מי הבכיר הגרמני שמתדרך עיתונאים ב"פרשת הצוללות"?

מקורות המעורים בנעשה מספרים ל'מידה' על האינטרסים שמאחורי הסערה התקשורתית האחרונה, ועושים סדר בדיסאינפורמציה הרבה בנושא ההצטיידות האסטרטגית של ישראל

צוללת מסוג 'דולפין', נכנסת למפרץ חיפה. צילום: משה שי /פלאש90

מה שכונה בכוונה על מנת להחשיד 'פרשת הצוללות' ירד בינתיים מהפרק, ועלתה 'פרשת כלי השיט'. לפחות תקשורתית מתקבל הרושם הזה. 'כלי השיט' אלו ספינות השטח, 'סער 6', שחיל הים מתכנן להצטייד בהן להגנת המים הכלכליים של ישראל במסגרת התרחבות משימותיו. במרכז הסיפור עומדת רכישה מהמספנות הגרמניות 'טיסנקרופ', ואותו אימייל שחושף כי ראש הממשלה ביטל כביכול מכרז לרכישת הספינות, במטרה לסגור עסקה עם הגרמנים.

מה האמת? על פי גורם בכיר בירושלים, זהו הסיפור המלא: לאחר שהושגו בשנת 2009 הבנות בעניין הצוללות, התנהלו בירורים מתמשכים (בשנים 2013-2012) עם הגרמנים לגבי רכש ספינות השטח באותם תנאים – שליש במימון גרמניה, שליש מתקציב מערכת הביטחון, ושליש מתקציב משרד האוצר. בשלב מסוים במגעים פרסם משרד הביטחון מכרז, אך ברגע שהגרמנים הסכימו שגם ספינות השטח יירכשו לפי אותו הסדר ולפי אותם תנאים, הוחלט לקנות את כלי השיט מהם. והמכרז בוטל.

ברקע המשא ומתן עומדים היחסים בין ישראל של נתניהו לגרמניה של מרקל, והניסיונות שלה ללחוץ על ישראל בהקשר הפלסטיני. בשלב מסוים הודיעה מרקל על השעיית ההחלטה על אספקת הספינות, בגלל התנהלותו של נתניהו בנושא המדיני.

כאשר מרקל החליטה להשעות את עסקת כלי השיט, משרד הביטחון התכוון להוציא מכרז ולבחון חלופות אחרות. אך בשום שלב לא התגבשה העדפה חד־משמעית לרכוש את הספינות בדרום־קוריאה, איטליה, צרפת או כל מדינה ימית אחרת במקום גרמניה. ואז החליטה מרקל לחזור למדיניות המסורתית, וליצור הפרדה בין הנושא הפלסטיני ובין צורכי הביטחון של ישראל. מרקל ביטלה את השעיית העסקה, ואז גם בוטל המכרז בהוראת נתניהו. מלכתחילה היה ברור שבגלל תנאי המימון ובגלל הקשרים הקודמים עם הגרמנים, יירכשו הספינות מ'טיסנקרופ'. חזרתה של מרקל לעסקה סללה את הדרך להמשך ביצוע העסקה שכבר סוכמה קודם.

המקור הגרמני

השאלה שהציבור שואל מאז התפוצצות 'פרשת הצוללות' היא האם מדובר בפרשת שחיתות, במבצע דיסאינפורמציה לערעור שלטון הימין או שהמטרה היא ליצור חשיפות של נושאים סודיים, ובכך לפגוע בתהליך ההצטיידות של חיל הים. שיחות עם אנשים המעורבים בנושאי הרכש הביטחוני שעליו מדובר העלו שלפחות בחלק מהמסע התקשורתי־פוליטי מעורבת לשכת הקנצלרית מרקל.

האדם המקורב ביותר למרקל הוא היועץ לענייני מדיניות חוץ וביטחון, כריסטוף אויזגן. האיש נמצא בקשר קבוע עם חלק מהגורמים שמייצרים את הכותרות בנושא עסקאות הרכש. מקריאת עיתון 'הארץ' בשנים האחרונות מתקבל הרושם שמתודרכים שם מלשכת הקנצלרית כדי ליצור כותרות שחורות נגד נתניהו. כך שמעורבות של גורם גרמני בכיר כל־כך במבצע הדיסאינפורמציה בנושא הצוללות וכלי השיט היא דבר טבעי וצפוי. הייתה תחושה כזו לאורך השבועות האחרונים.

