בין דיור ציבורי לבנייה ציבורית: תשובה לעידן ארץ

הקלישאה שהתערבות ממשלתית בשוק הדיור יוצרת גטאות מוכי עוני לא נכונה, משום שהפתרונות המודרניים תוכננו להתמודד איתה

כבר לא יחזור. שיכון דיור ציבורי בבאר שבע | פלאש90

 

במאמר שפורסם לאחרונה טוען עידן ארץ שהצהרות אבי גבאי בעניין הדיון הציבורי יובילו להקמתם של שיכוני עוני חדשים. אולם בניגוד לטענה הזו אין אף גורם מקצועי, פוליטי, או עמותה חברתית המבקשת לבנות שיכוני עוני שתאכלס אך ורק זכאים לדיור ציבורי. למעשה, אין קשר בין ההצעה של גבאי לבין מוסד הדיור הציבורי. הכלים שבהן השתמשה המדינה בשנתיים האחרונות כדי לסייע לזכאים בדיור היו בעיקר רכישת דירות עבור זכאי דיור ציבורי בתוך שכונות "רגילות".

ארץ מדגיש במאמרו את הטענה ששכונות עוני מקשות על תושביהן. הטענה הזו נמצאת בקונצנזוס מוחלט. עמותות הדיור הציבורי, שר השיכון גלנט, איגוד הקבלנים, ואני מניחה שגם אבי גבאי עצמו – כולם מסכימים שהפתרון לאנשים החיים בעוני הוא דיור בשכונות הטרוגניות שבהן גרים אנשי המעמד הבינוני, לצד בני המעמדות הנמוכים יותר.

שני המהלכים המרכזיים בתחום הדיור הציבורי מכוונים ליצירת תמהיל: משרד השיכון לאחרונה 1,114 שיימסרו לזכאי הדיור הציבורי. הדירות הללו לא ממקומות בשיכוני עוני, אלא מפוזרות בשכונות שונות בין דירות שנרכשו בשוק הכללי. מועצת מקרקעי ישראל החליטה אף היא להקצות 5% מהדירות שייבנו במסגרת מחיר למשתכן לזכאי הדיור הציבורי, וגם הדירות הללו אינן ממוקמות בגטאות מוכי עוני.

חמור מזה, אבי גבאי לא מדבר על דיור ציבורי אלא על בנייה ציבורית. ארץ מבלבל את הקוראים בין שני מונחים שיש ביניהם זיקה, אך אין ביניהם זהות. דיור ציבורי הוא דיור בשכירות מסובסדת לזכאים שעברו מבחני הכנסה או נכות של המדינה. המלאי החדש של הדיור הציבורי הוא ברובו קניית דירות על ידי המדינה לטובת הזכאים של משרד השיכון, ואין לו דבר וחצי דבר עם ההצעה של גבאי.

בנייה ציבורית היא בנייה על ידי המדינה, ועיקר המוטיבציה שלה אינו קשור כלל לדיור ציבורי עבור זכאים החיים בעוני. כאשר מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל לשעבר מיקי ורדי מציע בנייה ציבורית בישראל, או כשמזכיר משרד האוצר הבריטי דני אלכסנדר הציע הצעה דומה בבריטניה, הם למעשה אומרים שהשוק החופשי בישראל ובבריטניה כשל ביצירת מלאי הולם של דיור, והדרך לפתור את המשבר הוא להחזיר את המדינה כיזמית בשוק הדיור. אם בריטניה זקוקה ל-300 אלף התחלות בנייה בשנה, והשוק החופשי יודע להתחיל רק 123 אלף, אז המדינה צריכה להשלים את השאר, ולכל הפחות לבנות 100 אלף בעצמה. תפיסה אחרת של בנייה ציבורית הציע ניסים בובליל, נשיא התאחדות בוני הארץ (הקבלנים) עוד בשלהי כהונת הממשלה הקודמת: לשיטתו, הממשלה תתחייב לרכוש שליש מהדירות שבונים הקבלנים. כך יתייתר הצורך להביא יזמי בנייה  ענקיים שבונים  פרויקטים עצומים. היזמים הללו, טוען בובליל, הם אלה שמביאים איתם שליש  מההון העצמי שדורש הבנק על מנת להעניק מימון  לבניית פרויקט דיור חדש. לדעתו, המדינה  צריכה לבוא במקומם.

