סנטורים דמוקרטים בכירים המועמדים לנשיאות ב-2020 הביעו לאחרונה התנגדות להצעות חוק פרו-ישראליות. המגזין היהודי 'טאבלט': "טירוף אידאולוגי"
סימנים מדאיגים להתרחקות של המפלגה הדמוקרטית מישראל: בימים האחרונים הביעו שלושה סנטורים, המוזכרים כמועמדים פוטנציאליים לנשיאות מטעם הדמוקרטים, את התנגדותם לשתי הצעות חוק פרו-ישראליות – חוק נגד תנועת החרם האנטישמית (BDS), וחוק נגד מימון מחבלים על ידי הרשות הפלסטינית.
"להוציא את חופש הביטוי אל מחוץ לחוק מהווה הפרה בסיסית של החוקה שלנו", נימקה הסנטורית אליזבת וורן את התנגדותה לחוק המתגבש נגד ה-BDS. לפי הצעת החוק, אזרחים או חברות אמריקניות שישתפו פעולה עם ה-BDS צפויים לעמוד בפני סנקציות פליליות העשויות להגיע לקנס של מיליון דולר ומאסר של 20 שנה. עם זאת, וורן הדגישה כי היא מתנגדת לתנועת החרם על ישראל.
בעקבות התנגדותה של וורן הכריזה סנטורית בולטת נוספת, קירסטן גיליברנד מניו-יורק, כי תצביע גם היא נגד החוק. "לעולם לא אתמוך בחוק שמגביל את חופש הביטוי", הבהירה גיליברנד, שתמכה בחוק בתחילת דרכו אך נסוגה מעמדתה לאחר שספגה ביקורת חריפה מצד ארגוני שמאל בארה"ב.
BREAKING: @SenWarren supports our right to boycott and opposes the Israel Anti-Boycott Act to not "outlaw protected free speech" pic.twitter.com/WvunPwRIXd
— JewishVoiceForPeace (@jvplive) 8 באוגוסט 2017
טענותיהן של וורן וגיליברנד כי החוק נגד ה-BDS פוגע לכאורה בחופש הביטוי הופרכו על ידי יוזמיו – סנטורים דמוקרטים ורפובליקנים – המסבירים כי מדובר בהרחבה של חוק קיים שנכנס לתוקפו כבר בשנת 1977. החוק, שנוסח כתגובת נגד לחרם הנפט הערבי נגד ישראל, אוסר על אזרחים אמריקנים וחברות אמריקניות לשתף פעולה עם יוזמות חרם נגד בעלות ברית של ארה"ב. החוק החדש מתייחס במפורש לקמפיין החרם האנטישמי נגד ישראל.
סנטור דמוקרטי נוסף שנחשב עד לא מכבר לתומך נלהב בישראל וכעת נסוג מעמדותיו הוא קורי בוקר מניו-ג'רזי. בוקר הצביע לאחרונה נגד חוק 'טיילור פורס', שנועד להילחם בתשלומי הרשות הפלסטינית למחבלים. לפי הצעת החוק, התמיכה האמריקנית ברשות תושעה עד שאבו-מאזן יורה על הפסקת תשלום המשכורות למחבלים הפלסטינים הכלואים בישראל, או לבני משפחותיהם של פלסטינים שנהרגו במהלך ביצוע פיגוע.
נסיגתם של בכירים דמוקרטים מהתמיכה המסורתית בישראל מתקבלת בסיפוק רב בקרב גורמים העוינים את ישראל. בארגון האמריקני 'קול יהודי לשלום', הנחשב לתומך נלהב ב-BDS ושאירח לאחרונה מחבלת פלסטינית שרצחה שני ישראלים, היללו למשל את הסנטורית וורן על "תמיכתה בזכותנו להחרים את ישראל". הסנטורית ממסצו'סטס זכתה לעדנה גם ב'אלקטרוניק אינתיפאדה', אתר אנטי-ישראלי מובהק שמעלה על נס את מנהרות הטרור של חמאס בעזה. הדיה של המגמה המסתמנת במפלגה הדמוקרטית הגיעו גם לאיראן. "מומנטום אנטי-ישראלי בארה"ב", חגגו ב'פרס טי.וי', כלי התקשורת הרשמי של משטר האייתולות.
