המלך ערום: לחשב מסלול מחדש עם ירדן

הצמרת הישראלית רואה בשלום עם ירדן נכס אסטרטגי, אך מתעלמת ממחירו הכבד, מהעוינות הגוברת של עבדאללה ומהאפשרות של קריסת בית המלוכה שתהפוך את ההסכמים לנחלת העבר

המלך הוא עירום. עבדאללה מלך ירדן | קובי גדעון/פלאש90

כל מעצבי וקובעי המדיניות בישראל – מראש ממשלתה ועד אחרון פקידיה, מהרמטכ"ל עד אחרון הקצינים, מהמוסד דרך השב"כ ועד המשטרה – מזמרים כולם מאז אוקטובר 1994 את שיר השלום עם ירדן, וגורסים שהוא נכס אסטרטגי ראשון במעלה של מדינת ישראל. כנימוק לכך הם מציגים כמה עובדות חשובות:

א. ביטחון. הגבול בין ישראל לירדן הוא הארוך ביותר שיש לישראל עם מדינה כלשהי. ירדן שומרת בקפידה על השקט לאורך הגבול, ומונעת מגורמים עוינים להגיע אליו ולחצות אותו. ללא שלום, ישראל הייתה חייבת להשקיע כוחות רבים בשמירה על גבול זה.

ישראל רואה בירדן אזור חיץ בינה ובין הבלגן האלים בעיראק, בסוריה ובאיראן. עצם קיומה של ירדן ממזרח לישראל משרת באופן ישיר את ביטחונה של ישראל.

בין צבאות ירדן וישראל מתקיים שיתוף פעולה מלא הכולל ביקורי קצינים, העברת מידע ותיאום פעילות לאורך הגבול, על בסיס ההנחה שגורמים רדיקליים הם אויב משותף לשתי המדינות. בתמורה לכך – על פי השמועות – היה לישראל תפקיד כלשהו בשמירה על גבולות ירדן מצפון וממזרח, לאורך התקופה שבה דאעש איים על ירדן בין השנים 2014 ו-2016.

ב. ירדן היא המדינה השנייה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל, והוכיחה בכך שישראל יכולה להתקבל במזרח התיכון, ושאויביה עושים איתה שלום למרות החלטותיהם הקודמות. חוסיין מלך ירדן היה שותף להחלטות חרטום ששללו הכרה בישראל, ובכל זאת הכיר בה ועשה איתה שלום, כמו מצרים לפניו. המסקנה היא שכל מדינה ערבית יכולה לעשות שלום עם ישראל.

ג. קיימת מסכת ענפה של שיתופי פעולה כלכליים בין ישראל וירדן, המתפרסים בעיקר על שלושה עניינים: מכירת גז לחברת החשמל הירדנית משדות הגז הישראליים בים התיכון, בהיקף של מיליארדי דולרים; אזורי תעשייה מועדפים (Qualified Industrial Zones) שבהם מושקע כסף ישראלי, עבודה ירדנית וקניינים אמריקניים. הסכמים אלה מעניקים עבודה ופרנסה לאלפי משפחות ירדניות; שיתופי פעולה כגון תעלת הימים, ובתחומי תיירות, תעופה, סחר ואקדמיה: באוניברסיטאות בירדן לומדים אלפי סטודנטים ישראלים מהמגזר הערבי, ותעודותיהם מוכרות בישראל.

תמורת ההכרה בישראל העניקה ישראל לממלכה ההאשמית של ירדן, ובמיוחד למלך חוסיין, מעמד מיוחד במקומות הקדושים לאסלאם בירושלים, ובעיקר במסגד אל־אקצא. מעמד זה הקנה לו, וכיום לבנו עבדאללה, חותם כשרות בעל משמעות דתית אסלאמית. "הכשר" זה חשוב במיוחד, משום שלבית המלוכה ההאשמי יש בעיית לגיטימציה קשה בקרב הרוב הפלסטיני של אזרחי ירדן וגם בקרב כמה קבוצות בדואיות, שכן בית המלוכה איננו ירדני במקור אלא מוצאו בחיג'אז. הבריטים העניקו את אמירות עבר הירדן לאבי סבו של המלך הנוכחי, עבדאללה הראשון. השושלת ההאשמית נתפסת כנטע זר, ומכאן הערעור על הלגיטימיות של שלטונה. המעמד המיוחד במסגד אל-אקצא אמור להעניק למלך "זריקת לגיטימציה" שתבסס את שלטונו, ולכן הוא משלם משכורות למאות בעלי תפקידים בווקף הירושלמי.