אני משוכנעת שלארץ יש הסבר מדוע הרעיונות השונים שמתכתבים עם בנייה ציבורית אינם נכונים, אבל הוא בורח מהוויכוח החשוב הזה, ובמקום זה הוא מכניס לטיעונים שלו את משכנות העוני שלא קשורים ליוזמות של הבנייה הציבורית, גם לא בגירסה של אבי גבאי. בשנים עברו, כאשר רווחה הבנייה הציבורית בישראל, חלק מהשכונות שנבנו בבנייה ציבורית היו באזור המרכז, שכיום סובל ממחירים יקרים להחריד. לא רק ששכונות אלה אינן רלוונטיות לאנשים החיים בעוני, הן לא נגישות אפילו למעמד הבינוני בישראל. אם ארץ טוען שעצם הבנייה מטעם המדינה מייצר משכנות עוני, הוא צריך להביא סימוכין לטענה הזו, ולא על גבם של זכאי ודיירי הדיור הציבורי.

סיוע בשכר הדירה אינו הפיתרון

ארז טוען שהפיתרון למצוקת הדיור של המשפחות העניות בישראל הוא סיוע בשכר דירה. אך הנתונים שבידינו מצביעים על סיוע בשכר דירה כגורם בלתי אפקטיבי. מחקר של בנק ישראל בדק את חלוקת ההטבה של הסיוע בשכר דירה בין שוכרים למשכירים בירושלים. מתברר שעיקר הסיוע הלך ישירות לבעלי הבתים. בדיון שנערך בכנסת אמרו נציגי הבנק שמן הסתם באוכלוסייה פחות משכילה מהסטודנטים, הנתונים קשים אף יותר. גם העמותות המייצגות את הקשישים וניצולי השואה דוברי הרוסית מדווחים שכל עלייה בסיוע לשכר דירה נבלעת בשכר דירה גבוה יותר.

עניין מטריד יותר הוא מעברי הדירה התכופים של משפחות עניות שנשענות על סיוע בשכר דירה. משפחה שחיה בעוני אינה העדיפות הראשונה של בעלי הבתים. מדובר במשפחות בלי עורף כלכלי ובלי תלושי משכורת מסודרים, ותכיפות מעברי הדירות של משפחות עניות הוא לעתים בלתי נתפס. אחת ממקבלות הסיוע עברה 54 דירות, עד שהתפנתה עבורה דירה של דיור ציבורי. מדובר באשה בת 40.

וכך כתבה בעניין זה  יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים צפרא דוויק: "סיוע בשכר דירה בשוק החופשי, אפילו מוגדל, גורם לזכאים מעבר דירות תכוף, חוסר יציבות והיעדר ודאות מגורים המקשה על שמירת מקום עבודה קבוע ופגיעה בילדים". באותו מכתב עומדת דוויק על הנזק שגורמים המעברים התכופים, הנובעים מהסיוע בשכר הדירה, לאפקטיביות של שירותים חברתיים אחרים: כאשר משפחה נזקקת עוברת דירה פעמים רבות, היא מתקשה בקיום קשר רציף עם עובד סוציאלי – העשוי להוציאה מהעוני, שכן השירותים החברתיים מתבססים על מערכות מוניציפליות.

ארץ מתעלם מוועדת אלאלוף, שהעמידה את עניין הדיור הציבורי במבחן ומצאה ש-40% מאלה שקיבלו דיור ציבורי לא הזדקקו עוד לשירותי הרווחה. ארץ בוודאי יופתע לשמוע שוועדת אלאלוף עסקה במשפחות שקיבלו עד שנת 2013 דירות ציבוריות להשכרה בשיכונים ישנים ועניים – הגטאות מוכי העוני שמהם ארץ כה חרד. ועדיין: עצם קבלת הדירה ויצירת היציבות שיפר את מצבם, והפחית את ההשקעה השוטפת של המדינה במשפחות אלה.

ארץ הוא כנראה חסיד השוק החופשי. הוא מתנגד לשירותי רווחה, בריאות וחינוך ציבוריים. אבל אי אפשר לנהל ויכוח על מציאות מדומה, וארץ צריך להסביר על סמך מה הוא טוען שגורלם של זכאי הדיור הציבורי יהיה טוב יותר אם הם יקבלו סיוע בשכר דירה במקום קורת גג יציבה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

14 תגובות למאמר

  1. איני מסכים עם מסקנת המאמר אבל דווקא בגלל זה רציתי להגיד ישר כוח!
    סוף סוף וויכוח ענייני ומכובד, עם עובדות וטיעונים מוצקים. לא פניה אל הרגש או התייחסות לגופו של אדם.
    כך דיון צריך להתנהל

  2. "והדרך לפתור את המשבר הוא להחזיר את המדינה כיזמית בשוק הדיור."
    אוי ואבוי!
    מתכון בטוח לבזבוז כסף ציבורי (לכאורה של אף אחד) וחוסר יעילות.
    לא מכיר מקרה אחד בו המדינה יכולה להחליף יזם פרטי כלשהו בכל תחום.