האם המטרה היא להביא לביטול עסקת הצוללות? גורמים שמעורים בנושא לאורך כל העשור האחרון מעריכים שלמרות תחזיות כאלה שפורסמו בעיתון גרמני מסוים, עסקת הצוללות לא תתבטל. אבל הגרמנים דואגים לשמם הטוב ואינם רוצים להיחשד בעולם כמעורבים בשוחד, אף שזו פרקטיקה מקובלת בחברות גרמניות כולל בעסקאות קודמות שנעשו בישראל.

לפי גרסה אחת, ישנה סיבה עמוקה יותר לכך שהתקשורת ירדה פתאום מסיפור הצוללות. גורמים שקשורים לחקירתו של תא"ל אבריאל בר־יוסף גורסים שגורמים משפיעים ביותר בתקשורת התנפלו על נושא הצוללות וניסו להתקדם בחקירת הפרשה, אלא שככל שהתקדמו הם נרתעו. התברר להם שהסיפור מוביל לחשדות דווקא נגד בכירי ביטחון בדימוס שנחשבים מ'כוחותינו'. דהיינו, אלה לא החשודים הנכונים. לא פלא ששניים מהמעורים בפרשה השתמשו בדימוי של "איך שישה עיוורים מתארים פיל", כלומר: כל אחד חשף חלק אחר מהמארג הכולל, אך אף אחד לא הבין שמה שהם ממששים גרוע יותר ממה שחשבו.

לפי הגרסה הזו, שמידת אמינותה לא ברורה, ההיקף הכספי של עסקת הצוללת השישית, שנחתמה בימיו של אהוד ברק כשר הביטחון, עלה בעשרות רבות של מיליוני דולרים על מה שסוכם מלכתחילה. את התהייה בנוגע לשאלה לאן הלך הכסף השמיע ראש הממשלה לשעבר אולמרט בהקלטה המפורסמת של שיחתו עם שולה זקן. מאחר שהלופ העיתונאי חזר שוב למקומות האלה, אנחנו לא רואים המשך. אולי זו גם הסיבה שאהוד ברק, בציוץ הטוויטר שלו לפני שבועיים, הדגיש שיש לחקור את פרשת 'כלי השיט'. הצוללות כל כך חשאיות ומסתוריות, שהן כמעט נעלמו מהרדאר.

סוכמה הרכישה. נתניהו נפגש עם מרקל. צילום: עמוס בן גרשון /לע"מ/פלאש90
סוכמה הרכישה. נתניהו נפגש עם מרקל. צילום: עמוס בן גרשון /לע"מ/פלאש90

שובר שוויון

תחילת עידן הצוללות בסיפור שכבר סופר, כאשר הקנצלר הלמוט קוהל ב־1991 נתקף בעתה ותחושת אשמה כלפי הישראלים שהתרוצצו עם מסכות גז בדרך לחדרים האטומים. סוכם אז שישראל תקבל שתי צוללות 'דולפין' בחינם, ושלישית בחצי מחיר. הצוללות הגיעו ב־1999. מה לעשות, הגרמנים עדיין מייצרים את הצוללות הכי טובות בעולם, ועוד במחיר מצוין: "נניח שהשוודים היו מוכנים למכור לנו, הם לא היו נותנים בחצי חינם", אומר גורם בכיר המעורה בסוגיות הביטחוניות הרלוונטיות.

בשנים 2005-2004 החליט ראש הממשלה שרון שישראל צריכה עוד צוללות. צה"ל היבשתי כהרגלו התנגד. העסקה סוכמה בימי הרמטכ"ל דן חלוץ, שהתנגד לה מלכתחילה. אך דמות בולטת נוספת שתמכה בצוללות היה עמוס ירון, מנכ"ל משרד הביטחון דאז. מדובר בצוללות מספר 4 ו־5, ושרון גם פתח אופציה לרכישת הצוללת השישית. הרציונל היה התמודדות עם האיום האיראני.

