ללמוד מהחרדים: כך אפשר לקצר את החופש הגדול

ישראל בתחתית הטבלה מבחינת הגינות לוח החופשות בתי הספר כלפי ההורים העובדים. המכה הזו מדלגת על החרדים שהשכילו לבנות לוח חופשות שפוי

לוח חופשות שפוי. מנדי הכטמן/פלאש90

מדי קיץ, הדיון הציבורי המוכר מתלקח מחדש. הורים משמיעים קריאות מצוקה נואשות מול המשימה הבלתי אפשרית – לשרוד את החופש הגדול בלי לקרוס כלכלית. בארגוני המורים, מנגד, דבקים בעמדה שלפיה החופש הגדול הוא הדבר הפסטורלי והנפלא ביותר, והורים שלא מבינים את זה הם פשוט קרייריסטים אובססיביים שמזניחים את ילדיהם ורואים במורים שמרטפים זולים.

מעבר לרגשות ולטענות השונות, יש גם נתונים: מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) חישב את מספר ימי החופשה של תלמידים שבהם להוריהם אין חופש, ומצא שישראל ניצבת במקום השני מתוך 25 מדינות שנבדקו. מדובר בחישוב פשוט: מספר ימי החופשה השנתיים של התלמידים, מינוס ימי החופשה הקבועים בחוק. התוצאה בישראל היא לא פחות מ-64 ימים בשנה שבהם הורים צריכים לקחת משכנתא שנייה כדי לממן קייטנות במחיר של קורס פסיכומטרי, לפרוט בלי בושה על מצפונן של הסבתות, ולהביא את הילדים לעבודה בתקווה שיעברו כמה ימים עד שהבוס יוציא את המייל השנתי שאוסר על הנוהג הזה.

את ארגוני המורים כל זה לא מעניין. גם אם תצליחו לנתק אותם מהאשליה שלפיה חופשת הקיץ היא הזדמנות מלהיבה לקירוב לבבות משפחתי, הם יתעקשו שהארכת שנת הלימודים פשוט איננה אופציה. בפעם האחרונה שעלתה הצעה קונקרטית לשולחן, כזו שדיברה בסך הכול על הפחתת שבעה ימי חופשה בשנה, מזכ"לית הסתדרות המורים הבהירה שיישום ההצעה יוביל למאבק שהמדינה טרם ראתה כמותו.

מול התסריט הקיצי הקבוע הזה, מעניין לבחון מערכת חינוכית שבה מעולם לא היה קיים החופש הגדול בצורתו המופרזת והמוכרת לרוב הציבור הישראלי: מוסדות ה'פטור' החרדיים.

אין חופש גדול

רוב מוסדות ה'פטור' הם תלמודי תורה לבנים. מדובר במאות מוסדות שבהם לומדים למעלה מ-50 אלף תלמידים. בניגוד למוסדות המוגדרים "מוכר שאינו רשמי" (רשתות החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני), מוסדות ה"פטור", כשמם, פטורים מרוב דרישות הפיקוח של משרד החינוך. הם מחויבים ללמד רק 55 אחוזים מתוכנית הליב"ה, ומקבלים תקציבים בהתאם.

באותם תלמודי תורה אין חופש גדול, ומבנה החופשות הוא קשיח למדי: מיום כיפור ועד אסרו-חג סוכות, מראש חודש ניסן ועד אסרו-חג פסח, ושלושה שבועות של "בין הזמנים" בקיץ. זהו החופש שבו מורגלים הבנים מגיל הגן, וזו התבנית שבה ימשיכו חופשותיהם להתקיים גם בסיום בית הספר היסודי, בישיבות הקטנות (גיל 14-17) ובישיבות הגדולות (מגיל 17 ומעלה).

הגננות והמורים הקבועים ממשיכים ללמד גם בחודשי הקיץ ואינם מקבלים על כך בונוס מיוחד או הטבה יוצאת דופן. באותו זמן, מערכת החינוך לבנות כן נהנית מחופשת קיץ ארוכה רגילה. פירוש הדבר שבנוסף לכל הקשיים של לימוד בימי קיץ חמים וכשכל המדינה בחופש, מערכת החינוך של הבנים החרדים צריכה להחזיק אותם במוסדות כאשר אחיותיהן מזמן יצאו לחופש. היא גם צריכה להעסיק את עובדיה בחוסר שוויון: שתי גננות חרדיות יעבדו באותן תנאים בדיוק, כאשר אחת תיהנה מחופש גדול בתוקף תפקידה כגננת לבנות, בעוד השנייה תקבל רק חודש אחד של חופשה במקרה הטוב, מכיוון שהיא מנהלת גן בנים. למרות תנאי ההעסקה הללו, מוסדות החינוך החרדים לבנים לא מתקשים לגייס עובדים.

