עמוס רגב, דון דרוקר בעקבותיך

המאמר שפרסם רביב דרוקר ב'הארץ' נגד עורך 'ישראל היום' היוצא, חושף את שיטות ההשתקה הבריוניות של השמאל. הימין מצדו צריך להפסיק לחכות לפירורים של הברנז'ה, ולהמשיך לבנות תקשורת עצמאית ואיכותית

רביב דרוקר, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ברוב המקרים, טכניקות ההשתקה והרדיפה של אליטות השמאל נגד אנשי ימין הן מתוחכמות, עקיפות, דורשות ניתוח ולא משאירות אחריהן טביעות אצבע או אקדחים מעשנים. מבחן התוצאה מלמד שאפשר לשמור על אחידות מחשבתית ולדחוק לשוליים אג'נדות לא רצויות, גם מבלי להשאיר עדויות מרשיעות בפרוטוקולים של הוועדה למינוי שופטים, בהליכי המינויים באוניברסיטאות או בחוות הדעת של הלקטורים של קרנות הקולנוע.

המאמר שפרסם רביב דרוקר ב'הארץ' נגד עורך 'ישראל היום' הפורש עמוס רגב, הוא דוגמה מובהקת להתנהלות שצריך להיות נאיבי במיוחד כדי שלא לזהות את מאפייניה הבריוניים. כך כתב אתמול דרוקר בפסקת הסיום של מאמרו: "רגב עומד לגלות שהקהילה העיתונאית, חלשה ככל שתהיה, אינה עתידה לקבל אותו בחיבוק. הוא לא יזכה לתפקידים מחמיאים של עיתונאי בדימוס, אולי הממשלה תזרוק איזו עצם. כל אלה שהולכים בדרכו של רגב, ב'ישראל היום' ובמקומות אחרים, כדאי שיסתכלו עליו בשנים הבאות. האם זה שווה את זה? האם שנות הכוח כדאיות? האם הן שוות את שנות הבושה?"

זוהי פרקטיקת עולם תחתון מקובלת. באמצעות יירוט או חיסול של אדם שחרג מהנורמות המקובלות, מועבר מסר לכל השחקנים בזירה שלפיו תג המחיר הוא כבד. עמוס רגב "עומד לגלות" שהקהילה העיתונאית לא תסלח ולא תמחל לעיתונאי שינסה לערער על ההגמוניה של השמאל בתקשורת. טור של יועז הנדל ב'מוסף לשבת' זה משהו שאין למערכת בעיה לחיות אתו. אפשר לקבל גם שעת שידור שבועית שלו בגל"צ. אבל להקים כלי תקשורת שינסה לקדם קו מערכתי שונה? זה כבר פשע שבברנז'ה אין עליו מחילה. רגב, דון דרוקר בעקבותיך.

הבשורה הטובה היא שמאמרו של דרוקר מזכיר הרבה פחות את הטכניקה האלגנטית של דון קורליאונה, והרבה יותר את אובדן העשתונות של טוני מונטנה ב'פני צלקת'. דרוקר אמנם יודע שלאנשים כמוהו הכל מותר, ושהוא ימשיך ליהנות מהילת העיתונאי החוקר גם אם ישתמש בה לרעה מאות פעמים. מצד שני, דרוקר נזקק לאיום בוטה מכיוון שהשמאל איבד את האחיזה המוחלטת על המיקרופונים, המצלמות ומכבשי הדפוס. 'גלי ישראל', ערוץ 20, 'בשבע', 'מקור ראשון', 'מידה', ויותר מכול 'ישראל היום' והרשתות החברתיות, ריסקו את יכולתו של השמאל להעלים מסדר היום נושאים שאינם תואמים לאג'נדה של הברנז'ה.

