כלכלת כחלון: שלוש אכזבות ותקווה אחת

אחרי שורה של אכזבות בתחום הדיור, הקצבאות והכניעה להסתדרות, רפורמה שמתבשלת כעת במשרדי האוצר ורה"מ עשויה להציל את מה שעוד נותר ממורשת כחלון

מה קרה לשוק החופשי? השר כחלון. צילום: הדס פרשו /פלאש90

שר האוצר משה כחלון הגדיר בעבר את תפיסת עולמו הכלכלית במילים: "אני איש כלכלה חופשית, אבל יש דברים שצריך בהם קצת נשמה". אלא שכפי שהציבור הישראלי גילה במהלך שנות כהונתו כשר אוצר, ה"קצת נשמה" הפך ל"הרבה נשמה", וה"כלכלה החופשית" הלכה לאיבוד.

הדוגמאות לכך רבות מספור, ובהן ההימנעות מקידום מתווה הגז, החוק להגבלת שכר בכירים, המלחמה במשקיעי נדל"ן (מיסוי דירה שלישית) ועוד. כלכלה חופשית משמעה גם ריסון בהוצאות הממשלה ובהתערבות הממשלה במשק, אך תקופת כהונתו של כחלון התאפיינה בהפך הגמור.

תוכנית 'מחיר למשתכן' עולה למשק מליארדים רבים, ההצדקה שלכה לא ברורה בכלל (המדינה מסבסדת משקיעים על חשבון עניים ונכים), והיא סופגת ביקורת קבועה מצד בנק ישראל ואנשי מקצוע; הגרעון עלה והוא כנראה ימשיך לעלות (שוב, בניגוד לעמדת כל אנשי המקצוע). בתקציב האחרון התלוו לעלויות הענק של 'מחיר למשתכן' גם הגדלות תקציב משמעותיות לכל המשרדים.

כחלון לא הסתפק בכך, והפתיע את הממשלה עם "משפחה נטו" – תוכנית נוספת המהווה מעמסה עצומה נוספת על תקציב המדינה. הוצאות הממשלה עומדות להמשיך ולתפוח; החדשות האחרונות בתחום הן העלאת קצבת הנכים ל־4,000 שקלים, סבסוד ופיקוח על מחירי צהרונים, והרשימה עוד ארוכה.

מישור נוסף שבו הנחיל כחלון אכזבה קשה הוא ביחס להסתדרות, ובעיקר באי־קידום רפורמות להתייעלות המגזר הציבורי. שוב ושוב ויתר האוצר להסתדרות: בהסכמי השכר הקיבוציים, בעניין המצילים, ברשות המסים, בתאגיד, ב'אגד', בנמלים ועוד. האוצר חילק כספי ציבור רבים לציבור עובדים חזק וסחטני, ולא קיבל כמעט דבר בתמורה – למשל הכנסת טכנולוגיה או רפורמה בגמישות הניהולית.

כחלון אף הקים סיעה של 'כולנו' בהסתדרות, ניהל מסעות יח"צ עם יו"ר ההסתדרות סביב העברתם של עובדי קבלן להעסקה ישירה, ותמך בניסנקורן לראשות ההסתדרות. אם כחלון ציפה "להשפיע מבפנים", עד כה זה לא ממש קרה, ולהפך.

למען ההגינות נאמר שיש גם נקודות חיוביות, שהופיעו בחוק ההסדרים והתקציב האחרון: הרפורמה במכון התקנים, צעדים כלליים לצמצום הבירוקרטיה והגדלת ההיצע בשוק הדיור בטווח הארוך, הפחתות מיסים, הקלות בייבוא, הרפורמה בתחום כיבוי האש, ועדת שטרום, ושינויים בבורסה הישראלית. אך מאז העברת התקציב זרמו הרבה מים בירדן, וכחלון – שנראה כמנהל מדיניות כלכלית עצמאית ולא מתואמת עם הממשלה – שולף שוב ושוב יוזמות והחלטות בעייתיות.

