עידן אבי גבאי: קץ האידאולוגיה

לא סוציאליזם ולא שלום בר קיימא – החלפת נתניהו היא החזון שמאחד את השמאל החדש

מתחיל בידיים ריקות. אבי גבאי | צילום: מרים אלסטר/פלאש90

הכל דנים את מעשי בני אדם על פי הצלחתם ובייחוד את מעשי הנסיכים. ישקוד אפוא הנסיך על הניצחון ועל קיום השלטון בידיו והאמצעים יוחזקו תמיד ראויים לכבוד והכל ישבחו אותם. כי את לבו של ההמון תופסים תמיד מראה העיניים וההצלחה

(ניקולו מקיאוולי, "הנסיך", 1532)

נסיך חדש הדהים והומלך על מפלגה ישָנה, וארצנו כמרקחה. "אנשים הבינו היום שזו ההזדמנות להביא את המהפך מול הליכוד בעוד שנה-שנתיים", הבהיר פעיל נלהב תומך אבי גבאי, דקות לאחר היוודע ניצחונו המרשים על עמיר פרץ. אמר ודייק, וגם תִמצת את מאוויים של בוחרי העבודה למועמד שיוכל להציג חלופה ראויה לשלטון, במקום ברווז צולע ומטרה נוחה ללעג בפי יריביו.

בימים כתיקונם קשה למצוא מכנה משותף רעיוני מהותי בין אנשי שמאל מובהקים כיחימוביץ', בהלול, שפיר ויונה, ובין המועמד הטרי שזה מקרוב בא מצמרת מפלגת המרכז-ימין הכחלונית, אשר מטעמה כיהן כשר ואף לא הסתיר את הצבעתו בעבר למפלגת הפוסט-ימין בראשות שרון המנוח. אף ש'קדימה' ו'כולנו' אינן מפלגות ימין שורשיות קלאסיות, אין עוררין על כך שגבאי איננו בשר מבשרה של תנועת הפועלים לשעבר. לו היינו שואלים לפני שנה או שנתיים חבר מרכז ממוצע מיהי הדמות – שאיננה אהוד ברק – שהוא רואה בעיני רוחו כמנהיג המפלגה, הוא מן הסתם היה מתאר דמות של גנרל מוערך או למצער איש רוח אינטלקטואל חביב-תקשורת עם עדיפות ברורה לסלבּ. אבל מנהל עסקי? עריק? ממפלגת כחלון? שר אלמוני למדי שאיננו ח"כ?

"המשימה העיקרית שלנו היא להחליף את שלטון נתניהו ולנצח בבחירות הבאות," אמר גבאי ל'הארץ' ערב היבחרו, והצהיר: "מפלגת העבודה בראשותי לא תחבור לקואליציה בראשות נתניהו". זו הייתה גם תשובתו של פרץ לאותה שאלה ("לא נלך עם נתניהו לשום ממשלה"). בכלל, באופן מעורר השתאות השיבו השניים תשובות תואמות למגוון השאלות הזהות שהוצגו להם, מ'הדתה' ועד נסיגות וקואליציה. שניהם אמרו את מה שמצופה מהם לומר, או אם לדייק – את מה שיועצי התקשורת והאסטרטגיה שלהם קבעו שראוי להם לומר. התוצאה היא השתקפות של דואופול פוליטי, רק ללא מבוגר אחראי בדמות ממונה על הגבלים עסקיים שיבדוק את תקינות והוגנות המשחק.

הנה כי כן, אם נדרשה הוכחה כלשהי לכך שמגמת האדרת האישיות על חשבון המצע הרעיוני בפוליטיקה הישראלית הגיעה במרוץ הזה לשיא, הרי שהיא ניתנה כאן על מגש של כסף. אם יש להיעזר בזכוכית מגדלת כדי למצוא הבדלי תפיסת עולם – או למצער פערי הצהרה – בין הטוענים לכתר, הרי שנותרנו עם הבדלי האופי, הכריזמה והנראוּת בלבד. שום אידיאולוגיות, פערים רעיוניים, עיסוק בסוגיות הרות גורל או ניתוח פערים בתפיסת עולם.