בכירים במפלגה הדמוקרטית מבקשים בימים אלו להדגיש את התמיכה הבלתי-מסויגת של הדמוקרטים בישראל, אך נראה כי מצב זה עשוי להשתנות בקרוב. "צעד אנטי-ישראלי נוסף של הדמוקרטים", נכתב ב'ניו יורק פוסט' על המהלכים האחרונים של הסנטורים הדמוקרטים. במגזין היהודי-שמרני 'טאבלט' כינו את התנגדות הסנטורים הדמוקרטים להצעות החוק הפרו-ישראליות "טירוף אידאולוגי", והזהירו כי "קשה לראות כיצד המפלגה הדמוקרטית תמשיך לשמש כבית הפוליטי של היהודים האמריקנים".
גם בכתב העת 'נשיונל רוויו' תקפו בחריפות את נציגי המפלגה הדמוקרטית. "הסנטורים בוקר וגיליברנד צועדים בדרכו של השמאל הקיצוני שהולך ונוטש את המדינה היהודית", כתב הפרשן הבכיר ג'ונתן ס. טובין. "שניהם תמכו בעבר בישראל באופן חזק וברור, אבל לשניהם יש כרגע סדר עדיפויות אחר – הם חושבים לרוץ לנשיאות ב-2020. הבעיה היא שהם לא יכולים לחשוב על התמודדות בפריימריז הדמוקרטים תוך התעלמות מכוחו ההולך וגדל של האגף השמאלי במפלגה, המפתח עוינות הולכת וגוברת לישראל".
השוואה בין הפלסטינים לרצח העם של האינדיאנים
התנהלותם של שלושת הסנטורים הדמוקרטים ביחס לישראל מצטרפת להתבטאויות ומהלכים נוספים המעידים על הקצנה אנטי-ישראלית בקרב רבים במפלגה הדמוקרטית. במסמכי 'ויקיליקס', לדוגמה, נחשף כי במהלך הפריימריז הדמוקרטים לנשיאות מנעו בכירים במטה של הילרי קלינטון הבעת תמיכה פומבית שלה בישראל כדי לא להרגיז את בוחרי המפלגה. הסנטור ברני סנדרס, שהתמודד מול קלינטון בפריימריז, השווה במרץ האחרון בין הפלסטינים לרצח העם של האינדיאנים בארה"ב. "כמו בארץ שלנו, הקמתה של ישראל הייתה כרוכה בעקירתם של מאות אלפי אנשים שכבר חיו במקום", אמר סנדרס בוועידת 'ג'יי סטריט'.
בינואר דיווחנו ב'מידה' כי סנטורים דמוקרטים מונעים גינוי של החלטת מועצת הביטחון נגד ישראל בסוגיית ההתנחלויות. בהצבעה שהתקיימה בבית הנבחרים בנושא התנגדו להצעה 76 חברים דמוקרטים, לעומת ארבעה רפובליקנים בלבד. בין המתנגדים להצעה היה קית' אליסון, המכהן כסגן יו"ר הוועידה הדמוקרטית. בעבר השמיע אליסון התבטאויות בעלות ניחוח אנטישמי כשהאיץ במוסלמים להיות מעורבים יותר בפוליטיקה "כדי שמדינה של 7 מיליון איש" (הכוונה לישראל) לא תתווה את מדיניות החוץ של ארה"ב במזרח התיכון.
בקיץ שעבר גיבה אליסון טענות כי ישראל מפעילה משטר "אפרטהייד" נגד הפלסטינים בחברון. חמור מכך, במהלך מבצע 'צוק איתן' הצביע אליסון נגד מימון אמריקני לכיפת ברזל. אליסון נימק את התנגדותו למימון מערכת הגנה על אזרחי ישראל מפני רקטות חמאס בכך ש"צריך לדאוג לחייהם של אזרחים משני הצדדים, לא רק מצד אחד". למרות הרקורד המביש של אליסון, ח"כ תמר זנדברג (מרצ) הרעיפה עליו שלל מחמאות והגדירה אותו "שמאל ברור ולא מתנצל".
