תגובה לא מידתית: הבלוג של אמנון לורד

איפה טעינו

לאחר ניצחון טראמפ הייתה תחושה שאיום האו"ם ירד מהפרק, וכך כתבתי. אבל בניגוד לפרשנים אחרים, הנחתי את האופציה הזו על השולחן ולא עסקתי בהצנעת כוונותיו של אובמה. אמנון לורד משיב למבקריו

הרמזים היו שם; מזכיר המדינה ג'ון קרי. צילום: מחלקת המדינה האמריקנית

אני מבין שכל מיני אנשים מחפשים אותי כדי להוכיח שמה שהתרחש במועצת הביטחון קרה בניגוד גמור לתחזיותיי. למה להסתפק בכך: מה שקרה במועצת הביטחון קרה באשמתי. וברצינות, במקרה הזה אני מרגיש נקי לגמרי במובן של מתן מידע ודיווח לקוראים בנוגע למהלך חמור שעלול להתרחש נגד ישראל. אני קורא הרבה פרשנויות של עמיתים בעיתונים חכמים כמו 'הארץ' ו'ידיעות', ובערוצי טלוויזיה ואינטרנט. אני באמת לא חושב שהיה מישהו שהתייחס לנושא של מהלך הפוסט־בחירות של אובמה כמו שאני התייחסתי, אבל אני בהחלט נותן קרדיט לשני עמיתים אחרים שהיו חכמים ממני בנושא. אגב, מבחינתי זה שכתבתי על הנושא וניסיתי לנתח אותו לא אומר שאני חייב להיות צודק. מה שחשוב הוא לשים את הדברים על השולחן כדי שלא תהיה התעלמות מהאופציות.

אז קודם כול ציטוט מטור שפרסמתי במוסף 'יומן' של 'מקור ראשון', ב־12 באוקטובר, כלומר לפני חודשיים וחצי: "אז הנה התחזית הפסימית לגבי תקופת בין הזמנים – אחרי הבחירות לנשיאות ב־8 בנובמבר – ועד יום ההשבעה של הנשיא או הנשיאה החדשה: מדובר בתקופה של קרוב לשלושה חודשים שנראית כסיוט. במקום ברווז צולע, ישראל תעמוד בפני חיה מובסת ונקמנית, ילדותית ונרקיסיסטית. הנשיא אובמה חשוד כמי שישאף להנחית על מדינת ישראל עוד מהלומה – אחרונה – מתוך הרצון לתת נוק־אאוט לראש הממשלה נתניהו. השבוע עודד אותו עיתון הבית שלו, ה'ניו יורק טיימס', לנקוט מהלך חד־צדדי במועצת הביטחון, שיקבע את הפרמטרים להסדר הקבע בין ישראל לפלסטינים. בכירים בירושלים לא פוסלים אפשרות שזה יקרה; את נתניהו מגדירים הרבה פעמים כאדם פסימי. אנשים בחוג הקרוב שלו בהחלט לא אופטימיים לגבי המהלכים שאובמה מסוגל לבצע בתקופת הדמדומים שלו.

אופציה אחרת היא שבמועצת הביטחון תעלה הצעת החלטה נגד ההתנחלויות. עוד לא ברור באיזו צורה. וכאשר ההצעה תעלה, אולי כיוזמה של מדינות ערב – ארצות הברית, כמתנת פרידה מממשל אובמה, לא תטיל עליה וטו. ההתבהרות היחידה שרואים מירושלים זה שכנראה לא יהיו משולבות בהחלטה סנקציות. אבל החלטה שתגדיר את ההתנחלויות כבלתי חוקיות עלולה לשמש בעתיד בסיס להחלטות נוספות שיובילו לסנקציות.

