הנציבות שמחנכת אותנו ל"ערכים נכונים" וכופה אפליה מתקנת

בעזרת מימון וסמכות ממשלתית, "נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה" מתערבת מיוזמתה בהליכים משפטיים וכופה השקפה פרוגרסיבית

בשנים האחרונות הוקמו בישראל כמה וכמה גופים שלטוניים האמונים על קידום ה"שוויון". בהם ניתן למנות את נציבות שוויון זכויות בעבודה במשרד העבודה, נציבות שוויון בעלי מוגבלויות במשרד המשפטים, הרשות לקידום מעמד האישה, הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי של הכנסת, ממונה גיוון תעסוקתי (Diversity) בנציבות שירות המדינה, ועוד.

"נציבויות" ו"רשויות" אלה, על שמותיהן השונים, מתפקדות כגופים עצמאיים. הן נמצאות אמנם תחת אחריותם של שרים שונים, אך אלה אינם מתערבים בעבודתן והן זוכות לעצמאות תקציבית רבה. הרשויות הללו מקדמות קו אידאולוגי עצמאי, הנובע מתפיסת-עולם פרוגרסיבית מובהקת. לא מדובר בפעילות למען השוויון באמצעות הסברה וחינוך, אלא בצעדים אקטיביים לקידום ואף כפיית רב-גוניות, תוך שימוש בכלי השנוי במחלוקת של "אפליה מתקנת", ונקיטת צעדים משפטיים נגד אנשים וגופים שלדעת אנשי הנציבויות ביצעו אפליה אסורה.

כן, רשויות קידום השוויון מחזיקות בידיהן כוח רב ולא מבוקר, אותו הן מפעילות באגרסיביות לטובת ערכים ואידאולוגיות השנויים במחלוקת ציבורית, תוך כדי שהן פועלות באופן שהמחוקק לא תמיד אישר, ונוקטות באמצעים רבים שהן חלק מהקונספציה הפרוגרסיבית, אבל זה מכבר הוכחו כלא יעילים, שלא לומר מזיקים.

אפליה כערך מחייב

הדוגמה המובהקת ביותר היא נציבות שוויון הזכויות בעבודה. הנציבות הוקמה מתוקף תיקון לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, והוענקו לה סמכויות לבצע חינוך והסברה, מחקר, טיפול בתלונות, וגם פעילות משפטית כדי לאכוף את חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. אלא שבמהרה מתברר כי הנציבות מתבלבלת בין שוויון הזדמנויות לשוויון ממשי. הקו האידאולוגי הזה הגיע לשיא בהליך שיפוטי בעייתי ומופרך, שבו נקבע בהמלצת הנציבות כי אי-ביצוע אפליה מתקנת דינו כביצוע אפליה אסורה.

המקרה המדובר, שהתרחש בשנה שעברה, עסק בתביעה של עובדת מעבדה בת 63 אשר פוטרה מעבודתה במעבדה, לאחר שהנהלת החברה החליטה לבצע שינוי מבני ולבטל את התפקיד שמילאה. אף שאותה עובדת פוטרה יחד עם עובדים נוספים מהמחלקה שלה במסגרת הצמצום, היא הגישה תביעה נגד החברה בטענה שפוטרה בשל גילה, מה שמהווה אפליה אסורה על-פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

קוראים לגיוון. פרסומת נציבות שוויון זכויות בעבודה

"בזכות" פעילותם של שלי יחימוביץ' וגדעון סער, החוק שונה בשנת 2010 ונקבע כי במקרה שבו עובד תובע את המעסיק על אפליה, על המעסיק מוטל להוכיח שלא הפלה בין עובדיו כדי שיימצא זכאי. במילים אחרות, בניגוד לחזקת החפות הנהוגה בעולם המערבי, המעסיק אשם באפליה אסורה כל עוד לא הוכיח את חפותו. בהתאם לדרישה זו, החברה הוכיחה שפיטורי העובדת לא בוצעו בשל גילה. היא עשתה זאת בשני נימוקים מרכזיים: האחד, תפקידהּ של העובדת בוטל, והשני, במחלקה נשארו עובדים מבוגרים אחרים בעוד עובדים צעירים מהם פוטרו, כך שלא הגיל גרם לפיטורים.