התנהלותם של בכירים במפלגה הדמוקרטית אינה מנותקת מעמדות ציבור בוחריהם. סקר מקיף שפורסם בינואר האחרון העלה כי רק 33 אחוז מהדמוקרטים מעדיפים את ישראל על פני הפלסטינים, לעומת 74 אחוז אצל הרפובליקנים. בקרב מי שמגדירים עצמם 'דמוקרטים-ליברלים' המצב גרוע אף יותר: 38 אחוז מצדדים בפלסטינים, לעומת 26 בישראל. למרות נתונים עגומים אלו, מרבית יהודי ארה"ב ממשיכים לתמוך בדמוקרטים. בבחירות האחרונות זכתה הילרי קלינטון ל-70 אחוז מקולות היהודים האמריקנים.
עבור רוב היהודים באמריקה זהותם היהודית מסתכמת בבר מצווה בבית כנסת רפורמי כלשהו.
עניינם במדינת ישראל נמוך בהרבה לעומת רצונם להראות נאורים ולהתקרנף ביחד עם חברם לקורס הספרות המודרנית בקולג ההיפסטרי והשמאלני בו הם לומדים ולכן מצביעים עבור הדמוקרטים באחוזים האלה.
לעומת זאת אצל יהודים מסורתיים ושומרי מצוות היחס הוא 2:1 לטובת הרפובליקנים.
ברור. אחרי שראש ממשלתנו פועל בגלוי למען מעמד רפובליקני, למה ציפינו?
מסתבר שנתניהו הוא האיש שהזיק למדינה הרבה יותר מוענונו.
מי שמחליט לדפוק את כל תושבי ישראל רק כדי להעניש את ביבי, כנראה מתעב ותמיד תעב את ישראל, בלי שום קשר לביבי. חבל שאנשים מסויימים מתעקשים לא להבין זאת.
האם יש משהו שאנשי השמאל הדמוקרטי בארה"ב יעשו, שיוכל לשכנע אותך שהם שונאים את כולנו ולא רק נתניהו? אם התשובה היא לא, זה אומר הכל – לא עליהם אלא עליך.
ב2024 קית' אליסון יבחר לנשיא ארצות הברית ואז ישראל תצטרך למצוא בעלת ברית אחרת. מקווה מאוד שהממשלה שלנו מכינה כבר תוכניות ליום שאחרי.
יש הבדל בין חבר בית נבחרים לבין תפקיד הנשיא. אובמה למשל היה רוצה לראות את ישראל מושמדת ובמקומה שטח מוסלמי, אך בתפקיד נשיא נאלץ להקשיב ליועציו ולהתגמש בצורה דרסטית. אמנם לא היה אוהד ישראל ויחסיו עם נתניהו היו מרירים אך גם לא גרם נזק בלתי הפיך. כמו כן לא ניתן בשום מצב לכפות על ישראל להתפשר על בטחונה.
הצרות שאובמה עשה לנו זה כלום לעומת הצרות שאליסון יעשה לנו בתור נשיא. מה ישראל תעשה אם אליסון יהיה הנשיא ויהיה רוב דמוקרטי בקונגרס ובסאנט? האם יש תוכניות מגירה לתרחיש כזה?
החוק הזה לא היה עובר בקואליציית העכשווית ואם תטען שכן לא היה עובר את היועץ המשפטי היה פוסל זאת ואני כבר לא מדבר על הבגץ. בדמוקרטים יש קצה שמאלני וללא קשר הם הרימו את הראש והלוואי שהם "רק" היו פוסלים את החוק הזה, במילים אחרות לפסילת חוק כזה לא צריך להיות פרו-פלסטיני.