בתחזית הזו במקרה צדקתי. אבל כתבתי על הנושא שלא נתן לי מנוחה הרבה פעמים. הטור לעיל נכתב בעקבות שיחה עם בכיר שאיננו ראש הממשלה, אבל מקורב אליו מאוד. כתבתי על הנושא פעם או פעמיים לפני הטור הזה. הפעם הראשונה הייתה אחרי שקראתי מאמר של ידידתי ד"ר פיאמה נירנשטיין אי־שם בקיץ האחרון, שבו חזתה בנחרצות שאובמה מכין לישראל פיגוע פרידה חמור. פיאמה כותבת בדרך כלל בנושאים עקרוניים. כשהיא כותבת ספציפית על נושא כזה שלא מופיע בשגרת הכותרות, זה סימן מבחינתי שיש כאן משהו שצריך לשים לב אליו. במקרה הזה, ביודעי את החיבורים והקישורים שלה, הייתי בטוח שהיא כותבת על סמך מידע רציני ובדוק. גם ידידנו דיוויד וינברג העלה את הנושא בעקביות ובביטחון בטורו ב'ג'רוזלם פוסט', עם תחזית קשה לגבי מה שאובמה מכין. וינברג היה עקבי יותר ממני, וטען כל הזמן – גם אחרי שטראמפ ניצח – שאובמה הנוקם לא יוותר על התקף הזעם שלו.

העליתי את הנושא בפעם הראשונה בטור ב'מקור ראשון' בעקבות פיאמה נירנשטיין, כאשר יצא לי לבדוק את הנושא עם אנשים שעוסקים בדיוק בפעילות דיפלומטית מונעת מהסוג הזה. האנשים שביבי היה אמור לסמוך עליהם. הבאתי את מה שהבנתי מהם, כמובן עם ניתוח של סבירות. ראיתי שאין לישראל למעשה מענה למהלך בריוני של אובמה אחרי הבחירות, אבל ניסיתי לנתח סבירויות. שוב עלה הנושא, בעיקר של שריון הפרמטרים של הסדר הקבע במועצת הביטחון. לאחר שה'ניו יורק טיימס' התעסק בנושא לפני הבחירות, הבנתי שעלון הבית של הבית הלבן לא נותן הרבה סיכוי לשריון תכנית שלום אובמיסטית במועצת הביטחון, והם צופים שהוא יישא נאום נשיאותי. זה די הוריד את מפלס ההתרעות אצלי. לאחר שטראמפ נבחר ההרגשה שלי הייתה שמדובר בהלם גורף, ושהסיכוי להתקפה מצד אובמה יורד מאוד.

מכורים להונאה

היום ברור שאחת האינדיקציות שהיו לממשלה שמשהו בכל זאת יקרה, הייתה ביקורו של ג'ון קרי בניו־זילנד ימים אחדים אחרי הבחירות. בעקבות הביקור הייתה התבטאות של ראש ממשלת ניו־זילנד שממנה אפשר היה להבין שמתבשל מהלך מתגלגל. בסופו של דבר חשבתי שגם האינטרס האישי של אובמה בתור מי שרוצה להמשיך להיות אישיות משפיעה אחרי 20 בינואר 2017, מחייב שיקול דעת לגבי ישראל. מסתבר שאי־אפשר לדעת.

בכל אופן, בחמש או בשמונה השנים האחרונות לא עסקתי בלהצניע את מהותו של אובמה וכוונותיו החשודות, כפי שעשו כל הפרשנים המרכזיים בתקשורת הישראלית שהאשימו בכל דבר את נתניהו. לא אני אמרתי שהקרע עם ממשל אובמה הוא בגלל ביבי. טענתי כל הזמן שאובמה משתמש בפתולוגיה שקיימת בתקשורת הישראלית נגד נתניהו, כדי להסוות יחס עוין לישראל. עוין במובן האידיאולוגי העמוק. הדברים ידועים. בזה לא טעיתי.

