הכחשת השואה והשתיקה של פייסבוק

פעילים שהתגייסו נגד הכחשת השואה ברשת, נתקלו בתופעה מפתיעה. במקום להסיר את הדפים לחלוטין, פייסבוק חסמה אותם בישראל בלבד

לקראת יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ב־27 בינואר, פתחתי בקמפיין פייסבוק קטן, שמטרתו הייתה העלאת המודעות לתופעת ההתכחשות לשואה. במשך כמה ימים אספתי קישורים לדפי פייסבוק שבהם תכנים המתכחשים לשואה (המלאכה לא הייתה קשה, לצערי), ועודדתי את חבריי לדווח עליהם להנהלת פייסבוק.

מהר מאוד התרשמנו שמאבקנו נשא פרי: המדווחים קיבלו תשובה מטעם פייסבוק שלפיה התוכן הפוגעני הוסר והודעה על כך נשלחה לבעלי הדפים. אלא שמשתמשים מחו"ל גילו כי הנהלת פייסבוק הונתה אותנו. אף אחד מהדפים הללו לא הוסר בפועל מהרשת, וברור שאף הודעה לא נשלחה לבעליהם.

כשניסינו להבין מה קרה, התברר שבפייסבוק מצאו את הדרך הקלה להתמודד מול הטענות: הם חסמו את הגישה לקישורים ה"פוגעניים" רק לגולשים מישראל, אך השאירו אותם נגישים לגולשים מחו"ל.

בדיקה שערך הבלוגר הציוני 'זקן ציון' העלתה כי הנהלת פייסבוק אינה רואה בהתכחשות לשואה הסתה אנטישמית חמורה שדינה להימחק. מבחינתה מדובר בוויכוח בנושא פוליטי רגיש, שבו היהודים "נעלבים" מהתבטאויות שאינם לרוחם. לשווא ניסיתי לעורר תהודה ציבורית למקרה זה.

השואה כמזימה ציונית

תיאוריות ההתכחשות לשואה אינן חדשות ואינן נחלתם של מעטים. אילו היו נחלתם של מעטים והזויים, לא היו עולים בשפה האנגלית לבדה מאות אלפי אתרים העוסקים בנושא. מרבית האתרים המציגים תיאוריות אלה טוענים שהם הם מציגים את ה"אמת" המוסתרת בידי הגופים הציוניים ועושי דברם.

להלן כמה מהטענות הנפוצות של המתכחשים לשואה.

