות לעצור את ההתעצמות של איראן, אך בזכות חבריה במועצת הביטחון, רוסיה וסין, היא התקדמה ללא מעצורים בתכניתה להשתלט על עולם האסלאם.

בשנת 2003 הפילה ארה"ב את האויב הגדול והמסוכן ביותר של השיעה, סדאם חוסיין. האייתוללות ראו בכך אות משמיים שהם פוסעים בדרך הנכונה, שכן אללה העניק להם את הסיוע של שתי המעצמות הגלובליות, רוסיה במועצת הביטחון וארה"ב בעיראק. האייתוללות המשיכו בתכניתם הגרעינית שהביאה אותם למשטר סנקציות, אבל הנחישות שלהם, בד בבד עם הרפיסות האמריקנית, הביאו אותם להסכם שנחתם איתם בשנת 2015. מיליארדי הדולרים שהאייתוללות קיבלו בעקבות ההסכם, ומושקעים כיום בזירות הקטל של המזרח התיכון, הוכיחו לשיעים שהדרך אל פסגת העולם פתוחה בפניהם.

95,000 ילדים איראנים נפצעו ונהרגו במלחמת איראן-עיראק. צילום: CC BY-SA 4.0-3.0-2.5-2.0-1.0, via Wikimedia Commons
95,000 ילדים איראנים נפצעו ונהרגו במלחמת איראן-עיראק. צילום: CC BY-SA 4.0-3.0-2.5-2.0-1.0, via Wikimedia Commons

בזכות העולם המערבי ומלחמתו בסדאם הסוני, השיעים הצליחו לחלץ את עיראק מציפורני הסונים. היום, בזכות הנוצרים הרוסים הם יצליחו לחלץ את סוריה מהרוב הסוני של אוכלוסייתה. השיעים טובחים ללא רחם באוכלוסייה הסונית כפי שראינו בחדשים האחרונים בפלוג'ה, ברמאדי, בחלב, בתימן, ועכשיו מתקרבים צבאות השיעה למוסול, הבירה הכלכלית של עיראק.

בשנתיים האחרונות שלטה במוסול "מדינת האסלאם" הסונית, והם שחטו שיעים ללא רחם. עכשיו, כשהעיר מכותרת, משחיזים השיעים – צבא עיראק והמיליציות השיעיות שחלקן פועלות בהשראה איראנית – את סכיניהם כדי לנקום בסונים, לוחמי מדינת האסלאם והתושבים של מוסול, על מה שהסונים עשו לשיעים במשך כל הדורות.

אקלים תרבותי של אלימות

מעציב מאוד לראות איך סכסוך על ירושת מוחמד מלפני כמעט 1400 שנים, עדיין שותת דם בחלק זה של העולם. המאבק מזוויע מכיוון שהוא איננו יודע גבולות, לא גאוגרפיים ולא מוסריים, והכול ידוע בו מראש: ידוע לכולם שיהיה טבח במוסול. השאלה איננה אם יהיה טבח או לא, אלא מה יהיו ממדיו: עשרות, מאות, אלפים או עשרות אלפים. זה עדיין לא ידוע, אבל שיהיה טבח – בזה אין לי ספק.

היינו מצפים שאנשים שנחשפו במהלך חייהם לסגנון חיים אחר יתנהגו אחרת. גם אם בני עיראק לא חיו באירופה, הם צפו בטלוויזיה, שמעו ברדיו וקראו בספרים ובעיתונים איך חיים אנשים אחרים, ואיך מתנהגים במקומות כמו אירופה וארה"ב. הם נחשפו ליתרונות החומריים ולאושר הניתן להשגה בשיטות הנהוגות בארצות המערביות. יתר על כן, רוב רובם של בני המזרח התיכון, כאשר הם נוסעים לטיול או מהגרים לארצות זרות, רובם מתנהגים במידה רבה, בעיקר אחרי תקופת הסתגלות, כמו בני המקום המארח. יש חריגים, כמו שראינו בליל ראש השנה האזרחית בגרמניה. עם זאת, יש בקרב רובם יכולת לסגל לעצמם דפוסי התנהגות אחרים, ולכן ברור שאין כאן שום בעיה גנטית או גזעית.