תשלום נוסף שישראל התחייבה לו הוא העברת 50 מיליון מטר מעוקב מים מתוקים לירדן בכל שנה. ההנחה הייתה שהמים הללו יגיעו מהכינרת, אך בשל מיעוט הגשמים וירידת המפלס מעבירה ישראל לירדן מים מותפלים, שהפקתם יקרה. החקלאות הירדנית בעמק הירדן מתבססת בחלקה על מים אלו.

כל הסיבות הללו מעניקות תחושה שהשלום עם ירדן הוא סיפור הצלחה, בוודאי גדול יותר מהשלום עם מצרים, שעמה יש לישראל הרבה פחות שיתופי פעולה בעניינים שאינם קשורים לביטחון. המחיר שישראל משלמת עבור השלום – המעמד בירושלים והעברת המים – איננו גבוה מדי, וישראל יכולה לעמוד בו. השורה התחתונה גורסת שהשלום עם ירדן משרת את האינטרסים הישראליים, וזרועות השלטון בישראל מאוחדות בגישה שעל ישראל לשמר אותו בכל מחיר.

איפה הטעות?

שלטון על כרעי תרנגולת

הדבר הראשון והעיקרי שישראל מתעלמת ממנו הוא שהסכם השלום תלוי באופן מוחלט בהמשך שלטונו הלא לגיטימי של בית המלוכה ההאשמי. בירדן ומחוצה לה יש לא מעט אנשים הסבורים שהמלך עבדאללה השני הוא האחרון לשושלת מלכי ירדן. מי ומה יבואו אחריו? לשאלה זו יש כמה תשובות אפשריות; החל בהשתלטות אנשי צבא, כלומר בדווים מקומיים, על המדינה ועל הרוב הפלסטיני שלה; וכלה במלחמת אזרחים שתביא להתפלגות ירדן ולהקמת מדינה פלסטינית בצפון מערב המדינה, האזור שבו יושב הרוב הפלסטיני שלה.

מן המפורסמות היא שהרוב הפלסטיני בירדן מתנגד להסכם השלום עם ישראל, הן בשל ההכרה שהסכם זה העניק לישראל והן בשל העובדה שההסכם לא כלל את חזרת פליטי 1948 אל תוך ישראל, ואף לא העניק להם פיצויים על הרכוש שנטשו מאחוריהם ועל שנות הסבל במחנות הפליטים. הרוב הפלסטיני בירדן ראה בהסכם השלום הסכם שחוסיין חתם על ישראל, לא הם, ולכן אינם רואים את עצמם מחויבים לו. זו הסיבה שרוב האיגודים המקצועיים בירדן – עורכי הדין, העיתונאים, הרופאים ועוד – אינם מתירים לחבריהם לשתף פעולה עם ישראל, שכן מרבית חבריהם הם פלסטינים והם רואים בהסכם השלום מעשה בגידה של המלך בהם.

כל ההסכמים שישראל חתמה עם ירדן וכל המחירים שהיא משלמת כדי לתחזק ולשמר שלום זה, לא יסייעו לה ביום שבו תפרוץ מרידה בממלכה, או ביום שבו מתנקש או מחבל מתאבד ישים קץ לחייו של המלך. כל בניין הקלפים שישראל בנתה סביבו יקרוס באחת, וההסכמים השונים יהפכו לנחלת העבר. מי שיחליף את המלך, אם בכלל יצליח לשמור על ירדן מאוחדת, יעשה חשבון מחודש וימכור לישראל את השלום שוב תמורת מחיר גבוה בהרבה. אם הוא יהיה פלסטיני, זה יהיה רק תמורת החזרת מספר משמעותי של פליטים משנת 1948 – לא למדינה הפלסטינית שאולי תקום עד אז, אלא לתוך ישראל של 1948.

המלך יודע היטב שהאפשרות של התנקשות בו, כפי שפלסטיני רצח את אבי סבו בירושלים בשנת 1951, היא אפשרות ריאלית. זו הסיבה ששומרי הראש החמושים המגינים עליו יומם ולילה הם כלל לא ערבים, אלא בני המיעוט הצ'רקסי החיים בירדן ושמוצאם בהרי הקווקז. כמיעוט אתני, הם אינם חומדים בשלטון ואין להם שאיפות להשתלט על המדינה, ולכן אינם חשודים שיתנקשו במלך או ירעילו את מזונו.

החשש של המלך מהפלסטינים, שהם רוב אזרחי ירדן, הביא את הממלכה להרחיק את הפלסטינים מהצבא, מהמשטרה וממשרד החוץ, ובעיקר מארגוני ביטחון הפנים והמודיעין. אכן, ממשלה ובפרלמנט יש כמה נציגים פלסטיניים המהווים עלה תאנה. רוב אזרחי ירדן מגדירים את עצמם כ"פלסטינים" ולא כ"ירדנים". בעיניהם, "ירדנים" הם בדואים הנתפסים כנחותים בעיני הפלאחים ויושבי העיר, "הפלסטינים".