אלה לא ממש קיימים, וגם אם היו ניואנסים – הם הוחבאו היטב לצרכי היבחרוּת. המועמדים הבינו שדבר מכל אלה לא מטריד כבר את מצביעי העבודה, שבחרו להתמקד בפרסונה הציבורית ובפוטנציאל האלקטורלי שלה, ולהתנקז לשאלה המרכזית: מי יוכל לגרד בבוא השעה כמה מנדטים מהמפלגות המתחרות בגזרת המרכז והשמאל הרך? מי יעורר אמפתיה בקרב קהל רחב יותר מהמסה הקבועה של מצביעי המפלגה, על בסיס הכמיהה לשינוי? והכי חשוב – מי יצליח לעלות לקו הגמר ולהתמודד מול  נתניהו? דומה כי בדרך לשם כבר התבלבלו להם המטרה והאמצעי; האם ההדחה או השלטון, מחליף או מנהיג? כל זה הפך משני. מי זוכר ולמי כבר אכפת. העיקר מהפך. קודם נצוד את הדוב, אחר כך נשקול מה נעשה אתו.

כך עבר המוקד מרעיון לראיון, מהשקפה להשתקפות. היריבות האידיאולוגית התעמעמה והלכה ברבות השנים, עד שבמערכות הבחירות האחרונות היטשטשה כמעט כליל ואת מקומה תפסה זו האישית, הכוכבנית, הזוהרת. ההצהרות הגלויות שדוגמתן הזכרנו לעיל בדבר "הזדמנות" ו"משימה עיקרית", שנשמעו ללא כחל וסרק מהמועמדים עצמם ומתומכיהם, נתנו לכך את הגושפנקה הסופית.

אבל… מהי עמדתו של היו"ר הנכנס בנושאי חוץ וביטחון? האם הוא מחזיק בתפיסה מגובשת בשאלת עתיד "השטחים", הגבולות, הריבונות, הפלסטינים, ההתנחלויות, הגולן והבקעה, המשא ומתן? מהו בעצם ניסיונו של המנכ"ל המוכשר של 'בזק' בתחומים שמנהיג ישראלי נדרש לגלות בהם התמצאות ובקיאות? האם  באמת מעניין את בוחריו מה הוא חושב על יהדות ארה"ב, על חוקי הלאום והגיור?

ואיך זה שרוב מוחץ של בוחרי מפלגתו הטרייה ממש לא התרגשו מכך שאמר בביטחון מלא קבל עם ומצלמות "מעולם לא הצבעתי ליכוד", אף שהוכח כי אמר אחרת? כיצד לא נסדק האמון בו, שלא לומר התערער וקרס?

ייתכן שיו"ר העבודה החדש אכן הצביע פעם לליכוד. למאי נפקא מינה? על מה ההתרגשות? האם יובל שטייניץ לא הצביע בעבר לשמאל? יחימוביץ' לא הצביעה חד"ש? האם יוסי בניון מבית"ר לא שיחק במכבי חיפה ובליברפול ובעוד עשר קבוצות?  היום הוא עם החולצה הזו, אתמול היה עם אחרת. איש כבר אינו מחפש שורשים או הזדהות עם המועדון. מה שקורה על כר הדשא או על הפרקט משקף את המתרחש במגרש הפוליטי, שפעם היה גם אידיאולוגי והיום הוא בעיקר זירה מדממת של הורדת ידיים כוחנית, מגזרית, שבטית ומלאת משטמה וחרון קדוש. לכן, לבד מהרגע הטלוויזיוני הצהבהב, זה לא באמת חשוב מי הצביע למה ומתי ובאיזו מפלגה הוא היה חבר. האידיאולוגיה גוועה ורק השחקנים חשובים, גם אם הם שחקני חיזוק או שכירי חרב פוליטיים. גבאי לא המציא דבר, אלא רק זיקק את השיטה לכדי מהלך מרהיב, מהיר וחד.

כך הפכה החלפת נתניהו בכל מחיר לכוכב הצפון שלמענה היו מוכנים גם האידיאולוגים שבחבורה, המחזיקים בתפיסות עולם שמאל-רדיקליות, להמליך עליהם את יוצא הימין במהלך בְּליצִי מרשים, חסר תקדים במקומותינו, כשהוא מביס בדרך אושיות מפלגה ולועג למנגנוניה ה"כל יכולים". בד בבד, נזכיר, בחרו היתר ביריבו של גבאי האוחז בעצמו ברקורד של עזיבת המפלגה יותר מפעם אחת.