דרוקר וחבריו יכולים להמשיך לגדף את 'ישראל היום' עד שתתפרק להם המקלדת, אבל האמת הפשוטה היא שאף עיתון ואף עיתונאי בישראל לא תרם יותר ממנו לפלורליזם ולחופש הביטוי, מאז הופעתו ב־30 ביולי 2007. לא רק שכעת יש כלי תקשורת מרכזי שעמדותיו מרכז־ימין, אלא שעצם קיומו משנה את כללי המשחק ואת דרכי הפעילות של מרבית כלי התקשורת. בן כספית ו'מעריב', למשל, לא היו מעלים בדעתם להציב את תחקיר 'אם תרצו' על 'הקרן החדשה' בשער העיתון ולקדם אותו שבוע אחר שבוע, אלמלא הופעת 'ישראל היום' שדחק את 'מעריב' לפינה.

העיתון ששינה את המפה

בכל פעם שסוגיית ההטיה והחד־צדדיות של כלי התקשורת הגדולים עולה לדיון, נוהגים אנשי השמאל להתחמק מדיון ענייני באמצעות הפרחת שאלה שאמורה להלעיג את טענת הימין."אתה באמת חושב שישנה מועצה של אנשי תקשורת שמחליטה על הקו המערכתי, קוברת סיפורים ומקדמת אחרים?", מפטירים אנשי הברנז'ה בלעג, בניסיון להכניס טענה חסרת תחכום לפיו של הדובר הימני.

המאמר שפרסם דרוקר ב'הארץ', כמו העליהום שעברה אילנה דיין לאחר התחקיר על עזרא נאווי, הוא עדות גלויה שמלמדת כיצד מעבירים בכירי הברנז'ה מסר שאי אפשר להתעלם ממנו למאות כתבים ועורכים צעירים. כזכור, דיין, על מעמדה הבכיר ועם רזומה של עשרות שנים, הולכה על ידי הברנז'ה הטוויטרית לקנוסה. וכשעושים את זה לאילנה דיין הבכירה, מישהו באמת צריך שתהיה ועדה של פוליטרוקים שתגיד מה האג'נדה? כל עורך זוטר מבין כבר לבד מה נכון. ובמקום שבו אי אפשר להעביר מסר מרומז בנוסח העליהום על דיין, מגיע איומו של דרוקר ושם את האקדח על השולחן ל"כל אלה שהולכים בדרכו של רגב, ב'ישראל היום' ובמקומות אחרים".

יש לי לא מעט השגות על הקו המערכתי של 'ישראל היום' בהנהגת עמוס רגב. עיתון בעל תפוצה של מאות אלפי עותקים, שמבקש להיות אלטרנטיבה לתקשורת המונוליטית, חייב להיות נשכני ואסרטיבי הרבה יותר מ'ישראל היום' של העשור האחרון. עליו לקדם סדר יום חלופי לזה של תקשורת המיינסטרים, במקום לעקוב אחר סדר היום הקיים ולנסות למסגרו בצורה מעט יותר מאוזנת. עליו לבחור נושאים שהוזנחו ולבקר גורמי כוח שזוכים לחיבוק, שכפוץ ואתרוג דוגמת מערכת המשפט, האקדמיה והממסד התרבותי. עליו לאתר צעירים מוכשרים ולטפח קאדר של כתבים, פרשנים, עורכים ופובליציסטים ימניים, ולא רק להעסיק בוגרים ופליטים של כלי התקשורת הישנים. בקיצור: עליו ללכת בכל הכוח ולבנות אלטרנטיבה אמיתית. עמוס רגב הוביל מדיניות של חצי כוח.

ועם זאת, האמת והצדק מחייבים לציין גם את צדה השני של המשוואה. עמוס רגב הצליח להקים עיתון שעל כל חסרונותיו שבר וריסק את ספירלת השתיקה ואת חומת ההשתקה שמנהלים עשרות כלי תקשורת מזה עשורים. מרגע הופעתו של 'ישראל היום', נשבר חותם השתיקה שאפשר לברנז'ה להתעלם או לדחוק לשוליים סיפורים המשרתים את הימין ופוגעים בשמאל. ועל זה אין בעולמם של הדרוקרים מחילה. הברנז'ה אכן לא תסלח ולא תמחל לעמוס רגב. ערוץ 10, ערוץ 2, 'ידיעות', 'הארץ', ynet, וואלה, גל"צ והתאגיד, כולם יצופפו שורות ויותירו את עמוס רגב בחוץ.