כדאי לסבר את האוזן בנושא לוחות זמנים: הצוללת השישית תגיע לידי חיל הים בשנה הבאה. כלומר, 12 שנה אחרי שנפתחה האופציה. אלה לוחות זמנים מאוד ארוכים. שיטת המימון של צוללות 4 ו־5 הייתה נוחה מאוד: שליש הגרמנים, שליש מערכת הביטחון, שליש האוצר. ב־2011 הוחלט על הצוללת השישית, באותם תנאי רכישה. ברק, אז שר הביטחון, תמך מאוד וכך גם נתניהו, והם קיבלו את ההחלטה הסופית.

הצוללת השישית היא מה שיש המכנים "שובר שוויון" בשפת הטניס. היא זו שהעבירה את ישראל לעידן של הצטברות כוח שמעניקה לה את היתרון האסטרטגי. לפי התפיסה האמריקנית שישראל פועלת לפיה, יחס המבצעיוּת של צוללות הוא 1ל־3. כלומר: בכל רגע נתון, צוללת אחת מתוך שלוש נמצאת בפעילות מבצעית, בעוד השתיים האחרות נמצאות בתחזוקה, בשיפוצים, בהתקנות ובשיפורים טכנולוגיים שוטפים. כך שההגעה לשש צוללות אכן שדרגה את היכולת האסטרטגית. כדי לעלות מדרגה נוספת שתאפשר יותר צוללות מבצעיות צריך להגיע לתשע, וישראל בינתיים לא החליטה ללכת בכיוון הזה.

מי שבדין לוקח את הקרדיט בנושא הוא ראש המל"ל לשעבר, פרופ' עוזי ארד. זמן קצר לאחר שנתניהו נבחר לראשות הממשלה ב־2009, הגיע אויזגן, היועץ של מרקל לענייני חוץ וביטחון, לביקור בארץ. הוא רצה להכיר את עוזי ארד, שהיה למעשה המקביל שלו בחוגי ראש הממשלה. היו לו שתי מטרות בפגישה עם ארד: האחת, לראות לאן פניו של ראש הממשלה החדש־ישן נתניהו בנושא המדיני ולברר את מידת הגמישות של נתניהו. אחר כך עבר לנושא החשוב יותר: הוא גילה לעוזי ארד שמתפתח מצב שבו מגיעות למספנות בקיל הזמנות לכלי שיט גם מארצות ערב. המספנות קצרות בהזמנות עבודה, ויש עניין רב להיענות להזמנות מהעולם הערבי. צריך לתת קרדיט עצום לגרמנים שבאו לישראל ולמעשה ביקשו אישור לרכש הערבי. הם לא רצו שייווצר איום חדש על ישראל שגרמניה מעורבת בו, כפי שהיה עם סדאם חוסיין ב־1991.

עוזי ארד הגיב באלתור: אם נניח שהמספנות רוצות עבודה ואנחנו נבחן את בקשת האישורים שלכם ונגיד שזה בסדר, מתוך הבנה לצורך הכלכלי הגרמני – האם בא בחשבון שתבנו גם צוללת שישית בשבילנו, עם אופציה לצוללת שביעית, באותם תנאים נוחים של צוללות 4 ו־5? אויזגן הבין מיד את הרעיון. הממשל הגרמני מעוניין בפרנסה, והנה היהודים לא רק שלא מפריעים, הם גם מוכנים לקנות. אויזגן הבטיח תשובה, ומיד לאחר שחזר הביתה טלפן ואמר: כן, זה בא בחשבון.

זה קרה במאי 2009, בתקופה של פגישתו הראשונה והטראומטית של נתניהו עם הנשיא אובמה. העסקה נסגרה בפגישה שערך נתניהו עם מרקל ביוני. מרקל אישרה את הצוללת השישית באותם תנאים כמו קודם. כך רשמו נתניהו וארד שני הישגים של קפיצת מדרגה בתחום האסטרטגי מיד בחודשים הראשונים של הקדנציה, כפי שמתאר עוזי ארד בספרו על המטה לביטחון לאומי. בפגישה עם אובמה הושגו הבנות אסטרטגיות מסוימות שלא מדברים עליהן, ובפגישה עם מרקל הושג שובר השוויון בנושא הצוללות, שמעניק לישראל שתי צוללות מבצעיות באופן קבוע. אלו שתי מדרגות אסטרטגיות חשובות.