בחירת גבאי הביאה לשיא את תהליך קץ האידיאולוגיה, האוחז זה מכבר בחלקים נרחבים של הזירה הפוליטית הישראלית. היא תולדת המניע העיקרי, ושמא היחיד, של מצביעיו: תשוקה מקיר לקיר להדיח את נתניהו ופנטזיה על שיבה להנהגה מקץ שנות אופוזיציה ארוכות. משכך, הרבה פחות חשוב אילו רעיונות או תפיסות נושא בציקלונו המנהיג המוכתר, שהרי "את לבו של ההמון תופסים תמיד מראה העיניים וההצלחה".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

26 תגובות למאמר

  1. תזכיר לי מה כתוב במצע הליכוד? אה אין כזה בכלל? יופי. באמת יש בעיה של אידיאולוגיה בשמאל, צודק.

    1. מה הקשר? כלומר האם העדר מצע בליכוד מכשיר את השרץ באבודה?

    1. אז זה מצדיק חוסר אידאולוגיה בשמאל ? אמור מעתה אז מה אם אני מושחת בשמאל הרי בימין תמיד מושחתים ..סירייסלי ? זו התשובה ? איפה הערכים אם כך ? מה יתרון האבודה על הליכוד ??

  2. השמאל רוצה רק הגמוניה ועל מנת להשיגה ימכור את עצמו לשטן. לשלטון בחרתנו ואנו ואפסנו עוד ולא חשוב מי החמור הלבן שיביא אותם לשם

  3. לומר שגבאי הוא יוצא ימין זאת הגזמה פרועה. האיש הצביע פעם אחת לשרון בתחילת שנות האלפיים וזה הכי ימין שהוא הגיע אליו.
    וגבאי ממש לא ניצח בסגנון טראמפ- נגד מנגנוני המפלגה- כמו שאתם מציגים את זה. גם יחימוביץ וגם ברק תמכו בו. ובנוסף לזה גם המחנה השמאלי הקיצוני בראשות שפיר ויונה תמכו בו.
    מה לעשות שהמטרה של ראש האופוזיציה היא להפוך להיות ראש הקואליציה, ולצורך זה הדעות עוברות לעיתים התאמות.

    1. זה בדיוק האבסורד.
      כששלי יחימוביץ', הסוציאליסטית קנאית, מצביעה ומעודדת איש שאת הונו הרב עשה מכבפי ציבור, זו סוף האידיאולוגיה!

  4. דווקא הסיבה שהציבור מאס ומואס במפלגת העבודה (ובכלל בשמאל) היא סיבה אידאולוגית.

    העיקשות האובססיבית לדבוק בדיסקט הדמים של אוסלו, והלעג לאינטילגנציה של הציבור כשמנסים למכור לו פעם אחר פעם את אותו דיסקט קטלני, בעטיפה שונה של מנהיג חדש

    אבל הציבור לא מטומטם ולכן מפלגת העבודה תשלם

  5. זאת אסטרטגיה ישנה של השמאל: להשתמש ביוצאי הליכוד כסמרטוטים אדומים ולנפנף בהם אלקטורלית עד שיימצאו חסרי תועלת. כך היה עם רוני מילוא, דן מרידור, אריק שרון וציפי לבני. המשותף לכולם: קופת שרצים תלויה מעליהם וכדי שלא ייחשף קלונם המוסרי הם מוכנים למכור את נשמתם לשמאל.

  6. וואו…לאיש ימין לא ברור למה מפלגת שמאל רוצה לזכות בבחירות במקום להיות עבד נרצע/עלה תאנה של נתניהו או פשוט לצעוק מספסלי האופוזיציה, שאלה מבחינתו המעשים האידאולוגיים לעשות ולא חס ושלום להנהיג את המדינה…זילזול ואטימות לצד היריה כבר לא מפתיע אותי באתר הקיצוני הזה

    1. וואלה, תומר, הקיצוניות של האתר הזה הורסת את הבריאות. כל יומיים כתבה פאשיסטית וכל שבוע מאמר דיקטטורי. איפה כאן הדמוקרטיה, איפה הפלורליזם וההומניזם? איפה החירות, השוויון (הבין-מגדרי, בין-גזעי ובין-דתי) ואחוות העמים? אין ברירה, צריך לחזור הביתה – לאתר לאנשים חושבים.

