די להסטה: אין שום "שסע בעם"

האליטות בצבא, במשפט ובתקשורת מנסות פעם נוספת להתחמק מדיון ענייני, הפעם באמצעות ספין "הפילוג בעם". אבל הפילוג המרכזי שנוצר סביב פרשת אזריה הוא בראש ובראשונה בין העם לבינן

הרוב עם אזריה; הפגנה מחוץ לבית המשפט בתל אביב. צילום: תומר ניוברג, פלאש90

יש לי הערכה עצומה לסרן זיו שילון. שילון, שנפצע במהלך פעילות מבצעית ב־2012 ברצועת עזה, הוא בעיניי גיבור ישראל ופטריוט אמיתי. גם לאחר פציעתו סירב שילון להיות קרבן של הנסיבות הקשות, והחליט להתנער ולכבוש יעדים מדהימים שאדם מן השורה אפילו לא חולם עליהם. אבל עם כל הכבוד לסרן שילון, ויש הרבה כבוד, אם בעקבות פסק דין אזריה הוא מסתכל מסביב ורואה "שנאה חסרת תקדים" במדינת ישראל, איננו מוצא אפילו "שביב תקווה" וחושב שהעם איבד אמון בצה"ל, הוא מפספס בגדול.

"הפילוג החמור בעם" שמדברים עליו כל כך הרבה לאחרונה, הוא ספין; זהו מסגור שגוי של המצב בחברה הישראלית, שנועד להפיק רווח פוליטי לגורמים מסוימים או לנגח את שלטון הימין ואת תפיסת העולם השמרנית־לאומית.

אינני חושד חלילה במניעיו הכנים של סרן שילון, אך אני בהחלט חושב שהוא הוטעה וקיבל רושם מוטעה. סביב משפט אזריה אין פילוג בין העם לבין עצמו; הפילוג הזה הוא בין העם לאליטות – לראשי הצבא, לבית המשפט, לאינטלקטואלים ולתקשורת המרכזית, שאיבדו מזמן קשר עם הציבור. במקום לנהל דיאלוג, הם חותרים תחת הלגיטימציה של הצד השני להשמיע טיעונים ענייניים ולהביע תפיסת עולם מנוגדת ומנומקת.

כדאי להיזהר עם סקרים, בוודאי לאחר שהם התבדו שוב ושוב בשנים האחרונות, אבל כרגע זו האינדיקציה היחידה שיש לנו, לצד אינטואיציה בריאה. והאינטואיציה הזו אומרת לי שתוצאות סקר ערוץ 2 משקפות טוב יותר את המציאות מאשר תחושתו של שילון. על פי תוצאות הסקר הזה, 51% אינם מסכימים עם פסק הדין שהרשיע את אזריה, לעומת 36% שמסכימים. 52% אינם מסכימים עם דבריו של הרמטכ"ל איזנקוט על אזריה, ש"גבר בן 18 הוא חייל ולא הבן של כולנו", לעומת 38% שמסכימים. והנתון המובהק ביותר: בתשובה לשאלה האם צריך להעניק חנינה לאזריה השיבו 67% בחיוב, לעומת 19% שענו בשלילה.

ב'מדד השלום' מבית אוניברסיטת תל אביב ו'המכון הישראלי לדמוקרטיה' שנערך בחודש אוגוסט, נשאל הציבור היהודי בישראל האם בהתחשב בגרסתו של אזריה – שטען כי ירה במחבל מתוך הגנה עצמית וחשש ממטען – ניתן להצדיק את הירי. 64.8% הצדיקו את המעשה (42.1% מאוד מצדיק, 22.7% די מצדיק) לעומת 25.3% שלא הצדיקו (11.4% די לא מצדיק, 13.9% מאוד לא מצדיק).

כך לא נראה פילוג או שסע. כך נראה רוב שמאמין שלאזריה נעשה עוול, עם או בלי קשר לשאלה האם הוא "גיבור" או לא. כך נראה רוב שמאמין שהבחירה הכמעט מיידית של ראשי מערכת הביטחון להתנער מהחייל בגלל סרטון של 'בצלם', היא שגויה.