הפלסטינים בירדן הם המנוע הכלכלי של המדינה. הם רוב הסוחרים, התעשיינים, אנשי העסקים, עורכי הדין, רואי החשבון, האקדמאים, העיתונאים, האמנים ואנשי התקשורת, והם נמנעים בדרך כלל מכל שיתוף פעולה עם ישראל. המלך מכבד את עמדתם משתי סיבות: האחת היא אי-יכולתו לכפות עליהם את הסכם השלום, והשנייה היא רצונו להראות לישראל שהשלום איננו מובטח בשל ההתנגדות לו בקרב הפלסטינים, ולכן על ישראל להמשיך ולשלם עוד ועוד תמורתו, פן יבולע למלך והאינטרס הישראלי ייפגע.

האב הגיע לנחם, הבן שחרר את המחבל

התשלום שישראל משלמת עבור השמירה על הסכם השלום הוא אדיר. ראשית, ישראל מכבדת היטב את המעמד שהעניקה לבית המלוכה בירושלים, אף שאין בכל העולם תקדים למצב שבו מדינה מעניקה למדינה אחרת מעמד מיוחד בבירתה, במקום הקדוש ביותר לעמה. בשנת 1994, כאשר עניין זה נקבע בהסכם השלום, ישראל לא חששה מהמלך חוסיין כי הוא שנא את ערפאת והיה שותף לעמדה הישראלית שאסור להקים מדינה פלסטינית. המעמד שישראל העניקה לו בהר הבית נועד למנוע את השתלטות ערפאת והתנועה האסלאמית בישראל על המקום.

כיום המלך עבדאללה הפך את המדיניות הירדנית, והוא תומך נלהב בהקמתה של מדינה פלסטינית בהרי יהודה ושומרון, שתשקיף על ישראל ותאיים על כל שטחה. כך פועל המלך עבדאללה להקמת איום אסטרטגי על מדינת ישראל, שיש אפשרות ריאלית שיישלט על ידי חמאס.

את עוינותו לישראל היטיב המלך עבדאללה להציג בשני אירועים שהתרחשו לאחרונה. במרץ השנה שחרר המלך מהכלא את החייל הירדני אחמד דקאמסה, שבשנת 1997 רצח בדם קר שבע בנות בית-ספר מבית-שמש שהיו בטיול ל"אי השלום" (!!!) בנהריים. אביו, המלך חוסיין, הגיע בעצמו לבית-שמש כדי להביע את תנחומיו להורי הנערות. הבן, עבדאללה, שחרר את הרוצח לחופשי. מה המחיר שהוא שילם על הפגיעה הזו בישראל? כלום.

ירדן פועלת באופן קבוע נגד ישראל בזירה הבינלאומית, ובעיקר באונסק"ו ובמועצת זכויות האדם של האו"ם, שתי זירות שבהן ישראל ניצבת מול מתקפת דה-לגיטימציה קשה. ירדן דוחפת ומעודדת החלטות שאינן מכירות במורשת היהודית בירושלים, במטרה לקעקע את הבסיס ההיסטורי והדתי של מדינת ישראל, ולקבע בעולם את התחושה שישראל היא פעולה קולוניאליסטית של הבריטים שיש לבטלה ולהשיב את "פלסטין" לבעליה ההיסטוריים, כלומר הפלסטינים. עבדאללה, כמו הפלסטינים, מניח שאם יצליח להוציא את ירושלים ממדינת ישראל, היהודים יאבדו את תקוותם ויעזבו את ישראל לפלסטינים.

הקמת מדינה פלסטינית שתאיים על ישראל ותביא לחורבנה היא כיום היעד האסטרטגי של המלך עבדאללה, כדי שלא תקום מדינה פלסטינית בירדן. אם תקום מדינה פלסטינית על הרי יהודה ושומרון, יוכל המלך לסלק אליה את כמיליון וחצי הפליטים הפלסטינים שעברו לירדן במלחמת 1948, ועוד מאות אלפים שעברו לירדן בשבעים השנים שאחריה. הלחץ הדמוגרפי במדינה הפלסטינית יתורגם ללחץ טרוריסטי שייצור גיהנום בישראל, וזו מטרתו של המלך עבדאללה. לכן הוא מתאם את פעולותיו וצעדיו עם אבו־מאזן ועם חמאס כאחד, שכן הוא מזדהה עם מטרותיהם – לחסל את מדינת ישראל, כדי להציל את בית המלוכה הירדני מפני הפיכת ירדן למדינת הרוב הפלסטיני.