ואגיד שוב משהו לזכותו של ביבי: הוא היה מפוכח לחלוטין לאורך השנים האחרונות. אבל קשה להעביר מסר קשה ופסימי לגבי בעלת ברית כמו ארצות הברית כאשר אילנה דיין ויונית לוי נותנות חסות לראיונות תעמולתיים עם הנשיא אובמה. אילנה יודעת כל דבר על כל צעקה של שרה נתניהו, אבל היא לא יודעת שום דבר על התפשטות ההגמוניה האיראנית והשפעותיה ההרסניות כתוצאה מההסכם שהיא ומאיר דגן זצ"ל תמכו בו כל־כך. בואו נראה את המציאות כפי שהיא: תקשורת הזרם המרכזי הייתה כלי מרכזי בהונאת הציבור הישראלי, ובייחוד האליטות המכורות ל"עיתונות איכותית" שיש לה מקורות טובים בבית הלבן ובלשכת הקנצלרית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

17 תגובות למאמר

  1. ואיך נתתם לקרקס עמונה וחוק ההסדרה לנהל את סדר היום הישראלי? תקחו אחריות. אובמה ישפט על ידי ההיסטוריה, אך הימין סיפק לו את כל חומרי התבערה הנחוצים

    1. קשקוש סמולני אופייני.
      אובמה לא חיכה ולא היה צריך את עמונה או כל מוטיבציה אחרת.
      כנראה שלא היתה לך סבלנות לקרוא את כל המאמר המספק אינפורמציה על תכניותיו של אובמה מזה זמן…

    2. אז זהו שלא. אובמה לא היה זקוק לשום קרקס ולא לחומרי תבערה. אש האסלמיזם והרדיקליות שבוערת בתוכו הייתה כל מה שהיה דרוש לו. זה נכון לא רק לגבי החלטת האו"ם ביום שישי האחרון, אלא לכל שמונה שנות כהונתו האומללות והרות האסון.

    3. קורא בעיון עאלק: עמונה היא תירוץ לאובמה, ואובמה היה צריך תירוץ. עמונה היא מאחז מבודד לא חשוב לישראל מכל צד שהוא, לא מסורתית ולא ביטחונית. אם הישוב על קרקע גזולה יש לעקור את תושביו ולהעיף אותם לעזאזל, כי ה-motfuc איבדו את זה לגמרי.

    4. ואם הישוב לא על קרקע גזולה אז הם יכולים להישאר שם לדעתך?
      ומי קבע שהישוב על קרקע גזולה? אני אגיד לך מי, הפרקליטות קבעה ללא שום בסיס עובדתי. בית משפט השלום, מנגד, דווקא קבע שהקרקע לא גזולה כלל. הוא קבע שיתכן שיש 2 דונם שאולי שייכים לערבי. בגלל זה זורקים ישוב של 500 דונם?
      מצד שני, אף פעם אל תתן לעובדות לבלבל את הסיפור הטוב שאתה מספר לעצמך.

  2. לפעמים התרופה יותר גרועה מהמחלה והתגובה שלך יותר גרועה מהמכה של היריב.
    נראה שהזמן ביוש פועל לטובתנו ולכן הצעד הנוכחי הכי טוב שניתן לעשות זה לא לעשות כלום בעיקבות ההחלטה הזאת באום מעבר לפרוטוקול המתחייב.
    לא להסלים את המצב, לא להחזיר שגרירים, לא לבטל סיוע חוץ, לא לגנות את נשיא ארהב בפועל, הוא חבר ולא חייבים להסכים איתו על כל דבר, לא להצהיר הצהרות גרנדיוזיות שיקוממו צדדים אחרים אלא להמשיך בשקט להשריש שורשים ביהודה ובשומרון עד שכל מה שהפלסטינים יוכלו להקים שם זה כמה רשויות מקומיות. ואם הם ירצו בית לאומי הם יאלצו להסתפק ב20 המדינות הערביות האחרות שיש להם בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי.

  3. אמנון, "כל מיני אנשים מחפשים אותך" לא "כדי להוכיח שמה שהתרחש במועצת הביטחון קרה בניגוד גמור לתחזיותיך" אלא כדי להרוס את המוניטין שלך כאדם שמעז לתמוך בבנימין נתניהו. ממש לא אכפת להם מה קורה במועצת הביטחון ומה לא קורה, אבל בכל מקום שאפשר להציג את נתניהו ככישלון ואת התומכים בו כחסרי הבנה – הם יופיעו וישפכו מילים כמים. אויבי ישראל מנסים להחליש אותה והם עושים את זה גם בעזרת עיתונאים קנויים בכסף וגם בעזרת טוקבקיטסים בשכר. חבל שיש כל כך הרבה עיתונאים וטוקבקיסטים שתמורת בצע כסף מוכנים למכור את בני עמם לאינטרסים של אויביהם ולהשחיר כל מי שחושב שנתניהו טוב ליהודים.