הליברליזם של חברת הלומדים

מה שגורם להבדל בגישות בין החינוך הממלכתי לחינוך החרדי, בנושא החופש הגדול כמו בנושאים אחרים, הוא עצם המילה 'ממלכתי'. הסתכלות על החינוך כ'ממלכתי' הופכת את עובדי מערכת החינוך לסוכני הממשלה. הם לא  רק אחראים על הוראת קריאה וחשבון, אלא הם חלק ממערכת ממשלתית מורכבת. בסיטואציה כזו אין פלא שצרכי ההורים, ולעתים אף התלמידים, נדחקים הצידה לטובת שיח על "זכויות המורים": שהרי המורים אינם שליחי ההורים אלא שליחי הפקידים המרוחקים, הבירוקרטיים, שאיש אינו חש כלפיהם אהדה יתרה.

בתפיסה החרדית, לעומת זאת, מערכת החינוך אינה מתיימרת למלא שליחות לאומית מטעם הממשלה: מוסדות הפטור הוקמו כולם על ידי הורים המעוניינים בסגנון חינוך מסוים.  הגננות והמורים הם השליחים של ההורים ולא של הממשלה. כך אפשר לראות מורים חסידיים לחלוטין מעבירים שיעורי תורה בסגנון ליטאי, או  גננות ליטאיות ממוצא אשכנזי מחדירות במרץ את מסורת 'מרן' בילדי הגן.

הביקורת המושמעת תדיר נגד החרדים, על כך שהם מתנתקים ממוסדות המדינה ממניעים אנטי ציוניים, מקבלת מפנה מעניין בסוגיית החופש הגדול: הסיבה לכך שמערכת החינוך מסורבלת ומסואבת נעוצה בארגוני מורים נוקשים ובריוניים, ואלה קיימים רק במערכת "ממלכתית" נטולת תחרות. במערכת פרטית, כמו זו החרדית, שבה המורים משרתים ישירות את ציבור ההורים, זה לא יכול לקרות.

מערכת הפטור החרדית לא נוסדה כדי להגשים רעיונות ליברליים בחינוך אלא דווקא כדי לבטא ניכור מהמדינה, אבל לפחות מבחינה ארגונית הניתוק מהמדינה מוכיח את עצמו. הורים שמאמינים בערך שיש לשנת לימודים ארוכה ולמיעוט חופשות לא צריכים להסתפק ברטינות ברשתות החברתיות: הם פשוט יכולים לדאוג להקמתו של מוסד שבו עובדיו יהיו מחויבים לחלוטין אך ורק לאג'נדה שההורים מייצגים. במקרה של מוסדות הפטור החרדים, אג'נדה זו כוללת את קידום אידיאל 'חברת הלומדים', והאמונה לפיה יהודי לעולם אינו זכאי לצאת לחופשה מלימוד תורה. המחנכים, במקרה הזה, נדרשים להדגים בעצמם את אמונתם באידיאלים הללו, ולא לצפות לימי חופשה רבים יותר.

המציאות הזו לא חייבת להיות נחלתם של מוסדות חרדיים בלבד. המבנה המשפטי של מוסדות הפטור עשוי להכיל בתוכו את המענה שלו זקוקים כל אותם הורים שמאסו בהתקפלות המערכת בפני ארגוני המורים, יכולים לתפוס יוזמה ולהקים מוסד במבנה משפטי זהה, עם מערכת חופשות עצמאית ומורים בלתי מאוגדים. התנתקות מעטיני משרד החינוך תהיה כרוכה מן הסתם בעלויות, אבל התמורה ברורה: לא רק לוח חופשות מאוזן יותר, אלא חינוך איכותי יותר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

11 תגובות למאמר

  1. המוסדות אלו המורים מקבלים שכר נמוך ולעיתים לא כסדרו. מתאים רק לקבוצות מיעוט שנלחמות לבדל עצמו מהכלל

  2. כדי לשנות משהו חייבים קודם כל לחסל את בג״צ במתכונתו הנוכחית שהוא שלטון השמאל הגיב:

    אירגוני המורים הם דבר בלתי נסבל. החופשות המופקרות הן דבר בלתי נסבל. כל מערכת החינוך שבויה בידי אירגוני מורים חזיריים שאירגנו לעצמם חופשות אינסופיות. לחסל את כל המערכת הרקובה ומעלת העובש הזו עם מורים שגידלו שורשים של אקליפטוסים ולא ניתן לפטרם או לפעול נגד המצב בשום דרך. אנחנו אסירים של אירגונים וועדים כוחניים ואגואיסטיים שהורסים את המדינה ואת חיינו.כדי להתחיל לטפל בכל המתרחש בארץ יש לחסל את בג״צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים שם בוחרים את עצמם בעצמם. את השופטים תבחרנה אך ורק ממשלות ישראל ורק לאחר שימןע עומק בכנסת כדי שנקבל שופטים המתאימים לעם ישראל ולמדינה היהודית. כיום כדברי פרופ מאוטנר השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק פעילותו לבגצ ומשם מנהל את המדינה ומנטרל את הממשלות. כל עוד זה המצב לא ניתן לתקן שום דבר בישראל ולשנות תנאים מפליגים שהשמאל סידר לעצמו בתקופת מפא״י. אחרי שנשנה את בגצ נוכל להתחיל לנהל את המדינה הזו.