כאן המקום להזכיר שאותם פוליטיקאים ישראלים חסרי תבונה ונעדרי אחריות שהעניקו לירדן ללא תנאי וללא מגבלת זמן את המעמד המיוחד בירושלים, הם אלה שברוב איוולתם המדינית הביאו לכאן את הטרוריסט ערפאת מסל האשפה הפוליטי בתוניס, והעניקו לו כמעט מדינה בלבה של ארץ ישראל. בקבוצת האווילים מככבים שמות כמו שמעון פרס, יוסי ביילין ואלון ליאל, שגררו את יצחק רבין אל המלכודות המדיניות המסוכנות ביותר לקיומה של מדינת ישראל.

שקט זמני מתעתע

מאחורי הסכם השלום עם ישראל, ירדן פועלת ללא לאות כדי לחסל את מדינת ישראל באמצעות הקמת מדינה פלסטינית. החמור הוא שבישראל מסרבים לראות את המצב הזה וממשיכים לקיים בהקפדה יתירה את הסכם השלום, רק כדי להמשיך את הרגיעה לאורך הגבול ולהגיע לבחירות הבאות במצב של שקט בגבול. כל פוליטיקאי יודע שאם בתקופתו היחסים עם ירדן יידרדרו, התקשורת השטחית והמגמתית תאשים אותו כמי שגרם לביטול הסכם "השלום", והוא עלול לשלם על כך מחיר בבחירות הבאות. לכן הפוליטיקאים ממשיכים לתחזק את השקט הטקטי, תוך התעלמות מהסכנה האסטרטגית שהסכם השלום עם ירדן מציב על עצם קיומה של מדינת ישראל.

אם מנהיגי ישראל היו חשים בסכנה שעבדאללה מציב בפני ישראל, הם היו עושים משהו כדי להפסיק את פעילותו ההרסנית כלפיה תחת מסיכה של שיתוף פעולה צבאי ומסחרי. אלא שרווחים טקטיים קצרי מועד עדיפים בעיניהם על הטיפול בבעיות האסטרטגיות ארוכות הטווח. על ההתנהלות הזו כולנו משלמים מחיר, למשל במשבר אמצעי הביטחון בחודש שעבר בירושלים.

המלך חוסיין היה בעד המשך קיומה של ישראל ולא ערער על מעמדה של ירושלים, ולכן השלום איתו היה בכללותו עניין חיובי. עבדאללה שינה לחלוטין את האסטרטגיה של אביו, והוא פועל ללא לאות כדי לחסל את מדינת ישראל ולהקים על חורבותיה מדינה פלסטינית.

אחרי שהמלך עבדאללה התגלה במערומי מזימתו, אין לישראל ברירה אלא לחשב מחדש את המסלול עם ירדן כדי להפוך את ירדן – כולה או חלקה – למדינה הפלסטינית על בסיס רוב אוכלוסייתה. האלטרנטיבה היא הקמת מדינה פלסטינית על אדמת ישראל שבירתה ירושלים המזרחית, שתהיה סכנה אסטרטגית לעצם קיומה של מדינת ישראל. אין שום סיבה שעם ישראל ששב לאדמתו אחרי אלפיים שנות גלות, ישלם בקיום מדינתו את מחיר השרידות של המשפחה ההאשמית שהבריטים הביאו מחיג'אז כדי לשלוט במדינה המלאכותית ביותר בעולם, ירדן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

25 תגובות למאמר

  1. בואנ'ה – הגזמת – להפוך את ירדן לפלסטינית (יענו לחמאס) זה האינטרס של ישראל?
    קסאמים על בית שאן ואילת? ירי צלפים ונ.ט. על כביש הערבה? למה?

    היה דף סאטירי בפייסבוק "פי אלף עוצמה לישראל" שהיה קורא להכריז מלחמות שמד כנגד מדינות שמנהיגיהן הביעו ביקורת על ישראל.
    המאמר הזה בהחלט יכול להשתלב שם.

    נ.ב. יש ירדנים שאינם בדואים ואינם פלסטינים אלא פלאחים ועירוניים יושבי ישובי קבע. נכון שדרום ירדן ומזרחה אוכלסו עד המאה ה20 ע"י נוודים, נכון שרוב התושבים פלסטיני ונכון שעיר הבירה עמאן נוסדה רק לפני 140 שנה. אבל בצפון ירדן קיימים ישובי קבע עירוניים עם רצף היסטורי מבני ציבור מסגדים וכנסיות ויש גם דרוזים.