כאן נכנסה נציבות השוויון לפעולה. לשיטתה, המעסיק לא הוכיח שלא נקט אפליה אסורה. מדוע? לפי הנציבות, "נדרשת התייחסות 'חיובית' לגילו של העובד בעת קבלת החלטה על סיום העַסַקה, ולא שלילית". כלומר, הקשיבו היטב, המעסיק לא הפלה את העובדת מפאת גילה כשפיטר אותה, ולכן הוא כן הפלה אותה, שכן דווקא גילה היה אמור להכריע את הכף לטובת השארתה. החוק אוסר להפלות בין עובדים, אבל נציבות השוויון גורסת שדווקא חובה להפלות – לטובה. זוהי פרשנות משפטית מרחיקת לכת שאין לה כל אחיזה בחוק, המקדמת השקפה בלתי-אפשרית ליישום שהופכת את שוק העבודה לתוהו ובוהו.

בית-הדין לעבודה מצא לנכון לאמץ את גישת הנציבות, וקבע כי "ענייננו הוא תוצאת ההחלטה של הנתבעת, ללא קשר לכוונה הסובייקטיבית שמאחורי הדברים". במילים אחרות: לא משנה אם החברה חשבה על גילה של העובדת או לא, בסופו של יום העניין הוא למנוע פיטורים של עובד מבוגר. גם אם לא בוצעה פה אפליה, אז היה צריך לבצע. החברה, שדווקא נהגה ברגישות והציעה לעובדת עבודה חלופית במשרה חלקית, הואשמה באפליה אסורה על לא עוול בכפה.

במקרה דומה משנת 2015, תבעה עובדת את רשות שדות התעופה על כך שלא ביצעה אפליה מתקנת לטובתה. העובדת התמודדה על תפקיד ראש אגף הלוגיסטיקה במכרז. לאחר שהגיעה לשלב סופי, קיבלה המועמדת ציון נמוך ולא זכתה בתפקיד. היא החליטה לתבוע את הרשות בבית-הדין לעבודה, וגייסה לטובתה את נציבות השוויון. הטענה: בהליך הבחירה לא נשקלה שאלת האפליה המתקנת. הרעיון המוזר הזה זכה לגיבוי מלא של הנציבות, שתבעה לבטל את המכרז, משום שלרשות שדות התעופה אין נוהל סדור וכתוב לגיוון ו"ייצוג הולם". במקרה זה בית-הדין האזורי מתח ביקורת על העובדת התובעת ועל הנציבות, אך לאחר שהנציבות הצטרפה לערעור, סיכמו הצדדים על פשרה לפיה הוועדה תתכנס מחדש.

קידום אי-שוויון ועיצוב מחדש של החברה

עיניכם הרואות, בעוד החוק מסמיך את הנציבות לבצע פעילות חינוך והסברה למניעת אפליה בעבודה, היא למעשה פועלת כגוף המעודד העסקה על בסיס גיוון, כלומר העסקה מלכתחילה על בסיס השתייכות לקבוצות חברתיות שונות. לא "עיוורון צבעים ומינים" ושאיפה לקבל את המתאים ביותר ללא הבדל דת, גזע או מין, אלא העסקה המבוססת בראש ובראשונה על חלוקת האוכלוסייה לקבוצות זהות שונות.