הבעיה היא כאשר הם נמצאים בארצות המולדת, שבה שולטת תרבות האלימות וחיסול היריב, הם מתנהגים על פי קוד ההתנהגות הנהוג בארצות המזרח התיכון. כאן רק החזק שורד, והחלש – אבוי לו. כאן סכסוכים לא נפתרים אלא מונצחים, ונמשכים כל עוד הצדדים מתקיימים. סכסוך נפתר כאשר צד אחד מוותר, נכנע, או מחוסל.

באזור כזה ישראל מנסה לשרוד והדבר לא קל: מצד אחד ישראל היא אי של תרבות מערבית, דמוקרטיה עם כל מה שמשתמע מכך, והיא איננה יכולה להתנהג כלפי אויביה באופן הלא מוסרי שבו הם מתנהגים זה כלפי זה; מצד שני, אם ישראל תנסה להתנהג על פי אמות המידה המוסריות הנהוגות באירופה של אחרי מלחמת העולם השנייה, ייאלצו היהודים שישרדו לחזור לאירופה.

זו דילמה לא פשוטה, ובכל פעם מחדש עולה הוויכוח בעניין זה בציבוריות הישראלית. הוויכוח ימשיך כל עוד ישראל מתקיימת במזרח התיכון בשל הפער בין מה שהיינו רוצים להיות ובין מה שאנחנו נאלצים לעשות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

13 תגובות למאמר

  1. השיעה בפירפורי גסיסה:
    80% מהשיעים מרוכזים במדינות הבאות:
    איראן, אזרביג'ן, לבנון, מדינות מפרץ דוגמת בחריין וקטר.

    בכל המדינות הנ"ל שיעורי פיריון שליליים בערך 1.8 ילדים לאשה. כלומר אוכלוסיה מזדקנת.
    בד"כ כששיעורי פיריון יורדים רמת החיים עולה כי הנשים יוצאות לעבוד יש השקעה בחינוך הילדים והיחס בין מספר המפרנסים לילדים קטן – לדוגמא הצמיחה המטאורית בסין.
    לא כך במדינות הנ"ל הטובעות בשחיתות ובקיצוניות – רמת החיים תקועה.
    עוד כמה שנים כשאחוז הקשישים יעלה היא תחזור לצנוח.

    המדינות הנ"ל מוקפות במדינות סוניות עם פיריון גבוה – לדוגמא איראן הגדולה במדינה השיעיות (70 מיליון שיעים) עם פיריון שלילי גובלת בפקיסטן באפגניסטן המונות יחד 210 מיליון סונים (חמושים בפצצת אטום) עם פיריון של למעלה מ3 ילדים לאשה שמתרבים בקצב של 7 מיליון בשנה.

    בנוסף השיעים החיים באיראן באזקרביג'ן הפוסט סוביטית בעיראק ובלבנון השסועות מהגרים החוצה ובגולה מתבוללים.
    ועוד בנוסף השיעים החיים כמיעוטים במדינות סוניות סובלים מרדיפה ממירים את דתם ונכחדים (בעיקר בסעודיה באפגניסטן ובפקיסטן).

    1. אם פחות משישה מליון יהודים מקרקסים את הסונים כבר מאה שנה אין סיבה ש 200 מליון שיעים לא יוכלו לעשות זאת, והרבה יותר.

    2. אז זהו שהיהודים לא מקרקסים אף אחד.

      היהודים שהיוו 1% מאוכלוסית העולם לפני 80 שנה מהווים היום פחות מ0.2% – כשיהודי ארה"ב נמוגים ומתבוללים מול העיניים.

      המוסלמים הפכו באותה תקופה מ12% מאוכלוסית העולם ל25% ותוך 100 שנה יהפכו לרוב באוכלוסיית העולם.

      55 מדינות מוסלמיות זכו לעצמאות מהקולוניאליזם במאה האחרונה.

      מיעוטים שאינם מוסלמים נכחדו.

      המוסלמים זכו במאה האחרונה לדריסת רגל קבועה במערב אירופה באוסטרליה ובאמריקה.