חשיפת הפרקטיקות הבריוניות והכוחניות של דרוקר וחבריו לא תספיק. בדיוק כפי ששופטי ביהמ"ש העליון ממשיכים להפעיל את 'ועדת השניים' שפסלה מועמדים לשיפוט ופעלה בניגוד לחוק במשך שנים גם לאחר שנחשפה, ובדיוק כפי שמערכת בתי המשפט עורכת 'קורס מועמדים לשפיטה' בניגוד לחוק ובלא כל שקיפות – משום שהשכפ"צ והאתרוג שמעניקה התקשורת למערכת המשפט מאפשרים לה להמשיך ולקיים את הפרקטיקות הפסולות גם לאחר שנחשפו. באותו אופן, גם הדו"חות של 'אם תרצו' על המתרחש באקדמיה, או חשיפות על ההטיה הפוליטית של הלקטורים בקרנות הקולנוע, אינם מצליחים לחולל שינוי אמיתי.

הימין חייב לפעול להקמת מוקדי כוח ומוסדות אלטרנטיביים שבהם הוא בעל הבית, ולא תלוי בפירורים שהברנז'ה מוכנה בנדיבותה לחלק לו. עלינו להקים עוד כלי תקשורת ימניים, לפתח תיבת תהודה ימנית שבה נציף לסדר היום נושאים וחשיפות שהתקשורת המיינסטרימית דוחקת לשוליים, ולהציב בפני הברנז'ה הימנית אופק תעסוקתי שיהפוך את איומיו של רביב דרוקר לחסרי תוחלת. כל עוד לא נעשה זאת, יוכלו הדרוקרים להרתיע גם את מרבית אנשי התקשורת הימנים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

37 תגובות למאמר

  1. רביב דרוקר הוא רביב דרוקר. אבל בכל זאת צריך לומר כמה מילים על נסיבות הפיטורין. מקווה לשמוע את ארז תדמור בעניין הזה.

  2. החצי השני של הטור מסביר דווקא למה דרוקר צודק.
    ישראל היום בחר לא להיות עיתון ואפילו נתניהו הודה שהוא בעצם כלי תעמולה שלו – שבגללו הוא הקדים את הבחירות.
    ישראל היום דחה חומרים איכותיים, הוא משלם פרוטות למרבית הכותבים, זה שכולם עובדים שם זה בגלל שהוא ריסק את שאר העיתונות בארץ בגלל מודעות במחירי הצפה וחירב את מקום עבודתם הקודם. אדלסון יכול להרשות לעצמו להפסיד מיליארדים.

    זו אכן כפי שכותב דרוקר מתנת הבחירות הגדולה ביותר שניתנה אי פעם לפוליטיקאי ישראלי. אכן,, אם הוא היה באמת עיתון אידאולוגי הוא היה צריך לעשות את מה שציינת בסוף המאמר – כלומר לשכור עיתונאים איכותיים, לעסוק בתחקירים. דווקא ישראל היום שלא צריך את המפרסמים יכול היה לעשות זאת. והדגש הוא אילו היה רוצה. אבל קשה לדרוש מישראל היום של היום לצאת נגד טייקונים ולתקן עוולות חברתיות.

    1. "לשכור עיתונאים איכותיים, לעסוק בתחקירים."
      כן, כי זה מה שהתקשורת עושה, נכון?
      אני לא יודע באיזה סיפור אגדות אתה חי, אין פה כלי תקשרות שהוא לא כלי תעמולה. לפחות "ישראל היום" קצת מאזן את כיוון התעמולה.

    2. ועדיין, כפי שארז תדמור מציין בצדק, ועל אף כל הביקורת: גם מסע תיקון גדול בן אלף מילין צריך להתחיל בצעד אחד קטן.
      ישראל היום עשה את הצעד הזה, ולדעתי הוא עשה אפילו יותר מצעד אחד קטן.

    3. אם ישראל היום לא עשה עבודה מספיק טובה, זה צודק להלך איימים על עובדיו? כי זה מה שעושה דרוקר. זה ה"צדק" שלו. ואם זה גם הצדק שלך, זה מעיד הכל עליך.