    1. עלי עזיזי, אתה אומר בדיוק את מה שאני כותב, אתה – כמו הפולייקאים פוחד מ"קסאמים על בית שאן ואילת? ירי צלפים ונ.ט. על כביש הערבה?" – מעדיף הישגים טקטיים ומתעלם מהסכנה האסטרטגית הטמונה בהקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן.
      הפלאחים והמדנים (יושבי הערים) בצפון מערב ירדן מגדירים את עצמם כפלסטינים, כי "ירדנים" משמעו בדווים והם לא רוצים להיחשב ככאלה.

    2. אתה לא מבחין בין אינטרס טקטי לאינטרס אסטרטגי. הסכנה האסטרטגית הגדולה ביותר לישראל היא מדינת מחבלים על כביש 6. באיומים טקטיים כמו קסאמים שיעופו על ישראל מירדן אפשר לטפל באמצעים צבאיים, בשביל זה יש צבא, האיום האסטרטגי הוא האקוטי יותר לקיום מדינת ישראל.

      נ.ב.
      אני לא מבין את הלוגיקה שלך בהפרכת הטענה שירדן היא המדינה המלאכותית ביותר בעולם כיום. מלך שהוא בעצם ראש-שבט בדואי שהובא לשם באמצע המאה שעברה על-ידי הקולוניאליסטים הבריטיים ושמרבית האוכלוסייה עליה הוא מולך מעוניינת להפיל אותו וששומרי ראשו הם בכלל צ'רקסים.

    3. זה מה שיקאה בסוף. למה לדחות את הקץ? למה לחיות באשליות?

    4. התגובה זה למרדכי קידר הקמת מדינה פלסטינית לשיטתך זה סכנה אסטרטגית אבל לפני שנשתכנע שהמלך ירדן הוא לא ציוני ושונא ישראל תשכנע את כל השמאל שהקמת מדינה פלסטינית זה סכנה אסטרטגית. ולכן המאמר מתחיל אם כיוון לא נכון האם הוא אוהב את ישראל או לא, אחר כך ממשיך שלא לעולם חוסן והוא יכול ליפול ומה הבעיה אז? "השלום" לשיטתך יבוטל אבל גם אתה הסכמת שאנחנו לא שילמנו מחיר בעד אותו הסכם, ואז יקרא לשיטתך שהשלום יבוטל כמו שאתה מצפה וטוען שעכשיו ננסה לעשות זאת (כי אנחנו לא מרוויחים כלום, ועוד טענות), ואז אתה מציע הצעה שנקרא להם פלסטין אבל לשיטתך השלטון שם ייפול ובאותו עת נקרא לו בשם פלסטין (הסברתי בתגובה אחרת שאין לזה שום רווח משמעותי)

    5. 1. מה זה פוליאקים (פולנים? פוליטיקאים?)
      2. שאלה – האם כשאומרים שהרוב בירדן הוא פלסטיני – הכוונה למהגרים/פליטים ממערב לירדן שהגיעו לאחר 1947. או שבמספר הזה כוללים את כל מי שאינו בדואי/צ'רקסי – כלומר את תושבי ישובי הקבע בירדן המדברים בניב הפלסטיני אבל מוצאם אינו פלסטיני. (לדוגמא העיירות סלט ומדאבא וכרך המתקיימות ברצף מתקופת הממלוכים)?
      3. אם השלום עם ירדן היה מותנה בהקמת מדינה פלסטינית אז היה צריך לשקול אותו. אבל זה לא המצב. ירדן בשלום איתנו בלי קשר למה שאנחנו עושים לפלסטינים – לראייה מאז השלום עם ירדן כבשנו בחומת מגן את כל שטחי A ביו"ש (למעט חדר במוקטעה). והחרבנו שכונות בעזה ובביירות והשלום נותר יציב.
      צריך לפעול כנגד הפלסטינים ע"פ האינטרסים שלנו – (לדעתי צריך ללחוץ על הפלסטינים כלכלית מצד אחד ולעודד בגלוי את הדור הצעיר הפלסטיני לעזוב בכל דרך – כולל לרכוש עבורם אשרות הגירה וכרטיסי טיסה בכיוון אחד) אבל לא צריך לשם כך להקים מדינה פלסטינית בירדן שתהפוך לבסיס חמאס.

    6. שאלה – פרופ' – האם אותם ירדנים מדורי דורות שאינם בדואים שהתגוררו בישובי קבע (פלאחים/מדנים) נספרים כפלסטינים? עד כמה שידוע לי הפלסטינים בירדן הם אלו שברחו או היגרו אליה במאה האחרונה.