  3. האם ביבי יבנה? טוב
    האם מישהו אחר יבנה? לא טוב

  4. ראשית, וכמו תמיד, תודה לאתר מידה שדואג לפרסם *גם* מאמרים שאינם מתאפיינים בקו הימני-שמרני שבו הוא מחזיק, ומנסה בכל זאת להשמיע גם דעות מן הצד השני של המתרס (הגם שאיני מסכים עם דעות אלו).
    שנית, במאמר עצמו טעויות הגהה ותחביר רבות (יותר מדי מכדי שאצביע עליהן), וחבל. אני לא רוצה להישמע קנטרני, אבל גם לצורה יש חשיבות והאתר הזה דווקא מתאפיין ברמה גבוהה בד"כ. ראוי לתשומת לבכם.
    שלישית, ולגוף המאמר עצמו, נראה שהכותבת דוברת בכנות ומתוך נימי נפשה, אך למרות אזכור הנתונים, טענתה נשענת על כשל הבנה בסיסי. ניתן לראות זאת במשפט הבא:
    "…הם למעשה אומרים שהשוק החופשי בישראל ובבריטניה כשל ביצירת מלאי הולם של דיור, והדרך לפתור את המשבר הוא להחזיר את המדינה כיזמית בשוק הדיור. אם בריטניה זקוקה ל-300 אלף התחלות בנייה בשנה, והשוק החופשי יודע להתחיל רק 123 אלף, אז המדינה צריכה להשלים את השאר, ולכל הפחות לבנות 100 אלף בעצמה."
    וזו כל התורה והמקור לגישה המוטעית של הכותבת; בפועל, הכשל נובע דווקא מההתערבות של המדינה מראש, המערים קשיים רבים בצורת רגולציה, מכסות, חוקים וחוקי משנה וכיו"ב על גבי היזמים והקבלנים הפרטיים וגורם ליצירה של פערים גדולים בין היצע לביקוש. היתכן קבלן, היודע שקיים קונה פוטנציאלי עבור דירה, ולא יבנה אותה? המציאות, שהכותבת טוענת שמתעלמים ממנה, דווקא מוכיחה אחרת. מה גם שטענה לפיה המדינה תהיה יעילה יותר בנייה בהשוואה לקבלן שזה כל עיסוקו היא מופרכת מיסודה. הפתרון אינו בהוספת רגולציה או בהתערבות ישירה של המדינה ע"י בנייה ציבורית, אלא בדיוק להיפך – שחרור הרגולציה, מכסי המגן ושאר המגבלות, ומתן אפשרות לשוק לפעול על פי חוקי ההיצע והביקוש. או אז תראו שהדירות נבנות בקצב גבוה הרבה יותר. זה ויכוח ישן, ובדיקה של הנתונים בעולם המערבי (למשל ב-100 השנים האחרונות) מוכיחה זאת (והדוגמאות למכביר, בארה"ב, באירופה וכן בישראל כמובן).
    ולבסוף, ניתן לראות את עמדת המוצא האידאולוגית של הכותבת בסיפא:
    "ארץ הוא כנראה חסיד השוק החופשי. הוא מתנגד לשירותי רווחה, בריאות וחינוך ציבוריים. אבל אי אפשר לנהל ויכוח על מציאות מדומה, וארץ צריך להסביר על סמך מה הוא טוען שגורלם של זכאי הדיור הציבורי יהיה טוב יותר אם הם יקבלו סיוע בשכר דירה במקום קורת גג יציבה"
    זה כבר מכעיס ומאכזב. קודם כל, משום שהכותבת כאילו באה בהאשמה כלפי עידן ארץ, כאילו שהוא-הוא האידיאולוג "חסיד השוק החופשי". זו האשמה מוזרה, כמעט כמו להאשים מישהו בהיותו "חסיד הוגנות". מעבר לזה שבכך היא דווקא חושפת את עמדתה האידאולוגית הבלתי-מתפשרת שלה. שנית, היא תוקפת על סמך הנחה ולא על סמך ידיעה "הוא מתנגד לשירותי רווחה, בריאות וחינוך ציבוריים.". אני בכלל לא בטוח שזה נכון, וגם אם כן (אני למשל אכן מתנגד לאלה, לכל הפחות בקנה המידה הנוכחי) הרי שההתקפה שלה היא מוסרית-רגשית, ולא נשענת על השפעות במציאות של מדיניות מסוג זה. כאשר בוחנים את הנתונים והשפעתם בצורה קונקרטית, מוצאים שמדיניות של רווחה פוגעת פגיעה קשה דווקא באלה שלמענם היא נוצרה לכאורה (השלמת הכנסה, שכר מינימום, קצבאות ילדים, דיור מסובסד וכיו"ב). שוב, בחינה מתמטית-סטטיסטית פשוטה מוכיחה זאת בקלות, והנתונים קיימים. הבעיה היא שאידאולוגים רגשניים מתעלמים מנתונים שלא מוצאים חן בעיניהם, ופוליטיקאים אופורטוניסטיים שמזהים זאת יודעים לנצל אותם היטב כדי להגיע לצמתי ההשפעה. ועולם כמנהגו נוהג.

