אסור שאיומים באלימות אסלאמית יכתיבו את מדיניותה של ארה"ב. בהתאם להצהרת טראמפ, מקומה של השגרירות האמריקנית הוא בבירת ישראל – ירושלים
ושוב אנו מוצאים את עצמנו דנים בשאלה האם ארה"ב צריכה להכיר באופן רשמי במה שכבר הפך להיות עובדה בשטח; כלומר בכך שירושלים, מקום מושבם של בית המשפט העליון בישראל, משכן הכנסת, בית הנשיא ולשכת ראש הממשלה, היא היא בירת ישראל.
זכותו המשפטית של העם היהודי למימוש ריבונותו באזור גיאוגרפי שבעבר היה ידוע בשם פלשתינה, כולל ירושלים, מעוגנת היטב במשפט הבינלאומי. החלטתה של ועידת סן רמו, הסכם הגבול הפרנקו-בריטי, ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית, כתב המנדט על פלשתינה, סעיף 80 בפרק 12 של מגילת האו"ם ומסמכים אחרים קובעים כי הקושאן המשפטי על ירושלים שייך למדינה היהודית. זכות זו מעולם לא בוטלה. לא לעצרת הכללית של האו"ם ולא למועצת הביטחון יש יכולת או סמכות משפטית לשנות עובדה זו בחוק הבינלאומי.
שלוש פעמים זכתה הריבונות היהודית על ירושלים להכרת הקונגרס בהצעות חוק דו-מפלגתיות, שהתקבלו בכל פעם ברוב מכריע, כולל חוק השגרירות בירושלים מ-1995, המורה למחלקת המדינה להעביר את השגרירות לעיר. החוק אמנם איפשר שיקול דעת לדחות את יישומו למשך שישה חודשים, אך מעולם לא הייתה כוונה שהדחייה תימשך לנצח.
ישנה טעות נפוצה ולפיה ירושלים נלקחה בכוח על ידי ישראל בשנת 1967. ירושלים לא נלקחה בכוח ב-1967, אלא ב-1948, ואגב הפרת החוק הבינלאומי, כאשר הערבים תקפו את ישראל בניגוד לחוק, ומאז היו מצויים שלא כדין במשך 19 שנה במצב של כיבוש לוחמני ב"מזרח ירושלים".
ירושלים הייתה מאז ומתמיד עיר מאוחדת, למעט תקופה בת 19 שנה כאשר הייתה כבושה שלא כחוק בידי ירדן. מסירת ירושלים לערבים בעודם מצויים במצב מלחמה עם ישראל כמוה כהשתלטות על שטח בכוח הזרוע, שהיא הפרה של דיני העימות המזוין. יתר על כן, בחוק הבינלאומי אין יסוד להגדרתה כ-"Corpus Separatum" (שטח חסר-ריבונות) או לחלוקתה, למרבה האירוניה דווקא מפני שהערבים דחו את תוכנית החלוקה בעת שהוצעה.
כשם שאין במשפט הבינלאומי ישות המתקראת מדינה פלסטינית, ואין דבר כזה לאומיות ערבית פלסטינית, מבחינה חוקית אין גם יצור המתקרא מזרח ירושלים או ירושלים המערבית: ישנה רק העיר ירושלים. והיא לא הוכרזה ולו פעם אחת בהיסטוריה כבירתה של אומה אחרת זולת העם היהודי. היהודים היו הרוב בירושלים מאז אמצע המאה ה-18, וקיימו בה נוכחות מתמשכת במשך שלושת אלפים השנים האחרונות, ואף למעלה מכך.
בכך שאפשר את המהלך, ממשל טראמפ בסך הכול ציית לחוק ירושלים של הקונגרס והוציא אותו אל הפועל. אילו נדחתה ההחלטה לשישה חודשים נוספים זו הייתה הפרה של כוונת המחוקק, ומתן עידוד לשאיפות הרצחניות של האסלאמיסטים, שהמצב הקיים של אי-הכרה מתמשכת בירושלים כבירת ישראל מחזק אותם, במקום שיביא לרגיעתם.