גם אני ורבים אחרים בישראל חושבים שבחברון ובכל שטחי הכיבוש מתקיים משטר אפרטהייד. מתקיימות שם שתי אוכלוסיות שהאחת זכאית לבחור ולהבחר, ולהכנס ולצאת בקו הירוק והשנייה לא. וכך גם יחסי אכיפת החוק: האחת זוכה ליחס מתעלם מפשעיה (עד שבצלם מצליחים לתעד הכל) והשנייה סובלת ממאסרים ללא משפט ולענישה שאין כמותה בישראל או בארה"ב. אז כן, הם צודקים – יש אפרטהייד
מספר אי דיוקים בתגובתך:
1.ספק אם המונח "רבים" מתאר באופן מדוייק כמה עשרות אלפי אנשים (גם אם נניח לרגע שאלה המספרים) מתוך אוכלוסיה של מיליונים שלא חושבים כמוך. הצווחות ההיסטריות שלכם פשוט זוכות לבמה וחשיפה הרבה מעבר למשקלכם באוכלוסיה, ועל כך יש "להודות" לעיתון הארץ (אולי ה-misnomer האירוני בתולדות העתונות) והתמיכה הנדיבה של המערב "הנאור" בארגוני שוליים סהרוריים שאלמלא תמיכה זו ותקשורת מיינסטרים אוהדת (או לכל הפחות לא סולדת), ספק אם מישהו בכלל היה יודע על דבר קיומם.
2. תקרא לי old fashioned, אבל אני אשכרה מאמין שלמילים יש משמעות. כך גם למונח אפרטהייד יש שורשים מורכבים והיסטוריה ארוכה הנטועים עמוק בהוויה הקולוניאלית האפריקאית בכלל, וזו הדרום אפריקאית בפרט. במהותו, האפרטהייד התבסס על הפרדה על בסיס גזעי, אתני, או אם ממש להתעקש אז דתי ותרבותי. עובדה זו לבדה, יש בה כדי לשמוט את הקרקע תחת ההשמצה הנלוזה הזו. אפשר לשפוך קיטונות של ביקורת על התנהלותה של ישראל בשטחי יהודה ושומרון, וגם כותב שורות אלה לא חף מכך, אבל רק Ignoramus או דמגוג מוחלט יכול לקרוא למצב בשטחים אפרטהייד.
3. כל תושבי עזה, וכל שטחי A ו-B ביו"ש, המהווים יותר מ-95% מאוכלוסיית הפלשתינים הינם בעלי זכות לבחור ולהיבחר. למרות שבמחשבה שניה נראה שהמנהיגים אותם הם בחרו לא ממש רואים עין בעין איתך בכל הנוגע לשמירה על זכות זו לאחר היבחרותם הראשונית.
4. היות והערבים בשטחים אינם אזרחי מדינת ישראל, אלא אזרחי הרש"פ, אין שום סיבה שישראל תפתח את גבולותיה לאותם אנשים. על כמה וכמה כאשר מדובר באנשים המהווים סיכון ביטחוני וודאי למדינה. אבל זכורות לי שנים יפות יותר, לפני כנופיית ערפאת ועליית האיסלאמיזם, בהם רוב האוכלוסיה הזו דווקא חצתה את הקו הירוק ללא מפריע. אולי פשוט משום שהמצב אז היה פחות… איך נאמר… נפיץ?
5. נושא אכיפת החוק עוד יותר מורכב, אבל נראה לי שאפרוש בשיא כי ספק שמשהו שאני, או אנשים הרבה יותר בקיאים וחכמים ממני יגידו, שיזיז לאושיית סלוגנים וסאונד-בייטים כמוך.
תסמונת ה-bleeding heart guilt וההזדהות עם האנדרגוד שאתה סובל מהם, מקורם בצורך פסיכולוגי עמוק שלא קשור לפוליטיקה או הפלשתינאים, לכן אין עובדות או טיעונים, טובים ומהימנים ככל שיהיו, שישכנעו אותך ואת חבריך, למעט חוויה אישית או התפכחות כתוצאה מתמורות בחיים האישיים שירפאו את המועקה הנפשית הזו.
רפואה שלמה!
אני חי בארה"ב על גרין קארד ואסור לי להצביע, האם זה אפרטהייד?