מגיע לו הקרדיט. פרופ' עוזי ארד, צילום: מרים אלסטר /פלאש90
מגיע לו הקרדיט. פרופ' עוזי ארד, צילום: מרים אלסטר /פלאש90

ואז אשכנזי צעק

לאורך הדרך צצו ההתנגדויות הקלאסיות, בעיקר מהמערכת הצבאית 'הירוקה'. הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי גילה ספקנות, ואפילו בחיל הים היו כאלה שחשבו שזה לא הכרחי. אבל הרוב הגדול, שכלל את ראש הממשלה ואת בכירי המל"ל, חשב בראייה הכוללת שרכש הצוללות הכרחי. אבריאל בר־יוסף מוערך, גם על ידי שונאיו, כמומחה גדול בנושא ההצטיידות ובכל מה שקשור בהנדסה ימית. דיבורים על שחיתות היו כבר לפני חמש ושש שנים, ואף הגיעו לטיפול מבקר המדינה.

אשכנזי, שהוביל באותה עת את ההתנגדות המסורתית של הצבא, התייצב בישיבת ממשלה והתחיל לצעוק על עוזי ארד ובר־יוסף: "מה אתם מבינים?! אתם לא מבינים כלום!". זו לא הייתה הפעם הראשונה שאשכנזי הרשה לעצמו לבטא את תובנותיו העמוקות בצעקות מול כלל השרים. אבריאל וארד שתקו. אשכנזי לא יכול היה להשתמש בסמכותו כדי לבטל את ההחלטה. שיקול דעתם של ארד ובר־יוסף בתחום האסטרטגי ובתחום ההנדסה הימית עלה על זה של הרב־אלוף. זה לא הוסיף אהדה לאבריאל בר־יוסף כאשר נושא הרכש עבר למשרד הביטחון. החל משלב האישור של הדרג המדיני עבר הכדור למשא ומתן שאותו ניהל משרד הביטחון. בהמשך, לאחר שארד עזב את תפקידו, עולה מחשבה לרכוש עוד שלוש צוללות. כזכור, יורשו של ארד, יעקב עמידרור, המליץ לרכוש עוד שש צוללות, ונתניהו חתך את הכמות לשלוש.

הרמטכ"ל הנוכחי רב־אלוף גדי איזנקוט, בניגוד לעמדתם של כמה מקודמיו, תומך ברכש הצוללות. גרסתו לגבי רכש הצוללות מחזקת את גרסת ראש הממשלה בנושא. הוא הסביר לאחרונה בשיחות סגורות את מה שהיה אמור להיות ברור כבר: רכש שלוש הצוללות נועד לתחזק את הסד"כ של שש הצוללות מתוך מחשבה על אופק של עוד עשר שנים.

בנושא רכש שלוש הצוללות הנוספות – שנועדו להחליף את הצוללות הראשונות שכבר קיימות בשירות כמעט 15 שנה – העיקרון הוא שאסור שהצוללת תגיע יום אחד לפני הצורך להחליף צוללת שתמה תוחלת חייה, וגם לא יום אחד אחרי. הטענה בעניין שלוש הצוללות הנוספות היא שישראל ממהרת מדי ברכש שלהן. זה קשור לחישובים של מתי תתגרען איראן. שוב צריך להזכיר שאם עסקת שלוש הצוללות הנוספות תיחתם סופית, מדובר על תהליך של עוד שמונה שנים לפחות.

גורם בכיר בירושלים אומר כי למעשה כאשר נתניהו הביא למרקל את אישור הבקשה לשלוש צוללות נוספות, זה כבר היה בהסכמת כל הגורמים. בתוכנית הראשונה דובר על רכישת שתי ספינות נגד צוללות. המסמך הועבר לשר הביטחון יעלון. הוא הביע התנגדות לספינות נגד צוללות, והנושא ירד מהמסמך. אז החל המשא ומתן על בניית שלוש הצוללות ונכנס ליברמן, וכבר בקדנציה שלו העניין הגיע לאישור סופי. שוב, מי שעוסק ברכש הצוללות וכל השאר זהו משרד הביטחון. זה לא נוגע ללשכת ראש הממשלה.

