שוחד או פרוטקשן?

אם הופכים את יחסי הפוליטיקאים והתקשורת לעניין פלילי – צריך גם לחקור אם המתקפה הפולשנית נגד בני הזוג נתניהו לא הייתה חלק מסחיטה, ומה הרוויחו הח"כים שקידמו את חוק 'ישראל היום'

נתניהו ומוזס. צילומים: יונתן זינדל, רוני שוצר, פלאש 90

ספק אם יימצאו כמה קוראים שנתקלו בשמו של היהודי הקטן והמלוכלך הנרי סטרקאץ'. הוא במקרה היה הבעלים של שבועון ה'אקונומיסט' הבריטי, ומהצד הוא גם נהג לשלם את כל חובותיו של וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם השנייה. צ'רצ'יל חי הרבה מעבר ליכולתו, ואולי שלי יחימוביץ' הייתה מגדירה את סטראקץ' כ'שוגר דדי' שלו. עד כדי כך שהוא אפילו הציל את אחוזתו המפורסמת של צ'רצ'יל, צ'רטוול, שעמדה למכירה כדי לכסות את הוצאותיו הגבוהות של בעליה. המקרה של ראש ממשלת ישראל נתניהו הרבה פחות חמור מזה של ראש ממשלת בריטניה לשעבר, אבל מסתבר שגם בתחום ההוצאות והקבלות יש דמיון בין שני המנהיגים.

החברה הישראלית צריכה להתבגר. הגילויים האחרונים בנוגע למפגש ההיסטורי בין מוזס לנתניהו רק מדגישים את מה שמקובל בכל דמוקרטיה. מדובר בתחום הפוליטי הציבורי, ובזירה הזו העניינים מתנהלים בשיטה של קח ותן. מי שחושב שדמוקרטיה מתנהלת לפי קוד הדיקטטורה הנאורה של אליעד שרגא, לא יודע מה זו דמוקרטיה.

פרשת העסקה שלא יצאה לפועל בין נתניהו למוזס – אם רוצים לקחת אותה לספירה הפלילית – פותחת המון אפשרויות וגם סימני שאלה לגבי המשטרה עצמה. למשל, אם פגישה כזו בין נתניהו למוזס התנהלה ברוח מסוימת אף כי לא הניבה תוצאה, האם לא מתבקש לחקור מה הניע חברי כנסת ושרים מסוימים בקידום החוק לסגירת 'ישראל היום'? אם מוזס חשוד, הרי שיש לחשוד כי נפתלי בנט, ציפי לבני, איתן כבל ואחרים נהנו מאיזו "טובת הנאה" מכיוון רחוב מוזס (היום בראשון־לציון).

יתר על כן, מכיוון שהמניע לפגישת נתניהו־מוזס הוא המתקפה הפולשנית נגד בני הזוג נתניהו, שהייתה בסגנון בוטה של רצח אופי, האם לא מדובר בעצם בעיתונות שמעורבת בעסקי פרוטקשן? אם הכל פלילי, אז גם צורת הכיסוי של פוליטיקאים רבים לא הייתה אלא מערכת איומים שיכלה לקבל תפנית של כיסוי חיובי בתנאים מסוימים. ואז יש לנו סחיטה באיומים ופרוטקשן, כמקובל במאפיה.

למשל: במאי 2015 פרסם יואב יצחק כי נערכה פגישה בעלת אופי של עסקת חליפין בין מוזס לבין השר ישראל כץ. לפי יצחק, בפגישה הזו נדונה הדרך לחיסולו הפוליטי של נתניהו. נראה שחשיפת הפגישה בין מוזס לנתניהו וההקלטה שלה, מספרת הרבה יותר על התקשורת מאשר על נתניהו. האם המשטרה הפכה למפקחת פעולות ראש הממשלה? יש לנו מצד אחד את 'ידיעות אחרונות', שמנהל מסע לינץ' מתמשך לאורך 21 שנים נגד בני הזוג נתניהו. מנגד אפשר לזהות קרטל של כתבי־על, רביב דרוקר, גידי וייץ, אמנון אברמוביץ ובן כספית. אלה כותבים בתיאום מלא נגד ראש הממשלה, ומעניקים ספין לחקירות המשטרה. כך יוצא שחקירות המשטרה אינן אלא מנוע המחולל מבצעי תעמולה שנועדו לערער את דעת הקהל. מתוך הרכב הקרטל הזה, שניים – אברמוביץ' וכספית – היו מעורבים עד צוואר בפרשת הרפז, באופן פעיל. מבקר המדינה הקודם שפרסם דו"ח בנושא הזכיר לחומרה את מעורבותם של עיתונאים במלחמה הזאת.