    4. סתם אנקדוטה – מי שריסק את העבודה המאורגנת בעולם העיתונות זה עמוס שוקן, יקיר השמאל.
      אם יש טענות על תשלום פרוטות, יש להפנותם תחילה לעמוס שוקן שקיבע את הסטנדרט…

    5. כשגוף בא לתקן שחיתות בת עשרות שנים, זה לא רציני לדרוש שיהיה מושלם. דיינו שמיישר את השטח. יש ויהיו עיתוני מרכז וימין טובים ממנו, לא נוטל מאומה מחשיבותו בחשיפת גודל העיקום שהרגילו אותנו שהוא הנורמה.

    6. ישראל היום אינו מושלם, וכך גם מידה. אבל בכל הקשור לאמצעי התקשורת של השמאל המצב מתחת לבלטה. תקשורת המיינסטרים של השמאל נמצאת בפשיטת רגל ערכית, מוסרית ובכלל מקצועית. וזאת למרות הכסף הרב שהתקשורת הזאת נהנית ממנו בזכות כספים שזורמים מחו"ל ובזכות ההתבססות בשוק והשליטה המונופוליסטית בערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו.
      במדינה דמוקרטית אמתית יש ריבוי דעות ופלורליזם. אין זה המצב בישראל. בישראל משתיקים כל אדם שלא מיישר קו עם השמאל – בתקשורת, במערכת המשפט, באקדמיה, בתרבות וכולי.
      כשמובר בפמיניזם המצב עוד יותר גרוע. רק תעיז לצאת נגד התנועה השטנית הזאת ומהר מאוד תצטער שנולדת.

    7. נ.ב. למה לא מדברים על הפסדי ערוך 10, ומי מממן אותם? למה זה תמיד רק אדלסון שמותקף?

      ישראל היום ןא הרס שום עיתונות, כי לא היתה פה עיתונות.

    8. אני לא מאלו שמוכנים לקבל את העובדה שהעולם מקולקל ולחיות עם זה. אני מנסה תמיד לתקן. כואב הלב לראות איך מקצוע שקיים מאות שנים אנשים בכבוד, וחלקם זכו לתהילה, הופך פתאום במקרה הטוב לחלטורה ובמקרה הרע לירידה של העיתונות העברית לזנות. אני לא מסכים עם הטענה שישראל היום מאזן, הוא לא מאזן שום דבר, כי הוא החריב את מי שרצה לאזן, ועכשיו הוא לבד, וכשאין תחרות אמיתית אין צורך באיכות.

    9. עכשיו הוא לבד? על מה אתה מדבר? זה ישראל היום, ערוץ 20 ומקור ראשון מול ידיעות אחרונות, ערוץ 10, 2, 1, הארץ, ynet, מעריב, דה מרקר, כלכליסט. אכן החרבה מוחלטת של התקשורת בישראל.
      אין אף מקור תקשורתי אובייקטיבי, אף פעם לא היה. אנחנו רק האמנו כל השנים שיש ורק בשנים האחרונות נפל לכולם האסימון.

    10. אבי בליזובסקי – טוב יעשה אם ייטול קורה מבין עיניו: לאורך כל שנות עבודתו בממלכת התקשורת של בית שוקן הוא לא התריע אפילו פעם אחת על ההתנהלות הבלתי ראויה בממלכה הזאת:

      http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-107192-00.html?t=132106

      http://www.news1.co.il/Archive/002-D-117279-00.html

      http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-103696-00.html

      http://anatperi.blogspot.co.il/2011/11/blog-post.html

      לא פלא שאת "ישראל היום" הוא תוקף כמו אחד מכלבי השמירה של "הארץ".

  3. הרגע סיימתי לקרוא את הספר "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל?", בהקדשתו האישית של המחבר.
    ממליץ מאד לכל מי שעם ישראל וארץ ישראל יקרים לו, לקרוא את הספר ולהתפכח מהאשליה שהימין שולט.
    לצערי הרב לא נראה לי שהמצב הולך להשתנות בקרוב אלא אם יקום מנהיג ימין חדש (כמו טראמפ בארה"ב)
    שלא חייב כלום לאליטות השמאל וייבצע ניקוי אורוות יסודי ביותר.

