"הקרבנות" הפלסטיניים של יום הזכרון האלטרנטיבי – מחבלים עם דם על הידיים

כשבודקים מי הם הפלסטינים שארגון השמאל הקיצוני 'פורום המשפחות השכולות' מבקש לזכור, מתברר שמבחינתו רוצחים וקרבנותיהם נמצאים במעמד שווה

לוחמי חופש? צילום: עבד רחים ח'טיב, פלאש 90

טקס הזיכרון המשותף לישראלים ולפלסטינים עורר בשבוע שעבר דיון ציבורי סוער. זו לא הפעם הראשונה שבה האירוע הזה מתקיים, אך הפעם צפה ועלתה שאלה נוספת: האם בין אנשי "פורום המשפחות השכולות", מארגני הטקס, מצויים קרובי משפחה של מחבלים?

נציג "פורום המשפחות השכולות" טען בראיון בגלי צה"ל שהוא אינו מכיר כאלה. גם בתגובה של אנשי הפורום, בעמוד הפייסבוק הרשמי של הארגון, הוצהר ש"אין בפורום קרובי משפחה של מחבלים", ומיד הודגש: "ישראלים או פלסטינים".

כדי לדעת מה המציאות, פנינו ב'פרספקטיבה' לאתר הארגון. חלק מהעובדות בו היו מעורפלות, וקשה היה להבין מהאמור באתר מה הרקע למותם של ה"קרבנות" הפלסטיניים והקשר שלהם לפעילות טרור. ובכל זאת, אחד הסיפורים המופיעים באתר מספק מענה מסוים לשאלה הזו.

זהו סיפורם של שני אחים, בני אותה משפחה, שנהרגו מאש צה"ל, שניהם בני עשרים וקצת במותם. סיפור עצוב של מוות כפול במשפחה. קרוביהם של האחים חברים בארגון "פורום המשפחות השכולות". באתר הארגון מכונים האחים "כמאל" ו"תייסיר", ללא שם המשפחה. את סיפורם מגולל בן המשפחה, אוסמה אבו־עיאש, המתאר את קורותיהם של השניים עד שנורו על ידי צה"ל ונפלו, זה אחר זה, בהפרש של שנה. גם תמונותיהם מוצגות באתר, פניהם של שני אחים צעירים שנקטפו. גם לשכול הפלסטיני, ידע הקורא, יש פנים.

אבל יש עוד כמה תמונות שנשמטו מהסיפור הזה: תמונה של תינוקת בת 9 חודשים. תמונה של בחור צעיר בן 27. תמונה של עשרות פצועים שרועים על המדרכה, ותמונות נוספות של אזרחים וחיילים – חלקם נפגעו מירי, חלקם נפגעו בהתפוצצות מטענים. האחים הללו אחראים למותם.

כמאל אבו־שהאב, האח הראשון, היה מעורב בפיגוע בנתניה לפני 15 שנה. שני מחבלים פתחו אז באש בטיילת העיר. השניים ירו צרורות לעבר עוברי אורח והשליכו רימון לתוך אחד המלונות באזור. כמאל סיפק להם את אמצעי הלחימה. אך לא רק להם. כמאל, שהיה פעיל ב'גדודי חללי אל־אקצה', היה חלק מחוליה צבאית שביצעה פיגועי ירי ופיגועי מטען. ברשימת מטרותיו היו חיילים ואזרחים.

בדו"ח של ארגון Human Rights Watch על פיגועי התאבדות נגד אזרחים ישראלים, העיד עליו אחד מאחיו, כי לפני שיזם התקפה  נהג כמאל לרוב להתייעץ עם שניים: נאסר עוויס ומחמוד אל־טיטי, "אבל בנסיבות דחופות הוא יכול היה להחליט על התקפה בעצמו".

הנה האנשים שעמם "התייעץ" כמאל: נאסר עוויס, ממפקדי 'גדודי חללי אל אקצה', האחראי להירצחם של לפחות 14 אזרחים ישראלים; ומחמוד אל־טיטי, ששימש מפקד ב'תנזים' והיה אחראי לתכנון פיגועי תופת שבהם נרצחו 11 אזרחים ישראלים.

אחיו של כמאל, תייסיר אבו־שהאב, הלך בעקבותיו. גם תייסיר היה פעיל ב"זרוע הצבאית של חמאס" והיה מעורב בהכנת מטענים, חומרי נפץ וחגורות נפץ. בתקופת האינתיפאדה השנייה, שבמהלכה בוצעו יותר ממאה פיגועי התאבדות, מדובר היה במצרך מבוקש.

אלו אם כן האחים "כמאל" ו"תייסיר", חברי חוליות טרור פעילים ונמרצים. מתוך למעלה מ־600 משפחות החברות בפורום המשפחות השכולות, דווקא סיפורם נכלל בין 19 הסיפורים הנבחרים המוצגים באתר.