"ההוא שאין לנקוב בשמו"

כאשר מדברים על מצבה הבעייתי של הכלכלה החופשית בישראל, מתכוונים בראש ובראשונה למיקום הנמוך של ישראל במדד "עשיית העסקים" של הבנק העולמי ובסקרים של הפורום הכלכלי העולמי. כשָלי הכלכלה בישראל רבים מאוד, ולצורך פתרונן נדרשות רפורמות במערכת המשפט, באכיפה, בגביית המיסים, במגזר הציבורי, ברישום המקרקעין, ברישוי עסקים, בפתיחה לייבוא ועוד. יש להפחית ולייעל את הרגולציה הקיימת, לצמצם את הבירוקרטיה, ולאפשר לשוק לפעול ללא התערבות חונקת ועיכובים ממשלתיים משתקים.

נושא הפחתת הרגולציה איננו בניהול ובאחריות הבלעדית של האוצר; מדובר במהלך כלל־ממשלתי, המקודם על ידי משרד ראש הממשלה, בניצוחו של המנכ"ל אלי גרונר. הנוכחות הרבה של נושא הרגולציה בתקציב ובחוק ההסדרים האחרון היו במידה רבה בזכותו של משרד ראש הממשלה. גורם חשוב נוסף הפועל בתחום היא שרת המשפטים איילת שקד, שתוכניות משרדה לשנים הקרובות כוללות צעדים משמעותיים רבים להפחתת רגולציה, בעיקר בתחום רישום המקרקעין.

לאורך כהונתו של כחלון, נדמה שמשרד האוצר מובל יותר מאשר מוביל את המהלך. הדבר בלט בכל הנוגע להתנגשויות עם ההסתדרות; שיפור ביכולת "עשיית העסקים" משמעה התייעלות המגזר הציבורי ו"פגיעה" בגופים המאוגדים. עד כה האוצר לא גילה אומץ ביחס לסוגיה.

דוגמה בולטת לכך הייתה המקרה של עובדי רשות המיסים, שזכו לתוספת שכר חריגה אף שלא הסכימו לאיחוד אגפים.

דוגמה נוספת עולה מדברי יו"ר סיעת כולנו, ח"כ רועי פולקמן. ביולי האחרון התכנסה הוועדה לנושא הרפורמה בשירות המדינה, בראשות ח"כ פולקמן. בדברי הסיכום שלו כתב פולקמן כך:

במהלך עבודת הוועדה עלו שתי סוגיות נוספות שלא יכולנו לגעת בהן בשלב הזה… סוגיה אחת הינה השפעתן של קבוצות אינטרס בעלות כוח המשפיעות על מאפייני השירות הציבורי (ביצוע רפורמות בגופים ממשלתיים וסטטוטוריים, מבנה שכר וגמישות העסקה) מציאות אשר איננה מטופלת בעת הזו וראוי היה שהממשלה תידרש לה ביתר שאת.

כלומר, הועדה התכנסה, בחנה, המליצה – אך סוגיית היסוד "שלא היה ניתן לגעת בה", היא "השפעתן של קבוצות אינטרס בעלות כוח". שם קוד להסתדרות.

למקרא השורות הללו אפשר להבין את אמירתו של ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' אבי שמחון, שהתבטא בשבוע שעבר כי הממשלה "מפחדת מההסתדרות". שרים ופקידים בממשלה מתייחסים להסתדרות כלורד וולדמורט, "ההוא שאין לנקוב בשמו" מסדרת הארי פוטר; במקום לציין את ההסתדרות במפורש כחסם מרכזי בפני רפורמות, פולקמן מדבר על "קבוצות אינטרס"; הממונה על השכר באוצר מדבר על "ארגוני עובדים"; מנכ"ל האוצר סוגר דילים כדי "להזיז את העניינים", וכחלון מנהל קמפיינים יחד עם ניסנקורן. ככה לא בונים חומה.

שינוי כיוון?

בימים האחרונים ישנן הדלפות רבות על "חוק הסדרים" חדש המתבשל במסדרונות האוצר בשיתוף משרד ראש הממשלה, שעשוי לבשר על כיוון חיובי. הפרסום הראשון בנושא היה של אדריאן פילוט ב'כלכליסט', שדיווח על חבילת רפורמות, שינויים מבניים והשקעות חדשות במשק בהיקף כולל של מעל 30 מליארד שקל. בגזרת ההשקעות דובר על השקעות רבות בתחום תשתיות התחבורה, כאשר פריט המידע ה"עסיסי" הוא תכנית להקמת רכבת תחתית בבאר שבע.