      לבנון אלג'יר צפון קפריסין בוסניה קוסובו אוזבקיסטן טג'יקיסטן קירגיסטן אזרביג'ן פקיסטן אינדונזיה סודאן סומליה עיראק ועוד רבות… כולן עברו טיהור אתני והשתלטות מוסלמית

  2. מה זה קשור?
    אנחנו מדברים היום על המאה ה21!
    השאלה איננה מה היה בעבר, אלא כיצד ייראה העתיד!
    לא חשוב מי הרג את מי, חשוב כיצד לא ייהרגו עוד.
    שיעים, סונים, בשבילי הכל אותו דבר, כל עוד לא ניסוג מהשטחים, לא יהיה שקט באיזור.
    אתה באמת חושב שזה יותר חשוב להם מהכיבוש?

    ועוד ועוד תשובות שאומרים אנשים ששימשו בתפקידים בכירים, ראו חומרים הכי מסווגים, אך לא הבינו את העולם הערבי.

    1. כל עוד לא תשאיר את דלת ביתך לא נעול, עם כספך, כלי כסף ותכשיטים, על השיש במטבח, ייפגעו דיירים מניסיונות פריצה.
      וכי מה רצית? שהפורץ יבוא לא חמוש למקרה שייתקל בך? האם לו אין זכות להגנה עצמית נגדך אם תפריע לו לקחת את חפציך? לא חשוב של מי החפצים היו בעבר, חשוב שאנשים לא ייפגעו יותר. ואם הוא רוצה גם להיכנס לגור בדירה במקומך הוא בוודאי צריך להגיע חמוש בנשק דרוך ואף להפעילו בזמן שאתה עדיין יושן. למה הוא חייב להסתכן ולחכות שתתעורר ותנסה לאיים עליו? פאשיסטים, לאומנים, ציונים, צאצאי יהודים, בשבילי כולם אותו דבר. כל עוד אתה והחברים שלך לא ישאירו את דלתות ביתם לא נעולים יהיו הרוגים. נקודה.

    2. כן, "תגובת השמאל הישראלי", זה יותר מעניין אותם מהשטחים "הכבושים", שאין בהם ריבונות לאף מדינה (תגובה זו נכתבה ע"י ימני שפוי). אין מקום לנאיביות באזור הזה.

      עם כל הכבוד, פרופסור ברנרד לואיס מבין בעולם הערבי יותר מכולנו גם יחד (ראה קישור לפני אחרון בסוף). וגם פרופסור עוזי רבי, ראש מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. שדעותיו הפוליטיות שונות מאלו של קידר (https://www.youtube.com/watch?v=8KTNeSYtkuQ). לאור הסרטונים להלן, מי בדיוק לא מבין את העולם הערבי?

      התבטאויות של פרופסור ברנרד לואיס:

      7:41 עד 8:36
      https://www.youtube.com/watch?v=rEgKG_h3C20

      13:34 עד 15:26
      https://www.youtube.com/watch?v=c0Ea6I2WdNQ

      17:32 עד 21:18:
      http://www.asmeascholars.org/resources/asmea-second-annual-conference-keynote-speech/

      16:40 עד 19:12
      https://www.youtube.com/watch?v=jbLy0lEJudg

      התבטאות של פרופסור עוזי רבי:

      0 עד 7:37:
      https://www.youtube.com/watch?v=9DhomQn_l6Q

      על הדוברים:
      פרופסור ברנרד לואיס:
      https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%A8%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%90%D7%99%D7%A1

      פרופסור עוזי רבי: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%95%D7%96%D7%99_%D7%A8%D7%91%D7%99

  3. מאמר מחכים. למי שמכיר את האסלאם הדברים לא חדשים, אבל מרענן תמיד לקבל סיכום ממצה המסביר את הדברים ללא כחל ושרק (קרי – ללא פוליטיקלי קורקטנס).

  4. משום מה תגובתי לא התפרסמה אז בשנית:

    האיסלם השיעי בנחיתות אל מול האיסלם הסוני על אף הצלחותיו לכאורה בעיראק בסוירה ובלבנון.
    למעשה מדובר בפירפורי גסיסה.

    רובם המוחלט של השיעים כ80% מרוכז במדינות שהן גם כושלות כלכלית וגם בעלות פיריון נמוך ושלילי – מתחת ל2 ילדים לאשה – מדינות מזדקנות שאינן מתפתחות המוקפות במדינות עוינות בעלות פיריון גבוה מאוד.