    1. השיטה של הקרן החדשה לישראל: לא משנה על מה כותבים – תמיד תאשימו את ביבי. והכי טוב – תתחזו לאנשי ימין כשאתם עושים את זה (כדי שהימנים הטיפשים לא יבינו שאתם מהשמאל).

  4. טור התחקירים היחידי בישראל היום מנוהל על ידי שמאלן שתוקף כל רעיון ימני.. אז אין פלא שאין תחקירים של שחיתויות של אנשי שמאל.. עד שלא יורם המסך מעל כל אותם שמאלנים שבוחשים בקלחת התקשורתית והמשפטית, עד שלא יוצגו תחקירים צולבים על אנשים ספציפיים לא יהיה שינוי. השיטה השמאלית קומוניסטית היא פשוטה, תפוס איש ימין כלשהו עם אג'נדה מסוכנת בעיניך, תוציא עליו תחקיר מלא רפש ושברי מילים מפוסט מימי קום הפייסבוק, ואחרי שהשחרת אותו, תתייחס אל העניין מעתה והלאה אל עובדה שכאילו נידונה בבית משפט ונגזר דינה.
    את השיטה הנל צריך להעתיק ולשכפל על כל שמאלני ברמה הפרטית ולא ברמת גוף או ארגון. להציג את פניהם השחורות ובכל כתבה הנושאת את שמם להזכיר גם את העוולות מהכתבות הקודמות. השיטה נשמעת ברברית ולא נעימה, אבל כשנחש מכיש אותך התרופה היחידה היא שימוש הנוגדן המכיל את הרעל של הנחש עצמו..

  5. תמיד אמרתי מאז הילדות שהימין חייב להעתיק את מה שמפאי עשתה..בכל..עכשיו רואים ניצנים אבל הזמן שונה..הכל פתוח ..רשתות ופייסבוק..הימין מתקדם ויש להביא כוחות חדשים וטובים..

  6. הבעיה של ישראל היום אינה הקו המערכתי. היא העובדה שהוא אינו מייצג שמאל ימין אלא אך ורק את דעתם של משפחת נתניהו ופטרונם אדלסון. והוא מחולק חינם. האם מישהו היה קונה אותו אם היה עולה שקל?

  7. דרוקר הוא בולשביק עלוב שמייצג את כל הרע בתקשורת הישראלית, הוא מדבר על פלורליזים אבל בתנאי שהדעות הם בן מרצ לרשימה המשותפת, הוא יוצא נגד נפוטיזם ומעסיק את אשתו בערוץ 10, הוא יוצא נגד אלימות אבל הוא מפעיל אלימות תקשורתית נגד בעלי דיעה דונה משלו, בקיצור האיש מתבזבז הוא היה יכול לקבל תפקיד ממלכתי בצפון קוריאה

  8. אם ראש סוס כרות במיטה נחשב אלגנטי אני תוהה מה יחשב לא אלגנטי. לא שתמיד לנהוג באלגנטיות זה חשוב והכרחי. אני למשל הייתי מוותר על העידון ומראית העין לו יכולתי אבל האצילות מחייבת. המחוקקים יכולים לדאוג לשינוי הנדרש לו היו להם ענבים ראויים. אלגנטיות ממילא אין להם אז לא יפסידו דבר. לאט לאט מתחולל השינוי גם הטיית הכוחות תגיע.

  9. ככל שישראל היום יהיה יותר נישתי ומגזרי, הרי שהוא יתקשה לכבוש לבבות בסיטרא אחרא. דווקא כותבים כמו יועז הנדל, בן דרור ימיני ובעבר גם יאיר לפיד, יש להם פוטנציאל יותר גדול להעביר בוחרים לימין.
    עיתון שמפרכס את עצמו ומתנהג כמו מיעוט קולני ומבוהל, כפי שאראל סג'ל הפך להיות בגל'צ-נהיה פחות מעניין את הציבור הרחב ויותר שופר של שכנוע המשוכנעים.