על החלק ב"חוק ההסדרים 2" שעוסק בייעול והפחתת רגולציה היה אפשר ללמוד מדברים שנאמרו בשבוע שעבר בכנס אלי הורביץ של המכון הישראלי לדמוקרטיה. מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, חשף כי "חוק ההסדרים שאנחנו מכינים יתמקד בטיפול ברגולציה", והכריז כי "אנחנו מתכננים רפורמה גדולה בתחום הרפורמה בחוק רישוי העסקים. אנחנו רוצים להגדיר מראש בערך 60-70% מהעסקים שהם לא מסוכנים. אם המכולת מצהירה שהיא עומדת בתנאים הרגולטורים המתאימים – היא תקבל רישיון אוטומטי". אם הצעד הזה אכן יעבור, יהיה זה שינוי משמעותי לטובה.

שני בעלי תפקידים באוצר התבטאו גם הם בכנס באופן מעודד במיוחד. הממונה על השכר ערן יעקב דיבר על הצורך ברפורמה במגזר הציבורי, הכנסת טכנולוגיה ועוד; דבריו גובו במצגת של מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד, באותו כנס, שציין ביעדי האוצר לשנים 2018-2017 את "שיפור הגמישות הניהולית במגזר הציבורי", ואת "הפחתת הרגולציה לעידוד הסקטור הפרטי".

החשב הכללי רוני חזקיהו, שנכנס לתפקידו בינואר האחרון, אמר באותו כנס כי "יש אווירה אנטי עסקית בשנים האחרונות". לדבריו אגף החשכ"ל בהנהגתו יתמקד בהתייעלות בתחום גביית המסים ועודף הבירוקרטיה, ויוביל מהלך ליצירת סביבה עסקית טובה לעסקים קטנים ובינוניים. "זו הסיבה שהגעתי בחזרה למשרד האוצר", אמר.

גם שר הכלכלה אלי כהן ויו"ר סיעת כולנו רועי פולקמן, חברי מפלגתו של כחלון, השמיעו הצהרות דומות באותו כנס. כהן אמר כי הוא "פועל לשנות את האווירה ה'אנטי עסקית' בישראל"; ופולקמן ציין כי חשוב שהרגולציה תהיה טובה ויעילה יותר, והזכיר את החסמים שמערימות הרשויות המקומיות, שלדבריו מהוות נטל עצום על העסקים.

לאלה מצטרפים צעדיו של כחלון עצמו כלפי הרגולטורים בתחום הפיננסים. עמרי מילמן מ'כלכליסט' פרסם לאחרונה כי שר האוצר כחלון דרש להפחית את הרגולציה והביורוקרטיה בבבנקים, ברשות לניירות ערך ואצל הממונה על שוק ההון.

לסיכום, כל הסימנים מעידים ש"חוק ההסדרים 2" המתוכנן בשיתוף משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר, יכלול צעדים משמעותיים לשחרור המשק מכבלי הבירוקרטיה והרגולציה הממשלתית.

למרות הביקורת הרבה על התנהלות שר האוצר, משרד האוצר ומפלגת כולנו – הפרסומים האחרונים בדבר חבילת הרפורמות המתוכננת, לצד הצהרותיהם של בכירי משרד האוצר, מעידים על שינוי כיוון חיובי. זוהי ההזדמנות של כחלון לשתף פעולה עם משרד ראש הממשלה ומשרד המשפטים, ולהוביל מהלך אמיץ לכלכלה חופשית יותר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. אם לא הייתה קמה "משפחה נטו", כל העודף היה הולך למקומות הלא נכונים והמשק לא היה נהנה מהעודף.
    המתנחלים היו מקבלים, החרדים היו מקבלים, עובדי המדינה היו מקבלים עוד למשכורת, ובל נשכח את הצבא. וזהו.
    טוב עשה כחלון שהחליט על התיעדוף בעצמו. מה גם שזה עוזר לו בקלפי, אז למה לא?

    1. שיורידו כבר מסים. על כל השקעה מעבר למקובל בעבודה (שעות נוספות) או יוזמה פרטית ממסים אותך 50% מס הכנסה וביטוח לאומי. די!

