ה"צ'ילסטינוס": היגרו לדרום אמריקה לפני מאה שנה, אך מקוננים על הכיבוש

נוצרים רבים ברחו מאימת השלטון המוסלמי בארץ בשלהי השלטון העותמני. כיום הם הפכו לדוברים מושחזים בשירות התעמולה הפלסטינית

"מועדון פלסטינה" הצ'ילסטיני מפעיל קבוצת כדורגל מובילה, שעל מדיה דגל פלסטין ומפת ארץ ישראל | צילום: ויקיפדיה

ברשימת אורחיו ואורחותיו הרבים של פסטיבל הספרות הבינלאומי השנתי של ברלין, שהסתיים בסוף השבוע, נכללה לינה מרואן. מן הסתם טרם שמעתם את שמה, אך בחוגי הספרות נחשבת מרואן בת ה-46 לאחת הסופרות הצעירות החשובות ביותר בצ'ילה. כן, צ'ילה. מרואן היא צ'ילסטינית – כלומר בת לקהילה הפלסטינית הגדולה החיה בצ'ילה.

ויקיפדיה בספרדית מספרת שלינה מרואן היא ממוצא פלסטיני-איטלקי, אך בפרסומי פסטיבל הספרות הברלינאי, כמו גם בפרסומים רבים באנגלית אודות הסופרת, הרקע המשפחתי האיטלקי שלה נעלם ומרואן מוצגת כצ'ילאנית ממוצא פלסטיני בלבד. ככלות הכול, עם מוצא פלסטיני אפשר להשיג הרבה יותר בעולם הספרות והאמנות. במיוחד כשמרצים באוניברסיטה אמריקנית חשובה כמו ה-NYU, ומקבלים מלגות יצירה מגופים גרמניים כמו ה-DAAD – שירות החילופים האקדמיים הגרמני, שבין פעולותיו הרבות מזמין מדי שנה יוצרים מרחבי העולם לתקופת יצירה בגרמניה על חשבון משלם המסים הגרמני. זהו אחד הערוצים שדרכם גרמניה מרחיבה את השפעתה (ובעקיפין את שליטתה) על חוגי תרבות, אמנות, אקדמיה, תקשורת ופוליטיקה ברחבי העולם. בין הערוצים הללו נמצא גם פסטיבל הספרות הבינלאומי של ברלין, שאת תוכניתו השנה פתח מסר מטעם שר החוץ הגרמני, זיגמר גבריאל, שמשרדו הוא בין המממנים הראשיים של האירוע.

לינה מרואן הוזמנה לפסטיבל הברלינאי כדי להציג את ספרה החדש שהופיע עד כה רק בספרדית – אך בקרוב יתורגם גם לגרמנית – וששמו הוא Volverse Palestina, כותרת שניתן לתרגמה ל"פלסטין בהתהוות". בספר מתארת מרואן מסע שורשים למולדת אבותיה, ואת הסבל הנורא שחוותה במהלך הנסיעה מיד הישראלים. "השפלה וחקירה מעיקה", נאמר בהזמנה לאירוע הצגת הספר, שנותנת החסות לו הייתה קרן היינריך בל המקורבת למפלגת הירוקים ופעילה מאוד בישראל.

מרואן היא דור שלישי למהגרים מהמזרח התיכון. כלומר, משפחתה הפלסטינית הגיעה לצ'ילה בשלבים הראשונים של הסכסוך בין יהודים לערבים על ארץ ישראל, וכנראה בלי קשר לסכסוך הזה. מרואן העדיפה שלא להתייחס באירוע לביוגרפיה המשפחתית שלה, והסתפקה בלספר שביקרה קרובי משפחה ה"סובלים מהכיבוש".