    1. יועז הנדל ויאיר לפיד – חיילים של השמאל בתחפושת ימנית. תכניס אותם לישראל היום – אחרי כמה חודשים הם יפרסמו בעיתון "הארץ" מאמר איך עורך ישראל היום מטריד מינית מטפלות פיליפיניות ואיך סגן העורך מתקשר לשרה נתניהו כדי לאשר את פרסום תחזית מזג האוויר היומית.

      http://www.haaretz.co.il/news/elections/1.1917644

      http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.3898400

  10. דרוקר לא נלחם ברשעים
    הואנלחם במצליחים המפורסמים
    כדי למצב את עצמו בליגה שלהם

    המלחמה שלו זה לא על הרוע
    אלא על המיצוב שלו
    ביינתיים הוא מצליח

  11. חשבנו שירדתה למחתרת.והתפטרנו ממך מר דרוקר השקרן.אבל לצערי אתה מבצבץ שנדע שאתה קיים.דעתך אינה חשובה עדיף שלא נשמע את דבריך המסיתים והשנואים.

  12. א. העורך החדש של ישראל היום הוא בעז ביסמוט שאפשר להעיד עליו שהוא בולשוויק שמאלני שנוהג לסתום את פיות אלה שמתנגדים לדעותיו, כך שהצפי הוא לא מרנין במיוחד. חשוב לציין כאן את ספרו של ארז תדמור המצויין: 'מדוע אנו מצביעים ימין ומקבלים שמאל'. בפועל השליטה במדינה היא בידי השמאל ששולט ומכתיב מדיניותו באמצעות מוסדות הכוח בעוד חברי הכנסת והממשלה מרוקנים מכוחם. באמצעות בגץ הרועץ המשפטי, התיקשורת, האקדמיה, משרד החוץ, צמרת צהל והקצונה הבכירה, המינהל האזרחי, הפרקליטות, צמרת שירותי הביטחון, שכולם נשלטים על ידי השמאל הפוסט ציוני ודוחפים את המדינה לתהום. שורה קצרה של תיקונים חוקתיים יכולה להחזיר את הריבונות והמשילות לכנסת ולממשלה אך נבחרינו אינם עושים דבר. האם אנו אנשי הימין המואר והשפוי נמשיך למלא פינו מים לנוכח ההשתלטות האנטי דמוקרטית הנפשעת הזאת?

  13. ארז תדמור היקר, אתה מרבה לדבר על הצורך בהקמת "פוקס ניוז הישראלית" ואכן הצורך בכך ממש זועק. אודה לך אם תעלה בפירוט את המיכשולים המעכבים הקמת מערת חדשות ותחנת שידור בעלי רמה שישנו את דפוס התיקשורת בישראל. אפשר לכתוב מאמר עם כל המכשולים מא' ועד ת' ולבחון האם וכיצד ניתן לעקוף אותם. באשר לישראל היום, עם כל הכבוד, הוא הולך מדחי אל דחי והעורך הנוכחי שלו, הבולשוויק הסטליניסטי בעז ביסמוט הוא עדות חזקה לכך.

    1. אשתו או זוגתו של דרוקר עובדת לצידו c,fbh, vneur, איני בטוח שזה תקין אתית. אבל בהינתן והוא וזוגתו בתכנית המקור חורצים לשון על כל רמז של נפוטיזם מצד ימין בעיקר, זה מוזר שטרם נעשה תחקיר על הזוג דרוקר, כמה הוא מרוויח כמה זוגתו מרוויחה, איך עובדת שיטת העבודה בתוך תכנית המקור וכו.

      בהינתן כי בנק לאומי מחק 150 מיליון חוב לערוץ 10 זה לא ערוץ בבעלות פרטית בפועל – למעשה כולנו הממנים של דרוקר וזוגתו, ושוב עולה השאלה למה הזוג דרוקר מרשה לעצמו משהו שאינו מרשה לאחרים.