  4. אף אחד לא מחפש את אמנון לורד. זכויותיו כאנליסט עומק רהוט של תופעת השמאל בישראל/בעולם עומדות לו.
    לדוגמא, הניתוחים שלו על אורי אבנרי והשפעתו על החברה הישראלית הם לדעתי קריאת חובה.
    אבל בנושא של אובמה הוא טעה לחלוטין מתחילת הדרך. והוא עדיין שוגה.

    1. אובמה אינו "חיה מובסת ונקמנית" שרוצה לפגוע בנתניהו- הוא אינו פועל מרגשנות- חייבים להבין את זה.
    אובמה והסובבים אותו (סורוס) הם אסטרטגים פרוגרסיביים אנטי- יהודים. הם אינם מסוגלים לקבל את רעיון מדינת הלאום היהודית.
    כתוצאה מזה, לאובמה מעולם לא הייתה כוונה לוותר בנושא איראן או המדינה הפלסטינית- גם יצהר וגם בושהר.
    כשלא מבינים מה עומד מולך- לא ניתן להתמודד אתו.

    2. נתניהו היה האלטרנטיבה הכי פחות גרועה להתמודד מול אובמה. אין ספק שכל ראש ממשלה אחר מהשמאל, כולל לפיד, היה חלש ומתומרן על ידי הממשל האמריקאי לפגיעה רב מערכתית בהישרדותה של ישראל. כמו בלוב, כמו במצרים- מי שהיה משתף פעולה עם אובמה היה גורם להתאבדותה של ישראל.
    אבל גם טקטיקת ההשהיה, הורדת הראש ומאבקי הבלימה של נתניהו כשלה במבחן התוצאה- איראן תקבל פצצת גרעין, ואובמה יקים מדינה פלסטינית באו"ם.
    גם אם לא ב-2009, הרי שלאחר הסכם הגרעין נתניהו היה חייב להבין שאובמה הוא אויב מתוחכם של ישראל, ושאין אצלו פשרות.

    3.הטקטיקה היחידה מול אויב שלא ניתן להתנהל מולו היא הפעלת כוח. ובמקרה של אובמה מדובר על הצהרה (עם נכונות לקיים) על סיפוח חלקים מיהודה ושומרון. הממשל כיבד את נתניהו רק כשחשש ממנו- למשל, שיתקוף את איראן. לו אובמה היה מפנים שכל החלטה אי הפיכה באו"ם כנגד
    ישראל תביא לסיפוח לא הפיך של שטחים בארץ ישראל , ושבכך תיפגע באופן חמור מטרתו לביטול מדינת הלאום היהודית- יש סיכוי סביר שהוא היה נרתע.
    נתניהו פעל הפוך, ועדיין נוהג כך. הוא חושש מלנענע את הספינה, מ"החיה המובסת והנקמנית".
    אז להלן תחזית- לא משנה כמה נתניהו יהיה בשקט, מועצת הביטחון תקבל החלטות נוספות כנגד מדינת ישראל עד תום כהונת אובמה. זאת לא נקמנות- זאת תוצאה של השקפת עולמו של נשיא ארה"ב. הגיע הזמן שמישהו ינסה הרתעה במקום הורדת ראש. כל ההחלטה באו"ם חייבת לגרור אחריה סיפוח שטחים. נוספים.

    2.

    1. גם אני טעיתי והייתי משוכנע שלאחר טראמפ אובאמה לא ילחם עם הנשיא החדש. אבל זה רק מראה עד כמה הוא אובססיבי או אנטי ישראל. טראמפ הוא עכשיו הנשיא החדש אמנם לא רשמי אבל אין ספק שאף אחד לא יעשו צעדים בעולם רציניים בניגוד לטראמפ. וכאן רואים למרות כל זאת אובאמה הקדיש מזמנו בכדי לנקום או בכדי להסית את חרפת חלב מעל ראשה בדריכה על היהודים במקום הכי קל. ההתעקשות ללכת בכיוון הנגדי של טראמפ דווקא בנושא רק מדגיש את השנאה שלו.