היה כבר גרוע יותר

האם קיימת הסתה? נראה שכן. באיזה היקף בדיוק? אני לא יודע. האם על המשטרה לחקור ולהעמיד לדין את העוברים על החוק? בוודאי. אבל מכאן ועד לומר שהחברה הישראלית שסועה ומוכת שנאה – המרחק גדול.

למשמע השיח הזה של "פילוג" ו"שסעים" בעם, אינני יכול שלא להיזכר בתקופת ההתנתקות. מדוע אז החשש הזה לא תפס תשומת לב רבה כל כך? אם אותה "שנאה" שמדברים עליה היום נמצאת בעיקר ברשתות החברתיות, כביטוי עצמי של אנשים פרטיים, הרי שאז היה מדובר במאמר מערכת של אתר 'וואלה' שקרא "להבריח את קומנדו ההתנחלויות חזרה לג'בלאות שלהם" באמצעות "שרשראות כבדות", "נבוטים", "אגרופים עם נצרה משוחררת", ו"להתאמן בשזירת לאסו ולהתנסות בלכידת איזו בהמה גסה".

"חרא עליהם, שיישרפו, תפעיל אלות, תיתן להם בפלג גוף תחתון", אלה היו מילותיו של מפקד מרחב הנגב במשטרת ישראל ניסו שחם, ביחס למפגינים נגד ההתנתקות בכפר מימון. אז לא היה מדובר בכמה טוקבקיסטים בפייסבוק או באוסף אוהדי בית"ר חברי 'לה פמיליה': היה זה ניצב במשטרת ישראל. גם אמני מיינסטרים כמו מוקי לא חסכו בביטויים כמו "פרחחים", "לשבור להם את העצמות" ו"להעמיס אותם במשאיות, לזרוק אותם באיזו פינה ולסתום להם את הפה".

יתרה מכך: אם היום הדיבורים על "קרע בעם" וסכנת "הפילוג" נועדו כביכול למנוע אלימות, בתקופת ההתנתקות הם היו התירוץ להצדיק אלימות קשה יותר(!) נגד המתנחלים. כך, בינואר 2005 ציטט בן כספית ב'ידיעות אחרונות' מפי מקורבי אריאל שרון את המילים הבאות: "האיום כאן חמור יותר. הערבים נלחמים בנו, אנחנו נלחמים בהם. במקרה הזה יש מרד פנימי. יש קרע בעם. זו סכנה איומה. צריך להפעיל כוח. הזרוע השרירית של עם ישראל היא צה"ל, וצריך לתת לו לפעול".

התקשורת מזדעקת על "הסתה" בעקבות איזה אידיוט שמפיץ שמועה בפייסבוק כי ראש ההרכב במשפט אזריה היא אחותה של טלי פחימה. אך באותם ימים אף אחד לא יצא לכיכר כשבכיר במערכת הביטחון אמר ש"מתנחלי יצהר מסוכנים יותר מזכרייה זביידי וטלי פחימה".

זו, מכובדי סרן שילון, שנאה אמיתית. לא שנאה שבאה מהשוליים הקיצוניים. ב־2005 הייתה שנאה ממוסדת, מגובּה ומסוכנת. במשבר פינוי עמונה ב־2006 לא שמענו ש"המדינה מדממת", אף שהיו אזרחים ובהם אישי ציבור שדיממו ממש. ובכל זאת שרדנו, כחברה וכעם.

נקודה נוספת למחשבה: כמה מהפוליטיקאים שחוששים מ"התפרקות החברה הישראלית" מדברים בקלות דעת ובזחיחות על פינוי 400 אלף מתנחלים מבתיהם?

כשהמדינה דיממה באמת; עמונה 2006. צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90

עובדים עליכם

אז כן, כמו "קץ הדמוקרטיה", "מותה של הממלכתיות" ו"נאו־ליברליזם חזירי" – גם "הפילוג בעם" הוא ספין.