אגב אין שטחי כיבוש יש שטחים ששיחררנו.
לסרגיי –
מחזק את ידיך.
ואני מגיב אליך לא סתם כדי לתת הד לדברים, כי אין באמת צורך לאור ההסבר המנומק, אלא רק משום הסיפא של דברייך – אמנם אנשים כמו המגיב חניבעל אינם ניתנים לשכנוע, בדיוק מהסיבות שציינת, אבל תמיד יש קהל. אדון חניבעל תקוע עמוק בתוך ה-echo-chamber של עצמו ולא ניתן להזיז אותו, אבל אותם יושבים על הגדר שקוראים כאן את הדברים, עשויים גם עשויים להבין את גיבובי השטויות האידאולוגיות שהוא פולט בעקבות התגובה שלך ולהשתכנע. על כן, אל תתייאש – המשך להגיב ולתת ישר בשיניים לדמגוגים זולים מסוג זה. התרומה היא רבה, גם אם לפעמים קשה לראות אותה.
לחניבעל לקטר –
יש אפרטהייד אפילו גרוע יותר בתחומי הקו הירוק. יהודים חייבים לשרת בצבא, לשלם מיסים, לשלם ארנונה, לנהוג רק עם רשיון נהיגה ולבנות לפי חוקי הבנייה.
והערבים החביבים פטורים מכל אי הנעימויות המעיקות האלה.
אפרטהייד או לא אפרטהייד?
"עד שבצלם מתעדים את הכל."
התכוונת לכתוב – "עד שבצלם מפיצים סרטים ערוכים ומניפולטיביים, שהופכים את המציאות על ראשה."
הערה חשובה וטוב שמתפרסמת בפורום הזה.
המדינה היחידה המזכירה אפרטהייד במזרח התיכון היא לבנון. שם הכל על פי מפתח עדתי. הפלסטינים, החיים שם כשבעים שנה, סובלים מאפלייה מובנית קשה בתחום התעסוקה והתנועה.
לגבי המצב בארץ: גם הרשות וגם חמאס ממשיכים להחזיק את הפליטים הפלסטינים במחנות ושתיהן נוהגות אפלייה מובנית קשה נגד יהודים, עד כדי מאמץ הריגה וחיסול מכוונים בטווח הקצה והארוך.
מחינה משפטית, יש כאן תהליך שלום בינלאומי שאף אחד מן הצדדים אינו רשאי להשתחרר ממנו באופן חד צדדי והתהליך תקוע. הזכויות הבינלאומיות לכל חלקי הארץ, למעט הגבלות אוסלו, שייכות לישראל. מבחינת תנועה, עבודה והגנת החוק. יש רק קבוצה אחת בארץ שנהנית מחופש יחסי ואילו הם ער
ביי ישראל. הם רשאים לנסוע לכל מקום וללמוד בכל מקום בשטחים ובארצות ערב שבקשר אתנו, בסיני ובתורכיה ללא חשש, עם לעתים בדיקה קצת יותר מוקפדת בשדה, בדרך כלל בכלל לא. האזרחים היהודים מחויבים במס עובד לממלכה (שירות לשנים ארוכות בצבא לעתים תוך הרס קשה של קריירות ופוטנציאל, ולעתים כמקפצה). היהודים מודרים מרוב שטחי יו"ש הרלבנטים, כלומר בערים ובכפרים ששם נמצאות כל ההזדמנויות: קניות במחירים טובים ובאיכות, מסעדות, רופאים, אפשרות לשכור ולקנות נכסים, הוראה ולימודים, הזדמנויות להשקעה (יריחו, רואבי), משרות ברשות ובסקטור הפרטי.