אתר האינטרנט של הנציבות והחומרים שהיא מפיקה עוסקים בקידום תכלית זו, ללא הבחנה בין מניעת אפליה ל"ייצוג הולם" ("דייברסיטי"). כך פועלת הנציבות לא לקידום שוויון הזדמנויות בעבודה כפי שהחוק דורש, אלא להפך הגמור: אי-שוויון הזדמנויות שמבוסס על אפליה מתקנת על-בסיס השתייכות קבוצתית. מיותר לומר: זוהי אידאולוגיה פרוגרסיבית מובהקת, שמבחינתה גם פעילות כלכלית חייבת להיות כפופה לייצוג חברתי ולתפיסות עולם, ולא לפרנסה והצלחה כלכלית חלילה. אידאולוגיה זו מקודמת על-ידי גוף שלטוני הממומן מכספי ציבור, ובהתערבות כופה מלמעלה.

יתר-על-כן, הנציבות רואה בעצמה גוף לקידום ערכים:

"הנציבות שואפת להוביל תהליך של הטמעת שוויון ומיגור אפליה בשוק העבודה… הנציבות שמה לה למטרה להוות מגדלור המסמן את הנורמות והערכים, לאורן ראוי שיתקיימו נורמות של שוויון הזדמנויות בעבודה בשוק העבודה במדינת ישראל."

הנציבות מוסיפה כי שוק העבודה מהווה מוקד לפערים חברתיים בין יחידים וקבוצות, ועל כן עליה להקדים תרופה למכה. עוד היא טוענת כי "קיומן של נורמות חברתיות להבטחת שילובן של נשים מכל גיל בעבודה, הינו בעל חשיבות עליונה מבחינה ערכית ומוסרית ליצירת חברה שוויונית וצודקת". טענה שכזו מתאימה לעמותה העוסקת בשכנוע ובפעילות ציבורית, לא לגוף  פקידותי המשתתף בהליכים משפטיים נגד אזרחים. מה לנציבות ממשלתית ולעיצוב נורמות חברתיות?

נציבות הנזיפות

לצד הפעילות המשפטית, הנציבות שותפה לעיצוב חוקים וייעוץ למנגנוני המדינה השונים, ופועלת כמעין זרוע עצמאית לקידום ערכים – הערכים "הנכונים" כמובן, של האורתודוקסיה הפרוגרסיבית. הנציבה הנוכחית, מרים כבהא, מבקשת לתפקד כנציבת הנזיפות בשם קדושת ה"דייברסיטי".

לדוגמא, לפני שבועות אחדים דווח בדף הפייסבוק של הנציבות כי כבהא נזפה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, שהעזה לקיים כנס בלי דוברים ערבים. לדעת כבהא הפקולטה נדרשת להיות "גוף מחנך לשוויון". היא הבהירה כי "אנו נפעל על מנת למגר כל תופעה שהיא אינה שוויונית ונוגדת לערכינו", וקראה לגולשים: "במידה ונתקלתם בתופעה דומה אל תהססו לפנות אלינו". האוניברסיטה מיהרה לקבל עליה את הדין ולהצטדק בטענה כי "חיפשה ולא מצאה" דוברים ערבים.

בדברים שנשאה בכנס שהתקיים במכון ון ליר הציגה הנציבה הנוכחית את מדיניותה, ובין היתר אמרה כך:

"אמרנו אנחנו בנציבות, כרגולטור, בואו ניתן לכם סוג של חינוך, נסביר לכם למה כדאי לכם להיות מגוונים ושוויוניים לפני שאנחנו תובעים אתכם. אנחנו נמשיך לתבוע את המעסיקים, לא נתפשר. נמשיך לנקוט ביד מאוד קשה נגד כל מעסיק שמפלה, אבל יחד עם זאת אנחנו מקדמים עכשיו תכניות להטמעת שוויון".

ייתכן אפוא שאתם מעסיקים הוגנים וישרים, שמעולם לא הפלו אדם ולא עברו על החוק, אבל זה לא יעזור לכם: הנציבות עלולה לראות בכם עבריינים אם לא פעלתם לגיוון ולא נקטתם אפליה מתקנת. למרבה המזל, לפחות היא דואגת לחנך אתכם ולהסביר לכם למה "כדאי לכם" לפעול לפי המדיניות הרצויה בעיניה, לפני שתשתמש בכוח הזרוע ותתבע אתכם בבית-המשפט.