העם לא יוצא "נגד צה"ל". במדינת ישראל צה"ל הוא העם, והעם הוא צה"ל. העם יוצא נגד ראשי המערכת שהתקרנפו. כמו בוגי יעלון למשל, שעדיין מתקשה להפנים את העובדה שהוא היה הראשון להבעיר את האש סביב פרשת אזריה, ומאז רק הוסיף וליבה אותה. יעלון, אגב, מוטרד בימים אלה מ"האיום הפנימי" יותר מאשר מחיזבאללה.

העם יוצא נגד מערכת משפטית שקיבלה את טענות התביעה באופן טוטלי, אפילו ללא חשש ממראית עין של ספקנות או איזון. עוד אנחנו כאן ובערוץ 2 עולה לשידור נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש, ש"באמת חושבת שנחצו הקווים האדומים. נשברו מסגרות שהן ממש תנאי לקיומנו כחברה". מהן המסגרות הללו לשיטתה? צה"ל, קרי: מחנכי המוסר להמונים, ובתי משפט "עצמאיים". אגב, מנחשים כיצד היא הגדירה את ההצעה של השרה שקד לשנות את שיטת מינוי השופטים? נכון: "סוף הדמוקרטיה".

אין זה מקרה שמרבית ה"מודאגים" משתמשים בדרך כלל בשפה מאוד מעורפלת. הם לא מוכנים להיכנס לפרטים ואינם מתווכחים על התוכן, אלא רק מרפרפים מעל הדיון באמצעות סיסמאות מופשטות. הנה למשל ביניש: "יש לי תחושה שיש ניסיונות לקעקע את הבסיס הזה. שמענו השבוע ביטויים מזעזעים, זה מתפשט כאש בשדה קוצים ואנחנו יודעים מה המשמעויות, ולכן הגיע הזמן שנזדעק ונתריע על כך". על סמך מה תחושתך גברת ביניש? על בסיס תבהלת מאמרי המערכת של עיתון 'הארץ'? כמה ביטויים מזעזעים באמת שמענו השבוע, ואיפה? האם זה אכן מתפשט "כאש בשדה קוצים"? ולא, גברת ביניש, איננו יודעים מה המשמעויות. למה שלא תספרי לנו, הבּורים?

עוד אחד? בבקשה: יאיר לפיד, שמנהל לאחרונה קמפיין קיטש נטול תוכן של "אהבת ישראל". "האם לא ברור שהדבר המסוכן ביותר שיכול לקרות לנו, הוא שהעם המופלא הזה ינוהל בידי אנשים שאוהבים לשנוא?" כתב לפיד בעקבות משפט אזריה, ללא שום התייחסות עניינית לנושא. "מגיעה לכולנו חנינה. חנינה מהקרע בעם, חנינה משיח השנאה, חנינה מהפיצול והשסע". אל תתבלבלו, החנינה היחידה שלפיד מחפש היא כמובן משלטונו של נתניהו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

26 תגובות למאמר

    1. נכנסתי לאתר הלילה מתוך תקווה שמישהו יתייחס לספין החדש שלמענו נוצל בלי בושה זיו שילון- על ידי פוליטיקאים שמאשימים פוליטיקאים אחרים שהם ניצלו את פרשת אזריה. תודה