ההשתקה של רדיפת הנוצרים

כמה צ'ילסטינוס ישנם? ההערכות נעות בין רבע לחצי מיליון איש. עובדה אחת ודאית: מדובר בקהילה הפלסטינית הגדולה ביותר מחוץ לעולם הערבי. מעט רקע על התופעה: תחילתה של ההגירה הערבית לצ'ילה משטחי ארץ ישראל, לבנון וסוריה, היתה במחצית השנייה של המאה ה-19, כאשר ארץ ישראל נשלטה על ידי האימפריה העות'מנית. "פלסטין" היה מונח ששימש בעיקר את המעצמות האירופיות שחיפשו דרכים להגביר את נוכחותן והשפעתן בארץ הקודש על חשבון השליטים העות'מניים – כלומר, בתקופה ש"לאומיות פלסטינית" כלל לא הייתה קיימת. חלק ניכר מההגירה הערבית לצ'ילה בוצע במחצית השנייה של המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. כמו במשפחתה של מרואן, היו אלה בעיקר ערבים-נוצרים שנמלטו מפני הדיכוי והרדיפות של השליטים המוסלמים בארצות הלבנט. עם תחילתה של מלחמת העולם הראשונה גבר זרם הגירה זה של הנוצרים-הערבים, לנוכח גיוסם בכוח של גברים נוצרים כ"בשר תותחים" לצבא האימפריה העות'מנית.

המהגרים הללו עברו באירופה וחצו את האוקיינוס עד לדרום אמריקה. כיום חיות קהילות גדולות מאוד של צאצאיהם בברזיל (12 מיליון איש, שהם כ-6% מהאוכלוסייה), בארגנטינה (4 מיליון, 9% מהאוכלוסייה), בצ'ילה (800 אלף איש, 5% מהאוכלוסייה) ובארצות נוספות כוונצואלה ומקסיקו. בכולן הן השתלבו היטב והגיעו לעמדות השפעה כלכליות, פוליטיות ותרבותיות. משפחת מרואן היא דוגמה מצוינת להשתלבות מוצלחת של מהגרים ערבים מהמזרח התיכון בארצם החדשה.

אגב, מי שייסדו את התנועה הלאומית הפלסטינית בראשית המאה ה-20 היו נוצרים ערבים. הם היו בטוחים ששנאתם האנטישמית ליהודים, שהחלו להתיישב מחדש בארץ ישראל, תאפשר להם ליצור חזית מאוחדת עם הערבים המוסלמים. התקווה הזו נשמרה גם לאחר שהנהגת התנועה הלאומית הפלסטינית נתפסה בידי נציגו של האסלאם הקיצוני, המופתי הירושלמי חאג' אמין אל-ח'וסייני, וליחה לא נס גם היום בקרב קהילות "פלסטיניות" נוצריות, המעדיפות לעצום את עיניהן לנוכח מה שהרשות הפלסטינית עושה לשרידי הנוכחות הנוצרית בארץ הקודש.

בימים אלו חווה המזרח התיכון מצב דומה מאוד לזה ששרר בו לפני מאה שנים: רדיפות שיטתיות ורצחניות של קהילות נוצריות בידי מוסלמים בעיראק, בסוריה, במצרים, בלבנון וכמובן בשטחי הרשות הפלסטינית. רצועת עזה "טוהרה" כמעט לחלוטין מנוכחות נוצרית, לאחר שהחמאס השתלט עליה. בבית לחם דאגה הרשות הפלסטינית להקטנת הרוב הנוצרי בעיר הולדתו של ישו, ומבית-ג'אלה הורחקו התושבים הנוצרים בכוח הזרוע. מוצא משפחותיהם של רבים מהצ'ילסטינוס הוא מיישובים נוצריים אלו, שחדלו להיות נוצריים במסגרת מדיניות "הטיהור הדתי" של הרשות הפלסטינית, המתבצעת תחת מעטה השתקה עולמי.

יושר אינטקלטואלי היה מביא את לינה מרואן לכתוב ולדבר נגד תופעה זו. אך יש דברים שמטרידים אותה הרבה יותר. בראש ובראשונה, הבידוק הביטחוני לפני העלייה לטיסת אל על. החוויה שמרואן עברה במהלך התשאול והבידוק המחישה בעיניה את ה"מיליטריזציה" של החברה הישראלית, והשאירו עליה רושם שלילי כבד כ"מי שחוותה את הדיקטטורה הצבאית של פינושה". מנחת האירוע, מומחית לספרות מאמריקה הלטינית, לא הטרידה את האורחת בשאלות הבהרה כלשהן, כמו ניסיון להבין את ההשוואה חסרת הבסיס בין הדמוקרטיה הישראלית המגנה על עצמה מפני טרור ערבי, לדיקטטורה צבאית. מנגד, כמומחית לספרות מאמריקה הלטינית היא עשתה בעיצומו של האירוע פרסומת לספר "בממלכת הזיתים והאפר – סופרים מתעמתים עם הכיבוש", הכולל מאמרים של סופרים בעלי שם עולמי בעקבות סיורים שערכו עם פעילי 'שוברים שתיקה'. המנחה מזכירה גם הופעתה של דנה גולן, מנכ"לית 'שוברים שתיקה' לשעבר שעברה לגור בגרמניה, בפסטיבל הספרות של ברלין אשתקד, עם ספר העדויות של חיילים שפרסם הארגון. "מי שנכח באותו ערב לבטח לא שכח את הדברים שנאמרו", הדגישה. הערב הפך לאירוע תעמולה פרו-פלסטיני בחסות קרן היינריך בל ובמימונם הנדיב של משרד החוץ הגרמני, משרד החינוך הגרמני וקרן התרבות של עיריית ברלין – שלה עבר עשיר מאוד במימון אירועים אנטי-ישראליים.