    2. לאחמד – בדיוק כך. אמנון לוקד ורבים אחרים טעו בהערכתם, מפני שלא הבינו את עומק השנאה והאובססיביות של אובמה. הם לא הבינו שאובמה גדל והתחנך על השנאה הפתולוגית הזו, לישראל ולכל מה שכביכול מייצג קולוניאליזם לבן, כולל לארה"ב עצמה.

    3. מסכים לגבי מהות פעולתם של אובמה סורוס ודומיהם. חושב שמנהיג שמאל היה חוטף אותו לחץ אבל לחץ כזה כשהוא מופעל על ראש ממשלת שמאל מוביל לסחטנות ולוויתורים. מה שנתניהו לא רצה לעשות זה להיכנס להליך של תן וקח כדי למנוע את רוע הגזירה. אובמה סורוס היה דורש שביבי ימכור משהו בתמורה

  5. לדעתי אובמה הרים לטרמפ הרמה אדירה והבלסטינים הולכים להיות שוב הכדור

  6. מי שיסתכל בתגובות במאמר הקודם של לורד בעניין, יראה שגם אני חשבתי שאובמה לא יעשה זאת, אבל לפחות הצעתי אפשרות לנסיון מנע למקרה שהוא כן יעשה זאת… וכאן יש מקום לביקורת על נתניהו שנראה שלא התכונן מראש.
    .
    אסתכן ואגיד שאיני צופה החלטה נוספת מבית מדרשו של אובמה. מהסיבה הפשוטה שאם היה רוצה בכך – אין הגיון בהחלטה הנוכחית. למה לו להקשות על מעבר ההחלטה השנייה כאשר אפשר היה להחליט כל מה שרוצים בהחלטה אחת בלבד, להפתיע את ישראל ולחסוך ביקורת בדרך? אבל אנו בעידן השגעון ולכן עלינו להיערך לנסיון נוסף.
    .
    אין אנו יכולים לסמוך על אזהרה מראש. מצרים בבירור ציפתה לוטו. הנאום של פאוורס יכול היה להיות נאום הכנה לוטו עם שינויים מינוריים. לדעתי, היא לא ידעה מראש יותר מכך שיתכן שלא יהיה וטו ואולי גם זה לא. דבר אחד אובמה יודע טוב מאוד – למדר.
    .
    לכן על נתניהו לנסות לחפש לעצמו בני ברית ולנסות להרתיע את אובמה. באשר לראשון, ישנן חמש מדינות בעלות וטו, אבל רק שתיים עלולות בתסריט כלשהו להסכים לעזור: רוסיה ובריטניה. הנשיא הולנד בצרפת דומה מאוד לאובמה לצרכינו: נשיא שמאל עוין שעומד לעוף בכל מקרה ובטוח שיוחלף ע"י ימין כלשהו. הוסף לכך את דעת משרד החוץ של צרפת מאז 67 ואיני רואה כאן סיכוי כלשהו. סין כנראה תלויה מדי בנפט הערבי והאירני. רוסיה יכולה להרשות לעצמה וטו אם היא רוצה – השאלה היא אם אנחנו נוכל להרשות אותם, כי סביר שהמחיר שלהם יהיה גבוה מאוד… בריטניה אפשרית. הממשלה ידידותית יחסית, ואם אפשר יהיה להציג שטראמפ באותה דעה כמונו, אז זה יכול להיות טיעון מנצח כי הם צריכים את אמריקה לצידם בשביל לקבל תנאי גירושין סבירים מהאיחוד האירופי. בריטניה בד"כ מעתיקה את דעת ארה"ב – אבל אולי היא תעתיק את דעת ארה"ב העתידית אם הנשיא הנוכחי עומד לצאת, והנשיא הנכנס בדעה אחרת.
    .
    הרתעה אפשרית רק באיום נגדי. איני חושב שסיפוח מרתיע כשלעצמו ברגע זה – סביר שאובמה יראה בכך הצהרה חסרת משמעות. כדאי להבהיר במקום זאת שכל מהלך נוסף נגד ישראל יביא לאלימות בארץ, אינתיפדה שלישית, ביטול הרשות ומי יודע מה עוד. פיצוץ אדיר, כולו תחת הנשיא טראמפ. כולנו יודעים עד כמה אובמה מעריך אותו ואת יכולת הטיפול שלו במשברים, ועד כמה הוא בוטח בו שיעצור מדינה כמו ישראל לפני שיהיו אבידות ערביות רבות מדי.
    .
    בשביל זה יש להבין שמטרת הצבא אינה "שקט" בטווח הקצר. כאשר אויבנו חותרים תחת המדינה באמצעים שקטים יותר, אין זה טיעון נגד השימוש באלימות נגדם כאשר האלימות עוזרת לנו לבטל את האיום מצדם, וכאשר האיום ה"שקט" מצדם יוביל גם כך לאלימות קשה יותר בטווח הרחוק. אמנם טיעון כזה מנוגד לתרבות צה"ל בשנים האחרונות ולמעשי נתניהו, אבל לעתים צריך להשתנות.