      דבר שני – מאז חתימת הסכם השלום עם ירדן ישראל התעמתה עם הפלסטינים (והלבנונים) פעמים רבות (מנהרת הכותל, חומת מגן, ענבי זעם, עופרת יצוקה, צוק איתן…). והשלום עם ירדן נותר יציב.
      המסקנה המתבקשת היא שהשלום עם ירדן לא מותנה בויתורים לפלסטינים. אפשר לעשות לפלסטינים מה שבא לנו – למה לבטל השלום ולהחליף את השלטון בירדן?
      האמירה שצריך למוטט את השלטון בירדן כדי להפוך את השלטון בירדן לפלסטיני חמאס-דאע"ש כדי לגרש לשם את הפלסטינים היא שגויה.
      אני לא אומר שצריך להיטיב עם הפלסטינים – צריך להאבק בהם ולהרע להם כדי שיעזבו.
      אבל כמו שהבעיה היהודית ברוסיה לא נפתרה בבירוביג'אן אלא בישראל ובאמריקה כך גם הבעיה הפלסטינית לא תיפתר בירדן אלא באירופה בדרום אמריקה ובמדינות המפרץ.
      כבר כיום הפיריון הצטמצם ב50% מ6 ילדים ל3 וכבר כיום 20% מהצעירים מהגרים מהרש"פ ומרצועת עזה – צריך לסייע להם ולהגדיל את שיעור העוזבים ל60-70%. זה לא בושה לסייע לאנשים להחלץ משליטת ארגון הטרור חמאס ולעבור למדינות נורמאליות.

      שאלה שלישית- הבעייה היהודית בברה"מ

  2. מצויין כמו תמיד ואין מקשיב

    מה יהיה עם מדינת ישראל כשחיפה כבר עיר פלסטינית כל הדרך לכרמל, הכפרים שלהם מתרחבים, הצפון ערבי. מה יהיה העתיד

  3. מעולה כרגיל. מה יהיה עם ישראל כשחיפה תהפוך ערבית והיא כבר כמעט כולה. כשכל הצפון יבודד על ידי פלסטינים ישראלים. איזה עתיד יש למדינה

  4. לא מאמין לבני הדודים בכלל, ההסכמים שחותמים איתם הם כמו על קרח במדבר.

  5. מאמר מעניין שמציג היבטים מרכזים ביחסי ישראל וירדן. לדעתי ד"ר קידר הגזים בכמה נקודות. לדעתי
    ירדן תומכת בהקמת מדינה פלסטינאית ביהודה ושומרון ולו בלית ברירה. ירדן תשלים עם הקמת מדינה כזו אבל ירדן רוצה מדינה פלסטינאית חלשה שתהיה תלויה בישראל וירדן. הממלכה יודעת שאין למדינה פלסטינאית סיכוי להשמיד את ישראל.
    כמו כן בינתיים נראה כי ישראל משלמת מחיר סביר תמורת התמורה שהיא מקבלת. לגבי העתיד? את ירדן מספידים כבר משנות החמישים כולל את בית המלוכה ההאשמי ושניהם עדיין שם. הם שרדו ולו עד כה את הטלטלה בעולם הערבי. מנהיגים שנחשבו יציבים יותר סולקו כמו מובארק. מלחמת האזרחים בסוריה לא גלשה לתוך ירדן לאחר שש שנים של לחימה שם. לירדן אין אוצרות טבע כמו נפט אבל יש לה ארגון מודיעין מעולה בעל מוניטין בכל המרחב. גם אם יקרה משהו לעבדאללה יש יורש עצר ובעיקר יש צבא ומשטרה בדואית שיתלכדו מאחורי המלך החדש כדי להבטיח את המשך המלוכה. אגב ב- 1952 חוסיין הוכתר להיות מלך בהיותו נער והממלכה שרדה.
    אם יקרה משהו לירדן קשה להעריך מה יקרה אבל בינתיים המצב תחת שליטה עם כל השבריריות של הממלכה.
    כמו כן במאזן הכוחות הפנימי בירדן יש לציין גם מיליון סורים שנמלטו לירדן שאינם פלסינאים. גם בזמנו היה עליה איום מעיראק שלא קיים כעת. גם חיסול המאחז של דאעש בעיראק מקטין סכנה לממלכה.

    1. ועוד נקודה חשובה שלא הייתה לא למובארק ולא לאסד והיא שהשושלת האשמית מאותרגת בתקשורת המערבית ובמיוחד בתקשורת הבריטית. אלו לראותם בלבד. לא לשכוח שבמלחמת העצמאות את הלגיון הירדני הובילו קצינים בריטים אנטישמיים. כל מרידה נגד המלך תוסתר באמצעי התקשורת, וכל פגיעה בזכויות האדם מצד הכתר הירדני לא תדווח.