    בראש ובראשונה איראן שהילודה בה ירדה באופן דרסטי מאז המהפכה ועל זה יש להוסיף הגירה שלילית ועל זה יש להוסיף את העובדה שהמיעוטים בפריפריה האיראנית הם סונים (בלוצ'ים כורדים טורקמנים).ומתרבים בקצב גבוה ועל זה יש להוסיף שכל שיפור כלכלי מביא לגל של מהגרי עבודה פקיסטנים ואפגנים שבארצותיהן אין נפט (ויש למעלה מ200 מיליון אפגנים ופקיסטנים).
    כנ"ל אזרביג'ן הפוסט סוביטית שמזדקנת.
    כנ"ל לבנון שגם היא מזדקנת ושבולעת פצצת זמן בדמות מיליון פליטים סורים סונים.
    כנ"ל מדינות המפרץ שגם בהן הילודה נמוכה.

    עיראק ותימן יוצאות מהכלל כיון שבהן הפיריון השיעי גבוה – אבל רק 20% מהשיעים בעולם חיים בהן והעתיד הכלכלי העגום הצפוי להן יוריד גם בהן את הילודה.

    בנוסף בשורה של מדינות השיעים נרדפים ונכחדים – בסעודיה השיעה מחוץ לחוק ובפקיסטן ובאפגניסטן השיעה ירדה למחתרת. וכזכור מההיסטוריה היהודית – גם אם יש מיעוט שישמור על דתו בסתר רוב צאצאי האנוסים מתבוללים.

  5. ועל זה אמרה גולדה: לעולם לא נסלח לערבים על שאילצו את ילדינו ללמוד להרוג.
    הייתי רוצה להוסיף: לעולם לא נסלח לערבים על שלימדו את היהודים לבגוד בבני עמם תמורת אינטרסים, אבל בזה הם באמת לא אשמים, אשמים בזה נוסעי האוניה שבאו יחד עם שמעון פרסקי פרס מוישנובה לארץ ולא זרקו אותו מזון לדגים, אשם בזה ראש הממשלה משה שרת שידע בדיוק מי הוא ולא פעל להוציאו מחוץ למחנה, אשם בזה ראש הממשלה הג׳נטלמן מנחם בגין שלא טיפל בו נכון בימי סברא ושאטילה, וטיפול נכון הכוונה כמו שמדינה חפצת חיים מטפלת בכל בוגד קוויזלינג.

    1. אשם מי שחנך אותך לשנוא ולספר שקרים ומעשיות.. ללא אנשים כמו שמעון פרס לא היית חי פה.

  6. נו, אם יש באיסלם סכסוך אלים נצחי בין השיעה לסונה (ובכלל, בין חזק לחלש), שגובר תמיד על הרצון "המערבי" בשגשוג משותף,
    מה מסביר את תקופות השפע והשגשוג של תור הזהב בספרד, בח'ליפות העבאסית שמרכזה היה בבגדד, ובאימפריה הע'ותמנית? איך הן התגברו על הצורך באלימות?

    1. האימפריות שאתה מדבר עליהן לא היו תקופות של שגשוג אלא תקופות של יציבות זמנית.
      ויחסית בלבד אל מול קריסת המערב.

      זה כמו להגיד שמצרים של ימינו נמצאת בתור זהב אל מול מה שקורה בסוריה בסומאליה ובלוב.

      האימפריה העבאסית היתה תקופה עקובה מדם בת 200 שנה וסיימה את דרכה בהרס הציבילזציה בארם נהריים בהפיכת ערי בבל ואשור לתילי חורבות, בהפיכת מערכות ההשקייה למדבר וביצות.
      גם הנגב ובקעת הירדן ומישור החוף ננטשו בתקופה העבאסית.

      תור הזהב בספרד גם הוא קרס כשספרד הפכה לאוסף נסיכויות דאעשיות שלבסוף טוהרו ע"י הנוצרים.

      והאימפריה העותמאנית – אומנם בנתה כמה בניינים יפים באיסטנבול אבל הביאה את המזה"ת לשפל הנמוך ביותר שידע מאודו –
      ערים שהיו שוקקות בזמן הרומאים וחלקן מנו מאות אלפים ננטשו לגמרי – לדוגמא אלכסנדריה, אנטיוכיה, פטרה, עמאן, קיסריה, טבריה, בית שאן, יריחו, בבל, נינווה ותדמור.