לא נוגע עם מקל

מה שמוסכם על גורמים בכירים בירושלים זה שעו"ד שמרון היה צריך להדיר עצמו מכל מה שמריח עסקאות נשק.

לגבי ראש הממשלה נתניהו, מה שמאפיין את התנהלותו זה להרחיק את עצמו מכל דבר שמתחיל להיראות בעייתי מבחינה משפטית. הוא למד על בשרו לפתח טכניקה למידור עצמי, ופרשת אבריאל בר־יוסף יכולה ללמד על דפוס הפעולה. לטענת האדם שהתלונן על בר־יוסף במשטרה, הוא שלח מכתב תלונה ליועץ המשפטי לממשלה, וזה הפנה אותו ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שלומית ברנע־פרגו. האיש קבע איתה פגישה שבה תכנן לפרט בפניה את מהלכיו העסקיים של אבריאל בר־יוסף, בעודו מכהן כמשנה לראש המל"ל.

כשהמתלונן פנה טלפונית ליועצת המשפטית לפני הפגישה, היא אמרה לו שלא תוכל להיפגש איתו ושימסור את החומר למשטרה. אנשים שמכירים את נתניהו מעבודה משותפת סבורים שמקור ההחלטה בראש הממשלה עצמו, שאינו רוצה להתקרב לפרשיות כאלה אפילו עם מקל של עשרה מטר. נתניהו העדיף, בצדק, שלא לדעת את הפרטים ולא להעמיד את ברנע־פרגו ואותו עצמו בפני הצורך להפעיל שיקול דעת כלשהו בנוגע לבר־יוסף. כך מעריכים גם כאלה שאינם ידועים בחיבתם אליו. מכאן אפשר להסיק גם על יחסיו עם שמרון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

10 תגובות למאמר

  1. ואז אשכנזי צעק… זה כל הסיפור כולו.
    מכאן ברורה גם הסיבה למיני-פוטש של אשכנזי-דגן-דיסקין, לפני כמה שנים. לפי תפישתם המעוותת, אסור ש"חס וחלילה" משהו יפגום ביתרון שאיראן מנסה להשיג על ישראל. רק בעזרת יתרון כזה האיראנים יצליחו לאלץ אותנו- ליתר דיוק, לסחוט אותנו – לתת מדינה לפלסטינים. ואז… או אז, השלום יפרוץ והעולם יהפוך לגן עדן.
    מובן שאין שום חשש שהאיראנים לא יסחטו אותנו, אלא פשוט יפעילו נגדנו את הנשק הגרעיני שלהם, לכשישיגו אותו. אין חשש כזה, מפני שכידוע, האייתולות הם אנשים הגיוניים ושקולים מאוד…

    1. שמע. שנים מאכילים אותך את הדייסה של איראן, גרעין ושמאלנים. והנה הקאת את התוצאה – בליל מילים חסרות הגיון
      עדיף תאכל דברים בריאים ונכונים מדה-מרקר

      במאמר כאן לא סיפרו על גנור, המתווך, איש הנדל"ן שהדיח את המתווך הקודם, תא"ל שייקה ברקת הותיק והמוערך
      מי שביצע את ההדחה היה אבריאל
      כן, זה שחשוד בשוחד עכשיו
      זה שביבי רצה שיהיה ראש המל"ל
      כי את ראש המלל הקודם ביבי קידם להיות ראש המוסד
      אחרי שהוא המציא לו את התירוצים הבטחוניים למתווה הגז

      הביטוי שהמציאו כאן משקף את כל הסיפור היטב:

      "המים הכלכליים של ישראל"

    2. אשכנזי איש פשוט גס ואפסי שמעשיו הנלוזים נגלו לעין כל

  2. שטויות במיץ עגבניות כל הכתבה.
    גיבוב של סיפורים ללא בסיס עובדתי אחד.