מוטב שהמשטרה תמשוך את עצמה החוצה מהזירה הפוליטית הציבורית, שבה מתכתשים פוליטיקאים ואנשי תקשורת. עם כל התחושות הלא־נוחות שמשאירה פרשת המתנות ב' של נתניהו, אין שום דחיפות פתאומית לחקור אותן עכשיו באמצע הקדנציה. יש כאן חבלה בעבודת ראש הממשלה, שאליה התייחס פרופ' אלן דרשוביץ. לא התבשלה שום עסקה חשודה ברמה הלאומית שחייבים לחקור את מניעיה, כמו למשל ביטול פרויקט ה'לביא' בזמנו או ביטול עסקת ה'פאלקון' בהוראת קלינטון לאהוד ברק. אלה דברים שהמערכת הפוליטית בישראל או גורמים אחרים היו צריכים לחקור.

בשלב זה מתקבל הרושם שהמילה החביבה על ראש הממשלה, "כלום", מגדירה היטב את פרשת החקירות שנתקעו לפתע בדרכה של הממשלה. זוהי פרשת להד"ם או פרשת כלום. ברור שלאחר העברת התקציב הדו־שנתי והשגת היציבות הברוכה של הממשלה, התעורר צורך דחוף להשקיע מאמץ עליון בהפלת נתניהו. אותם חוגים שדחפו בחצי השנה האחרונה לחקירות, יודעים היטב שאין להם שום יכולת להחליף את השלטון בישראל באמצעים דמוקרטיים. נותרו רק שיטות שמחוץ למערכת הפוליטית־ציבורית. תיקים באפלה הוכחו כשיטה יעילה בישראל. קבוצת אהוד ברק, גבי אשכנזי, עיתון 'הארץ', נוני מוזס, יאיר לפיד ובוז'י הרצוג יודעים שהעם לא נותן בהם אמון. יותר מזה: הפער בין הקבוצה הזאת, שהיא חוד המחץ של המעמד השליט, ובין רצון רוב העם – הולך ומתרחב, כפי שמוכיחה פרשת אלאור אזריה.

חקירות המשטרה בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה נראות עכשיו כתאונת רכבות. כדי לשמור על אמינות גורמי האכיפה, כדאי מאוד למצוא את הדרך האלגנטית ביותר לרדת מהעץ ולאפשר לעם ישראל לחזור לשגרה. יש בארץ מספיק פיגועי דריסה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

19 תגובות למאמר

  1. הערכתי ואני מעריך את מר נתניהו הרבה מאוד באמת ובתמים, על תבונתו, על דבקותו באידיאולוגיה מבית אביו, על כל אשר הוא סובל מהתקשורת 24 שעות ביממה במשך הרבה שנים. השנאה כלפיו רק הגדילה את אהדתי אליו. שמחתי על הדברים שנכתבו עליו על ידי עיתונאים כמו בני ציפר וישי גולדן וסמכתי עליו יותר מעל כל פוליטקאי….אבל נניח רק נניח כי אכן נרקמה עסקה שלא יצאה לפועל בין מר נתניהו לבין מר מוזס(שאינני אוהד בלשון המעטה) שאחד מבסיסיה הוא סגירת "ישראל היום" האם אין זה חוסר הגינות מחפיר כלפי עיתון שנהג כלפיו בדרך הגונה (ונכון לפעמים יותר מדי אך אל מול כל הקיים, היה זה אך מתבקש)? האין זו הפניית עורף למי שרצה לשנות ולו במעט את הנוף המונוליטי של העתונות הישראלית?
    אבל כל זה לא היה ויתכן ומר מוזס הוא שיפול לבור שחת. מי יודע?

    1. ממה שהולך ומתפרסם מסתבר שלא היתה שום עסקה רק ניסיון פסול של מוזר. מי שהקליט את זה זה ביבי עצמו ולא היו שום כוונות להפליל את עצמו. יש גבול לטפשות.