מה עוד מסתתר ברשימת המשפחות החברות בארגון? אלו עוד טרוריסטים זוכים להלבנת מעשיהם הנפשעים? המידע המופיע באתר הארגון איננו מאפשר לדעת, אבל די במה שגילינו כדי להעלות שאלות קשות.

במרכז טקס הזיכרון האלטרנטיבי של "פורום המשפחות השכולות" עמד המשפט: "חולקים בכאב, בונים תקווה". המסר הגלוי של האמירה הזו פשוט: כולנו בני אדם, כולנו קורבנות הסכסוך, כולנו חולקים כאב משותף. אבל הנה המשמעות הסמויה: כאבם של הורים לתינוקת בת 9 חודשים שנרצחה, הוא בעל ערך שווה לכאבם של הורי המחבל שסיפק את הנשק לרוצחה.

___________

טל רפאל היא חוקרת בכירה בארגון 'קאמרה/פרספקטיבה'

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

6 תגובות למאמר

  1. כדאי מאוד להכנס לאתר פרספקטיבה ולקרוא את הסיקור המלא.
    סיפור האחים הטרוריסטים אכן מרתיח, אבל האם ייתכן , רק לרגע, שנציג פורום משפחות שכולות צודק, וההורים נמצאים בארגון מתוך חרטה ורצון להגיע להדברות? אני מפקפקת, אבל אולי.

    באתר פרספקטיבה מובא גם סיפורו של יוסף עוויש, וזהו סיפור הרבה פחות חד משמעי. כדאי לקרוא אותו במלואו, וגם את הראיון עם אחיו במקור ראשון כאן

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/755/780.html

    הראיון מעורר מחשבה ביותר, והאח אינו מצטייר כטרוריסט מובהק. ייתכן בהחלט שהמוות שלו נבע מאי הבנה וממתח של חייל צעיר שטעה בהערכת הסיכונים.

    לפני ההתנפלות. אני תומכת ימין, אין לי קשר לפורום המשפחות, ואני מפקפקת מאוד בכוונות הטובות של המשתתפים הפלסטיניים בפורום.
    אבל דווקא קריאה המאמר הזה, במאמר התואם באתר פרספקטיבה ובקישורים , מוביל אותי לחשוב שארגונים מסוג זה יוכלו אולי להוביל למשהו חיובי בטווח הארוך. אולי.

    1. לא מתנפל בכלל. חושב שאת נאיבית ברמות מטורפות. אם באמת חשבת שהמארגנים לא ידעו או שאולי מדובר ב"צעיר שאינו מצטייר כמחבל מובהק".. אגב, איך נראה מחבל מובהק? ראית פעם מקרוב, בלבן של העיניים , מחבל אמיתי? מה ציפית שיהיה לו? זנב?
      לרוב הם נראים ונשמעים רגילים לגמרי, עד שאתה מקבל את החומר המודיעיני על החבילה שאתה יוצא לאסוף בלילה ואז אתה מבין כמה האיש רע.
      יוכלו להוביל למה בדיוק? לאצבע בעין? מה הבעיה של המטורללים הללו להלל ולשבח זכר מחבלים ברמאללה? במוקטעה? למה בתל אביב ולמה בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל.
      אגב, לאור התגובה שלך, מה בדיוק עושה אותך לתומכת ימין? לאור המניפסט המוזר שלך, את נשמעת מתאימה לגמרי להשתתף בטקס הזה בשנה הבאה ולהיות אפילו אולי אחת הנואמות שיספרו איך קריאה של מאמר הובילה אותך לחשוב שיש סיכוי לשלום בזכות האירוע המכונן הזה.
      12 שנים שהם מחללים את זיכרו של אחי שנפל, ואת זכר שני אחיי לנשק מהצוות שנפלו בפעילות מבצעית. מצער שאת יכולה לראות בכזה אירוע משהו חיובי.

  2. נכון – אבל
    מי אנחנו שנאמר לבני משפחות שכולות
    איך לשאת את כאבם – טועים או צודקים
    שיעשו מה שהם רוצים. לא מבין את ההתנפלות עליהם.
    גם קצת צניעות לא תזיק –
    ארבע בטטות שלא מבינות כלום
    הוציאו אותנו מלבנון.

    1. אין בעיה, יכולים לעשות ערבי גאלה לזיכרם של מחבלים מתים בג'נין, רמאללה, מוקטעה..היי..אפילו בעזה.
      לא תהיה לנו שום בעיה שתשאו את כאבכם על מחבלים מתים עם האחים שלכם בעזה.
      צניעות? ברור, מאחד כמוך שחושב שזה מרגש ערב עם הורי מחבלים לא מצפה למשהו אחר

  3. אין חדש תחת השמש. אמר החכם מכל אדם, שלמה.
    מאז ומתמיד היו בינינו כאלה שעזרו לאוייב. שהרסו אותנו מבפנים.