  1. אמת ויציב.
    מחליפים כאן בין שנאה לבין ניכור ואי-אמון ולדעתי הדבר נעשה במזיד בשביל ליצור הסחת דעת,'ספין'.
    פרשת הצוללות והדיבדנטים, פרשת סגן-הרמטכ"ל שקמפיין הדה לגיטמציה העולמי נגד ישראל ושהבמה המכובדת בערב יום השואה על הזין שלו, פרשת בוכריס שבהתחלה כינה את המתלוננת שקרנית ואמר שלא היה כלום והכל עלילה ואחר מתברר שהוא כן שכב איתה ולזה יקרא תת-אלוף, וההובלה של החובש אזריה בשלשלאות לבית המשפט פגעו באמון של חלקים נרחבים בעם בראשי צה"ל.
    על החיילים עד דרגת סרן אני סומך ואני מאמין שגם הציבור סומך, אבל על צמרת הפיקוד מרחפת עננת ניתוק ושחיתות.
    אגב בין הקבוצות השונות באוכלוסייה ישנה פחות שנאה מתקופות קודמות. מרגע שנתקבלה התובנה שיש כאן קבוצות שונות והטרוגניות ושהקשר בינן הוא בעיקר הנסיבות יותר מכל דבר אחר ולא תרבותי או אתני השנאה הולכת ושוככת ומתחלפת בהשלמה ובהסתכלות מפוכחת על המציאות.

  2. במקום להתמודד עם טיעונים אמיתיים, ערכיים, מוסריים של הימין הם מקטינים אותנו לאספסוף. הזלזול מבחיל. הם לא משתמשים בשכל הישר לראות שהגענו למצב אבסורדי ובלתי אפשרי עם כל ארגוני השמאל שחדרו לפיקוד הצבא, האינטרסים הזרים והמשפטיזציה שכופה את עצמה על הביטחון שלנו ועל החיים האזרחיים. תרפו כבר. תנו לדמוקרטיה לעבוד. לרוב האנשים פה יש ערכים אחרים ואולי הפוכים מדת זכויות האדם שלכם. אנחנו מעדיפים ציונות, תרומה לחברה, שליחות, גיבוי, אמון, מוסר אמיתי ולא מזוייף כמו שלכם.

  3. מאמר מצויין וקולע! ארצה להוסיף מספר דברים: לתקשורת יש כוח עצום והיא זו שיוצרת תיבת תהודה נגד שלון נתניהו. ועכשיו הנושא הוא "פילוג בעם" ולכן במשך 48 השעות האחרונות הם נתנו במה לכל מודאגי שלטון הדמוקרטיה. ושוב הנה הם שותלים את זרעי השיח הציבורי בדבר השינאה והקיטוב בעם מה שאומר שהם שוב מכוונים לראשו של נתניהו כמסית הראשי. חבל שיש אנשים תמימים שקונים את הרוע והשקר של התקשורת. לדידי, יש לנו חברה דיי חזקה ומאוחדת ברוב הנושאים. ויש לנו מדינה חזקה עם מנהיג מצוין שמנווט בהחלט את המדינה בכיוון הנכון. משהו נוסף,לגבי בנט התקשורת שומרת עליו ומאדירה אותו ע"מ שימשיך לשמש "כמחולל בעיות סדתי" בממשלת נתניהו במטרה לזרז את נפילתה

    1. אני שמאלני מחיפה במקור כיום גר בחו"ל וחושב שאלאור אמנם היה צריך לקחת אחריות למעשיו אך את הפרשה היה צריך לסיים במסגרת הצבא ולא לחשוף לציבור. אסור שאלאור ישב בכלא ולו יום אחד.

    2. אני חושב שאתה בסך הכל עוד אחד מהמתחזים!

    3. אני שמאלני תל אביבי מצביע מר"צ ותומך שלום עכשיו וחושב את עזריה צריך לזכות ולשחרר מיד.

    4. דומני שהניקים התחלפו. אורי המתנחל הימני הוא בעצם השמאלן מתל אביב, ואורי השמאלן מתל אביב הוא בעצם המתנחל הימני…

    5. אני סמולני מסריח, שמוצניק ממזרע, שגר היום בברלין ולא מתכנן יותר לחזור לארץ, חושב שצריך לפנות את ראש הממשלה ולהרוג את כל ההתנחלויות, מקפיץ נבלות וטרפות של חזירים עם קממבר ואוכל אותם לתאבון בחצילים של כלאי הכרם שלא הופרשו מהם ערלה ומעשרות. גם הערלה שלי לא הופרשה, ואני משקר בלי בושה אפילו בשבת בין שתיים לארבע אחר הצהריים, וביום כיפור האחרון באתי על נערה מאורסה ובתה, ואת זה עשיתי רק להכעיס כי אני בכלל הומו. אני גם שונא מזרחיים ומעריץ של ג'ון לנון.
      וחושב שאלאור אזריה צריך לקבל צל"ש.