  2. רצון העם הוא ביטוי שבמאה הקודמת שירת את המשטרים האפלים מכולם.
    אמנון לורד הוא מהאחרונים שנותרו בנאמנותם העיוורת לנתניהו.
    חוק ישראל היום לא דן כלל בסגירת העיתון אלא בחיובו לדרוש מקוראיו תשלום סמלי זעום וזניח.
    נתניהו כידוע חש בוז עמוק (ולא מפתיע) לתכניו של הביביתון.
    אגב, אריאל כהנא פרסם אתמול שנתניהו מתכנן מהלך מדיני דרמטי.
    אם וכאשר המהלך הזה יתרחש אפשר להניח שאמנון לורד יהיה כאן כדי לספר לנו את שבחיו.

    1. אויבי ישראל מנסים להחליש אותה והם עושים את זה גם בעזרת עורכי דין משוחדים, עיתונאים קנויים בכסף וגם בעזרת טוקבקיטסים בשכר. חבל שיש כל כך הרבה עיתונאים וטוקבקיסטים שתמורת בצע כסף מוכנים למכור את בני עמם לאינטרסים של אויביהם. בנימין נתניהו – היהודים אוהבי ישראל יודעים בדיוק מי מנסה להפיל אותך.

    2. רק לגבי הנקודה הראשונה שלך – "רצון העם הוא ביטוי שבמאה הקודמת שירת את המשטרים האפלים מכולם" – באמת ? אז בואו נוותר על דמוקרטיה לגמרי כי הצליחו למצל אספקטים מסוימים שלה לרעה.
      זאת אמירה דמגוגית. אני מניח שאתה יודע שהאלטרנטיבות (אריסטוקרטיה שמחליטה בשביל כולם? מועצה שלטת? מונרכיה?) בסופו של דבר מביאות לתוצאות גרועות ממנה.

    3. למה אתה רוצה שהממשלה תתערב בכל דבר? לי יש עסק בארה״ב שבחיים לא הייתי מצליח להרים בארץ. הוא רוצה לחלק את העיתון בחינם? תן לו. אני תמכתי בהתנתקות אבל היה מדובר במהלך הכי אנטי דמוקרטי בתולדות המדינה והתקשורת שתקה.

    4. "נתניהו כידוע חש בוז עמוק (ולא מפתיע) לתכניו של הביביתון."
      "כידוע"? "בוז עמוק (ולא מפתיע)"

      מאיפה הבאת את השטות הזו? אני מניח שזו דעתך ואתה מנסה להלביש את זה על נתניהו…

      ישראל היום עיתון מצוין, חלילה להשוות אותו לצהובון של מוזס.

  3. "לא התבשלה שום עסקה חשודה ברמה הלאומית שחייבים לחקור את מניעיה"?? אתה אמיתי??? מה עוד צריך לעשות נתניהו צריך לעשות כדי שתפסיק לעמוד לצידו בכל מחיר? אני בהחלט לא המשטרה וחזקת החפות עודנה קיימת אבל ברצינות, אלו טענות מדהימות ברמת חומרתן! מה פתאום שראש ממשלה ישא ויתן עם ראשי התקשורת על סיקור אוהד או לא? אנחנו גרים ברוסיה? בצפון קוריאה? זו דמוקרטיה או רפובליקה של אוליגרכים?
    ודבר נוסף – זה שלראשי ממשלה אחרים ממפלגות אחרות סרחו זה אומר שלביבי מותר. זה שגוםי תקשורת שונים עסוקים באופן אובססיבי בנתניהו לא מקנה לו זכות לקנות עיתונים וכתבים בתמורה להטבות שונות.

  4. לורד, אתה תמשיך לכתוב על שחור שהוא לבן ועל לבן שהוא שחור, ואותם אנשים הגונים שעדיין נותרו כאן, ימשיכו לעשות את מלאכתם נאמנה – לחקור, ובמידת הצורך גם להעמיד לדין את ראש הממשלה. אגב, במה עוד מתבטא הדמיון בין נתניהו לצ׳רצ׳יל? המנהיגות? היכולת לקבל החלטות קשות?

  5. אמנון תודה! נהנית לקרוא את כל מאמרייך המחכימים ומאירי העיניים . כמו תמיד, מאמר זה מתאר נכונה את העובדות .