צעד שיחזק את הסיכוי לשלום
אלה הטוענים כי העברת השגרירות תביא למהומות אלימות, מפגינים חוסר הבנה בסיסי בחוקי סיבה ותוצאה. העברה של משרד אינה יוצרת אלימות. האימאמים המטיפים לאלימות כתגובה לגיטימית על הפגיעה ברגשות העולם המוסלמי, הם האחראים הישירים לכל גילויי האלימות כתוצאה מכך. האסלאמיסטים גם מאיימים באלימות בתגובה לקריקטורות על מוחמד, תמיכה בהשכלת נשים או פרסום סרטים ביוטיוב. אל לנו להטיל על עצמנו מגבלות בשל פחד מאלימות אסלאמית, וארה"ב בוודאי אינה מנווטת את מדיניות החוץ שלה בהתבסס על חשש מתגובת נגד של טרור אסלאמי. ארה"ב לא תיכנע לניסיונות סחיטה דוגמת אלה של הפת"ח המאיים "לפתוח את שערי הגיהנום לאמריקה" אם נעביר את השגרירות לירושלים.
חלק ממי שהתנגדו בפומבי לפייס את דאעש בנסיגות טריטוריאליות, תומכים כעת בהקמת מדינה פלסטינית אסלאמית שבירתה ירושלים ובה יונהגו חוקי השריעה. רק גזענות יכולה להצדיק צחנה כזאת של צביעות. הערבים אינם בעד חלוקת ירושלים, רק המערב תומך בכך. אם תקראו ספרות ערבית ותקשיבו למנהיגים ערבים המופיעים בטלוויזיה, תגלו שהם קוראים לירושלים בלתי מחולקת תחת שלטון השריעה. העברת השגרירות מגדילה את הסיכויים לשלום, מפני שהיא שוללת את הפיקציה שלפיה אנו מתכוונים לתמוך במדינה פלסטינית אסלאמית שבירתה ירושלים.
ממשל טראמפ דוגל בהעברת השגרירות למה שמכונה "ירושלים המערבית", שהייתה מוכרת תמיד כחלק מישראל. זהו שטח שאין עליו מחלוקת. אם אתה מתנגד להעברת השגרירות לירושלים המערבית, אתה בעצם תומך בהכחדת המדינה היהודית, מצהיר שאפילו ירושלים המערבית לא תהיה חלק ממדינת ישראל, ומהדהד את הקריאה להפוך את ישראל למדינה אסלאמית "מן הים עד הנהר".
תמיכה בנסיגה חד-צדדית ממזרח ירושלים מנוגדת לאינטרסים של הביטחון הלאומי האמריקני והישראלי. יש לנו שלוש דוגמאות המזהירות מפני אלימות שעתידה לפרוץ כתוצאה מכך: עזה, דרום לבנון, וההתנהגות הערבית בתקופה שירושלים הייתה תחת כיבוש ירדני שלא כחוק.
אם חלק כלשהו מירושלים יימסר לשליטה אסלאמית, המצב יחזור לקדמותו כפי שהיה לפני 1967, כאשר מיעוטים הופלו וחירויותיהם של תושבים שאינם מוסלמים נשללו. מי שמטיף לחלוקת ירושלים תומך באלימות, בחיסולם של ממצאים ארכאולוגיים היסטוריים ובהגבלת זכויות האזרח של נשים ושל מיעוטים דתיים.
האסון הגדול ביותר שנחת על הערבים הפלסטינים הוא ניצולם בידי אש"ף, שעורך אינדוקטרינציה ומגייס ילדים פלסטינים מוסלמים למשימות התאבדות. לא במיקומה של השגרירות האמריקנית עלינו להתמקד, זוהי רק טקטיקה טיפוסית להסיח את דעתנו. אנו חייבים להתמקד בשאלה כיצד עוצרים את ההסתה היומיומית לרצח ולמעשי טרור.