אילן פפה אין, עמוס עוז אאוט

בחלקו השני של ספרה מתעמתת מרואן עם טקסטים שנכתבו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. היא מציינת שלושה כותבים "בעלי השפעה חיובית": "ההיסטוריון הרביזיוניסט החשוב מאוד אילן פפה", הבלשן האנטי-ציוני נועם חומסקי ואדוארד סעיד, חוקר הספרות שהפך לאייקון פוליטי במאבק נגד ישראל ו"האימפריאליזם המערבי".

לאחר התייחסותה ל"כותבים בעלי השפעה חיובית", פנתה מרואן לעסוק ב"כותבים שליליים", קרי "פעילי השלום הישראלים" ובראשם לא אחר מעמוס עוז. טענתו שלפיה הישראלים והפלסטינים נושאים באשמה ואחריות משותפת להתהוותו והתמשכותו של הסכסוך ביניהם, מזכירה למרואן את ההשוואה שעשה הנשיא טראמפ בין הניאו-נאצים למתנגדיהם מהשמאל לאחר אירועי שרלוטסוויל. גם כאן, המנחה לא מנסה לברר מה עומד מאחורי ההשוואה והאם יש לה בסיס הגיוני כלשהו. הדברים האבסורדיים נשארים בחלל האוויר כפי שנאמרו.

חמור מזה: הצגת הספר כללה גם כמה קטעים שתורגמו לגרמנית, ובהם התייחסויות של יהודים שהביעו באוזני מרואן ביקורת קשה על ניצוּל השואה כדי להצדיק את הקמתה של מדינת ישראל. "לא היה צריך לכנס את היהודים בפלסטין אלא להשאיר אותם ברחבי העולם", אומרת למרואן אחת מהן. "ללא ספק הגיע הזמן לחשיבה מחודשת שלנו, הגרמנים, בכל הנוגע לסוגיית פלסטין", מסכמת מנחת האירוע.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

15 תגובות למאמר

  1. למה אנחנו מצפים???? …..
    אני לא מבין על מה הפליאה. רפול, עליו השלום, היה נוהג לומר שאם היהודים לא שכחו את מכורתם ואת שאיפתם לחופש בארצם במשך 2000 שנה, יהיה זה אף טפשי לצפות שהפלסתינאים (מוסלמים ונוצרים) יאבדו את הקשר תוך מאה שנה.

    1. שיימוס הלאומיות הפלסטינית החלה להתהוות רק לפני מאה שנים. לפני כן הם היו ערבים מערב. גם היןם הם כאלה. אבל החמצת את העיקר בכתבה. לא הסופרת היא העיקר אלא כוחות רבים המעוותים ומכופפים את האמת.שוברים שתיקה בראשם .הם ההזנה של הרעל והקרקע הפוריה של ערש האנטישמיות מנביטה נבטים.

    2. היהודים התגעגעו וייחלו במשך 2000 שנות גלות לחזור למולדתם.
      לא מתוך שנאת עם כלשהו ש'גזל' אותה, לא מתוך חלום לנקום ברומאים/בבלים/פרסים/יוונים/טורקים/בריטים/צלבנים…
      ה'פלסטינאים' הם עם שהערבים המציאו כתגובת נגד לציונות, וגם זאת, רק אחרי המפלה שלהם בניסיון מספר 2 להכחיד מפה את היהודים ב1967.

      אז כן, מדהים שגם הם ממשיכים 'להתגעגע' ולערוג לארץ ישראל. מדהים במיוחד, כי אצלם זה נובע משנאת יהודים ולא מאהבת 'פלסטין'.

      יחי ההבדל הקטן.