  3. למרות שאני בעד קיצור חופש לכל המערכת החינוכית הממלכתית, זה לא צריך להיות ערך עליון לראות את התלמידים נתקעים בתוך מסגרת סגורה , יותר חשוב שצעירי ישראל, בני נוער ילדים ונערים ירכשו כישורים יצרתיים לחיים(לא רק מתמטיקה , פסיקיה לשון אנגלית) וזה לא חייב להיות בהכרח בתוך מתחמי בתי ספר , ידוע שמערכת החינוך שלנו מלאה באבטלה סמויה וחבל על עוד דור שלא לומד כלום!

  4. זה מתאים לא רק למיעוטים. יש גם להדגיש כי החרדים היום הם אומנם מיעוט אבל מיעוט גדול. החרדים לא נלחמים לבדל עצמם מהכלל, ומאיזה כלל ? החרדים נלחמים על הערכים שלהם ועל עתיד ילדיהם. המטרות הללו אינם מתיישבות עם הסתובבות של הילדים ברחוב ללא כל פיקוח.

    1. נלחמים איך לעשוק את החברה ולא להשתלב בה כמו שצריך בלי לימודי ליבה
      לא מוכנים ללמוד באוניברסיטה שיש בנות באותו אולם וכו….

  5. הבעייה מתחילה בזה שאי אפשר יותר לקיים משפחה על משכורת אחת, ולכן אין הורה שפנוי לגידול הילדים, וממשיכה בכך שימי החופש לעובדים מוגבלים כל כך.
    במקום להתלונן על המורים ומערכת החינוך, צריך להתעסק קודם כל עם שתי הבעיות הללו.

  6. מוסדות החינוך החרדים לבנים לא מתקשים לגייס עובדים"
    ברור שלא, איזו אפשרות אחרת יש להם? משגיח כשרות? לרובם אין עבודה אמיתית בעולם האמיתי, אז ברור שיקחו כל דבר.
    למעט מס' נמוך של אידיאולוגים, המניע החזק של המורות( והן הרוב) במערכת החינוך, זה החופשיים הרבים. מי ילך ללמד אם לא יהיו חופשים ארוכים?
    הבן שלי היה בקייטנה של בית הספר עם אותם מורים. שלושה שבועות של קייטנה שעלתה 300 שח. לא יודע כמה כל מורה הרוויחה, אבל בטוח שזה השתלם לה.
    יש פתרון אחר… להביא ילד אחד לעולם, אבל אז מי ידאג לדור ההמשך?
    או אז המדינה תתעורר ותציע הטבות ותמריצים למי שיביא לעולם יותר מילד אחד. גידול ילדים זה לא רק אינטרס אישי של הפרט, אלא אינטרס חזק של המדינה

  7. לא נכון. בין הזמנים החרדים הם כדלהלן: מיום כיפור עד ר"ח חשוון. כל חודש ניסן. מט' באב עד ר"ח אלול. לוח חופשות מתאים למערכת החינוך הממלכתית יכול להיות זה: מראש השנה עד אסרו חג, כל ימי חנוכה, ימי פורים, מר"ח ניסן עד אסרו חג, יום העצמאות, חג השבועות, וחופש גדול בחודש תמוז כולו. הלימודים יתחילו בר"ח אב (סוף סוף ט' באב יכלל בימי הלימודים. ישנה בורות מדהימה אודותיו בציבור החילוני)

  8. לא ברור מדוע כולם מבקשים לצמצם את החופש- צריך דווקא להרחיב את החופש גם לשוק העבודה. כל יועץ אירגוני טוב יוכל לבנות תוכנית מסודרת למעסיק, שבעזרתה גם כולם יצאו לחופש וגם העבודה לא תיפגע. (כמובן בחקיקה זה לא ילך בגלל התאחדות התעשיינים/ המעסיקים/ הסוחרים למיניהם שרואים בעובדים "עוד" משאב) מה שצריך זה רק הבנה מצד המעסיק שזה שווה לו. עדיף לפנק את העובד מאשר לסחוט אותו כמו לימון. (כמובן רק עובד שעובד כמו שצריך לא אחד שיושב כל היום מול המחשב ומשוטט באינטרנט)