______________
עו"ד ברוק גולדשטיין היא מנכ"לית "הזרוע המשפטית של הקהילה הפרו-ישראלית". תרגום: שאול לילוב
הטענה החשובה ביותר, והמדוייקת, שהובאה במאמר היא שפייסנות וויתורים לא מפחיתים את התוקפנות האיסלמית. להיפך, הם רק תורמים להגברתה. גם אם המערב ושאר המדינות הדמוקרטיות יעשו את הוויתור האולטימטיבי – היינו, יסכימו לחיסולה של ישראל, זה לא יביא לשלום. אדרבא, האלימות, הטרור והמלחמה רק ילכו ויגברו ויתפשטו לכל רחבי תבל. לאחר ישראל, יבוא תורם של שתי המדינות האחרות שהעזו להשתחרר מן הכיבוש המוסלמי – ספרד והודו. כל מי שנכנס לפורומים איסלמיים ברחבי הרשת, נתקל פעמים רבות בתכנית האב הזאת של האיסלמיסטים. גם הטרוריסטים באירופה ובארה"ב יקבלו זריקת מרץ אדירה מהתפתחות כזאת, וכמות הפיגועים בכל רחבי המערב תזנק באופן חסר תקדים. הגיע הזמן שגופי ההסברה הפרו-ישראליים יציגו את האמת הזו בפני הציבור, שנחשף עד היום רק לשקרי הפייסנות של אובמה, קרי, ברני סנדרס, לינדה סרסור ודומיהם.
בעניין ההגירה באירופה כולם תמימי דעים שמדובר בחדירה של תת תרבות שמובילה לפגיעה בצביון היבשת עד חורבן. עיקרון השוויון המקודש מכה בכל תחום ודבר. העיקרון הפך שיגעון אידאולוגי שראוי למות למענו. ״אנחנו מתפוררים למענו ואתם תלכו בדרכנו״, רק כך תזכו להגשמת האנושיות, תזכו בנאורות, תהיו אבירי הזכויות והצדק – החיוך האווילי של מוגריני.
והרי אין שוויון בשום צורה ואופן, ולא יהיה לעולם, והסביבה אינה יוצרת אדם אלה האדם יוצר את סביבתו.
כשל המהגר ליצור חיי תרבות ושגשוג באדמתו והלך לשולחנות זרים, שם הוא ממשיך בשלו, בתפיסותיו, בתרבותו ובחוסריו. אבירי השוויון נאלצים להגר משכונותיהם ולגדר את עצמם באזורים אחרים. הם עדין חולמים שיתרחש נס דתי ועיקרון השוויון הנעלה ימזג בסופו של יום את הלאומים השווים. המהגרים, שלא שמעו על עקרון השוויון, מאמינים בעקרון מדינת השריעה האירופית.
שתי מדינות לשני עמים ובירתם ירושלים – עקרון השוויון בטירופו הנעלה.
אין שוויון. שתי תרבויות שלעולם לא יתחברו. ריסון מול יצריות, קידמה מול נחשלות, עזה מול ירושלים.
שמן ומים.
תבחרו.
רק אחת .
ירושלים הייתה מוסלמית ופלסטינית זה כבר 3500 שנים מאז ימי כנענים זה מוזכר בקוראן או בידית בלה בלה. כמו שהטיעון שהוצג קודם הוא שטות אחת גמורה כך גם בעיני הטיעונים על הבטחת הארץ לאברהם ולזרעו או זה שירושלים היא בירת הנצח של העם היהודי (למעשה יש ציפיה לכינון בית המקדש ). הטיעון שצריך להשמע הוא כך החלטה לגבי מעמדה הבינלאומי של ירושלים הייתה אמורה להיות בתוקף לעשר שנים שאחריה היה אמור להיות משאל עם לגביה. מלחמת העצמאות או מלחמת 1948 ביטלו את ההחלטה הזאת בכך ששני הצדדים התעלמו ממנה. ב1949 ישראל קבע את בירתו בירושלים ומדינות העולם קיבלו את ריבונות ישראל בירושלים של גבולות 48 לפיכך אין כל סיבה שלא יכירו בירושלים כבירת ישראל. אין בהכרה המתבקשת בירושלים כבירת ישראל כל אמירה לגבי ניסוח גבולות העיר, מעמד חלק מהעיר בהסדר כולל עם הפלסטינים וכו׳.