    1. אופציה אפשרית, הדורשת מטראמפ לעשות את העבודה, היא איום בביטול נאטו כלפי האירופאים. טראמפ ירוויח בכך שהוא יאלץ את המדינות האירופאיות לחשוף עד כמה הן תלויות בו. אם הן תתכופפנה, הדבר יתן לו לגיטמציה ומרחב פעולה עתידי. מאידך, אם הן יסרבו, הדבר יחחשוף עד כמה הן "לוקחות" ולא נותנות, וייתן לו את כל ההצדקה לקצץ או אף לבטל את נאטו, דבר עליו דיבר לא פעם.

    2. כמה תגליות מאוד מעניינות בעיתונים, שמשנות את הסברות שלי. ארוך מכדי לסכם, אבל עם רמת העוינות הזו, אי אפשר לפסול דבר. עדיין, הנקודות הכלליות נשארו: יש למצוא בני ברית לטווח הקצר (וכאן אפשר לשאול מה אפשר להציע לרוסיה) ולנסות להרתיע את אובמה. הבה נדבר על הטווח הארוך:
      .
      א. אירונית, ההחלטה אפילו לא מגנה סיפוח. הכותבים כל כך התרכזו בהתנחלויות שלא שמו לב כמה דברים אחרים שישראל יכולה לעשות אפילו לא גונו.
      .
      ב. יש לממש את ההיסוסים של רייס. אכן, הפרמטרים יהיו חסרי ערך בממשל הבא. האויב הגדול ביותר אחרי התקופה הנוכחית יהיה הרצון ב"שקט" זמני. אם ננהג כך, במקרה הטוב ביותר הרשות תעביר זמן עד לתנאים אוהדים יותר. הגישה הזו תמיד מובילה להפסד בטווח הארוך. יש לדחוף את המטרות שלנו כל עוד הנסיבות יהיו בעדנו, ואם גורמים מסוימים ינקטו באלימות כתוצאה מכך – הם רק יפסידו ואין להרשות לאיומיהם להרתיע אותנו.
      .
      ג. דווקא יש לנו אינטרס שהרשות תממשה את "איומיה" השונים. ביטול ההכרה בישראל בתגובת למעבר שגרירות שלא משנה דבר אפילו לשיטת אובמה? ביטול התאום הבטחוני? הכל תירוצים נפלאים למדיניות שתשנה את הסטטוס קוו לכיוון שלנו.

  7. יש להציג פעילות אובמקה בשרות "האחים המוסלמים" כבגידה בארה"ב. שילך ישר לבית המעצר מהבית הלבן.
    אחר כך להעביר אותו אולי לגואנטנמו קרוב לקברו של פידל שהיה ממעריציו.