    1. זה מאמר מדויק ועושה סדר בראש. לא הבנת את הכותבת אחי, היא לא באה לטעון שהשוק החופשי אינו מספק מספיק התחלות בנייה, אלא שאותם אלה שתומכים בבנייה ציבורית כמו מנכ"ל ממ"י חושבים ככה, ושאין לזה קשר לדיור ציבורי, אלא זו סוגייה נפרדת, ומשום מה עידו ארץ ערבב שני מושגים של דיור ציבורי ובנייה ציבורית. היא גם צודקת שארץ מציע פתרון של סיוע בשכר דירה בלי לנמק, ולדעתי היא די עדינה כלפיו בסעיף הזה. ארץ הוא כותב מוכשר, ואני מניח שיהיה מאמר תגובה.

    2. אני חושבת שלא הבנת אותה, היא בכלל לא נכנסת לויכוח אם בנייה ציבורית זה טוב או רע.

    3. ל-אנונימ "אחי"
      ראשית, בוא לא נמהר להגדיר מי הבין או לא הבין, תודה.
      שנית, המאמר אכן עושה סדר בכך שהוא מנסה ליצור את ההבחנה וההפרדה בין דיור ציבורי לבין בנייה ציבורית. טועה מי שעושה שימוש זהה בין שני מושגים שונים אלו.
      יחד עם זאת, הכותבת אכן מבקרת את שיטת השוק החופשי, מתוך עמדה אידאולוגית בלתי מוצדקת, ולטענתה מעורבות של המדינה תספק את הפתרון לכשלי השוק. בפועל, הגישה הזו שגויה מיסודה ודווקא מעורבות יתר, למשל דרך רגולציה, היא שיוצרת כשלי שוק. וכל זה בלי קשר לטיעוניו המוטעים של עידן ארץ.

  5. מסכים לחלוטין אם הטענה שעזרה בתשלומי שכר דירה לא ממש עוזרת למשלמי שכר הדירה במצב שיש כיום בשוק הדיור. מצד שני לא מסכים אם המדיניות שיעל מציאה. יש רק פיתרון אחד: הקטנה דרסטית של הרגולציה.

  6. אני הולך לצדד בארץ ואעשה ביכולתי להפריך את טענותייך.
    ראשית, אני הולך להתחיל עם מה שכתבת לגבי השוק: "אם בריטניה זקוקה ל-300 אלף התחלות בנייה בשנה, והשוק החופשי יודע להתחיל רק 123 אלף, אז המדינה צריכה להשלים את השאר, ולכל הפחות לבנות 100 אלף בעצמה."
    אם ממשלת בריטניה/ישראל היו נותנים לשוק לפעול, ההיצע היה גבוה יותר, אנשים רואים שיש ביקוש, מתחילים ליזום, ובלי בנייה של הממשלה יש לך היצע גבוה, והכל בדרך הטבעית שבוא נותנים לאנשים לפעול מהאינטרסים שלהם.
    שנית, אפשר לראות בהרבה תחקירים בערוץ 10 כמו של אמנון לוי, ומספיק לחפש באינטרנט על הדיור הציבורי ולראות את הדירות, ולראות את רמתן וכמה הן לא ראויות לפעמים למגורים.
    סיוע בשכר הדירה עדיף יותר שיש לאותו עני את הכוח לבחור את הדירה שלו, ולא לחיות בדירה שהסיכוי שהיא משופצת הוא ממש קטן.
    לא לשכוח שאותן דירות בשכירות הן חלק מהשוק החופשי והן יהיו באיכות גבוהה יותר כיאה לתחרות.
    לסיכום, אסור לשכוח שבשביל לממן את הדיור הציבורי אנחנו צריכים לקחת כסף ממישהו אחר ולשלול ממנו מה שהוא הרוויח, ושלפי דעתי אסור להכריח בן אדם לשלם על צרכיו של אחר, עני או לא.

    1. אתה בן נוער יקר וחביב, אבל אין לך מושג מה זה להיות שוכר עני. דבריך מעידים על אי הבנה, ואפילו אי היכרות עם החברה הישראלית.

  7. כותרת מהיום
    36% מהשוכרים מקבלים מהמדינה סיוע בדיור
    הכותבת צודקת זה מטורף, עדיף דיור ציבורי משריפת כסף

    1. בעצם המדינה מסבסדת לרוכשי דירות ומשקיעי דירות את ההשקעם שלהם. חלם.