  4. קשקוש אחד כבר לקחת מהגמוניה המשפטית והתקשורתית שלנו, שיש הסתה!
    כאילו זעקות , רגש חם , וקריאות מחץ כמו …."רבין מחפש מחבר" במקרה הגרוע לכל יותר יוצרת התלהמות קשה בין הגרעין הקשה של השיכבה העממית הישראלית לבין ערימת התנשאות והבוז שיוצא מהביבים של שפני הסלע ממדינת תל אביב(הרי משהו צריך להתפרנס ממסע הפרסום האחרון בקריאה חדשה להחליף את העם)!

    יחד עם זאת, אני לא מסכים עם המחנה שאני נמנה עימו לגבי הביקורת נגד דבריו של הרמטכ"ל. זה חלק מחובתו להציב פרופורציות על אופן מקצועי של הצבא והמערכת לעבר החברה כולה איך צריך להתייחס למתגייסים טריים או לחיילים בשירות הסדיר.
    אני רק מקווה שדבריו לא היו ניסיון להטות את הכף במטרה להרשיע את אזריה!

  5. הדבר המסוכן ביותר שיכול לקרות לנו, הוא שהעם המופלא הזה ינוהל בידי אנשים שאוהבים לשנוא את בני עמם.
    אבל אם העם ינוהל בידי אנשים שאוהבים לשנוא את האוייב המוסלמי – זה לא כל כך נורא.

    1. אני חושב שזאת אחת מנקודות המחלוקת העמוקות ביותר בין האנשים הטובים שמובילים את המאבק לחנינת אלאור לאנשים הטובים שמתנגדים לו. עבור אלה השנאה צודקת ונחוצה כלפי האויב ועבור אלה היא רעה תמיד. מהותית נדמה לי שאלה מאמינים בעין תחת עין ואלה באהבת חנם וקרוב רחוקים. לא רק ביחס לערבים או למחבלים, אלא בחיים בכלל.

  6. אילו היו נואמים פוליטיקאים ואילו היינו רואים הסעות מאורגנות. הייתי מסכימה ואומרת שיש כאן ספין. לכל מעשה טוב יכול שינוצל באופן ציני לעשיית רווח פוליטי. אל אין להתעלם מאמירות ותחושות קשות של רבים משני המחנות שלא באמת מתקיים כאן שיח בין הצדדים אלא כל צד מתקפל ובועט מתוך המחנה שלו. ואת מי שומעים את הקצוות ואת האליטות ששולטות בתקשורת.

  7. הוא חושב כמו חייל והוא גיבור ישראל אבל יש דברים שהוא אינו מודע להם.

  8. מאמר רהוט ומשקף את תחושותיהם של רבים. ממליץ לתקן את הכותרת – נראה שהכותב במאמרו התכוון להסתה (הדחה או שיסוי) ולא להסטה (העברה, סטייה מנושא לדוג)

  9. הרעיון של בית משפט הוא לייצר מנגנון שבודק האם אזרח נהג לפי החוק או הפר אותו. החייל היורה עבר על פקודות מפורשות של הצבא ולא הצליח לשכנע את בית המשפט באף אחת מהגירסאות שהציג. מה היא הרלוונטיות של הסקרים בעד או נגד ההחלטה או בעד או נגד הרמטכ"ל? בבית משפט לא משנה מה חושב מדגם אקראי של אזרחים שאין להם את מלוא החומר. שם מדברות הראיות והתמונה שמוצגת על ידי התביעה וההגנה. תארו לעצמכך שהחייל היה יורה במתנחל שתקף חיילים על רקע לאומני. גם אז הייתם רוצים לתת לו חנינה?