הרצאה של הנציבה, מרים כבהא, אודות מדיניות הנציבות במכון ון ליר

לאחרונה הוקפא בהוראת הנציבה איתור מנכ"ל למכון התקנים, משום שבוועדת האיתור אין ייצוג לנשים. מכון התקנים הוא אמנם גוף מבוקר, אך איננו חלק משירות המדינה שבו חלה חובה לייצוג הולם עליו אחראית נציבות שירות המדינה. כך שהתערבות הנציבות דווקא בזמן האיתור כאשר שאלת מינוי עומדת על הפרק, משיגה בעיקר פגיעה בתפקוד המכון. בעוד הנציבה הייתה יכולה לדרוש קיומו וביצועו של נוהל סדור ויסודי ל"ייצוג הולם", הנציבה בחרה דווקא לפגוע בפעילות המכון כדי להגיע להישגים כאן ועכשיו.

נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה חורגת מן המנדט שנתן לה החוק, ונכנסת ללבו של ויכוח ציבורי במטרה לקדם את הערכים ה"נעלים" וה"נכונים" בעיניה. במקום להותיר את תפקיד השכנוע בידי החברה, היא מנסה למשטר ולמשפט את היחסים והערכים בה.

אילו הייתה הנציבות עמותה פרטית, לא הייתה בכך בעיה. לנציבות לא ניתן מנדט לפעול לקידום גיוון או שוויון, אלא לקידום שוויון הזדמנויות בעבודה בלבד, בהקשר של איסור אפליה. פעילותה הפוליטית מהווה מעורבות פסולה וכנראה גם חריגה מן הסמכות המוגדרת בחוק. אבל אתם יודעים, במדינת ישראל "הערכים הנכונים" לא כפופים לשום חוק.

 משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מסר בשם הנציבות את התגובה הבאה:

"נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה היא הגוף האמון על אכיפה אזרחית של חקיקת השוויון, ועל הטמעת ערכי שוויון ההזדמנויות בשוק בעבודה. בין יתר הסמכויות המוענקות לנציבות ע"פ חוק השוויון, מוענקת לה הסמכות לטפח תודעה ציבורית באמצעות חינוך הסברה והדרכה, יצירת שיתופי פעולה, התערבות ברשות בית המשפט בהליכים משפטיים ועוד.

לאורך שנות פעילותה, פועלת הנציבות בהתאם לסמכויות שניתנו לה על פי חוק במטרה לייצר שוק עבודה נקי מאפליה המאפשר שוויון הזדמנויות על פי כישורים ויכולות בלבד.  כלל פעילותה של נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה נעשית בשקיפות מלאה ומפורסמת בדוח"ות השנתיים שלה."