      לא הציטוט הכי חכם של רפול ששמעתי.. בהנחה שהציטוט אכן מדויק.

    3. המהות הפלסטינית בצ'ילה לא תתפוגג, בעיקר לאור נכסי התרבות שיצרו הפלסטינים בפלסטין ולקחו עמם כמורשת אל אמריקה הלטינית.
      למשל: התנ"ך, התלמוד הירושלמי ועוד.

    4. רפול אמר שטויות.

      העיקשות היהודית היא מקרה קיצוני – אין אף עם שזוכר את מכורתו כל כך הרבה שנים.

      ההיסטוריה מלמדת שלוקח 300-400 שנה לעם לתפוס חזקה על ארץ:

      התורכים השתלטו על איסטנבול לפני 550 שנה – וכיום אין יותר עם ביזנטי והם בעלי הבית.

      הרוסים השתחררו מהשלטון הטטארי גם כן לפני 550 שנה לסיביר הם פלשו לפני 400 שנה ולסנט פטרסבורג לפני 300 שנה והם נחשבים בעלי הבית.

      הספרדים הנוצרים גרשו את הערבים והיהודים לפני 520 שנה וחלומות השיבה הם חלומות באספמיה.

      הספרדים והפורטוגזים התנחלו באמריקה הלטינית לפני 500 שנה וכיום המרחב הזה נוצרי קתולי דובר ספרדית ופורטוגזית (והתרבות האינדיאנית נחשבת לפולקלור אקזוטי).

      ארה"ב קנדה ניו-זילנד ואוסטרליה מאוכלסות בעמים אנגלוסקסים למרות שהם יושבים שם רק 150 שנה – אבל זה לא חוכמה כי קודם מדינות אלו היו מאוכלסות ממש בדלילות וע"י שבטים מאוד פרימיטיבים.

      איפה זה לא הלך –

      באפריקה ובדרום אסיה הבריטים והצרפתים שלטו כ 100 שנה והסתבר שזה לא מספיק. (לדוגמא אלג'יר 130 שנה של שלטון והתיישבות צרפתית או דרא"פ 130 שנות התיישבות לבנה).

      במרכז אסיה ובדרום הקווקז הרוסים שלטו כ120 שנה וזה לא היה מספיק בשביל רוסיפיקציה.

      האנגלים נמצאים כבר 300 שנה בסקוטלנד ובצפון אירלנד – והשאיפות לעצמאות עדיין קיימות במחוזות אלו.

      רוסיה שלטה כ40 שנה במערב אוקראינה, כ400 שנה במזרח אוקראינה וכ250 שנה בדרום אוקראינה ובמרכזה. וכיום המדינה שסועה בין מזרח רוסי, מערב אוקראיני, שליטה רוסית על חצי האי קרים ושלטון אוקראיני על אוכלוסיה דוברת רוסית באודסה ובחרקוב.

      האימפריה העותמאנית שלטה כ350 שנה בבלקן ולא הצליחה לאסלם את תושביו – אבל היא לא ייצגה קבוצה אתנית אלא היוותה מסגרת עבור מחוזות אוטונומיים.

      פולין היתה כבושה כ120 שנה ע"י שכניה שניסו למחוק את הזהות הפולנית אבל הצליחה להשתחרר.

  2. מה יש להתרגש? בקרוב תתחיל המלחמה בין האיסלם לנצרות באירופה. רק צריך להכין פופקורן.

  3. כותב המאמר צריך להחליט,או שהם ערבים
    או שהם פלסטינים.אם הם ערבים,אז אין חיה כזו
    קהילה פלסטינית.

    מה בעצם עושים ערבים בדרום אמריקה ?
    האם נוצרים מדרום אמריקה יכולים להגר למדינות המוסלמיות ולבנות כנסיות ?
    לדעתי האוכלוסיה לא רוצה הנוכחות של החולדות הרצחניות המזוקנות.
    מי שכופה את הנוכחות הזו היא שכבת הפיאודלים האקדמאית המרקסיסטית ששולטת
    בכל.
    מלבד ונצואלה,שבה אין שלטון לבן או אקדמאי,אורוגואי שהיא מדינה לבנה,בכל היתר
    ביבשת יש מיעוט אקדמאי לבן שמשעבד
    רוב כושי ואינדיאני.
    והנה לכם למה כל המדינות ביבשת,כולל קובה הקומוניסטית,מנסים להפיל את המשטר בונצואלה.