ערביי ישראל נהנים מכל אלה. ערביי איזור סי ובמידה רבה שאר הפלסטינים סובלים ממגבלות שונות אבל יש להם אפשרות להגיע מדי פעם לישראל.לרבים מהם יש רשיונות עבודה. הם גם יכולים, בחופשיות מוחלטת לצאת לירדן ומקומות אחרים, לעבודה ולבילוי. לקוחים אוטו ונוסעים לח"ול ליום או יומיים. מוכרים להם קרקעות בלי בעיה, ואין מאיימים על המוכר בעונש מוות. כל הערבים בארץ נהנים משירותי תקשורת וחינוך ברמה שניתן רק לדמיין אותה אצל היהודים. ערביי ישראל לומדים שלוש שפות, היהודים בקושי שתיים. המגוון השידורי – ביביסי, צרפת 24, ג'זירה עוד ועד – העומד לרשותם עצום בהיותם חברי קהילה תרבותית אדירה. כך גם הזדמנויות מדהימות לעבודה, במפרץ, באינדונסיה, במלזיה, בתורכיה ועוד ועוד. ראו למשל עזמי בשארה.
זאת ועוד, ברחבי הרשות אין בדיקות בטחוניות בכניסה לסופר מרקט או מקומות בילוי. יש עמידה במחסומים אך גם ישראלים יהודים – ציבור שלא המציא את הטרור הבינלאומי – נאלצים לעמוד בבדיקות אינסופיות במחסומים בשדות תעופה וגם בכבישים כמו 443 מחסום חיזמה וכו'. והעיקר: הערבי הישראלי והפלסטיני, בהיותם בעולם אינם צריכים להסתיר את זהותם ולחשוש מן הטרור. הרבה יותר קל להם להשיג משרות באוניברסיטאות. אין עליהם אימת הבי.די.אס והאנטישמיות. יש אומנם איסלאמופוביה, אך בפועל אין לה השפעה ישירה.
לסיכום: עדיף שהיה פתרון מדיני, או הכרעה מדינית. כיום זה מה שיש. השימוש במילים מגנות ומעוררות רגשות כמו כיבוש, אפרטהייד וכיו"ב אינה מועילה ואינה צודקת. המזרח התיכון מחולק לכמה מחנות וחלקים רחבים ממנו מחויבים לחיסול ישראל והשמדת עמה. הרוב הפלסטיני תומך ומאמין שזה יקרה. אין כרגע פתרון פלא. יש רעיונות ונסיונות.
זהו חוק שלא היה עובר בכנסת ישראל. אם בנאדם לא מוכן לקנות מוצר ישראלי הוא מקבל 15 שנות מאסר? איפה אנחנו, בצפון קוריאה? זה הזוי.
לא נראה שהבנת את החוק !
האם קראת אותו או שאתה מגיב על בסיס "שמועות" ?
אתם מתעלמים מזה שזו הצעת חוק שהדמוקרטים כתבו, ולא הרפובליקנים. כמו כן, אליזבת וורן אמרה מפורשות שהיא מתנגדת לחרם, היא פשוט לא רוצה לאסור על אנשים פרטיים וחברות להחרים אם הם רוצים.
כניראה יש שינוי בדרך ביחסים בין אמריקה לישראל. אפילו טראמפ כבר פועל קצת אחרת ממה שהבטיח. לדעתי השינוי רק יעמיק ויחריף. יש להערך לכך כולל הכי חשוב רכישת נשק ממקור אחר או ייצורו. להפסיק את דמי הכיס מאמריקה ולהשיג מטוסים רוסים. בחישוב לטווח ארוך נחסוך כך וגם נקבל פלטפורמה יותר טובה .אין מה לעשות…אנטישמיות הייתה ותמשיך להיות.זה הפך לסוג של דת במשך התקופות.
שמאלנים נמאסתם
אפשר אולי להתווכח על הזכות להחרים, אבל למה שמישהו יתנגד לחוק שאוסר על מימון מחבלים???
אלא אם כן הוא מחבל בעצמו או אנטישם אני לא רואה סיבה להתנגד לחוק כזה.
מדאיג! אליזבת וורן מגלה יותר מדי קווים אנטישמיים, והיא מועמדת לנשיאות בארה"ב.
תמיכה בחופש ביטוי ל-BDS וכעת התערבות בענייניה המשפטיים של ישראל עם הגשת כתב אישום לנתניהו.
מועמדת מדאיגה.