      יש עוד הרבה מוזרויות בהתנהלות של דרוקר וזוגתו שמחכים רק לעיתונאי שירים את הוילון, והגיע הזמן שמישהו יקח על עצמו את החקירה הגדולה ללא פחד, בגלוי, ולפרסם כל פרט אישי רלוונטי על הזוג הזה.

  14. הטיה פוליטית בעיתון זה דבר פסול. בגלל האיכות הירודה של העיתונות בארץ, מקצועית וערכית, העובדה הזאת נשכחה.
    ארון סורקין והאינדוקטרינציה של התוכניות תרמו למצב העגום.

  15. ישראל היום אינו עיתון, הוא כלי תעמולה של שהוקם לקדם אינטרסים של אדם אחד – בנימין נתניהו בידי חברו המיליארדר.
    אדם שמנהל כלי תעמולה שכזה במסווה של עיתון ראוי להוקעה ולבוז בידי כל הקהילה העיתונאית, שהכותב מנסה להציגה כ"שמאלנית" – השיטה הטובה והעתיקה לתייג ולעשות דה לגימטימציה לכל מה ומי שמבקר את נתניהו ושלוחותיו.

  16. תודה על אמירה נוקבת וברורה. בתלמוד שמו של השטן הוא הסמאל ולא בכדי. כל מערכות השלטון נמצאות בידי השמאל כולל מוסדות הבטחון וצהל ועד שנחסל את בג״צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים עצמם באמצעות ועדת דילים מסריחים ואפלים בראשות שלושה מהם – לא נוכל לבצע שום שינוי אמיתי. רק חקיקה לשינוי בג״צ וחיסול שלטון השמאל משם יאפשר את השינוי שהעם רוצה. כפי שאמר פרופ מאוטנר: השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק פעילותו לבגצ ומשם מנהל את הפעילות הפוליטית שלו. יש לנטרל ולבטל את חוק כבוד האדם הערבי והמסתנן וחירות הטרוריסט כדי להשלים את המהלך של החזרת המדינה לידי העם היהודי והציבור הלאומי.

  17. זאב גלילי באתר שלו פרסם שורה של פוסטים מעניינים ביותר על תולדות העתונות הישראלית. אני ממליץ לכולם לעבור על הפוסטים האלה, אפשר להתחיל בקישור הבא שמתאר את תולדות עלייתו של "ידיעות אחרונות" למעמדו המונופוליסטי: http://www.zeevgalili.com/2009/12/7961

    כל הקורא את סידרת הפוסטים הזו יגלה שכבר היו דברים מעולם.

    דרך אגב, יש אפשרות לגלות מה התפוצה האמיתית של עיתונים שונים בארץ? "ישראל היום" מצהיר על 350,000 עותקים מודפסים. כמה מדפיס "הארץ"? "ידיעות אחרונות"?

  18. יש לפנות דחוף למר שלדון שיעזור לפתוח ערוץ נוסף של טלויזיה בנוסף לערוץ20 ולזרוק לכל הרוחות את הערוצים 2..10

  19. מאמר מצוין!!! מסכימה עם כל מילה . ארז תודה. אתה כותב מדהים ומנתח את הדברים בצורה נכונה , רהוטה ומעניינת.

  20. "רגב עומד לגלות שהקהילה העיתונאית, חלשה ככל שתהיה, אינה עתידה לקבל אותו בחיבוק. הוא לא יזכה לתפקידים מחמיאים של עיתונאי בדימוס, אולי הממשלה תזרוק איזו עצם. כל אלה שהולכים בדרכו של רגב, ב'ישראל היום' ובמקומות אחרים, כדאי שיסתכלו עליו בשנים הבאות. האם זה שווה את זה? האם שנות הכוח כדאיות? האם הן שוות את שנות הבושה?"

    תרגום:
    רגב עומד לגלות מי שולט בתקשורת ובאיזה שיטות עובדים אותם שליטים

    1. – סבתא, למה יש לך שיניים כל כך לא-ישרות?
      – כדי לתת לך רמז, כיפה אדומה, לעוד כמה דברים לא-ישרים.