  4. חשובה ? חשובה למי ?
    עוד פוליטרוקית עלובה ש"תזכה בפרסים"
    כמו יתר חברי המפלגה.
    אף אחד ביבשת הזו,או בארהב או באירופה,לא תהה איך זה שכל הסופרים,במאים,שחקנים
    יש אותן דעות בדיוק בכל נושא ונושא ?

    כנל באקדמיה או התקשורת.

  5. צריך להבין שמי שהגה את הרעיון הפלסטיני היו נוצרים יוצאי ארצות בעלות תרבות ושפה ערבים, לא מוסלמים!!
    כנראה שאותם קבוצת נוצרים יוצאי ארצות בעלות תרבות ערבית, מאמנים ברעיון "הלאומיות הפלסטינית" שונאים את היהודים וישראל לא פחות מהמוסלמים ערביים!!!

    1. הבוגד (הנוצרי) ד"ר עזמי בשארה,אמר בצורה גלויה בראיון: אין עם פלסטיני,זה עם מומצא,אין לאומיות מדינתית ערבית,יש אומה ערבית אחת גדולה. למעשה אפשר לראות בו את אחד המנבאים של הופעת דע"ש.

  6. הערבים הנוצרים היו תמיד מגדולי אויביה של מדינת ישראל. חברי הכנסת הערבים הנוצרים הם הקיצונים מבין חברי הכנסת הערבים.
    הנוצרים הם זן הולך ונעלם במזרח התיכון. רק בישראל הקהילות שלהם משגשגות.

  7. שמעתי גם על כמה יהודים – גם כאלה שנהנו תחת עול המסלמים, וגם כאלה שעשו חיים בארצות אירופה – שהיום תוקפים את ישראל בבוטות ולא מתביישים להתגעגע לממשלים הנאורים ההם.

    הנקודה היא, שבדרך כלל לא הם בעצמם התוקפים, אלא צאצאיהם. לא מדובר בזכרון קצר, אלא בהתעלמות מההסטוריה.
    ומה לנו כי נלין עליהם, וגם אנחנו קצת שוכחים את מי שהוציא את אבותינו ממצרים והביאנו לרשת את הארץ הזאת.
    כנראה שגם מרואן איננה נוצריה _מאד_ אדוקה, רק ממוצא משפחתי נוצרי, מה שלא אומר כלום על הזהותה הערכית (והלאומית).

    בכל אפן, המאמר מעניין וטוב, ולו מפני שלדמגוגיה יש להשיב בדמגוגיה.

  8. זה העונש שלנו על שמסרנו את עיר הולדתו של דוד המלך לרב-המרצחים ערפאת. מגיע לנו. ובקשר לנוצרים הם מקבלים את העונש שלהם מלמעלה.

  9. אין דבר כזה "נוצרים ערבים"
    יש נוצרים ארמנים ששפתם ארמנית – יושבים ברובע הארמני בירושלים.
    ויש נוצרים סורים (הסורים הקתולים מכונים לפעמים מרונים כדי להבדיל אותם מהאורתודוכסים) ששפת הקודש שלהם ארמית (בניב מערבי) – לאורתודוכסים קהילות בירושלים ובבית לחם ולמרונים קהילות בחיפה ובג'יש שבגליל העליון.
    יש (במזה"ת אבל לא בארץ) נוצרים אשורים ששפתם ארמית (בניב מזרחי).
    יש נוצרים יוונים (אורתודוכסים וקתולים) (שהם הרוב המכריע של הנוצרים בארץ).
    יש נוצרים איטלקים לטינים (לטיניום מחוזה של העיר רומא שבאיטליה) בעיקר מהמסדר הפרנסיסקני למי שמכיר.
    יש גם נוצרים מצרים ("מצרים" ביוונית "קופטים") ספרי הקודש שלהם במצרית עתיקה באותיות יווניות (ככה פענחו את השפה המצרית הקדומה) יש להם שכונה בנצרת ובבית לחם וכנסיה חשובה בירושלים.
    יש נוצרים אתיופים ששפתם אמהרית ושפת הקודש שלהם געז (כנסייה בירושלים).

    אבל אין כיום נוצרים ערבים – פשוט אין.
    זאת אומרת היו פעם בתדמור ובפטרה… אבל צבאות מוחמד לפני 1400 שנה איסלמו ו/או הרגו אותם.