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

10 תגובות למאמר

  1. אני עובד מדינה מזה כעשרים שנה ורואה את התהליכים המתוארים בכתבה מתרחשים ממש למול עיניי.
    כך למשל כבר כמה שנים יש העדפה חד משמעית לקבלת וקידום עובדים ערבים, גם כאשר ברור לגמרי שהם לא עומדים בדרישות הסף לתפקידים וגם בעלי קורות חיים , נסיון ויכולת דלים ביחס למי שמתמודד מולם.
    כך גם ביחס מפלה מאד לטובת נשים – שוב, גם כאשר המתמודדים האחרים מוכשרים וטובים יותר מכל בחינה אובייקטיבית. הדברים מגיעים ליי אבסורדים בלתי נתפסים: מתייצב אדם לועדת קבלה לתפקיד מסוים. אסור לשאול אותו היכן הוא גר ואיך בכוונתו להגיע לעבודה בכל יום. בגלל שהוא אישה/ערבי/אתיופי וכדומה, הוא יתקבל לעבודה ואז יסתבר למנהל שלו, למרבה התדהמה, שהוא גר בחדרה וצריך לעבוד בטבריה (אמיתי לגמרי, בחיי, לא המצאתי כלום). למנהל יובהר מיד שזה המצב, אין לפטרו, ויש להחשיב לו שעות עבודה בכל יום מרגע יציאתו מהבית ועד חזרתו.
    בהזדמנות אחת ישבתי כבוחן בועדת קבלה כזו. הגיעה אישה בהריון מתקדם. לתומי שאלתי אותה כמה ילדים יש לה והיכן היא גרה, כדי לנסות להבין איך תוכל להגיע כל יום לעבודה. אחראית כח אדם נתנה בי מבט מצמית, הוציאה אותח החוצה לסבב נזיפות, ודרשה שהשאלה תמחק מיד מהפרוטוקול. יותר לא הוזמנתי לועדות כאלו…
    טרוף מערכות בחסות נציבות שרות המדינה ושאר הגופים שהוזכרו בכתבה. עצוב ומקומם.

  2. לא הצלחתם להרגיז אותי. עובדתית מבוגרים בישראל, ברוב המעמדות הסוציו-אקונומיים הם אוכלוסיה חלשה בעניין קבלה לעבודה חדשה. לכן יש הצדקה (וזה סובייקטיבי – זאת דעתי) לא לפטר, אם רק אפשר, ולפטר צעירים יותר. אם לקחת את זה לקיצוניות – במקום עובדת מבוגרת שימו נכה. אותם מאפיינים וכמובן שהרבה יותר מובהקים. לא נראה לי שמישהו לא יצדד בנכה.

    1. נכון. יש להפלות אפלייה מתקנת ולגייס עיוורים לתפקידי שוטרי תנועה על אופנוע.

    2. אולי תפתח עסק ותעסיק רק מבוגרים, או שאתה רק מייעץ לכולם מה לעשות?

    3. שתי תגובות (לתגובה) לא רלוונטיות. למה להתמודד אם אפשר לקשקש

  3. הפעם לא הצלחתם להרגיז אותי. אוכלוסיה מבוגרת היא אוכלוסיה מוחלשת (באופן מלאכותי, יש להם כישורים ראויים בהחלט). מי שנפלט ממעגל העבודה סיכוייו קטנים מאוד, תלוי בנסיבות כמובן. לכן הם צריכים להיות מוגנים יותר מפני פיטורים. האם זו רוח החוק או שבית הדין לעבודה לוקח לעצמו חופש רב מידי? לא יודע.

    1. האם הגיוני לחייב את המעסיק לשלם צדקה לאדם שהוא אינו עובד יעיל לעסק? אין הבדל עקרוני בין זה לבין חיוב המעסיק לשלם לו קצבה בזמן שהוא יושב בבית.
      ואם ניקח לקיצוניות – עסק שנאבק על קיומו ולא רווחי מחוייב להעסיק עובד (נכה מבוגר!)שלא מייצר מספיק הכנסות ונסגר בעקבות זאת. לאחר כמה חודשים כמה עשרות עובדים צעירים (ואחד מבוגר נכה) מחפשים עבודה….

  4. פתרון יצירתי יותר מפכירת הידיים, המקובלת על כותבי אתר זה כתגובה ראשונית לטירוף אידאולגיית הזהויות הנאכף בידי האחוז היחיד הנאור, הוא שעובד יזהה עצמו כמשוייך לאחת מאותן קבוצות אפליה מתקנת. הרי כולנו יכולים כיום להיות אשה-להטב"ית-פלסטינית (-כל מי שמשפחתו נמצאת בארץ מלפני 47')-נכה. נשאר רק לבדוק מהי הגדרת "גיל" המילון האחוז היחיד הנאור ונעבור משוכה זו.