הרבה דברים נכונים,חוץ מהקביעה כי ירושלים המערבית שייכת לישראל וזהו שטח שאין עליו מחלוקת כדברי הכותב. ממש לא נכון,מרבית מדינות העולם אינן מכירות בירושלים המערבית כשטח בריבונות ישראלית,הצהרת טראמפ היא הפעם הראשונה שהממשל האמריקני(הנשיא,לא הקונגרס) מכיר בכך. עובדה,מעט מאד שגרירויות נמצאות בירושלים. הסיבה הפורמלית לכך היא תכנית החלוקה מ 1947,שקובעת שירושלים תהיה שטח בין לאומי,שגורלו הסופי ייגזר במשאל עם אחרי 10 שנים.
מר בנקר, תגובתך מצביעה על פער ידע חמור.
מבחינת החוק הבינלאומי, כלומר דה-יורה – אין שום מחלוקת. הכותבת סוקרת זאת יפה, ולכן אין צורך לחזור על כך.
מבחינת המצב דה פקטו, קרי מדינות המכירות בירושלים (או בישראל לצורך העניין) – זו בדיוק ההבחנה בין קיום חוק לבין יישומו. זו לא סמנטיקה, אלא מצב בו מדינות רבות מתעלמות מן החוק הבינלאומי. זה לא מוחק או מבטל אותו בשום צורה. והכותבת גם מצביעה בדיוק על המקומות הנכונים שעל פיהם נקבע החוק הבינלאומי בהקשר זה – ועידת סן רמו, החלטות חבר הלאומים והחלטות האו"ם.
מעבר לזאת, ובנוגע להחלטת החלוקה מ-1947 – אין לה ומעולם לא היה לה מעמד חוקי כלשהו, מן הסיבה הפשוטה שהיא לא אושרה. מן הרגע שהערבים דחו אותה, היא בטלה ומבוטלת ונעדרת מעמד כאילו מעולם לא התקיימה. אין לה משמעות פורמלית כלל, ואם כבר יש לה משמעות עקרונית – היא מצביעה, שוב, על כך שהערבים מסרבים וימשיכו לסרב לכל פשרה כי הם רוצים "הכל או כלום", גם כאשר לטיעוניהם אין שום שחר, לא מבחינה חוקית, לא מבחינה היסטורית ולא מבחינה מוסרית.
ראש הממשלה דוד בן-גוריון מודיע בכנסת כי ירושלים היא בירת ישראל
ב-29 בנובמבר 1947 המליצה עצרת האומות המאוחדות בפני בריטניה על סיום המנדט על ארץ-ישראל, כדי לאפשר את הקמתן של מדינה יהודית ומדינה ערבית ואת כינון ירושלים כגוף נפרד במשטר בין-לאומי בניהול האו"ם.
עם קום המדינה קיוותה ממשלת ישראל שעצרת האו"ם תקבל את תוצאות מלחמת העצמאות ואת חלוקת העיר בין ישראל לירדן, אולם בעצרת האו"ם התגבש רוב ברור להענקת מעמד בין-לאומי לירושלים.
ב-5 בדצמבר 1949, ערב הדיון בעצרת האו"ם בנושא ירושלים, התפרסמו בו פרטים רבים על הכריז ראש הממשלה דוד בן-גוריון בישיבת הכנסת כי ירושלים היא "בירת הנצח של ישראל" ו"לב לבה של מדינת ישראל", והוסיף כי ישראל אינה מעלה על דעתה שהאו"ם ינסה לעקור את ירושלים מתחומה לאחר שלוחמיה חירפו את נפשם על כיבושה במלחמת העצמאות.