  2. המדינה *לא* מסבסדת משקיעים על חשבון עניים ונכים.
    המדינה גובה מס מופחת (שמשום מה נקרא היום "מחיר") על הקרקע. אגב, גם לאחר הורדת נטל המס על הקרקע, מס הקרקע (או בשמו הנוסף "עלויות פיתוח") הוא עדיין מרכיב משמעותי במחיר הדירה. אחרת לא היה הבדל משמעותי בין מחיר דירה במרכז הארץ למחיר דירה בפריפריה.

    תוכנית 'מחיר למשתכן' *לא* עולה למשק מליארדים רבים. בדיוק כמו שהורדת מס הכנסה לא עולה למשק מיליארדים.

    לפי הכתוב: "משפחה נטו – תוכנית נוספת המהווה מעמסה עצומה נוספת על תקציב המדינה."
    דברו בשקלים. עלות התוכנית היא 4.2 מיליארד ש"ח בשנה. מתוכם:
    1.7 מיליארד – נקודות זיכוי להורים עובדים. להלן: הורדת מיסים (אולי לא שוויונית במיוחד, אבל אין דבר כזה הורדת מיסים שוויונית. תמיד יש מי שנהנה יותר ומי שנהנה פחות).
    0.8 מיליארד – ביטול מסי קנייה
    0.9 מיליארד – סבסוד צהרונים. אכן סבסוד. לא הדבר הכי טוב בעולם.
    0.75 מיליארד – מענקי עבודה לבעלי שכר נמוך. גם כאן, מדובר במענקי תמיכה. לא וואו, אבל לפחות מדובר באנשים עובדים.

  3. ל1 ו-3. השורה התחתונה היא שכחלון הקטין את הכנסות הממשלה באמצעות הקטנת מיסים – והגדיל את הוצאות הממשלה מכל הסוגים. כלומר – הגדיל את הגרעון משמעותית. גרעון גדול מתורגם לפגיעה ביציבות כלכלית, מיסים גדולים בעתיד ולפגיעה בצמיחה.
    אפשר לדבר על הצדקות שונות ל"משפחה נטו", ו"מחיר למשתכן", אבל בסוף צריך לזכור – מדובר בירידה בהכנסות הממשלה, שלא לוותה בירידה בהוצאות, ולכן לא נכון להסתכל על התכניות כ"ירידה בנטל המס", אלא כהטבות לקבוצות ספציפיות באוכלוסיה היום (סבסוד, או איך שתרצו לקרוא לזה), שכולם ישלמו עליהם בעתיד – חוב צריך להחזיר…
    כולנו מקווים שבעתיד הצמיחה תהיה מדהימה, הגז יימכר במליארדים ויהיה שלום עולמי כדי שנוכל לסגור את צה"ל, וכך לא נרגיש את ההשפעות של מהלכי כחלון – אבל לא נראה שההיגיון הכלכלי וההסטורי משחק לטובת התרחיש הזה.
    מקווה שברור.

    1. מיכאל – אמנם יכול להיות טוב יותר, והלוואי והיה אפשר להוריד את תקציב הממשלה. אבל הפוליטיקה (שהיא המשקפת את הציבור ורצונותיו) לא מאפשרת.
      ולמרות זאת:
      1. יחס חוב-תוצר ממשיך לרדת, למרות כל ה"בזבוזים".
      2. לגבי הגרעון – אשמח לראות מקור לכך שהוא "הוגדל משמעותית".

      לגבי הירידה בהכנסות – המממ… זה תלוי באיזה צד של עקומת לאופר אנחנו נמצאים. מרבית הימין הכלכלי סבור שהקטנת שיעור המיסים תיתרגם לצמיחה ולהגדלת תקבולי המיסים. עד עכשיו, למרות כל הורדות המיסים מאז שכחלון בתפקידו, נראה שתקבולי המיסים דווקא גדלים (בניגוד לתחזית של בנק ישראל). אפשר להגיד שזה פוקס, נחיה ונראה. להעלות מיסים תמיד אפשר.

      לגבי הטרמינולוגיה – אני לא מבין את הקשר בין זה שאין ירידה בהוצאות לבין הגדרת הירידה בהכנסות כ"ירידה בנטל המס" או כ"הטבות". האם הורדת מס הכנסה שלא מלווה בקיצוץ בהוצאות היא "הורדת מס" או "הטבה לבעלי ההכנסות הגבוהות"? האם הורדת מס על הדלק היא "הורדת מס" או "הטבה לבעלי הרכב הפרטי שנוסעים הרבה"?