  6. יש כאן שחיתות ושוחד ברמה הכי גבוהה שאפשרמכי מדובר לא פחות ולא יותר על גניבת דעת קהל. כידוע אנשים קוראים עיתונים וחלק נכבד מדעתם מתעצבת לאור מה שהם קוראים. אם מר נתניהו ביקש לקנות סיקור אוהד, כאשר האתנן תמורתו הוא כסף גדול בדמות הקטנת נתח השוק של החינמון ישראל היום, הרי מדובר על טובת המאה מול תמורה כספית. שוחד שוחד ושחיתות. מעבר לזה מדובר על תצהיר שקר שמסרה תנועת הליכוד לועדת הבחירות בתגובה להכיר בתרומה של עיתון ישראל היום לליכוד ולראשו כתרומה אסורה, כאשר התצהיר קבע כי אין לליכוד וליושב הראש שלו כל קשר עם העיתון והשפעה על תוכנו.. כלומר מסתובב לנו היום ראש ממשלה עם עיתון “פראבדה” פרטי משלו בכיס, עיתון שמחמיא לו כל הזמן ומחולק חינם. מעבר לזה הוא מחזיק כמובן בתיק התקשורת ומקבל טובות הנאה ומתנות מאנשי עסקים, שפתאום כולם “חברים” אישיים שלו. איפה היושר, איפה שיקול הדעת, איפה קיום החוק? יוק. המדינה זה הוא ולכן הכל מותר לו.

    1. למיטב הבנתי, ובהסתייגות המתבקשת בשל העובדה שאיננו יודעים מה בדיוק נאמר בקלטת, נוני מוזס התנהג כאיש מאפיה וניסה לשחד או לסחוט את ראה"מ אך לא הצליח. נתניהו ביקש לגנוז פרט מסוים אודות בנו ולכן הגיע לפגישה. הוא אמר "יהיה בסדר", שזה נשמע כמו דרך דיפלומטית לא להיענות אך לשמור על פיוס. והראיה, נתניהו הפיל את הממשלה בשל חוק ישראל היום (ההקלטה התקיימה ככל הנראה לפני ההצבעה על החוק). בעבר רונאל פישר סיפר שבתחילת דרכו עבד כעיתונאי – הוא חשף שהעיתון היה עורך תחקיר בעל ערך מזיק על חברה מסוימת, ואז פונה לחברה ומבקש שתפרסם בעיתון בהיקפים גדולים כדי למנוע את פרסום התחקיר. נראה שמוזס נהג באותו אופן עם ביבי, וכל מה שניתן ללמוד מהפרשה הזאת, עד כה, הוא כי התקשורת איננה אמינה ומנהלת את הפוליטיקאים באמצעות תפריט חיזוקים ועונשים. עצוב מאוד שראש הממשלה שלנו סובל את זה כל כך הרבה שנים, וטבעי מאוד שהוא נפגש עם מוזס בניסיון להתפייס אתו.

  7. יצא המרצע מהשק – נוני מוזס הוא הפושע העיקרי שצריך להשפט ולשבת בכלא !!! !!! !!!

    האם לא ברור כשמש שהפושע כאן הוא נוני מוזס אשר היה אמור להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה והתגלה שהוא סתם כלב מצורע ???
    יתרה מזאת, ברור כשמש שאם יש להעמיד לדין פוליטיקאי בפרשה, אזי צריך לחקור ולהעמיד לדין את כל הפוליטיקאים אשר הצביעו בעד החוק נגד העיתון ישראל היום !!! !!! !!!

  8. למה להרחיק עד הפוליטיקאים? כבר שנים שמדברים על אנשי חצר של התקשורת במשטרה, בפרקליטות, בצבא ועוד. כל מיני גורמים שמדליפים מידע לתקשורת, והתקשורת דואגת ״לפנק״ אותם. די אם נזכור את הזובור שעבר המפכל הנוכחי כאשר החליט להילחם בתופעה. האם זה לא שוחד? במקרים אלה, כבר מוכח שמתקיימים היחסים של התן וקח.

  9. המחבר שכח להוסיף שגם שילמו סטראקאץ' ואחרים בעד התחתונים הורודים של צ'רצ'יל שנתפרו לפי מידתו וגם בעד הסיגרים המשובחים שלו ואת חובותיו מהימורים. צ'רצ'יל אהב שמפניה וקוניאק בן מאה שנה והם שילמו בעדם גם כן. גם השופט בייסקי טען שהוא ויהודים נוספים שניצלו ע"י אוסקאר שינדלר תרמו לתשלום בעד משקאות החריפים המשובחים שלו ונשים שלו אחרי מלחמת העולם השניה. אי אפשר לדרוש את צדקת המלאכים.