  6. יש צודק ויש חכם נקודה. האם המלך ירדן הוא דיקטטור זה נכון, האם הוא לא ציוני זה גם נכון האם אותו המלך אמור להתנגד למדינה פלסטינית כאשר כל העולם והשמאל הישראלי ואני כבר לא מדבר על העולם הערבי הוא אמור להתנגד למדינה פלסטינית כמו בנט כי הוא חתם שלום?? לא רק זה אתה מסביר בטוב טעם שלפי האינטרס הירדני זה יהיה נכון להקים מדינה פלסטינית האם הם אמורים לפעול מול האינטרס שלהם בעצמם ? בסוף אתה מציע פתרון (שאין שום קשר למאמר ) להפוך את חלקו של ירדן למדינה פלסטינית, איך בדיוק עושים זאת ? ואיך זה יפתור את בעיית הפלסטינים שגרים ביהודה ושומרון אתה באמת חושב שהם יהגרו לשם כי אתה החלטת לקרוא לשם פלסטין כאשר הם חולמים על תל-אביב. אמנם כאשר בעתיד אם יהיה שלום אפשר לחבר את שטח A ו-B לחלק מירדן שהם יוותרו מרצונם ולהגדיל את מדינת "פלסטין" לטובת כולם אבל נדבר כבר אז. המסקנה כביכול שישראל משלמת מחיר על "השלום" גם אתה הסברת שמדובר בסכומים לא רציונליים, וזה שבאונסקו הם נגדנו גם שבדיה נגדנו ולא על החלטה אומללה שנכתב על ידי כמה אנשים צריך להתרגש.

  7. שמעתם את האיום של טראפ על צפון קוראה?זה האיום שצריץ להפנות לכול טרוריסט באשר הוא באזור

  8. כל מילה זהב. התשובה למתקפות המכוערות של המלך על ישראל והניסיונות שלו ליצור כאן מציאות של "מדינה פלסטינית" ביו"ש שתציל את קיומו, צריכה להיות חזרה בלתי נלאית על האמת ההיסטורית, הדמוגרפית, המשפטית וההגיונית – ירדן היא פלסטין. יש להתחיל להפיץ את האמת בעולם. דה לגיטימציה תיענה בדה לגיטימציה.

    ולאלה שחוששים מהמצב הביטחוני לאחר הפלת המשטר ההאשמי – שתי תשובות:
    א. המצב הביטחוני פרופר בגבול עם ירדן אכן יהיה יאתגר את ישראל, אבל כל עוד אנחנו על הירדן אפשר לעמוד בו. בניגוד, חלילה וחס, למצב בו נהיה בגבול כפר סבא. מה שמביא אותנו לנקודה ב.:

    ב. הפלת המשטר ההאשמי היא בלתי נמנעת בכל מקרה, זו רק שאלה של זמן. איננו צריכים לסייע בפועל ממש לנפילתו, זה נכון, אבל מצד שני כאשר זה יקרה לא תהיה לנו כל אפשרות למנוע זאת.

  9. ירדן צריכה לשלם במטבע קשה בשל התקפותיה על ישראל.
    אחרי שאמרנו זאת, לא הייתי מציע לבנות תכנית שלימה על בסיס הערכה שמשטר ירדן יפול בזמן הקרוב.
    ישראל צריכה לשמור על האינטרסים שלה בעצמה, אם יש מדינות שיסיעו בשמירת אינטרסים אלו, מה טוב ואם יש מדינות שינסו לחבל באינטרסים אלו עליהם לשלם מחיר.

  10. אני לא מבין את הטיעון. לישראל יש אינטרסים ממשיים לשמור על ההסכם עם ירדן, כפי שכתב ד"ר קידר. אז לוותר עליהם כי מלך ירדן מצהיר הצהרות פומביות, פעיל באו"ם, ותומך מילולית בפלסטינים?

    איזה משמעות מעשית יש לכל הפעולות הטורדניות של ירדן? האם יש מחיר ממשי או סיכון ממשי הנובע מן השלום עם ירדן? ואם ישנם סיכונים מצד ירדן, מה יועיל להפיל את הממלכה? יהיה פחות סיכון? פתאום יפרחו שם פרחים ויקטפו אותם שוויצריות עם סינר?!

    דבר אחד נכון – זה לא שלום, לא עם ירדן ולא עם מצרים. אבל *אין פתרון לסכסוך הערבי ישראלי* כיוון שהערבים הם אוכלוסיה פרימיטיבית ואלימה. הסכמים לא ישנו את זה וגם לא מלחמה. אנחנו צריכים להחזיק מקל גדול ולהמשיך במשחק.