      ולגבי 1 – צודק בכל מילה. עודף ההכנסות היה יכול להיות מתועל בקלות למדינת הרווחה (על שלל מרכיביה: נכים, חרדים) או לגופים הקרובים לקופה (צה"ל, עובדי מדינה). התוכנית של כחלון אינה מושלמת, אבל היה יכול להיות יותר גרוע.
      עדיפה ציפור אחת ביד מאשר 2 על העץ.

    2. 1. תשלומי הריבית על החוב בישראל גבוהים מאוד ביחס לעולם, ולכן חשוב מאוד להמשיך להוריד את יחס החוב תוצר ולא להעלות אותו – ראה כאן נתונים בנושא: http://www.boi.org.il/he/NewsAndPublications/PressReleases/Documents/%D7%9E%D7%A6%D7%92%D7%AA%20%D7%94%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%93%D7%94%20%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA%20%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94%202-8-2015.pdf
      2. מקור לגדילת הגרעון – http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001191852
      יש לציין כי הנתונים בכתבה של גלובס לא מקיפים את כל הבעיה, בגלל שהם לא משקפים את הפסד ההכנסות ממיסים הצפוי.

  4. לצד כמה מהלכים תמוהים ושליליים שאני מסכחם שנעשו בהם טעויות כגול החבירה להסתדרות והגדלת הוצאות הממשלה כחלון עשה הרבה פעולות חיוביות בבנקאות בדיור ועוד. לעניין מחיר למזתכן אני לא מבין אץעל איזה הוצאה מדובר במחיר למזתכן אין הוצאה למדינה היא רק מקבלת פחות עבור החכרת הקרקע. לעניין מסוי דירה שלישית -אין ספק שיש בישראל עוות מס כאשר העבודה ממוסה ורווחי הון ממוסים ואולם רווחים מנדל"ן לא ממוסים דבר שיוצר בועת נכסים. אני לא יודע אם מס על דירה שלישית הוא הפתרון הטוב ביותר אבל הוא עדיף על המצב הקיים.
    בסך הכל כחלון עושה עבודה סבירה, עליו להתעקש יותר מול הגורמים ההרסניים במשק כמו ההסתדרות וקבוצות לחץ נוספות ולקדם ביתר שאת את התחרות בהקצאת האשראי

    1. אז מה קרה מאז 2015? יחס חוב ממשלתי לתוצר: 60.5%. ירידה די מרשימה למרות כל הבזבזנות.
      http://www.themarker.com/news/1.3426370
      לגבי גדילת הגרעון – בכתבה מוזכר הגרעון ל-2019-2020. ואין לזה שום קשר לתוכנית "נטו משפחה" שמופעלת כהוראת שעה עד 2018. היא מופעלת כהוראת שעה בדיוק בגלל זה: אין כסף ליישומה מעבר ל-2018.
      ב-2019 נדבר שוב. והתחושה שלי היא שלאף אחד לא יהיה אומץ לבטל את התוכנית, ולכן יעשו "קיצוץ רוחבי" (שם מכובס ומקומם להגדלה תקציבית פחותה ממה שנהוג בד"כ).

      לגבי המסמך של בנק ישראל: אני לא כ"כ מבין איך מדינת ישראל משלמת יותר ריבית מממשלת ארה"ב אם האג"ח שלה נסחר בתשואה נמוכה יותר.
      לגבי נטל המס הנמוך עליו מדווח בנק ישראל – אני מצטער, אבל אני לא רואה את זה מתיישב עם המציאות. אני מאוד סקרן איך מחשבים את כל הדברים האלה. בכל מקרה, אני בטוח שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים.

      מיכאל – אני לא אומר שאנחנו במצב מעולה או שהממשלה ושר האוצר לא יכולים וצריכים לעשות יותר. אני פשוט לא מבין את הצליבה שמעבירים את כחלון (וגם את ביבי). הסיטואציה הפוליטית לא פשוטה, ויחסי הכוחות בקואליציה מחייבים מו"מ.