  10. אם הכדור היה ליד השער של הקבוצה היריבה ושחקן מהקבוצה שלי הרחיק אותו משם והשוער שלי קופץ לצד ההפוך מהכדור ששחקן מהקבוצה שלי בעט לשער אני כבר לא חושב שהם טפשים או טועים , או מבולבלים הבנתי שהמשחק מכור , ואני כבר לא אוהד של הקבוצה הזאת

  11. אני ממש מסכימה איתך,כל מילה בסלע !לא מבינה איך התקשורת לא מבינה את האמת הזו שהעם מרגיש,את תחושת השייכות,הוא ממש חייל שלנו,ואני לגמרי בעדו,קשה לעמוד אל מול הניכור ,האטימות שאני שומעת במילותיהם של אנשים בעלי דרג ואיך התקשורת לא מבינה את רכשי העם,צר לי גם שסרן זיו היקר התמקד בבעייה שהיא לא בעייתית אלא להפך..העם ברובו בתחושה אחת רגישה ומחוברת לאלאור עזריה.

  12. משחק מלים נהדר בכותרת.
    נראה לי מתאים לצטט קטע מתוך "עלילת דם בדיר יאסין" של ד"ר אורי מילשטיין (מהדורת תשס"ז, עמ' 78 – בשער הראשון, תחת הכותרת "מאבק במוסדות הציוניים"). המחבר מביא ציטוטים מתוך פרוטוקול ישיבות הוועד הפועל הציוני ב-6 באפריל 1948 (הערה 223 בשער זה). נראה לי שהדברים מובאים גם בספרו על מלחמת העצמאות חלק ד' איפשהו, אבל אינני בטוח:

    ד"ר הרצל רוזנבלום, איש המפלגה הרוויזיוניסטית, הציע לדון בשיטות ההתגוננות של היישוב ולקבוע מי אחראי למצב הגרוע: "לדעת רבים, האחראי הוא הפיקוד העליון של ההגנה".
    בן גוריון השיב לו בסגנון בולשביקי: "זה זמן רב שמיטב הנוער שלנו שופך את דמו למען הגנת היישוב, ובו בזמן מתנהלת קמפניה של השמצה והשפלה של ההגנה על ידי אלמנטים שאינם משתתפים בה ושמנסים לשבור אותה, ואין לסבול שישיבת הוועד הפועל הציוני תיפתח בהושבת חלק זה של היישוב, השופך את דמו, על ספסל הנאשמים".
    מישהו מספסלי הרוויזיוניסטים צעק: "מבקשים חקירה נגדך, לא נגד המגינים. אתה, לא הם!".

    עד כאן.
    נשאלת השאלה, אז כהיום, האם בן גוריון רק השתמש שם בכישורים הרטוריים המופלאים שלו, או שבאמת לא הבין שאצ"ל תוקף אותו (ובעיקר את יועציו הבכירים) כאחראי לשפיכת הדם של החפ"שים שאתרע מזלם לשרת תחת פיקודו.
    גם סרן שילון, שיזכה לאורך ימים ושנים טובות, עם כל הכבוד וההערכה, מוכיח, לצערי – לא חשוב. צנזרתי את עצמי.
    אפילו לגבי אייזנקוט (בניגוד להרבה במערכת המשפט, האזרחית כצבאית), אני מניח שהוא אדם טוב שבאמת רואה בתפקידו הצבאי שליחות, ומוכן למסור את נפשו ומאודו למען עם ישראל בארצו. רק שחינוכו הביא אותו למצב שהוא לא באמת מסוגל לחשוב על משהו צבאי מעבר לאורך הזקן של חייל או הפוליטיקה של שילוב חצאיות בטנקים. לצערנו, האויב עוסק גם בהגות מלחמתית אמיתית, והפיגור שלנו בתחום עולה לנו ביוקר רב יותר ויותר.