    1. מצד שני, אולי כדאי להתחיל לפמפם בתודעה הבינלאומית שירדן היא "פלסטין"?

  11. ד"ר קידר תודה רבה לך מאמריך מאירי עיניים.
    לגבי הסכם השלום עם ירדן בנושא המים והעברת מים לירדן. למיטב ידיעתי זה בעקבות
    מאגר מים שישראל קבלה בחלוקת הגבול בערבה עם כמות מים זהה.

  12. שילמנו עבור הרוצחים במרמרה, זה יצר תקדים, גם הירדנים רוצים ….

  13. יהודים הם המיעוט בפלסטין . .
    לא הגיוני לדרוש הכרה בינלאומית על כך שארץ ישראל שייכת ליהודים כאשר לרבע מאזרחי המדינה אין שום קשר ליהדות . .
    קודם כל חייבים לחזור למהות של החלטת האו"ם על חלוקת הארץ (למהות ולא לגבולות) . .
    לצערינו ישראל מזמן הפכה למדינה דו – לאומית . .
    פתרון "שתי מדינות" חסר משמעות בלי שינוי אזרחותם של ערביי ישראל . .
    ערביי ישראל קיבלו אזרחות ישראלית בניגוד לחוק בינלאומי . .
    מהות החלטת האו"ם על חלוקת הארץ היא לצור שתי מדינות לאום עם רוב יהודי מוחלט במדינת העם היהודי . .
    לכן כפיית אזרחות ישראלית על ערבים בשנת 1952 מנוגדת להחלטת האו"ם . .
    די לכפות אזרחות ישראלית על לאום עוין !

    מייד לאחר הקמתה של מדינה ערבית "מינוס", ממערב לנהר ירדן או בסיני (עדיף כמובן שיחזור שליטה ירדנית או מצרית) , ערביי חיפה, נצרת, עכו, כפר קאסם, גליל, נגב, רהט, סכנין, יפו, ירושלים, לוד וכו' חייבים להפוך לאזרחים של מדינה שלהם החדשה . .
    אין שום הבדל בין ערבים ברמאללה, חברון, עזה לבין ערבים בירושלים, עכו, יפו . .
    ערבים אשר מתגוררים בישראל ישלמו מיסים לרמאללה ומשם יקבלו קצבאות, ביטוח בריאות, תקציבים לבתי ספר וכו' . .
    לאחר הפרדה כלכלית יבוא גם טרנספר מרצון ויהודים יעזרו לערבים .

    במאה ה- 21 ישראל הפכה לחממה לעם הערבי . . לא רק מזרח ירושלים , הרבה מקומות בגליל ובנגב כבר מסוכנים ליהודים . .
    אם היהודים לא רוצים להמשיך לחיות במדינה דו-לאומית , לא רוצים הפיכת הגליל לקוסובו , לא רוצים תוך דור אחד להפוך למיעוט בישראל,
    אז חייבים להתכונן למשאל עם (כמו בסקוטלנד), המבוסס על החלטת האו"ם לחלק את פלסטין לשני עמים . .

    יהודים לא ישרדו במדינה דו-לאומית . .
    המפלגה אשר תארגן משאל עם בנושא: "שני עמים – שתי אזרחויות" , תכפיל את נוכחותה בכנסת . .
    אפשר להיפרד מערבים גם בחקיקה בכנסת . . כך למשל נפרדו צ'כים וסלובקים, העמים כמעט זהים . .
    עוד דוגמה לחיקוי – הפרדה יוונים וטורקים בקפריסין . .
    משאל עם על אופי המדינה יאחד יהודים בארץ ובכל העולם: עשירים ועניים, אשכנזים ומזרחים, חילונים ודתיים, ותיקים ועולים, ימנים ושמאלנים . .

    ערבים לא הצליחו להרוס את מדינת היהודים מבחוץ , אסור לתת להם להשלים את המזימה מבפנים . .
    נצחנו בכל מלחמות .. האם יש עוד מקרה בהסטוריה כאשר המנצח העביר חלקי ארצו לאויב המובס ?.. גבול המזרחי נקבע לפי מאזן הכוחות . .
    הגיע הזמן לשחרר את ה"נכבשים" ולהשוות זכויות ערבים בחיפה ויפו לזכויות יהודים ברמאללה ועזה . .

    אזרחות פלסטינית-ירדנית ושועפאט לערבים, אזרחות ישראלית וירושלים ליהודים .
    שני עמים – שתי מדינות – שתי אזרחויות !