חמישה ימים לאחר הכרזת בן-גוריון שירושלים היא בירת ישראל, החליטה עצרת האו"ם להעניק לירושלים מעמד בין-לאומי. ממשלת ישראל, בניסיון לצמצם את נזקיה של החלטה זו, הציעה פיקוח של האו"ם על המקומות הקדושים לבני כל הדתות בירושלים, חופש פולחן וגישה חופשית אליהם.
עמדתה הנחרצת של ישראל שבה והובעה ב-13 בדצמבר 1949, בהודעתו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון בכנסת כי ישראל לא תוכל "לתת יד להפרדת אונס של ירושלים". הוא ביקש מהכנסת לקיים את ישיבותיה בירושלים. ואכן, הכנסת החליטה שישיבותיה לאחר חג החנוכה תש"י יתקיימו בירושלים. בחודשים שלאחר מכן עברו לירושלים רוב משרדי הממשלה.
תוכנית האו"ם להפוך את ירושלים לעיר בחסות בין-לאומית לא התממשה. חלקה המערבי של העיר היה לבירת ישראל. במלחמת ששת הימים כבש צה"ל את מזרח ירושלים. בשנת 1980 חוקקה הכנסת את חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל, שנקבע בו כי ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל.
http://www.knesset.gov.il/docs/heb/bengurspeech.htm
סוגיית צדקת הדרך:
————-
א) מזה קרוב ל- 25 שנים מדינת ישראל הפסיקה לדבר על צדקת הדרך.
ב) אנחנו אמנם כובשים אבל זה רק בגלל צורכי בטחון ונוותר על השטח בעתיד כשצרכי הקיום שלנו יקוימו. נתכנס כולנו לרצועת חוף צרה בת 15 ק"מ כפי שהיה עד 1967.
ג) כשכל העולם שומע את הערבים דורשים את האדמות לכאורה שלהם והיהודים מגמגים משהו על צרכי בטחון מה הם מבינים: הערבים טוענים שהאדמה שלהם והיהודים מגמגמים משהו "צרכי בטחון זמניים".
ד) הדבר לא מפתיע כי כשמשרד החוץ היה מאוכלס באנשים כמו אלון ליאל ויוסי ביליין – מה אתם מצפים שיאמר לכל העולם?
ה) כשאומרים שבג"צ הוא פורום מר"צ ומזה למעלה מדור בג"צ שאף אחד לא בחר בו לנהל מדיניות ובאופן עקבי הוא מטה את גדר ההפרדה לרעת היהודים – האם אתם מכירים מקום אחר בעולם שבית המשפט מעביר גבולות?
ו) ועידת סאן רמו דיברה על מדינה יהודית שתקבל לתוכה את יהדות אירופה שבאותו זמן עמדה סביב 10M איש ואישה וילדה\ה. ועידת סאן רמו קראה להקים מדינה על 2 גדות הירדן ללא קשר לנסיך עבדאללה ממכה שקיבל ע"י הבריטים את עבר הירדן (1922). הועידה קראה בצורה מפורשת לקיים את הצהרת בלפור כרוחה.
ז) אם הבריטים שדפקו אותנו לכל אורך הדרך היו עומדים במה שכל העולם המתורבת לפני כ100 שנים הורה להם לעשות:
1) שנות ה- 30 היו מעבירות כ- 10M+ יהודים מגרמניה, אוסטריה, איטליה, פולין, ברה"מ, צרפת, רומניה, הונגריה, אבל גם מארה"ב וארצות ערב.
2) השואה היתה קוראת אבל לא במלוא הקטסטרופה – אמנם קשה לדעת בדעבד מה היה קורה אבל סביר כי כמות הנרצחים מקרב היהודים היתה פוחתת בסדר גודל.