  7. הלל גרשוני

    אתה כותב באופן רהוט ומשכנע, וכליברל כלכלי אני נטוה להסכים איתך, אבל הפעם אתה טועה לדעתי :
    לרוב המכריע של האנשים חסרה ההבנה הכלכלית המעמיקה, כמו גם היכולת הכלכלית המספקת הנדרשת על מנת " לקחת את הכסף שנותן להם המעביד ולהשקיע אותו כראות עיניהם", כדבריך.
    התוצאה עלולה להיות אנשים שהרויחו כל חייהם משכורות סבירות פחות או יותר, אבל לא טרחו להשקיע כלום בכספים שמיועדים לגמלאות, ואז, כשהם מגיעים לגיל הפרישה, הם עומדים מול שוקת שבורה.
    אני מסתכל על הדור של הורי, אנשים שהם כיום בגילאי 70-80, ואני רואה שכל מי שעבד בארגונים בהם הופרשו כספים לגמלאות באופן מסודר (ובלי לשאול את העובדים…) יש לו היום גימלה , לפחות ברמה בסיסית, ואילו אנשים ש"יכלו לקחת את הכסף ולהשקיע אותו כראות עיניהם" לא עשו זאת על פי רוב, וכיום הם נאלצים לחיות רק מכספי בטוח לאומי, חסכונות וכדומה.
    יתכן שאילו היינו חיים בחברה שהייתה מחנכת אותנו מגיל צעיר להשקיע בצורה נבונה את כספנו כאשר אנחנו ורק אנחנו אחראים לעתידנו אחרי הפרישה לגמלאות, היה בדבריך טעם. אבל נכון להיום אני חושב שכל שר אוצר או ממשלה אחראית חייבים לדאוג להפרשת כספים לגמלאות שאינה וולונטרית.
    זה קצת סודק את האמונה המוחלטת בחופש כלכלי, אבל כנראה שבכל אמונה מוחלטת צריכים להיות קצת סדקים וקצת יוצאים מן הכלל, האין זאת?

  8. גם הוא ישמור בדרכו על נתניהו מאוחדת אל דאגה , למרות שקודמו רצה להצהיר על אחדות ירןשלים דווקא הוא כבר יוצא במסע מכירות מזורז טרס כניסה לתפקיד וכבר מחלק שכונות בירושלים.

    יאללה , מי היו"ר הבא ?? תכינו רשימות כי הוא גם יעוף "בתהליך דמוקרטי" של עריפת הראשים הבא – ממש פרקים של "משחקי הכס" תוצרת מקומית – רק שהשחקנים לא ממש מעניינים

  9. אני קורא די נאמן של מידה אבל כאן ההרגשה היא של טיפוס על העץ הלא נכון. אם מסתכלים על אידיאולוגיה ומצעי בחירות – אז הליכוד במערכות הבחירות האחרונות לא הציגו שום מצע. לבוחר אין מושג מה עמדת הליכוד הרשמית בנושאי דת ומדינה, כלכלה, בטחון, פתרון שתי המדינות ועוד. כלום. העבודה הציגה כזה מצע. אפשר לבוא ולהתווכח על המצע וכמה הוא שמאלני – אבל לפחות הוא קיים.
    הלאה – כל מערכת הבחירות האחרונה אופיינה בקמפיינים שליליים בלבד. למה לא להצביע לליכוד או למה לא להצביע לעבודה או ליש עתיד. אף מפלגה לא הבליטה את יתרונותיה ורק עסקה בלתקוף את השנייה. אז לומר שהשמאל אומר "רק לא ביבי" זה נכון אבל אל תשכחו שגם ביבי אמר את מה שאמר על הערבים שנוהרים על אוטובוסים, "זה או הם או אנחנו" ובקיצור – "רק לא שמאל". כאן אני נאלץ לא להסכים עם הכתבה, במיוחד כשעושה רושם שגבאי ניצח עם קמפיין חיובי וללא הכפשות על פרץ.

  10. מאמר מצוין! מצער שהשנאה העיוורת לנתניהו מדירה מהשיח הציבורי והפוליטי ענייני מדינה שראויים להיות בשיח הציבורי.
    בכל אופן לגבאי או לכל ליצן אחר ולכל החונטה התקשורתית אין סיכוי מול ראש ממשלה מצוין כנתניהו.