    1. גם אני חשתי ככה אחרי שקראתי כתבות בנושא בדה-מרקר, הארץ ואפילו ויינט!

  3. עכשיו נותר לחכות ולראות אם ברק יגיש תביעת דיבה נגד אמנון לורד ומערכת מידה. אם תביעת דיבה לא תוגש – הציבור יגלה מי המושחת האמיתי בפרשת הצוללות.

  4. השמאל מורכב מחלאות אדם שמעשיהם דומים תמיד למעשי שורפי מחסני המזון בירושלים הנצורה לפני החורבן של בית שני. איך נצליח להמשיך להתקיים כאן כעם כל עוד הם חחבלים יום יום בשרידותנו ועושים חור בסירה בה כולנו יושבים. מחריבים ומהרסים שחובה שמאיתנו יצאו כמו שכתוב בתורה. כתוב מחריבייך ומהרסייך ממך יצאו. להוציא אל מחוץ ללגיטימיות הלאומית את כל המהרסים.

  5. ברגע שגרמניה הסכימו לממן שליש. ומול עומד המכרז שהזוכה בו ידרוש סכום גבוה יותר. הרי ברור שיבוטל המכרז כדי לשלם פחות. אז על מה המהומה.

  6. מספר מילים על נתניהו ועל הצוללות, ומדוע התקשורת בקריזה…

    ראוי לחלוטין לקבל, בנושא הצוללות, את עמדתו של נתניהו, ומומלץ מאד לכל העוסקים במדיה: תאמצו קצת צניעות. המידע המצוי בזרת כף ידו של רה"מ, מתוקף תפקידו, עולה עשרות מונים על כל מה שאתם מאחסנים במלוא הקיבולת של מוחכם ויהיה גדול ככל שיהיה. כן. אין לי כל ספק שהוא אכן קיבל את ההחלטות הנכונות. ועוד שיקול. אני ממליץ לכל החכמים הנובחים בעוז (אל דאגה חברים, השיירה תמשיך ותעבור), לשים לב לא רק לתאוות הניגוח בראה"מ, אלא גם לפרק נוסף: לוחות הזמנים. כידוע האיראנים התחייבו להימנע מייצור נשק גרעיני ל- 10 שנים. (אבל הם מייצרים במרץ טילים לטווחים שונים, ובימים אלה פירסמו האמריקאים ידיעה על מיל נוסף חדש לטווח בינוני שהם מייצרים… מדוע? כדי שיהוו קישוט באולם הקבלה של האייטולות?). ונניח, רק נניח, שהם ינהגו ביושר (ה"יושר" הוא מונח יחסי, אצלם כמובן), ולא יקדימו את המועד ב – 2 – 3 שנים… (ומה יעשו להם? יגידו להם: נו נו נו?), ואילו הצוללות שהוזמנו. מתי הן יגיעו אלינו כשהן עטופות בכל התוספות שצה"ל מבקש? עוד 10 שנים? 12 שנים? ולהתאמן צריך? ועוד פרט קטנטן. אמר לי יודע דבר, כי אין מצב שכל הצוללות כולן כאחת במצב של כשירות מבצעית. זה לא קורה. היחס הוא 1:3. יש תיקונים. יש בדיקות תקופתיות. ותמיד אבל תמיד חלק מהן על המבדוק. ואידך זיל גמור – אז אנא כל המקטרגים, חישבו שוב, אולי טעיתם? ולבסוף – רחמי על רביב דרוקר ועל אלדד יניב. התסכול מעביר אותם על דעתם, אבל האופוזיציה וכל ארגוני "זכויות אדם", כולל אלה שהם מקוששי הנדבות מחו"ל, חייבים להפנים סופסוף את העובדה, שהם יוכלו לשנות את השלטון בישראל רק בדרך אחת ויחידה: בחירות. ולא בשום דרך אחרת.

  7. נמאס כבר מ״טוחני המים״ המכזבים ומכזיבים.
    חייבים לחוקק חוק האוסר על חקירת ראש ממשלה מכהן או קרוביו מדרגה ראשונה ובכך להוציא האויר מן הבלון הדחוס בזוהמה.