3) בשנות ה-30-40 10M יהודים אומר שהיתה קמה מדינה יהודית עם מעוט מוסלמי קטן של פחות מ- 10% וכיום סביר כי מדינה זו היתה בת 30-40M איש. מדינה גדולה וחזקה כלכלית, טכנולוגית, ואפילו צבאית.
———————————————————————-
הועידה בסן רמו, הבינה שלאחר 1800 שנות רדיפת יהודים ואנטישמיות הדבר הנכון לעשות הוא לאפשר לעם העתיק היהודי לעזוב את אירופה ולשוב לביתם בכבוד. כשהתארח לא מזמן אחיינו של הלורד בלפור בירושלים הוא אמר מפורשות כי חלק מהצהרת בלפור לקחה בחשבון את הצדק ההסטורי לצד אינטרסים של הוד מעלתה.
———————————————————————-
הבריטים אפשרו ואף עודדו הגירה של ערבים במהלך שנות ה- 20-40 אל תוך ארץ ישראל ןזאת עוד ללא הזכרה של קריאת 78% מהשטח ונתינתו במתנה לאמיר עבדאללה מהעיר מכה (ללא שקבלו כל הסמכה לעשות זאת). לצד פעילות זאת הבריטים מנעו הגירה יהודית והגבילו אותה ככל שיכלו גם כשהיה ברור מה קורה באושוויץ. –> כשברור שרב הערבים דהיום על אדמת ארץ ישראל הם מהגרים משנות ה- 30-40 מאזורי מצרים, סוריה, עירק,….. מניפסט הפליטים של האו"ם הכיר את הנתונים ואת ההבנה כי אופן קביעת "מעמד פליט" למי שהגיע רק לפני כמה שנים נועד לדפוק לחלוטין את היהודים. ב- 1948 רב הפליטים היו בני עשור+ בארץ ישראל וילידהם.
הבריטים למדו את הערבים שפרעות, מסעות הרג ודם מתוגמלים על ידם תמיד על חשבון היהודים וזה בדיוק מה שקורה בימינו. הנשיא האמריקאי מכריז שהוא מכיר בירושלים כבירת ישראל – הערבים מבצעים פרעות כמו השלכת אבנים על אוטובוסים, חסימת צירים, ניסיון לרצוח שוטרים – הרי למדו אותם פעם אחר פעם אחר פעם שבכל פעם שהם משתוללים וככל שיש יותר דם יהודי הם יקבלו יותר. ראו את הפרעות שלהם ב- 1921, 1929, 1936-1939 והספרים הלבנים הבריטים בעקבותיהם.
———————————————————————-
מבחינת מבחן הצדק ההסטורי יש לנו את כל הזכות לבוא לכל אומות העולם ולדרוש בואו נקיים את ועידת סן רמו כרוחה ורק לאחר מכן נדון בדברים אחרים.
אף אחד לא מזכיר כי ב- 1948 נפתחה מלחמה מצד הכובש ההאשמי שחצה את הירדן, כבש את ערש התרבות היהודית בערים כמו חברון, שכם, בית לחם וחלקה המזרחי של ירושלים. ההאשמים לא קבלו הכרה של אף אחד במסעות הכבוש הללו.
ובמשך 3000 שנה היו 19 שנים בהן יהודים לא התגוררו ברציפות בחברון, שכם, חלקה המזרחי של ירושלים ואלו 19 שנות הכבוש ההאשמי בירושלים.
כמובן שכהערבים כובשים אף אחד לא דיבר על בירה פלאשתינית כי לא היה עם כזה – הערבים נקראו ערבים. רק מששחררו כוחות צה"ל ב- 1967 את יו"ש עלה מן האוב השם שניתן ע"י הרומאים לאחר הדכוי במרד ביהודה.
תמיד מצחיק אותי השמוש השאול בשם פלשיתים לערבים, הפלשיתים הגיעו מעבר לים והיו אדומי שיער, אכלו חזירים והנשים שלהן היו הולכות חשופות – האם יש קשר קשר לערבים?
——————————————————————–
צדקת הדרך, אל תשכחו את צדקת הדרך.