    1. זאת לא שנאה עיוורת אלא הַשְׂנָאָה מחושבת אשר מיושמת באמצעות טפטופים יומיומיים של עלילות שקריות על נתניהו. ההַשְׂנָאָה הזאת נועדה למנוע מנתניהו למצות את הפוטנציאל האלקטורלי שלו. ללא תדמיתו השלילית, הוא היה זוכה במנדטים נוספים בבחירות והיה יכול לקדם את המדינה היהודית עוד יותר, למורת רוחם של שונאי ישראל ושל שליחיהם הממומנים בארץ. כך למשל, הוא היה יכול להיות תלוי פחות במפלגות החרדיות ולהנהיג מדיניות שהיתה מקנה לו את קולותיהם של חלק מבוחרי "יש עתיד" ו"המחנה הציוני". אבל שונאי ישראל (ושלוחיהם בישראל) ימשיכו להפיץ עליו עלילות מרושעות, כמו למשל השקר-כביכול שלו שבילדותו הוא ראה חיילים בריטיים – עלילה שחזרו עליה גם כמה מהמועמדים בפריימריז של "המחנה הציוני" למרות שהעלילה הזאת הופרכה כבר מזמן על ידי העיתון "ידיעות אחרונות":

      http://imagizer.imageshack.com/img924/9626/HgKTrv.jpg

  11. ביבי ינצח את הבחירות הבאות בקלות.
    גם הפקידון גבאי וגם הבובה של העבריין נוני
    לא ידגדגו את הליכוד.

  12. כנראה שלא ראיתה את הסרט ויווה זאפאטה.
    כל הפוליטיקאים (יש בודדים, יוצאים מן הכלל, שהם אידאולוגים אמיתיים) וכל המערכת הפוליטית משתמשים ברעיונות על מנת לקנות (לאחז) את עיני הציבור.
    כולם רוצים רק דבר אחד לשלוט.
    כל קרייריסט כזה מחפש פלטפורמה שעליה ירכב על מנת להגיע באמצעותה לשילטון.
    נכון שככל שאנו מתקדמים על ציר הזמן, הבושה יורדת לאט לאט, וכך מתגלה האמת במערומיה.
    האם מישהוא זוכר את השר עופר זכרונו לברכה, פעם התאבדו מרוב בושה על שחיתות, היום מתגאים בזה.

  13. קצת סאב טקסט – הבקורת היא כלפי המערכת הפוליטית בכללה – הסינגולריות הימין שמאל מרכז (ועננת הקיצוניות האידיאולוגית המקיפה אותה ממרחק שנת אור). גם הליכוד (וכחלון, ולפיד) נטולי אידיאולוגיה. אידיאולוגיה היא נטל אלקטורלי בימינו.

  14. אין מספיק מצביעי שמאל בשביל כל המפלגות
    יש כמות מסויימת של קולות שנעה ונדה בין כחלון, לפיד, מפלגת העבודה, ושות'
    יש כמות נוספת שנעה ונדה בין הבית היהודי ופרבריה, הליכוד, ש"ס ואלי ישי
    יש כמות מצביעים קשיחה שמצביעה תמיד לאותה מפלגה (מרצ, המפלגות הערביות, ויהדות התורה)
    העניין הוא שהגושים נשארים באותו גודל, רק החלוקה הפנימית משתנה.
    הקהלים שאבי גבאי יביא או לא יביא, הם על חשבון לפיד וכחלון, הם לא יגיעו מהבית היהודי וגם לא מהליכוד.
    עדיין יש פה יותר אנשים ששונאים את השמאל מאשר את עצמם.

  15. כשראש הממשלה נחקר בשלוש פרשות שונות, חלקן מהחמורות אי פעם, אז מספיקה לי ״אידיאולוגיית״ החלפת נתניהו. לסיים את שלטונו זו מצווה.

  16. העלאת אחוז החסימה מחזקת את התהליך השלילי הזה.
    מפלגות אידאולוגיות מתקשות לשרוד במערכת הפוליטית, ומה שנשאר זה מפלגות גדולות שאוספות אנשים שונים שרוצים להשתלב במערכת הפוליטית, ומאחר שאין להן תחרות רצינית בתוך הגושים, הם מטשטשות מסרים במטרה לפנות למרכז.