  • מספר הקרבנות: המתכחשים מסתמכים על פרסומי עיתונות מראשית המאה העשרים, שבהם מופיע המספר "שישה מיליון" בהקשר של יהודים הנתונים בסכנת מוות או גירוש. אחדים מהמאמרים מייחסים את המספר ליהודי האימפריה הרוסית בתקופה ההיא, וכאן המספר אינו רחוק מהמציאות, אם נזכור את תחום המושב ואת מספרם הרב של היהודים שישבו בו. במקום אחד נכתב כי למספר שישה מיליון יש משמעות קבלית, ובאחרים נטען כי תחילה דיווחו היהודים על מספרים גבוהים יותר, אך נאלצו "לוותר" כדי לעורר אמינות. כך או כך, מרבית המתכחשים לשואה מביאים מסמכים כאלה ואחרים המציגים את מספרם של הנספים באחדים ממחנות ההשמדה בלבד (גם המספרים במחנות תמוהים למדי), ומתעלמים מהנספים בגטאות או מהרישום המפורט שהותירו הנאצים, שבאמצעותו ניתן למצוא את פרטיהם של קרבנות ושל ניצולים.
  • לא היו תאי גזים: לפי טענה זו, תאי הגזים באושוויץ אינם אלא חדרי מתים בקרמטוריום. ה"ראיה" לכך היא שהדלת שלה היא דלת רגילה, ואף על פי כן היהודים לא פרצו אותה בעת שהייתה סכנה לחייהם ולא יצאו מבעד לחלון הלא חסום. אילו היו החדרים האלה תאי גזים, הרי שהדלתות היו אטומות והחלונות היו ממוגנים וחסומים. גז הציקלון בי, שהומצא בארה"ב, היה בשימוש במחנות העבודה כחומר חיטוי נגד טיפוס.
  • השואה איננה ייחודית ליהודים: אמנם במלחמת העולם השנייה מתו יהודים רבים, אך גם מיליונים רבים אחרים. היהודים לא נרצחו כחלק ממהלך מתוכנן, וה"ראיה" לכך היא שאין הוכחות להוראות ישירות מצד היטלר לרצח שיטתי של היהודים. היהודים אינם הקרבן שהם מתיימרים להיות.
  • עדויות הניצולים: מרבית ההוכחות לזוועות הנאצים מתבססים על עדויותיהם של הניצולים. האם זוהי אך מקריות שכל ניצולי השואה המספרים אותם סיפורים הם יהודים? האם לא ייתכן שגם עדויות אלה "טופלו" בידי התנועה הציונית? האתר "אלי ויזל מרמה את העולם" מקדיש את מיטב מאמציו להוכיח טענה זאת, ולצדו אתרים רבים הטוענים כי עדויותיהם של ניצולי השואה מופרכות.
  • השואה כעסק רווחי: כמעט כל המתכחשים לשואה טוענים, בהסתמך על הסעיפים הקודמים, כי התנועה הציונית משקיעה רבות במיתוג השואה כדי לגרוף רווחים מסוגים שונים. "תעשיית השואה" (כלשונו של "ההיסטוריון" נורמן פינקלשטיין) מגלגלת כספים רבים, הן כפיצויים ממשיים הן כהישגים מדיניים לתנועה הציונית ולמדינת ישראל.
  • השואה כמזימה ציונית: עבודת הדוקטור של אבו־מאזן (שקטעים ממנה תורגמו לאחרונה לעברית בידי ד"ר אדי כהן) מצביעה על הקשרים בין התנועה הציונית למפלגה הנאצית. גם באירופה קיימים כאלה המעלים טענה זאת, ויש אף הטוענים כי היטלר היה עושה דברה של התנועה הציונית.

לא תופעה חולפת

ב־11 במרץ חולל בית כנסת בסיאטל, כאשר על אחד מקירותיו נכתב בגרפיטי: Holocau$t i$ fake hi$tory (בעברית "השואה היא היסטוריה מזויפת"). סימן הדולר החליף את האות s במשפט הקצר הזה, והמשמעות ברורה: הכותב ביקש להצביע על הקשר שבין תאוות הבצע של היהודים ובין השואה.

מקרה טרי זה מלמד כי ההתכחשות לשואה איננה תופעה חולפת, ובוודאי שלא דועכת. עידן זמינות המידע, אמיתי או מסולף, מקרבת בין הקצוות ומקצינה את העמדות. המאמרים הרבים בנושא מפורטים ומנומקים למראית עין, והקורא הממוצע אינו יכול שלא להשתכנע אל מול שפעת "ההוכחות" המוצגות בפניו.

שחיקת זכר השואה עלולה להוביל ליום שבו שואת יהודי אירופה לא תתקבל עוד כעובדה מוכחת. לישראל וליהודים כדאי להיערך להמשך מאבקם הקיומי, גם בעולם רווי שנאה והכחשת האמת.

מפייסבוק נמסר בתגובה: "אנו מגבילים גישה לתוכן הקשור להכחשת שואה במדינות בהן תוכן זה אסור על פי חוק".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

3 תגובות למאמר

  1. אם הם הצליחו להכניס לקונזנצוס את קיומו של העם הפלסטיני אז כבר כל דבר יתכן. יכול מאוד להיות שעוד חצי מאה הכחשת שואה תהיה דיעה מקובלת ולגיטימית באקדמיה ובקרב הציבור הרחב.